{{פירוש נוסף|נוכחי=ר' ישראל לווין מנעוועל|אחר=ר' ישראל לווין מכפר חב"ד|ראו=[[ישראל לווין כפר חב"ד]]}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=ר' ישראל לוין מנעוועל|אחר=ר' ישראל לוין מכפר חב"ד|ראו=[[ישראל לווין כפר חב"ד]]}}
[[קובץ:ישראל לוין (נעוועל).jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרה"ח ר' ישראל לוין]]
[[קובץ:ישראל לוין (נעוועל).jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב ישראל לוין]]
החסיד הרב '''ישראל לווין''' נולד בט”ו [[מנחם אב]] בשנת [[תרמ"ה]] בעיירה החסידית [[נעוועל]], בן להרה”ח ר’ [[דוד אבא לוין]] ומרת חנה-עלקא ונקרא שמו ישראל, ואשר נודע לימים בשם “ר’ ישראל נעוולער”.
הרב '''ישראל לוין''' ([[ט"ו מנחם אב]] [[תרמ"ה]] - [[ט' אייר]] [[תש"ח]]) (כונה גם '''ישראל נעוולער''' על שם עיירת הולדתו [[נעוול]]) היה חסיד של [[אדמו"ר הרש"ב]] ולאחריו של [[אדמו"ר הריי"צ]], בתקופה ה[[ברית המועצות|קומוניסטית]] היה מפעילי המחתרת הבולטים להפצת יהדות ואף נאסר בשל כך.
לר' דוד אבא נולדו חמישה ילדים, מתוכם שלושה בנים - שלושתם מדמויותיה החסידיות הבולטות של נעוול: ר' [[שרגא פייטל לוין]], ר' ישראל, ור' [[גרשון בער לוין]]. היו אומרים עליהם כי הם מהווים התממשות הברכה "חסיד, ירא שמים ולמדן. הלמדן - ר' שרגא פייטל; החסיד - ר' ישראל; הירא שמים - ר' גרשון בער.
==תולדות חיים==
נולד ב[[ט"ו מנחם אב]] [[תרמ"ה]] בעיירה החסידית [[נעוועל]] לאביו הרב [[דוד אבא לוין]] ואימו מרת חנה-עלקא.
ר’ ישראל הלוי לעווין מנעוול, או בקיצור “ר’ ישראל נעוולער”, היה “איש אשכולות” נדיר - גם “למדן” בנגלה, גם “משכיל” בחסידות, גם “עובד ומאריך בתפילה” מלמד בר-פועל ששום רדיפות, חקירות ועינויי מאסר של הג.פ.או. לא יכלו להניאו מנחישותו להמשיך ולהקים בכל עיר ועיירה שהגיע אליהן עוד ‘חדר’ מחתרתי, עוד מקדש נסתר ליהדות אנשים סביבו חשו תמיד באהבתו אליהם - גם כשהשתמש בחריפתו ובשנינותו הקשות כדי לנזוף בהם ולהצליף בהם בשבט-לשונו.
[[קובץ:ישראל נעוולער.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' ישראל ליד ר' [[משה זליבנסקי]]]]
אחד-עשר ילדים נולדו לו, לר’ ישראל, אך רק שלושה מהם נשארו בחיים.
כשהגיע לגיל [[בר-מצוה]] נסע ללמוד ב[[ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש]] שייסד ש[[הרבי הרש"ב]] והיה בין צעירי התמימים שלמדו בישיבה.
בט’ באייר תש”ח השיב את נשמתו לבוראו.
בשלהי שנות ה"סמך" הגיע ל[[ליובאוויטש]] הרב [[מרדכי פבזנר]] מ[[קלימוביץ]], לבקש מ[[אדמו"ר הרש"ב]] הצעת שידוכין לבתו חנה-מיכלא שהגיעה לפרקה. אמר לו הרבי: לומד כאן בנו של דוד-אבא'לע מנעוועל, סבורני שזה שידוך מתאים. ואכן, כעבור זמן-מה סוכמו הדברים והשידוך יצא לפועל.
==בישיבה בליובאוויטש==
עוד לפני כן, החל ר' ישראל ללמוד יורה-דעה לפי הוראת הרבי, וקיבל "סמיכה" לרבנות וכן "קבלה" לשחיטה והסמכה להיות מוהל.
בהתאם לחינוך החסידי שספג בבית ההורים, ערגה נפשו מצעירותו לנסוע לרבי. כשהגיע לגיל בר-מצוה ושמע שהרבי יסד ישיבה ב[[ליובאוויטש]], ביקש מיד לעזוב את הבית ולנסוע ללמוד ב”[[תומכי-תמימים]]”. הוריו חששו לשלוח אותו מהבית בגיל כה צעיר, אך ישראל התמיד בהתעקשותו לנסוע, וזמן-מה לאחר-מכן הגשים את שאיפתו, הגיע לליובאוויטש והיה בין צעירי התמימים שלמדו בישיבה.
לאחר נישואיו עבר לגור ב[[קלימוביץ]]. בקלימוביץ גר אז הרב הנגיד ר' [[שמואל גוראריה]]. באחת מנסיעותיו לליובאוויטש נכנס אל [[אדמו"ר הרש"ב]] ודיבר עמו בין השאר גם על מלמד לבניו. אמר לו הרבי בערך כך: שמואל, כדאי שתיקח את ישראל נעוועלער בתור מלמד לבניך, ואז הם ידעו מה זה "א חסידישער מלמד" (מלמד חסידי){{מקור}}.
כעשר שנים למד בתומכי-תמימים, הוגה בה יומם וליל פשוטו כמשמעו. כשלמד את שיעורי הנגלה, היה מעמיק לדעת סברתו של כל אחד ואחד - הן בדבריהם של התנאים והאמוראים - כל סוגיא בסברא, קושיה ופירוק - והן בדברי רש”י, תוספות ומפרשים - מה ביקשו לפרש ולהקשות ומה להשיב. גם בלימודי הדא”ח ביקש תמיד לרדת לשורשי הדברים כדי להעלות מתוכם דברים ברורים ובהירים. הוא צלל בענייני ההשכלה העמוקים ביותר שבדא”ח ובירר וליבן כל עניין וכל נושא עד שיצא מליבונו כמרגלית זכה וצלולה. בכל אלה, לא הסתפק בידע והבנה. הוא הפנים כל מה שלמד בהתבוננות מתאימה ואחר-כך היה מתפלל באריכות ומשלב בתפילתו אותם עניינים שקלט והגה.
ר' ישראל נעשה מלמד לבניו של ר' שמואל, וכשזה האחרון עקר מקלימוביץ, לקח עמו את המלמד. אשתו של ר' ישראל נשארה בבית הוריה, ור' ישראל היה חוזר הביתה אחת לכמה חודשים - וכך נמשך הדבר מספר שנים.
