[[קובץ:08 3.jpg|left|thumb|250px|הרה"ח לוי יצחק שפירא]]
[[קובץ:08 3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרה"ח לוי יצחק שפירא]]
הרב '''לוי יצחק שפירא''', או כפי שכינוהו "ר' לוי איצ'ה", נולד בעיירה [[קאראלעוויטש]] ב[[כ"ב תשרי|יום שמיני עצרת]] [[תרע"ו]] לאביו החסיד הרב [[נחום שפירא]] ולאימו הרבנית רייזל, שהיתה צדקת ובעלת מידות נאצלות, נערצת על תושבי האזור שנהנו ממנה עצה ותושיה.
הרב '''לוי יצחק שפירא''' ([[כ"ב בתשרי]] [[תרע"ו]] - [[ד' כסלו]] [[תשס"ו]]) היה מעסקני חב"ד ב[[קראון הייטס]] ומזכיר [[בית דין צדק קראון הייטס|בית הדין]] בשכונה.
==צעירותו==
==תולדות חיים==
נולד בעיירה [[קרלביץ']] ב[[כ"ב תשרי|יום שמיני עצרת]] [[תרע"ו]] לאביו החסיד הרב [[נחום שפירא]] ולאימו הרבנית רייזל (מבית פריידין).
כשהגיע לוי יצחק לגיל תשע, ביקר בביתם ש[[בקאראלעויטש]] דודו החסיד הנודע ר' [[משה אקסלרוד]] ושאל בפליאה את ר' נחום לפשר מעשי בנו בבית. הוא הציע כי ייסע לישיבה המחתרתית שהתקיימה באותם ימים בעיר [[ראמען]].
כשהגיע לוי יצחק לגיל תשע, ביקר בביתם דודו ר' [[משה אקסלרוד]] והציע כי ייסע לישיבה המחתרתית שהתקיימה באותם ימים בעיר [[ראמען]]. ואכן, הוא נשלח לישיבה - שם שימש כ[[משפיע]] הרב [[יעקב גוראריה]]. באותם ימים התלבטו הוריו היכן יאכל: האם יאכל בעסן טעג ("אוכלי ימים" - הכוונה לנערים שאכלו כל יום בבית אחר מבין החסידים) או במקום קבוע ומסודר תמורת תשלום. לבסוף הכריעה האם באומרה כי "כאשר יאכל 'טעג', יהיה יותר חסיד!"...
על אף גילו הרך של לוי יצחק, נענה האב ר' נחום ושלחו לישיבה בראמען - שם שימש כמשפיע הרב [[יעקב גוראריה]]. באותם ימים התלבטו הוריו היכן יאכל: האם יאכל בעסן טעג ("אוכלי ימים" - הכוונה לנערים שאכלו כל יום בבית אחר מבין החסידים) או במקום קבוע ומסודר תמורת תשלום. לבסוף הכריעה האם באומרה כי "כאשר יאכל 'טעג', יהיה יותר חסיד!"...
בשנת תרצ"ג, בהיותו בן 17, נפטרה עליו אמו. המצב בבית היה דחוק ביותר, והוא נאלץ לפרוש מלימודיו ולעזור בפרנסת הבית. באותה שנה עברה המשפחה לגור ב[[לנינגרד]], בעוד לוי יצחק מוצא עבודה במפעל לייצור בד. פיתח קשרים מיוחדים עם בכירי המשטרה וכן בלשכת הגיוס המקומית, כשאת קשריו ניצל כדי לפטור את אחיו החסידים מגיוס לצבא הרוסי.
לא קלים היו החיים הללו. לא פעם הגיע הנער לבית המארח התורן, וכשהאשה פתחה את הדלת וראתה אותו, היכתה בידה על ראשה ואמרה "אוי אינגלע, איך האב פררגעסן אויף דיר" (אוי ילדי, שכחתי ממך לגמרי...) וכך נאלץ לבלות את שארית היום ברעב המעיק.
בשנת [[תש"א]] נשא את רעייתו מרת גוטע, בתו של ר' [[פרץ מוצ'קין]].