עד כאן שקידתו והתמדתו, אך לא פחות מאלה היו גדולות חריפותו ושנינותו - מצד אחד התמדה עצומה ועבודת תפילה ומאידך חריפות הגובלת בשובבנות.
בינתיים נולדו להם שלושה ילדים, וכשר' שמואל עבר לגור לעיר [[קרמנצ'וג]] ב[[אוקראינה]] הצטרפו אליו ר' ישראל וכל משפחתו. בין תלמידיו של ר' ישראל באותה תקופה היה גם הרב [[שמריהו גוראריה|הרש"ג]] שמאוחר יותר נהיה חתנו של [[אדמו"ר הריי"צ]].
==נישואיו==
===ברוסטוב, ליד [[אדמו"ר הרש"ב]]===
בשלהי שנות ה”סמך” הגיע ל[[ליובאוויטש]] הרה”ח ר’ [[מרדכי פבזנר מקלימוביץ]], מצאצאי הרה”ח ר’ מרדכי פעבזנר, אחיו של אדמו”ר הזקן, לבקש מכ”ק אדמו”ר הרש”ב הצעת שידוכין לבתו חנה-מיכלא שהגיעה לפרקה. אמר לו הרבי: לומד כאן בנו של דוד-אבא’לע מנעוועל, סבורני שזה שידוך מתאים. ואכן, כעבור זמן-מה סוכמו הדברים והשידוך יצא לפועל.
עוד לפני כן, החל ר’ ישראל ללמוד יורה-דעה לפי הוראת הרבי, וקיבל “סמיכה” לרבנות וכן “קבלה” לשחיטה והסמכה להיות מוהל.
כארבע שנים התגורר ר' ישראל ב[[קרמנצ'וג]], משנת [[תרע"ג]] עד [[תרע"ח]]. בשלהי [[תרע"ח]] עזבו ר' ישראל ובני-ביתו את [[קרמנצ'וג]] ועברו בעקבות הרבי ל[[רוסטוב]].
==א חסידישער מלמד==
אחרי [[חג הפורים]] [[תר"פ]], כשמצב בריאותו של [[אדמו"ר הרש"ב]] הלך והתערער, שהה ר' ישראל רוב הזמן בבית רבנו, וכמעט שלא חזר לביתו.
לאחר נישואיו עבר לגור ב[[קלימוביץ]], להיות סמוך על שולחן חותנו, שם המשיך לשקוד על התורה ועל העבודה. בקלימוביץ גר אז הרה”ח הנגיד ר’ [[שמואל גוראריה]]. באחת מנסיעותיו לליובאוויטש נכנס אל כ”ק אדמו”ר הרש”ב ודיבר עמו בין השאר גם על מלמד לבניו. אמר לו הרבי בערך כך: שמואל, כדאי שתיקח את ישראל נעוועלער בתור מלמד לבניך, ואז הם ידעו מה זה “א חסידישער מלמד”.
ר’ ישראל נעשה אפוא מלמד לבניו של ר’ שמואל, וכשזה האחרון עקר מקלימוביץ, לקח עמו את המלמד. אשתו של ר’ ישראל נשארה בבית הוריה, ור’ ישראל היה חוזר הביתה אחת לכמה חודשים - וכך נמשך הדבר מספר שנים.
לאחר ה[[הסתלקות]] ב[[מוצאי שבת]] [[ב' ניסן תר"פ]] אחר חצות, חיפשו בין התמימים וזקני החסידים שנכחו במקום את אלה שטבלו באותו יום ונשארו בבית הרבי כל הזמן, כדי להוריד את גופו הקדוש מהמיטה לארץ. בין אלה שנמצאו היה גם ר' ישראל. גם למחרת, ביום ראשון, כשאנשי החברא-קדישא ביקשו למנות אנשים שילכו לבית-החיים לבחור מקום וכו', היה ר' ישראל בין חברי המשלחת.
בינתיים נולדו להם שלושה ילדים, וכשר’ שמואל עבר לגור לעיר [[קרמנצ'וג]] באוקראינה הצטרפו אליו ר’ ישראל וכל משפחתו. בין תלמידיו של ר’ ישראל באותה תקופה היה גם הנער שמריהו, בנו של הרה”ח רבי [[מנחם מענדל גוראריה]], שלימים לקחו כ”ק [[אדמו”ר הריי”צ]] חתן לבתו, הלא הוא [[שמריהו גוראריה|הרש”ג]] נ”ע.
===חזרה לנעוועל===
מצב היהדות באותם זמנים החמיר יותר ויותר, ונציגי השלטון החלו להתחקות אחרי מלמדי תינוקות ולהצר את צעדיהם. ר' ישראל שחש את טבעת החנק נסגרת סביבו, נאלץ לעזוב את רוסטוב ובשנת [[תרפ"ב]] עבר עם בני ביתו לעיר הולדתו, [[נעוועל]]. זמן מה לאחר-מכן עברה גם ישיבת [[תומכי תמימים נעוועל|תומכי תמימים לנעוועל]]. לצד הישיבה הוקם בנעוועל גם [[בית מדרש לרבנים בנעוועל|בית-המדרש לרבנים]].
דרך הוראתו היתה לשם-דבר. התייחסותו של ר’ ישראל לכל שאלה של כל תלמיד ואורך-רוחו ביחסו לתלמידיו היו מן המפורסמות, ורבים ביקשו לשלוח אליו את ילדיהם. הוא היה מלמד בר-פועל. כל קטע בגמרא, כל נושא שלימד, כל תשובה שהשיב לתלמיד, היה מסביר במשלים ודוגמאות עד שהיה מובן לכל תלמיד ותלמיד.
כשש שנים חי ר' ישראל בנעוועל וכל אותו זמן לימד תורה במחתרת לבני-ישראל. כשהיה מדובר בבני 18 ומעלה, היה אפשר לטעון שהם לומדים בעצמם, דבר שלא נאסר על-פי חוק, אבל הקטנים היו חייבים על-פי חוק ללכת לבית-ספר ממלכתי, ואילו תפסו את ר' ישראל מלמדם היה מוצא להורג. אך ר' ישראל לא ויתר. הוא פשוט החליף את מקום ה'חדר' המחתרתי אחת לכמה שבועות והמשיך ללמד בחירוף-נפש.
==ברוסטוב, ליד [[אדמו"ר הרש"ב]]==
לאחר [[הסתלקות]] [[אדמו"ר הרש"ב]] נשאר בבית רבנו תקופה ממושכת ימים ולילות, ולא חזר כלל לביתו. עד היום מהלך הסיפור הבא על חזרתו הביתה: כאשר לחצו עליו לחזור הביתה והוא סוף-סוף הסכים, ניגש ל[[אדמו"ר הריי"צ]] להודיע לו על כך. נאנח האדמו"ר ואמר: "ישראל, אויף וועמען לאזסטו מיר?" [=ישראל, על מי אתה משאיר אותי].