==פטירת אמו==
===בטשקנט===
בעקבות [[מלחמת העולם השנייה]] ברחה משפחתו מאיזורי המלחמה ל[[עיירה]] אומסק שב[[סיביר]]. מספר חודשים לאחר מכן, באמצע [[חג הסוכות]] [[תש"ב]], ברחו בעקבות רבים מחסידי חב"ד ל[[טשקנט]] שב[[בוכרה]].
בשנת תרצ"ג, בהיות הנער לוי יצחק בן 17 שנה, נפטרה עליו אמו. המצב בבית היה דחוק ביותר, והוא נאלץ לפרוש מלימודיו ולעזור בפרנסת הבית. באותה שנה עברה המשפחה לגור ב[[לנינגרד]], בעוד לוי יצחק מוצא עבודה במפעל לייצור בד.
בהגיעו לטשקנט, פתח בית אריגה לפרנסתו, בו מצאו מקומות עבודה עבור רבים מאנ"ש בעיר. כמו כן ניצל את רווחיו לקיומה ואחזקתה של ישיבת [[תומכי תמימים סמרקנד]].
חינו המיוחד של לוי יצחק סייע לו רבות בפיתוח קשרים מיוחדים עם בכירי המשטרה וכן בלשכת הגיוס המקומית, כשאת כל קשריו הוא מנצל כדי לפטור את אחיו החסידים מאימת הגיוס לצבא הרוסי. מידי פעם אף נאלץ לתת שוחד לפקידים ולמפקדים מכספו הפרטי, וכל זאת תוך סיכון אישי גבוה ומסירות נפש.
ר' [[ראובן קמינצקי]], מתלמידי הישיבה ב[[סמרקנד]], היה מספר על אירוע נדיר בישיבה: יום אחד הורה מנהל הישיבה, הרב [[ניסן נמנוב]], לנקות את כל חדרי הישיבה, כפי שמכינים לקראת אורח חשוב. כעבור כמה שעות נוכחו התלמידים לדעת שהאורח החשוב אינו אלא ר' לוי יצחק שפירא, שכאמור היה מהתומכים העיקריים בישיבה. ר' לוי יצחק, שהבחין בתכונה יוצאת הדופן, הביע את מורת רוחו בפני ר' ניסן, וטען שבין חסידים זה לא מתאים... אך ר' ניסן התעקש לערוך לו סיור בישיבה, באומרו ש"כאשר תומכים - זה מגיע..."
באותן שנים, כל אורח שהגיע לעיר כלשהי, נדרש היה לגשת לתחנת המשטרה המקומית ולקבל אישור שהייה בעיר. פעם הגיע ללנינגרד החסיד הנודע ר' [[אלחנן דב מרוזוב |חונייע מרוזוב]], מזכירו של הרבי הריי"צ, וביקש מר' [[פנחס טודרוס אלטהויז |פנייע אלטהויז]] שהיה חביב אצל אנשי המשטרה, להשיג לו אישור שהייה. ר' פנייע ניסה להשיג אישורים מתאימים אך לא הצליח במשימתו. ר' חונייע פנה אפוא ללוי יצחק הצעיר בתקווה כי ממנו תבוא הישועה. לאחר מאמצים לא רבים, הודות לקשריו, הצליח להשיג את אישור הנדרש, וכך נשאר ר' חונייע גם לשבת הקרובה.
באחד הימים חלה אחיו יהודה לייב ב[[מגפה|מחלת הטיפוס]], ומחשש הדבקה הושם בבידוד. ר' לוי איצ'ה לא נרתע ממצבו של אחיו וישן בסמוך לאחיו כדי לסייע לו, כך עד אשר השיב אחיו את נשמתו לבוראה והוא מחזיק בידו של אחיו...
===בארצות הברית===
בשנת [[תש"ו]] יצא מ[[ברית המועצות]] ב[[יציאת רוסיה תש"ו|בריחה הידועה]]. ביציאתו דיווח ל[[אדמו"ר הריי"צ]] וקיבל ממנו תשובה: "שמחתי לשמוע שיצא את שערי רוסיה והגיע למקום מבטחים". משם המשיך ל[[פוקינג]], [[פריז]] ובשנת [[תשי"ג]] היגר ל[[ארצות הברית]]. כשהגיע לשם נשלח על ידי ה[[ג'וינט]] אל העיר [[קליבלנד]] שב[[אוהיו]], עם אחיו [[ליפא שפירא|ליפא]], שם עסקו בהפצת חסידות בין יהודי העיר.