כארבע שנים התגורר ר’ ישראל בקרמנצ’וג, משנת [[תרע"ג]] עד [[תרע"ח]]. בשלהי תרע”ח עזבו ר’ ישראל ובני-ביתו את קרמנצ’וג ועברו בעקבות הרבי לרוסטוב.
לאחר מכן התקשר ר' ישראל תוך זמן קצר אל [[אדמו"ר הריי"צ]] והיה לבן-בית בבית הרבי כפי שהיה בבית אביו הרבי הרש"ב, ואף בנותיו היו לחברותיהן של בנות אדמו"ר הריי"צ והרבו לבקרן בביתן.
עם הזמן נהפך ביתו של ר’ ישראל ברוסטוב למוסד בפני עצמו. כל מי שהגיע לשהות במחיצת הרבי בחגי תשרי, ביומא-דפגרא או בסתם יום-חול, ידע שבין אם יבוא בשעות יום ובין באחת משעות הלילה, תמיד יתקבל בביתו של ר’ ישראל נעוולער בסבר פנים יפות, ובני-הבית ידאגו לו הן למזון והן ללינה. אם הגיע האורח כאשר ר’ ישראל שהה בביתו, היה בעל-הבית מתיישב לידו, מתעניין במצבו ובמצב בני-ביתו, בפרנסתו, בבריאותו וכו’, ממש כאילו היה אחיו בפועל ממש.
לאחר מאסרו של [[אדמו"ר הריי"צ]] ב[[קיץ]] [[תרפ"ז]], החמיר מצב היהודים בכל רחבי [[רוסיה]], וממילא גם בנעוועל. כשהרגיש ר' ישראל שהמעקב היומי אחריו הולך ומתהדק והבין שלא יהיה מנוס ממאסר, קם וברח לעיירה טארופיץ הסמוכה ל[[לנינגרד]], והביא לשם את בני ביתו. הדבר היה בשנת [[תרפ"ח]].
אחרי [[חג הפורים]] [[תר"פ]], כשמצב בריאותו של כ”ק [[אדמו"ר הרש"ב]] נ”ע הלך והתערער, שהה ר’ ישראל רוב הזמן בבית רבנו, וכמעט שלא חזר לביתו.
כשהגיע לטארופיץ מצא שם עזובה מסוימת בכל הנוגע ליהדות וקיום מצוות. במקום לא היו [[שוחט]] ו[[מוהל]], וילדים רבים בגילים שונים לא נימולו. ר' ישראל הפעיל את כל כוח השכנוע שלו, קרא להורים ודיבר גם עם הילדים, יזם וארגן והביא את הילדים בבריתו של אברהם אבינו והכל בסתר, כשהוא-עצמו משמש המוהל ולפעמים גם הסנדק.
לאחר ה[[הסתלקות]] ב[[מוצאי שבת]] [[ב' ניסן תר"פ]] אחר חצות, חיפשו בין התמימים וזקני החסידים שנכחו במקום את אלה שטבלו באותו יום ונשארו בבית הרבי כל הזמן, כדי להוריד את גופו הקדוש מהמיטה לארץ. בין אלה שנמצאו היה גם ר’ ישראל. גם למחרת, ביום ראשון, כשאנשי החברא-קדישא ביקשו למנות אנשים שילכו לבית-החיים לבחור מקום וכו’, היה ר’ ישראל בין חברי המשלחת.
עתה, משנימולו, אסף את הילדים בחדר מחתרתי חדש והחל ללמדם תורה.
אכן, כבר בגיל 34 היה לר’ ישראל מעמד נכבד ומיוחד בין אנ”ש, גדולי וזקני החסידים, רבנים ומשפיעים וכו’, אך יותר מכל בלטה התקשרותו לבית רבנו, והסתלקות רבנו פגעה בו אישית פגיעה אנושה.
===במאסר===
באחד מערבי הקיץ בשנת [[תרצ"ב]] הגיעה חוליה של אנשי ה[[ג.פ.או.]] וערכו חיפוש מדוקדק בבית ר' ישראל.
==התקשרותו לכ"ק אדמו"ר הריי"צ==
הבלשים לא העלו בחיפוש שום ממצא מפליל כי ר' ישראל החביא עוד קודם-לכן את החלפים וסכין המילה, אך הסוכנים בכל-זאת ביקשו ממנו "להילוות אליהם" לבירור. ר' ישראל נלקח לעיר המחוז וויליקי-לוקי והוחזק שם מספר שבועות במעצר ובחקירות.
לאחר ההסתלקות נשאר בבית רבנו תקופה ממושכת ימים ולילות, ולא חזר כלל לביתו. כאבו, אבלו וצערו היו עמוקים עד כדי כך, שר’ ישראל לא היה יכול לחזור אל עולם החולין והמעשה. עד היום מהלך הסיפור הבא על חזרתו הביתה: כאשר לחצו עליו לחזור הביתה והוא סוף-סוף הסכים, ניגש לכ”ק אדמו”ר הריי”צ להודיע לו על כך. נאנח האדמו”ר ואמר: “ישראל, אויף וועמען לאזסטו מיר?” [=ישראל, על מי אתה משאיר אותי].
ר' ישראל אמנם שוחרר, אך חש שסוכני הג.פ.או. עוקבים אחריו ללא הפסק. הוא הבין שמיצה במקום את כל האפשרויות ועתה עליו לחזור וליטול את מקל-הנדודים. שוב לקח עמו את משפחתו, עזב את טארופיץ וחזר לקלימוביץ.
כשחזר הביתה, לא היה זה אותו ר’ ישראל עם חיוכו ושובבותו. תקופה ארוכה לא הופיע חיוך על פניו, וזמן ממושך התבודד בחדרו ומי שעבר בסמוך שמע את בכייתו.
ב[[אלול]] [[תרצ"ז]], חשפה הבולשת החשאית הרוסית את ה'חדר' הסודי שניהל ר' ישראל נעוולער, והוא נלקח לחקירה במוסקבה. במסירת השיעורים החליפו ר' [[משה זלמן קמינצקי]].
אולם, בד-בבד עם כאבו וצערו, התקשר ר’ ישראל תוך זמן קצר ביותר בעבותות אהבה וחיבה אל כ”ק אדמו”ר הריי”צ והיה לבן-בית בבית הרבי לא פחות מכפי שהיה בבית קודמו, ולא רק הוא עצמו אלא אף בנותיו היו לחברותיהן של בנות הריי”צ והרבו לבקרן בביתן.
13 חודשים נמצא ר' ישראל בבתי-הכלא - מ[[אלול]] [[תרצ"ז]] עד [[תשרי]] [[תרצ"ט]]. לאחר [[יום הכיפורים]] [[תרצ"ט]] הגיע מברק מאחד מבניו שהתגורר במוסקבה: "אבא הגיע בריא ושלם".