בהתוועדות שהתקיימה בשבת הקרובה, הודה ר' חונייע ללוי יצחק בנוכחות המשתתפים באמרו לר' פנייע: "מה שאתה לא הצלחת לעשות עבורי, הנער הצעיר הזה הצליח"! ר' חונייע לא הסתפק בכך, וביום המחרת דפק בביתו של לוי יצחק כדי להודות לו בשנית על אשר עשה למענו.
בשנת [[תשח"י]] כאשר בנו הרב נחמן הגיע לגיל תשע, שלחו אביו ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים מונטריאול]], נסיעה של 20 שעות מתישות! כשנשאל ר' לוי יצחק מדוע הוא מתעקש דווקא על חינוך חב"די מרוחק כאשר במקום יש חינוך יהודי טוב, אמר: "לא מסרתי את נפשי ברוסיה כדי שבני ילמד אצל 'המתנגדים'"...
בשנת תש"א נשא ר' לוי יצחק לאשה את בתו של החסיד המפורסם ר' [[פרץ מוצ'קין]].
בשנת [[תשכ"ג]], בגלל המחסור במוסדות חינוך חב"ד, עקר ר' לוי יצחק ל[[ניו יורק]], לשכונת [[קראון הייטס]].
==מלחמת העולם השניה==
בין השאר היה חבר בוועד מיוחד שנוסד באותה תקופה עבור תומכי תמימים, ופעמים רבות היה מוזמן על ידי [[הרש"ג]] להשתתף באסיפות הוועד.
בעקבות מלחמת העולם השניה שפרצה באותה שנה, כשצבאות הנאצים ימ"ש צרו על ערי רוסיה, נאלצו השלטונות להכריז על גיוס כללי וגייסו לצבא את כל מי שהיה נראה כשיר. ר' לוי איצ'ה ניצל את קשריו הענפים כדי לשחרר את אנ"ש והתמימים מהגיוס.
לתפקידיו הרשמיים בקהילת [[קראון הייטס]], זכה להכנס בשנת [[תשמ"ו]], כאשר לראשונה נערכו [[בחירות]] ל[[ועד הקהל]]. מסופר כי עוד בטרם בחירת ה[[גבאים]] וועד הקהל, ביקשו גבאי [[770]] להפקיד את האחריות על הנושא הכספי של [[בית הכנסת]] בידי אדם אחראי ונאמן. כשהביאו את הענין לפני [[הרבי מלך המשיח]], הפנה אותם הרבי לר' לוי יצחק באומרו, כי "ער איז זייער א ערליכער [= הוא מאוד ישר], ועליו אפשר לסמוך..."
הנאצים המשיכו להדק את המצור וסגרו על לנינגרד משלושה כיוונים, כשרק דרך אחת נותרה למנוסה. בשלב זה, קיפלה משפחת שפירא את מיטלטליה ונסעה לעיירה אומסק שבסיביר.
מספר חודשים לאחר מכן, באמצע חג הסוכות תש"ב, קיפלו שוב את רכושם וברחו בעקבות רבים מחסידי חב"ד אל העיר [[טשקנט]] שבבוכרה. גם ישיבת [[תומכי תמימים]] גלתה ועברה ל[[סמרקנד]] הסמוכה, שם חזרה להתנהל תחת השגחתו והשפעתו של החסיד הנודע ר' [[ניסן נעמנוב]].
מיד בהגיע ר' לוי יצחק לטשקנט, לא שקט על שמריו ופתח בית אריגה לפרנסתו. כמו תמיד, הוא לא חשב רק על עצמו ופעל מיד לסייע ביצירת מקומות עבודה עבור רבים מאנ"ש בעיר. הוא היה מזמין סחורה בכמויות גדולות, הרבה מעבר ממה שהיה נחוץ לעבודתו, והיה מחלק את העבודה בין משפחות אנ"ש, ובפרט לאלמנות ומשפחות ברוכות ילדים. הייתה זו הצלת נפשות של ממש, שכן אנ"ש היו שרויים במצוקה כלכלית ושוועו להביא מעט לחם לביתם.