==משפחתו==
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] ברחו ר' ישראל ובני-ביתו מיגורבסק ופנו כרוב היהודים הנמלטים - מזרחה, ולאחר תלאות רבות הגיעו גם הם ל[[טשקנט]].
אחד-עשר ילדים נולדו לר’ ישראל, אך רק שלושה מהם נשארו בחיים.
בטשקנט המשיך ר' ישראל להיות מלמד לנערים והפעם בצורה די גלויה.
שלושה מילדיו שנולדו בעת היותו ברוסטוב - תאומים וילדה - נפטרו בגיל צעיר: תאום אחד נפטר שבועות אחדים לאחר הלידה (הרפואה הרוסית באותם ימים היתה נחשלת והמצב התברואי ירוד) והתאום השני החזיק מעמד רק מספר חודשים אחרי הראשון ואז נפטר. ילדה נוספת נפטרה בגיל שנה ומחצה.
===בפוקינג - גרמניה===
ב[[תש"ו]] הצליח ר' ישראל לעזוב את [[רוסיה]] במסגרת '[[יציאת רוסיה תש"ו|הבריחה הגדולה]]' והגיע ל[[פוקינג]] שב[[גרמניה]].
כשהיו בקלימוביץ ועסקו בייצור שרוכים, יצאה בשנת [[תרצ"ג]] אחת הבנות, אסתר-הדסה, להעביר שרוכים לעיירה הסמוכה - דבר שבני הבית עשו בתורנות - אולם הפעם הלכה ולא חזרה. כל החיפושים אחריה וכל המאמצים לאתרה העלו חרס. עד היום לא יודעים מה עלה בגורלה.
עתה חי במדינה חופשית והיה יכול לשבת וללמד תורה בגלוי.
בהיותם ביגרובסק - לפני פרוץ המלחמה - חלתה הבת הבכורה רישא בדלקת קרום-המוח ונפטרה כעבור שבועיים, משאירה אחריה בעל ושלושה ילדים קטנים.
בפוקינג התעסק בעזרה לזולת בפרט ושלום בית.
כשהמלחמה פרצה, גייסה רוסיה את כל הגברים מגיל 17 עד 45 לשדה הקרב ואת המבוגרים יותר לעבודה בעורף. בין המגויסים הצעירים היה גם דוד, בנו בן ה-27 של ר’ ישראל שגויס ולא חזר. לא שמעו עליו. השאיר אחריו שני ילדים ואשה בהריון.
ר' ישראל הלך ונחלש, כשבני משפחתו (פרט לזוגתו) עזבו בשנת [[תש"ח]] את פוקינג ל[[צרפת]] ומשם ל[[ארץ ישראל]], נשאר ר' ישראל ב[[פוקינג]] מחמת חלישותו, כשהוא [[מקווה]] להתחזק ולהצטרף אליהם מאוחר יותר.
בת נוספת, רבקה, עברה לאחר נישואיה לגור ליד הורי בעלה ר’ שמואל פבזנר, בעיירה פוצעפ. הבעל גויס למלחמה והבת ניסתה להגיע עם בתה ליגרובסק אל ההורים, אך בטרם הספיקה לצאת את העיירה, כבשו הנאצים את כל האיזור. כל יהודי העיירה רוכזו במקום אחד והנאצים ימ”ש הרגו את כולם - ביניהם את רבקה עם תינוקת קטנה בזרועותיה וכל בני משפחת בעלה. במכתב ששלחה לפני הרצח ההמוני מפוצעפ שהגיע לבסוף אל ההורים ביגרובסק, היא כותבת: “מאוד רוצה אני להצטרף אליכם, להיות כולנו יחד, אך הכל מסביב כבר בוער...”.
המלחמה פרצה והמשפחה, כאמור, עברה ל[[טשקנט]]. בעיר שרר אז רעב כבד מחמת המלחמה, ואז נפטרה פנינת המשפחה, הבת איטה-הניה. בת זו שהיתה מופת לכל בני הבית בהנהגתה, במידותיה וביראת-השמים שלה, לא יכלה לשאת את מראה אביה הסובל מרעב ממש (מנות המזון חולקו בתלושים ולא הספיקו לאיש) והחלה להביא את מנת-הלחם שלה לאביה, כשהיא מספרת לו שהצליחה לקנות את הלחם בשוק השחור. מחוסר מזון חלתה בדיזנטריה. הרופאים לא הצליחו להצילה ובכ”ו בשבט [[תש"ב]] נפטרה. בת 20 היתה במותה.
==משפחתו==
==חזרה לנעוועל==
מצב היהדות באותם זמנים החמיר יותר ויותר, ונציגי השלטון החלו להתחקות אחרי מלמדי תינוקות וכו’ ולהצר את צעדיהם. ר’ ישראל שחש את טבעת החנק נסגרת סביבו, נאלץ לעזוב את רוסטוב ובשנת תרפ”ב עבר עם בני ביתו לעיר הולדתו, [[נעוועל]]. זמן-מה לאחר-מכן עברה גם ישיבת [[תומכי תמימים נעוועל|תומכי תמימים" לנעוועל]]. לצד הישיבה הוקם בנעוועל גם בית-המדרש לרבנים, ועטרת נעוועל חזרה לקדמותה.
כשש שנים חי ר’ ישראל בנעוועל וכל אותו זמן לימד תורה במחתרת לבני-ישראל. כשהיה מדובר בבני 18 ומעלה, היה אפשר לטעון שהם לומדים בעצמם, דבר שלא נאסר על-פי חוק, אבל הקטנים היו חייבים על-פי חוק ללכת לבית-ספר ממלכתי, ואילו תפסו את ר’ ישראל מלמדם היה מתחייב בנפשו ממש. הסכנה סכנה, אך ר’ ישראל לא ויתר. הוא פשוט החליף את מקום ה’חדר’ המחתרתי אחת לכמה שבועות והמשיך ללמד בחירוף-נפש.
==מבצע בריתות==
לאחר מאסרו של אדמו”ר הריי”צ ב[[קיץ]] [[תרפ"ז]], החמיר מצב היהודים בכל רחבי רוסיה, וממילא גם בנעוועל. כשהרגיש ר’ ישראל שהמעקב היומי אחריו הולך ומתהדק והבין שלא יהיה מנוס ממאסר, קם וברח לעיירה טארופיץ הסמוכה ל[[לנינגרד]], והביא לשם את בני ביתו. הדבר היה בשנת [[תרפ"ח]].