ממפעל זה ראה ר' לוי יצחק ברכה רבה ופרנסה ברווח, וניצל את רווחיו לקיומה ואחזקתה של ישיבת [[תומכי תמימים]] שפעלה ב[[סמרקנד]], כשהוא עצמו מסתפק במעט שהותיר לעצמו.
ר' [[ראובן קמינצקי]], מתלמידי הישיבה ב[[סמרקנד]], היה מספר על אירוע נדיר בישיבה: יום אחד הורה מנהל הישיבה, הרב [[ניסן נמנוב]], לנקות את כל חדרי הישיבה, כפי שמכינים לקראת אורח חשוב. כעבור כמה שעות נוכחו התלמידים לדעת שהאורח החשוב אינו אלא ר' לוי יצחק שפירא, שכאמור היה מהתומכים העיקריים בישיבה. ר' לוי יצחק, שהבחין בתכונה יוצאת הדופן, הביע את מורת רוחו בפני ר' ניסן, וטען שבין חסידים זה לא מתאים... אך ר' ניסן התעקש לערוך לו סיור בישיבה, באומרו ש"כאשר תומכים - זה מגיע...".
בעת הבחירות ל[[בית דין צדק קראון הייטס]] בשנת תשמ"ו, היה שותף פעיל בכל תהליך הבחירות. לאחר הבחרם של הרבנים נבחר לשמש כמזכיר בית הדין. אחד הדברים הראשונים שפעל, היה הקמת [[משפט שלום]], גוף שהיה דואג להשכנת שלום בין איש לאשתו ובין בעלי דינים, וכך חסך דיני תורה רבים.
באחד הימים חלה אחיו יהודה לייב במחלת הטיפוס רח"ל. מאחר והמחלה היתה מדבקת, נשקפה סכנה גדולה לכל הבא בקרבתו של החולה, ומשום כך הושם בבידוד. ר' לוי איצ'ה לא נרתע ממצבו של אחיו וישן בסמוך לאחיו במטרה לסעדו ולסייע לו ככל האפשר, כך עד אשר השיב אחיו את נשמתו לבוראה והוא מחזיק בידו של אחיו...
גם פה, ר' לוי איצ'ה שעמד בקשרי מסחר עם השלטונות בעקבות אספקת סחורות לצבא מבית האריגה שלו, ניצל את קשריו הטובים כדי לסייע במסירות נפש ומתוך סכנה עצומה להשיג פטור מהגיוס לצבא עבור חסידי חב"ד.
כן שימש כגבאי [[צדקה]] מטעם הבד"צ, וכחבר וכגבאי ב'[[חברה קדישא]]' של [[אגודת חסידי חב"ד (ארצות הברית)]]. בזמן הקמת חברת '[[השמירה]]' ב[[קראון הייטס]], היה שותף פעיל בארגון.
==הבריחה==
בנוסף, זכה והיה ל[[שליח ציבור|חזן]] ולבעל תפילה בבית הכנסת של הרבי. במשך שנים רבות היה עובר לפני התיבה באמירת [[תהלים]] של שבת מברכים. כשעבר לפני הרבי בחלוקת דולרים נתן לו הרבי דולר ובירך: "הצלחה בחזנות".
בשנת תש"ו ניצל ר' לוי איצ'ה את [[יציאת רוסיה תש"ו|הבריחה הידועה]] 'באשעלונים' לפולין, ועלה עם משפחתו על הרכבת שהוציאה אותם מגיא הבכא אל ארצות החופש. אחד הדברים הראשונים שעשה לאחר שהגיע מחוץ לגבול - הודיע על כך לרבי הריי"צ. ואכן, כעבור זמן זכה לקבל מכתב תשובה וברכה מהרבי: "שמחתי לשמוע שיצא את שערי רוסיה והגיע למקום מבטחים".
לאחר [[כ"ז אדר]] [[תשנ"ב]], היה עומד מידי יום לפני התיבה באמירת כל ספר התהלים לרפואתו של הרבי. כאשר הגיע לפרקו של הרבי, היה אומר את הפרק פסוק בפסוק בקול רם. זכורה במיוחד הכרזת "[[יחי אדוננו]]" בשנים האחרונות, אותה היה מכריז בהתוועדויות ומעמדים מיוחדים.
ר' לוי איצ'ה עשה דרכו לפוקינג, מחנה פליטים בגרמניה, שם התרכזו פליטים רבים. הוא לא שהה במקום זמן רב ומשם המשיך לפאריז שם פתח מסעדה לפרנסתו.
ב[[ראש השנה]] האחרון, בשעת ה[[התוועדות]] של מוצאי החג, נעמד לפתע על השולחן והחל לרקוד כאחד הצעירים. ב[[ד' כסלו]] [[תשס"ו]] נפטר, ונטמן ב[[בית העלמין מונטיפיורי]] בקווינס.
==ארצות הברית==
רק בשנת [[תשי"ג]] הגיע סוף וקץ למסכת נדודיו הארוכה, אשר רגליו דרכו על אדמת ארצות הברית. הוא נשלח על ידי הג'וינט אל העיר קליבלנד שבאוהיו, עם אחיו הרב ליפא שי'. עד מהרה הפך ביתם של השנים למקום מרכזי של הפצת החסידות, ובביתו של ר' לוי יצחק התקיימו התוועדויות חסידיות רבות שמשכו אליהן גם תלמידי ישיבות ליטאיות שהיו מגיעים לשם במחתרת.
כמו כל חסיד בתפקיד הפנסאי, גם ר' לוי יצחק היה עד מהרה לדמות מרכזית הדואגת לחיי היהדות בעיר, גם בדברים שרוב הציבור שומר המצוות באותם ימים, לא דאג להם. למשל, באותם ימים לא ניתן היה להשיג חלב ישראל בקליבלנד. ר' לוי יצחק לא אמר נואש, ובמסירות רבה דאג לכך, חרף לעגם של יהודי המקום...
כך גם בנושא החינוך. ר' לוי יצחק לא ידע פשרות והוא דאג שבניו יקבלו חינוך חסידי טהור. כאשר בנו הרב נחמן הגיע לגיל תשע, שלחו אביו ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים מונטריאול]], נסיעה של 20 שעות מתישות! כשנשאל ר' לוי יצחק מדוע הוא מתעקש דווקא על חינוך חב"די מרוחק כאשר במקום יש חינוך יהודי טוב, הרצינו פניו ואמר: "לא מסרתי את נפשי ברוסיה כדי שבני ילמד אצל 'המתנגדים'"...
במשך כעשר שנים התגורר בקליבלנד, שם פעל ועשה ככל יכולתו להעמדת חיי תורה וחסידות בעיר, אולם בשנת תשכ"ג, עקב מצב מוסדות החינוך בקליבלנד שלא היו על ברכי חסידות חב"ד, עקר ר' לוי יצחק לניו-יורק, שם שכר דירה בסמיכות לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח, מול 770.
ביתם שמול [[770]] הפך עד מהרה למקום מפגש קבוע של עשרות חסידים שהיו מגיעים לערוך קידוש בין התפילה להתוועדות בשבתות. בחגים, ובפרט בשמחת תורה, הבית היה מלא וגדוש בעשרות חסידים, אורחים וגם תושבי השכונה שהגיעו לעשות קידוש ולסעוד את סעודת החג לפני ההקפות.
לאחר ההתוועדות, היו מגיעים כמה מהחוזרים, חבריו של בנו הרב [[נחמן שפירא]], ועורכים את ה"[[חזרה]]" על ההתוועדות. חסידים נוספים היו מגיעים לשמוע את ה'חזרה', וכך המשיכה ההתוועדות המיוחדת עד לשעות המאוחרות של מוצאי שבת.
גם בקראון הייטס הפך עד מהרה לדמות מרכזית ואהודה, הפועלת במרץ רב למען הזולת. בין השאר היה חבר בוועד מיוחד שנוסד באותה תקופה עבור תומכי תמימים, ופעמים רבות היה מוזמן על ידי [[הרש"ג]] להשתתף באסיפות הוועד, שם סייע הן בענייני הכספים והן בעניינים הרוחניים.