כשהגיע לטארופיץ מצא שם עזובה מסוימת בכל הנוגע ליהדות וקיום מצוות. במקום לא היו שוחט ומוהל, וילדים רבים בגילים שונים לא נימולו. ר’ ישראל לא חשב הרבה, הפעיל את כל כוח השכנוע שלו, קרא להורים ודיבר גם עם הילדים, יזם וארגן והביא את הילדים במבצע מתוכנן היטב, בבריתו של אברהם אבינו - והכל בסתר, במחתרת, כשהוא-עצמו משמש המוהל ולפעמים גם הסנדק.
עתה, משנימולו, אסף את הילדים בחדר מחתרתי חדש והחל ללמדם תורה, אולם אירועי התקופה מנעו בעדו המשך תקין.
==במאסר==
באחד מערבי הקיץ בשנת [[תרצ"ב]] הגיעה חוליה של אנשי ה”נקודות” (הג.פ.או.) וערכו חיפוש מדוקדק בבית ר’ ישראל.
הבלשים לא העלו בחיפוש שום ממצא מפליל כי ר’ ישראל החביא עוד קודם-לכן את החלפים וסכין המילה, אך הסוכנים בכל-זאת ביקשו ממנו “להילוות אליהם” לבירור, ובני-הבית הבינו נכונה שמדובר בעצם במעצר ממש. ואכן, ר’ ישראל נלקח לעיר המחוז וויליקי-לוקי והוחזק שם מספר שבועות במעצר ובחקירות.
ר’ ישראל אמנם שוחרר, אך חש שסוכני הג.פ.או. עוקבים אחריו ללא הפסק. הוא הבין שמיצה במקום את כל האפשרויות ועתה עליו לחזור וליטול את מקל-הנדודים. שוב לקח עמו את משפחתו, עזב את טארופיץ וחזר לקלימוביץ.
==המאסר השני==
ב[[אלול]] [[תרצ"ז]], חשפה הבולשת החשאית הרוסית את ה’חדר’ הסודי שניהל ר’ ישראל נעוולער, והוא נלקח לחקירה במוסקווה.
13 חודשים נמצא ר’ ישראל בבתי-הכלא - מאלול תרצ”ז עד [[תשרי]] [[תרצ"ט]]. לאחר [[יום הכיפורים]] תרצ”ט הגיע מברק מאחד מבניו שהתגורר במוסקווה: “אבא הגיע בריא ושלם”.
==מלחמת העולם השניה==
עם פרוץ [[מלחמת העולם השניה]] ברחו ר’ ישראל ובני-ביתו מיגורבסק ופנו כרוב היהודים הנמלטים - מזרחה, ולאחר תלאות רבות הגיעו גם הם ל[[טשקנט]].
בטשקנט המשיך ר’ ישראל להיות מלמד לנערים והפעם בצורה די גלויה. אהבתו את תלמידיו היתה מן המפורסמות, והם החזירו לו אהבה, גם אם הענישם פה ושם.
==בפוקינג - גרמניה==
ב[[תש"ו]] הצליח ר’ ישראל לעזוב את [[רוסיה]] באחד ה”אשאלונים” והגיע ל[[פוקינג]] שב[[גרמניה]].
עתה חי במדינה חופשית והיה יכול לשבת וללמד תורה בגלוי, אך גם כאן - כב[[רוסטוב]] של ימי בחרותו - לא הסתפק בלימוד תורה אלא פתח את ביתו לכל קשה-יום והתערב מאוד בחיי הקהילה. הוא עשה רבות למשל להחזרת “שלום בית” ונהג ‘לבזבז’ שעות רבות בשמיעת טענות הצדדים, משקיע את כל כוחו, מרותו וכושרו הדיבורי עד שהיה מצליח לגשר על הפערים ולהשכין שלום. כל פעם שהצליח ב”שלום בית” - פניו היו קורנות מאושר.
ההתעסקות בבעיות הזולת מילאה חלק גדול מזמנו וכוחו. עשרות מאנ"ש ולא מאנ"ש היו באים אליו לשטוח לפניו מרי לבם ור’ ישראל הראה לכולם פנים מאירות, השתדל לעזור לכל אחד ומעולם לא השיב פני איש ריקם.
ר' ישראל הלך ונחלש, כשבני משפחתו (פרט לזוגתו) עזבו בשנת תש”ח את פוקינג ל[[צרפת]] ומשם ל[[ארץ ישראל]], נשאר ר’ ישראל ב[[פוקינג]] מחמת חלישותו, כשהוא מקווה להתחזק ולהצטרף אליהם מאוחר יותר.
אך תקוותו לא התגשמה. חולשתו גברה והלכה ובט’ ב[[אייר]] [[תש”ח]] השיב נשמתו לבוראו, כשזוגתו נשארת לידו כל הזמן.
==כתב השיחרור==
הודעת הנאשם לוין שמואל ישראל בן דוד ביום 5 בספטמבר 1939.
החקירה נערכה בבית הסוהר ע”י עוזר הקטיגור של אזור מוסקבה.
הנחקר הנאשם לוין הסביר שהוא כופר בהאשמות שהוצאו ממנו, כי הם הוצאו ממנו תחת לחץ פיסי ע”י החוקרים.
כמו כן הוא כופר במה שנאמר במעמד פנים אל פנים עם פינסקי בקשר עם המפעל מעבעלשטשיק בעיר יעגאראווסק.
גם בקשר לעדים אני אף פעם לא ראיתים ואינני מכיר אותם - אני לא נלחמתי נגד המימשל הסובייטי, ואני מבקש שיוציאו אותי מן המעצר.
כל זה נקרא לפני בקול ואני חותם
ש. י. לוין.
חתימות הקטיגור וכו’.
בעקבות התצהיר הקודם, החליט סגן הקטיגור של אזור מוסקבה לבטל את כתב האישום:
הוראה-קביעה
בשנת 1939, ב-21 לספטמבר, סגן הקטיגור של אזור מוסקבה לענינים מיוחדים פודקולזין, בדק את התיק הנוכחי מס’ 10105, שבו נאשמו: פינסקי נחום בן ישראל, לוין שמואל ישראל בן דוד, כגן יואל בן רפאל, ארונשטם ישראל יוסף בן שלום, לפי הסעיפים 111-110-8 ומצא:
האשמה של האמורים ע”י החוקרים היתה מיוסדת על החקירות הראשוניות, שאז הם הודו בהאשמות בפעילות אנטי מהפכנית ולפי עדויות שלשת העדים גואזדיעב וראיקוב.
2) כשנחקרו הנאשמים עוד פעם ע”י מ”מ הקטיגור של אזור מוסקבה לענינים מיוחדים, בנוכחות נציגי הרשות של הנקוו”ד של אזור מוסקבה, הנאשמים חזרו בהם מההודאות שלהם, והסבירו שההודאות שלהם היו לא אמיתיות והוצאו מהם מתוך לחץ.
3) כשנחקרו עוד פעם העדים גוואזדיעב וראיקוב הם לא אישרו את העדויות, והודיעו, שהעדויות בעת החקירות ניתנו תחת השפעה.