באחד האירועים שנערכו עבור הישיבה, הוא נשא נאום נלהב ביותר, במהלכו אמר בהתלהבות שברוסיה תמיד ידעו שהרבי הוא האבא שלנו, ותומכי תמימים היא האמא. והחסידים נתנו הכל עבור הרבי ועבור תומכי תמימים. כאן, בארצות הברית, משום מה לא חדורים מספיק בעניין, וצריך לעורר על כך, שכולם יידעו שתומכי תמימים זה האמא שלנו, ובשביל אמא עושים הכל"!
==תפקידיו הרשמיים==
אל תפקידיו הרשמיים בקהילת [[קראון הייטס]], זכה להכנס בשנת [[תשמ"ו]], כאשר לראשונה נערכו בחירות לו[[ועד הקהל]].
מסופר כי עוד בטרם בחירת הגבאים ו[[ועד הקהל]], ביקשו גבאי 770 להפקיד את האחריות על הנושא הכספי של בית הכנסת בידי אדם אחראי ונאמן. כשהביאו את הענין לפני הרבי מלך המשיח, הפנה אותם הרבי לר' לוי יצחק באומרו, כי "ער איז זייער א ערליכער [הוא מאוד ישר], ועליו אפשר לסמוך..."
כאמור, ר' איצ'ה שימש כחבר 'ועד הקהל', ועסק בנושא במסירות רבה. כאשר היה צורך בבחירת רבנים חדשים לשכונה (במקומו של הרב דווארקין) היה ר' לוי איצ'ה שותף פעיל בכל תהליך הבחירות.
לאחר הבחרם של הרבנים והעמדת בית-דין-צדק על תילו, נבחר לשמש כמזכיר בית הדין. היה זה תפקיד חדש, ור' לוי יצחק במרצו הרב, בכישרון העסקנותי שבו דאג לצקת תוכן לתוך התפקיד הנכבד, כאשר המוטו העיקרי הוא, לסייע לזולת. אחד הדברים הראשונים שפעל, היה הקמת [[משפט שלום]], [[גוף]] שהיה דואג להשכנת שלום בין איש לאשתו ובין בעלי דינים, וכך חסך דיני תורה רבים, והכול לשביעת רצון שני הצדדים.
לצד תפקידו הרשמי כמזכיר בית הדין, שימש גם כגבאי צדקה מטעם הבד"צ. לפני כל חג ומועד היה מחלק סכומי כסף ניכרים למשפחות נצרכות ב'קראון הייטס'. בענייני צדקה אלו השקיע את כל כוחותיו ופעל במסירות נפש רבה, כאשר כל פעולותיו נעשות מתוך שמחה ובסבר פנים יפות.
על מסירות נפשו לענייני צדקה יעיד הסיפור הבא: לפני מספר שנים לקה בלבו ונאלץ היה לעבור ניתוח. כשחזר לביתו לאחר הניתוח, היה תשוש ביותר. לפתע נזכר כי ישנה אישה חולה שלא קיבלה עדיין את הצ'ק מקופת הצדקה. הוא לא וויתר לעצמו, ולמרות חולשתו הגדולה, הלך בעצמו וטיפס עד הקומה הרביעית כדי להביא לה בעצמו את הצ'ק...
עוד זכה ושימש כחבר וכגבאי ב'[[חברה קדישא]]' של [[אגודת חסידי חב"ד (ארצות הברית)]], גם שם עסק במסירות רבה.
בזמן הקמת חברת '[[השמירה]]' ב[[קראון הייטס]], הוא היה שותף פעיל בארגון. כשנשאל מדוע הוא מתעקש לעסוק בארגון זה, בטענה שיש צעירים ומתאימים ממנו, ענה, שאכן ישנם צעירים, ואולם כשהם לא מתעסקים בזה - הוא צריך לעסוק בזה.
בנוסף, זכה והיה לחזן ולבעל תפילה בבית הכנסת של הרבי. במשך שנים רבות היה עובר לפני התיבה באמירת תהלים של שבת מברכים כשהוא משתפך בקולו בקריאת התהילים. היו אלו רגעים מיוחדים כאשר היה נשמע קולו המתחנן והמתרגש בוקע ממעמקי לבו באמירתו את הפרקים בזה אחר זה.
כשעבר לפני הרבי בחלוקת דולרים נתן לו הרבי דולר ובירך: "הצלחה בחזנות".
לאחר כ"ז אדר תשנ"ב, היה עומד מידי יום לפני התיבה באמירת כל ספר התהילים לרפואתו של הרבי. כאשר הגיע לפרקו של הרבי, היה אומר את הפרק פסוק בפסוק בקול רם, וקולו מתחנן לפני בוראו. מרטיט היה לשמוע אותו באמירת 'שמע קולנו' ו'אבינו מלכנו' במצבים קשים במיוחד. זכורה במיוחד הכרזת "יחי אדוננו" בשנים האחרונות, אותה היה מכריז ברגש רב בהתוועדויות ומעמדים מיוחדים.
ר' לוי איצ'ה היה בעל מידות תרומיות, לב רחב ואוהב את הבריות. הטלפון בביתו היה זמין גם בשעות הלילה המאוחרות לאנשים שהיו נזקקים לעזרתו ולסיועו. את מעשיו היה עושה בצניעות ובסודיות רבה. כשמישהו היה מתקשר ומבקש את עזרתו והוא היה נוכח בחדר שבו היו נוכחים אנשים נוספים, הוא היה עוזב את החדר בעצמו וממשיך בשיחה מעבר לכותל.
==אחרית ימיו==
למרות גילו המתקדם, המשיך ר' לוי איצ'ה לעבוד במזכירות הבד"ץ כבצעירותו, כשהוא אינו מסיר מאחריותו גם תפקידים אחרים שלקח על עצמו במשך השנים.
בחינוך חסידי אמיתי, חיו בניו, בנותיו ונכדיו הרבים, חינוך שנותן את אותותיו בכל משפחתו הענפה.
בראש השנה האחרון, בשעת ההתוועדות של מוצאי החג, נעמד לפתע על השולחן והחל לרקוד כאחד הצעירים. היה זה מחזה מרגש וכובש לב לחזות בחסיד קשיש בן 90 הרוקד במלא עוזו ומעודד את השירה היוקדת.
בדמותו של חסיד זה התקבצו והתאחדו מושגים רבים: חיות, שמחה, אהבת ישראל, עזרה לזולת, יושר אמיתי, מידות טובות, מסירות נפש. כל אלה נשקפו מאישיות חסידית זו, נטולת השפעות חיצוניות; אישיות שהתקשרותו לרבי הייתה בבחינת "חבוקה ודבוקה בך". יהודי שמסר את נפשו בעבור שמירת היהדות ברוסיה ובארה"ב.
==פטירתו==
ב[[ד' כסלו]] [[תשס"ו]], נפטר ר' לוי איצ'ה בשיבה טובה.
כשהגיע לוי יצחק לגיל תשע, ביקר בביתם דודו ר' משה אקסלרוד והציע כי ייסע לישיבה המחתרתית שהתקיימה באותם ימים בעיר ראמען. ואכן, הוא נשלח לישיבה - שם שימש כמשפיע הרב יעקב גוראריה. באותם ימים התלבטו הוריו היכן יאכל: האם יאכל בעסן טעג ("אוכלי ימים" - הכוונה לנערים שאכלו כל יום בבית אחר מבין החסידים) או במקום קבוע ומסודר תמורת תשלום. לבסוף הכריעה האם באומרה כי "כאשר יאכל 'טעג', יהיה יותר חסיד!"...
בשנת תרצ"ג, בהיותו בן 17, נפטרה עליו אמו. המצב בבית היה דחוק ביותר, והוא נאלץ לפרוש מלימודיו ולעזור בפרנסת הבית. באותה שנה עברה המשפחה לגור בלנינגרד, בעוד לוי יצחק מוצא עבודה במפעל לייצור בד. פיתח קשרים מיוחדים עם בכירי המשטרה וכן בלשכת הגיוס המקומית, כשאת קשריו ניצל כדי לפטור את אחיו החסידים מגיוס לצבא הרוסי.