לפיכך, בהתאם לסעיפים 204-5-4, אני קובע:
בענין תיק זה אודות האשמות
1) פינסקי נחום בן ישראל, יליד 1889, מקום לידה מאזיר, בלורוסיא, יהודי, אזרח בריה”מ, בלתי מפלגתי, לא נשפט, עד המאסר מנהל המפעל מעבעלשטשיק בעיר יעגאראווסק;
2) לוין שמואל-ישראל בן דוד, יליד 1886, בעיר גורודוק בלורוסיא, יהודי, אזרח בריה”מ, בלתי מפלגתי, לא נשפט, עד המאסר עובד בייצור גרביים;
3) כגן יואל בן רפאל, יליד 1912, ילידי העיירה אסוואט אזור וועליז’, אזור המערב, יהודי, אזרח בריה”מ, בלתי מפלגתי, לא נשפט, עד המאסר מחסנאי במפעל מעבעלשטשיק;
4) ארונשטם ישראל יוסף בן שלום, יליד 1908, יליד נעוועל אזור קאלינין, יהודי, אזרח בריה”מ, בלתי מפלגתי, בן של סוחר, לפני המאסר מחוסר עבודה;
לפי סעיף 11-1-10-58 - להפסיק, ולשחרר אותם ממעצר.
חתימות הפקידים
==תיק החקירה==
כתב אשמה
בדבר תיק מס’ 10105, המאשים את:
1) פינסקי נחום בן ישראל
2) לוין שמואל-ישראל בן דוד
3) כגן (כהן) יואל בן רפאל
4) ארונשטם ישראל יוסף בן שלום
לפי סעיף 58 מס’ 10 קטע 1 וקטע 11 של החוקה הפלילית של בריה”מ
למשרד הנקוו”ד של אזור מוסקבה הגיעו עדויות אודות כך, שהגרים בעיר יעגאראווסק פינסקי, לוין, כגן, וארונשטם, מחזיקים קשר חזק ביניהם, מנהלים פעילות חזקה ומאורגנת נגד המהפכה.
החקירה הביאה למסקנא, שהנאשמים בתיק זה, פינסקי נ.ד., לוין ש.י.ג., כגן י.ר. וארונשטם י.י.ש. - הם משתתפים פעילים בארגון אנטי-מהפכני של יהודי חסידים-קלריקים (כהני דת), הקיים ביעגאראווסק.
הנאשם פינסקי הוכנס לארגון זה בשנת 1932 ע”י רבה הראשי של מוסקבה לשעבר קליימס (הגר עכשיו בפלסטינה).
בשנת 1935 התקשר פינסקי עם פעיל הדת מייזעס, שהכניס אותו בארגון קיים של פעילות אנטי מהפכנית של החסידים הקלריקלים בעיר זו, שנוסד ע”י מייזעס, בתור מנהל המפעל “מעבעלשטשיק”.
לאחר שנתן את הסכמתו למייזעס אודות השתתפות בפעילות אנטי מהפכנית בקרב היהודים שהם חברי המפעל, פינסקי הרחיב וחיזק את הארגון האנטי-מהפכני של החסידים, ובאופן אישי, במשך השנים 1936-1937 גייס לארגון זה את כגן (כהן), פרוס, רישין, ואחרים.
הוא יצר קשר עם מנהלי קבוצת אנטי-מהפכנים של קלריקלים-חסידים בעיר יעגאראווסק - זלמן פלדמן וכן את הנאשם בתיק שלנו לוין שמואל ישראל בן דוד.
הוא ארגן אסיפות בלתי חוקיות של ארגונים אנטי מהפכניים בדירה, שניתנה ע”י לוין ופלדמן, ושם ערך תעמולה אנטי מהפכנית, וביקר בחריפות את פעולות המפלגה והממשלה הסובייטית, שיבח את חיי היהודים בפלסטינה, וגם ניהל תעמולה נגד עבודה בשבתות.
הנאשם לוין, בהיותו שונא המפלגה הקומונסיטית והמימשל הסובייטי, בפעילותו האנטי מהפכנית, עוד בשנת 1924 הי’ קשור עם הצדיק האנטי-מהפכני הידוע שניאורסון, שהוא מנהיג של הארגונים הקלריקלים-חסידים בחוץ לארץ, והקשור בקשר אמיץ עם שירותי הביון של פולין ולטבי’ ואשר על פי ציוויו בשנת 1924 בעיר רוסטוב על נהר דון נוסדה ישיבה בלתי חוקית, שבה למדו 20 צעירים יהודים, וביניהם ניהל לוין תעמולה אנטי סובייטית, והוציא דיבה אנטי מהפכנית, וניסה לדבר נגד השלטון בענין נושא הלאום, ביקר בחריפות את המפלגה ואת הממשלה, וחינך את הדור הצעיר ברוח אנטי מהפכנית.
בשנת 1925, בציוויו של שניאורסון, ייסד לוין ישיבה בלתי חוקית בעיר נעוועל, וגם אצל הנוער שם ניהל פעילות אנטי מהפכנית.
בשנת 1931, לוין, שגר אז בעיר טאראפעץ, למטרות פעילת אנטי מהפכנית, הוא יצר קשר עם סוחר היערות לשעבר פיינשטיין, ועל פי הוראות שניאורסון ייסד בעיר בית כנסת לא חוקי, ובין הדתיים שם ניהל פעילות אנטי מהפכנית.
בשנת 1933, לוין, שנקרא ע”י כוחות הבטחון של הגפא”ו, העלים את פעילותו האנטי מהפכנית, ואחר כך, בפחדו ממאסר, עבר לעיר קלימאוויטש, שם חיכה לבשורות הפעילות האנטי מהפכנית עד שנת 1934. במשך תקופה זו הוא ייסד בית כנסת לא חוקי בקלימאוויטש.
בשנת 1935, לוין, כשגר ביעגאראווסק, חידש את פעילותו הנ”ל, ויחד עם הפעיל הדתי פלדמן זלמן ארגן קבוצה של חסידים, השונאים את השלטון, נתן את דירתו לאסיפות לא חוקיות, שבה ניהל פעילות אנטי מהפכנית.
באותה שנה, 1935, התקרב לוין אל פינסקי שהגיע לכאן לעבוד במפעל מעבעלטשיק, ויחד עמו עסק בפעילות אנטי מהפכנית עד יום מאסרו.
הנאשם כגן הוכנס לארגון אנטי מהפכני זה בשנת 1936 ע”י אחד ממנהיגי’, פינסקי, ובשליחותו ניהל תעמולה בקרב יהודי העיר של רכילות ושנאה נגד המפלגה ונגד הממשלה, וכן תעמולה של “פלסטיניזם”.