בהגיעו לטשקנט, פתח בית אריגה לפרנסתו, בו מצאו מקומות עבודה עבור רבים מאנ"ש בעיר. כמו כן ניצל את רווחיו לקיומה ואחזקתה של ישיבת תומכי תמימים סמרקנד.
ר' ראובן קמינצקי, מתלמידי הישיבה בסמרקנד, היה מספר על אירוע נדיר בישיבה: יום אחד הורה מנהל הישיבה, הרב ניסן נמנוב, לנקות את כל חדרי הישיבה, כפי שמכינים לקראת אורח חשוב. כעבור כמה שעות נוכחו התלמידים לדעת שהאורח החשוב אינו אלא ר' לוי יצחק שפירא, שכאמור היה מהתומכים העיקריים בישיבה. ר' לוי יצחק, שהבחין בתכונה יוצאת הדופן, הביע את מורת רוחו בפני ר' ניסן, וטען שבין חסידים זה לא מתאים... אך ר' ניסן התעקש לערוך לו סיור בישיבה, באומרו ש"כאשר תומכים - זה מגיע..."
באחד הימים חלה אחיו יהודה לייב במחלת הטיפוס, ומחשש הדבקה הושם בבידוד. ר' לוי איצ'ה לא נרתע ממצבו של אחיו וישן בסמוך לאחיו כדי לסייע לו, כך עד אשר השיב אחיו את נשמתו לבוראה והוא מחזיק בידו של אחיו...
בשנת תשח"י כאשר בנו הרב נחמן הגיע לגיל תשע, שלחו אביו ללמוד בישיבת תומכי תמימים מונטריאול, נסיעה של 20 שעות מתישות! כשנשאל ר' לוי יצחק מדוע הוא מתעקש דווקא על חינוך חב"די מרוחק כאשר במקום יש חינוך יהודי טוב, אמר: "לא מסרתי את נפשי ברוסיה כדי שבני ילמד אצל 'המתנגדים'"...
בין השאר היה חבר בוועד מיוחד שנוסד באותה תקופה עבור תומכי תמימים, ופעמים רבות היה מוזמן על ידי הרש"ג להשתתף באסיפות הוועד.
לתפקידיו הרשמיים בקהילת קראון הייטס, זכה להכנס בשנת תשמ"ו, כאשר לראשונה נערכו בחירות לועד הקהל. מסופר כי עוד בטרם בחירת הגבאים וועד הקהל, ביקשו גבאי 770 להפקיד את האחריות על הנושא הכספי של בית הכנסת בידי אדם אחראי ונאמן. כשהביאו את הענין לפני הרבי מלך המשיח, הפנה אותם הרבי לר' לוי יצחק באומרו, כי "ער איז זייער א ערליכער [= הוא מאוד ישר], ועליו אפשר לסמוך..."
בעת הבחירות לבית דין צדק קראון הייטס בשנת תשמ"ו, היה שותף פעיל בכל תהליך הבחירות. לאחר הבחרם של הרבנים נבחר לשמש כמזכיר בית הדין. אחד הדברים הראשונים שפעל, היה הקמת משפט שלום, גוף שהיה דואג להשכנת שלום בין איש לאשתו ובין בעלי דינים, וכך חסך דיני תורה רבים.
בנוסף, זכה והיה לחזן ולבעל תפילה בבית הכנסת של הרבי. במשך שנים רבות היה עובר לפני התיבה באמירת תהלים של שבת מברכים. כשעבר לפני הרבי בחלוקת דולרים נתן לו הרבי דולר ובירך: "הצלחה בחזנות".
לאחר כ"ז אדרתשנ"ב, היה עומד מידי יום לפני התיבה באמירת כל ספר התהלים לרפואתו של הרבי. כאשר הגיע לפרקו של הרבי, היה אומר את הפרק פסוק בפסוק בקול רם. זכורה במיוחד הכרזת "יחי אדוננו" בשנים האחרונות, אותה היה מכריז בהתוועדויות ומעמדים מיוחדים.