נטל חלק פעיל באסיפות לא חוקיות של הארגון האנטי מהפכני של החסידים שהי’ קיים במפעל מעבעלשטשיק, שהיו מתקיימות בבית הכנסת, ושאורגנו ע”י הנאשם לוין, ושם עסק בביקורת והאשמת המפלגה והממשלה.
הנאשם ארונשטם, בשנים 1925-1929, הי’ משתתף פעיל של תנועת הנוער הלאומית ואנטי מהפכנית “תפארת בחורים” שהיתה בעיר נעוועל.
לאחר שפורקה ע”י הגפא”ו - ארונשטם, שברח מהחוק, עבר ליעגאראווסק, שם עבד במפעל מעבעלשטשיק, ונכנס בארגון הלא חוקי ואנטי מהפכני של החסידים.
הנאשם ארונשטם בשנים 1936-1937, ועד חודש מאי 1938 הי’ משתתף פעיל בארגון אנטי מהפכני, לא אחת נטל חלק בפעילות אנטי מהפכנית, ניהל תעמולה של רכילות ושנאה ובעלת אופי תבוסתני נגד ראשי המפלגה והממשלה.
לאור כל האמור, נאשמים:
1. פינסקי, נחום בן ישראל.
נולד בשנת 1889 בעיר מאזיר בבעלורוסיא, יהודי, אזרח בריה”מ, בלתי מפלגתי, בן שוחט, לא נשפט מעולם, לפני המהפכה למד בישיבה (בית ספר יהודי דתי) והי’ מלמד (מורה בבית ספר דתי). לפני המאסר - מנהל המפעל מעבעלשטשיק בעיר יעגאראווסק.
בכך, שביום המאסר הוא הי’ המנהיג של ארגון אנטי מהפכני של יהודים חסידים בעיר יעגאראווסק במפעל מעבעלשטשיק; ארגן אסיפות בלתי חוקיות של פעילות אנטי מהפכנית; הפיץ רכילות אנטי מהפכנית נגד מנהיגי המפלגה והממשלה. ניהל תעמולה אנטי סוביטית בעלת אופי תבוסתני. עסק בגיוס משתתפים חדשים בארגון אנטי מהפכני וכו’.
הנאשם הודה באשמה לגמרי. ויחד עם זה [הדבר אושר] ע”י עדויות שאר הנאשמים, לוין, כגן וארונשטם, והעמדת פנים אל פנים אתם, וכן עדויות העדים גוואזדיעב ראיקוב ופטרוב והעמדת פנים אל פנים עם גוואזדיעוו וראיקוב.
2. לוין, שמואל-ישראל בן דוד.
שנת לידה 1886, בעיר גורודוק, בלורוסיא, יהודי, אזרח בריה”מ, בלתי מפלגתי, במשפחה של סוחר זוטר, והאב הי’ מלמד. לא נשפט לפני כן. עד המאסר עבד לבדו בייצור גרביים
נאשם בכך שבהיותו במצב-רוח של שנאה אל מבנה המימשל הנוכחי, וביום המאסר הי’ אחד ממנהלי הפעילות האנטי מהפכנית של החסידים בעיר יעגאראווסק. בדירתו הי’ אסיפות לא חוקיות של הארגון. בין חברי האירגון ניהל תעמולה אנטי מהפכנית שמטרתה החלשת כח השלטון הסובייטי ותעמולה פלסטינית. עסק בגיוס חברים לארגון.
הנאשם הודה בכל, אבל כשהביאו לו את פרוטוקול החקירה הוא כפר בהודאתו. אך הוא נשאר נאשם על פי העדויות של שאר הנאשמים, פינסקי כגן וארונשטם, והעמדת פנים אל פנים עם פינסקי, וכן מהעדויות של וולודין וחמעלניסקי.
3. כגן יואל בן רפאל.
שנת לידה 1912, באזור המערבי של אזור וועליז’, בעיירה טסוואט, יהודי, אזרח בריה”מ, בלתי מפלגתי, בן של רב שיצא לחוץ לארץ בשנת 1933 (לעיר ריגא), לא נשפט. עד המאסר הי’ המחסנאי במפעל מעבעלשטשיק.
בכך, שביום המאסר הי’ חלק מהארגון האנטי מהפכני של החסידים שקיים בעיר זו באותו מפעל. לפי הוראת הארגון ניהל תעמולה אנטי מהפכנית פעילה בעלת אופי תבוסתני. פעמים רבות השתתף באסיפות לא חוקיות, ושם ריכל על מנהיגי המפלגה והממשלה.
הנאשם הודה בהאשמות, וגם [הדבר אושר] ע”י הנאשמים אתו פינסקי וארונשטם, והעדים גוואזדיעוו ראיקוב ופטרוב, והעמדת פנים אל פנים עם גוואזדיעוו וראיקוב.
4. ארונשטם ישראל יוסף בן שלום.
שנת לידה 1908 בעיר נעוועל אזור קאלינין, יהודי, אזרח בריה”מ, בלתי מפלגתי, בנו של סוחר - האב הי’ בעל בית חרושת לייצור מי סודה. לפני המאסר - לא עסק בשום דבר.
בכך, שעד חודש מאי 1938, הי’ חלק מהארגון האנטי מהפכני של החסידים בעיר הנ”ל במפעל הנ”ל, ניהל תעמולה פעילה אנטי מהפכנית בעלת אופי תבוסתני ותעמולה פלסטינית. השתתף לעתים קרובות באסיפות לא חוקיות.
הנאשם הודה בכל, וגם [הדבר אושר] לפי עדויות הנאשמים האחרים פינסקי וכגן (כהן) והעמדה פנים אל פנים אתם.
נקבע:
למסור את התיק הנוכחי מס’ 10105 בהאשמת 4 הנ”ל, לקטיגור של העיר מוסקבה לדון אותם כראוי.
פינסקי נעצר ב27 באוגוסט 1938
לוין נעצר ב26 באוגוסט
לר' ישראל נעוולער היו 11 ילדים. מתוכם נפטרו בחייו שמונה{{הערה|במכתבו ל[[אדמו"ר הריי"צ]] כתב: "אודה לה' בעד שלושת ילדי הנותרים לי".}}.
כגן (כהן) נעצר ב28 באוגוסט
בין ילדיו שנפטרו בחייו היו:
*בנו ר' דוד אבא (חתנו של ר' יהושע זעליג ריבקין)
*בתו רבקה אשת ר' [[יצחק מרדכי פבזנר]] (בזיוו"ר)
*בתו רישא אשת ר' [[דובער פלטיאל]] (בזיוו"ר)
*בנו ר' דובער לוין.
ארונשטם נעצר ב2 בספטמבר
ילדיו שהאריכו ימים אחריו היו
*בנו - ר' [[מרדכי לוין|מרדכי (מוט'ל) לוין]].
*בתו שיינא בתיה, אשת ר' [[שמריהו פלדמן]] (ובזיווג ראשון אשת ר' דוד פייסין).
*בתו מוסיא, אשת ר' [[זאב וולף זלמנוב]].
כולם יושבים בכלא טאגאן
==לקריאה נוספת==
*[[אליעזר יהושע זקליקובסקי]], '''ר' ישראל נעוולער - רשמים ביוגרפים''', [[תש"ס]].
* יוסף אשכנזי, [[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים]] - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד ברחבי תבל, בהוצאת [[חזק (בית הוצאה לאור)|חזק]], תשע"ד.
*'''זיידע''', סיפורים על ר' ישראל נעוולער מאת נכדתו מרת מרים פלטיאל.
בשלהי שנות ה"סמך" הגיע לליובאוויטש הרב מרדכי פבזנר מקלימוביץ, לבקש מאדמו"ר הרש"ב הצעת שידוכין לבתו חנה-מיכלא שהגיעה לפרקה. אמר לו הרבי: לומד כאן בנו של דוד-אבא'לע מנעוועל, סבורני שזה שידוך מתאים. ואכן, כעבור זמן-מה סוכמו הדברים והשידוך יצא לפועל.
עוד לפני כן, החל ר' ישראל ללמוד יורה-דעה לפי הוראת הרבי, וקיבל "סמיכה" לרבנות וכן "קבלה" לשחיטה והסמכה להיות מוהל.
לאחר נישואיו עבר לגור בקלימוביץ. בקלימוביץ גר אז הרב הנגיד ר' שמואל גוראריה. באחת מנסיעותיו לליובאוויטש נכנס אל אדמו"ר הרש"ב ודיבר עמו בין השאר גם על מלמד לבניו. אמר לו הרבי בערך כך: שמואל, כדאי שתיקח את ישראל נעוועלער בתור מלמד לבניך, ואז הם ידעו מה זה "א חסידישער מלמד" (מלמד חסידי)[דרוש מקור].
ר' ישראל נעשה מלמד לבניו של ר' שמואל, וכשזה האחרון עקר מקלימוביץ, לקח עמו את המלמד. אשתו של ר' ישראל נשארה בבית הוריה, ור' ישראל היה חוזר הביתה אחת לכמה חודשים - וכך נמשך הדבר מספר שנים.
בינתיים נולדו להם שלושה ילדים, וכשר' שמואל עבר לגור לעיר קרמנצ'וג באוקראינה הצטרפו אליו ר' ישראל וכל משפחתו. בין תלמידיו של ר' ישראל באותה תקופה היה גם הרב הרש"ג שמאוחר יותר נהיה חתנו של אדמו"ר הריי"צ.
אחרי חג הפוריםתר"פ, כשמצב בריאותו של אדמו"ר הרש"ב הלך והתערער, שהה ר' ישראל רוב הזמן בבית רבנו, וכמעט שלא חזר לביתו.
לאחר ההסתלקות במוצאי שבתב' ניסן תר"פ אחר חצות, חיפשו בין התמימים וזקני החסידים שנכחו במקום את אלה שטבלו באותו יום ונשארו בבית הרבי כל הזמן, כדי להוריד את גופו הקדוש מהמיטה לארץ. בין אלה שנמצאו היה גם ר' ישראל. גם למחרת, ביום ראשון, כשאנשי החברא-קדישא ביקשו למנות אנשים שילכו לבית-החיים לבחור מקום וכו', היה ר' ישראל בין חברי המשלחת.
מצב היהדות באותם זמנים החמיר יותר ויותר, ונציגי השלטון החלו להתחקות אחרי מלמדי תינוקות ולהצר את צעדיהם. ר' ישראל שחש את טבעת החנק נסגרת סביבו, נאלץ לעזוב את רוסטוב ובשנת תרפ"ב עבר עם בני ביתו לעיר הולדתו, נעוועל. זמן מה לאחר-מכן עברה גם ישיבת תומכי תמימים לנעוועל. לצד הישיבה הוקם בנעוועל גם בית-המדרש לרבנים.
כשש שנים חי ר' ישראל בנעוועל וכל אותו זמן לימד תורה במחתרת לבני-ישראל. כשהיה מדובר בבני 18 ומעלה, היה אפשר לטעון שהם לומדים בעצמם, דבר שלא נאסר על-פי חוק, אבל הקטנים היו חייבים על-פי חוק ללכת לבית-ספר ממלכתי, ואילו תפסו את ר' ישראל מלמדם היה מוצא להורג. אך ר' ישראל לא ויתר. הוא פשוט החליף את מקום ה'חדר' המחתרתי אחת לכמה שבועות והמשיך ללמד בחירוף-נפש.
לאחר הסתלקותאדמו"ר הרש"ב נשאר בבית רבנו תקופה ממושכת ימים ולילות, ולא חזר כלל לביתו. עד היום מהלך הסיפור הבא על חזרתו הביתה: כאשר לחצו עליו לחזור הביתה והוא סוף-סוף הסכים, ניגש לאדמו"ר הריי"צ להודיע לו על כך. נאנח האדמו"ר ואמר: "ישראל, אויף וועמען לאזסטו מיר?" [=ישראל, על מי אתה משאיר אותי].
לאחר מכן התקשר ר' ישראל תוך זמן קצר אל אדמו"ר הריי"צ והיה לבן-בית בבית הרבי כפי שהיה בבית אביו הרבי הרש"ב, ואף בנותיו היו לחברותיהן של בנות אדמו"ר הריי"צ והרבו לבקרן בביתן.
לאחר מאסרו של אדמו"ר הריי"צ בקיץתרפ"ז, החמיר מצב היהודים בכל רחבי רוסיה, וממילא גם בנעוועל. כשהרגיש ר' ישראל שהמעקב היומי אחריו הולך ומתהדק והבין שלא יהיה מנוס ממאסר, קם וברח לעיירה טארופיץ הסמוכה ללנינגרד, והביא לשם את בני ביתו. הדבר היה בשנת תרפ"ח.
כשהגיע לטארופיץ מצא שם עזובה מסוימת בכל הנוגע ליהדות וקיום מצוות. במקום לא היו שוחט ומוהל, וילדים רבים בגילים שונים לא נימולו. ר' ישראל הפעיל את כל כוח השכנוע שלו, קרא להורים ודיבר גם עם הילדים, יזם וארגן והביא את הילדים בבריתו של אברהם אבינו והכל בסתר, כשהוא-עצמו משמש המוהל ולפעמים גם הסנדק.
עתה, משנימולו, אסף את הילדים בחדר מחתרתי חדש והחל ללמדם תורה.
באחד מערבי הקיץ בשנת תרצ"ב הגיעה חוליה של אנשי הג.פ.או. וערכו חיפוש מדוקדק בבית ר' ישראל.
הבלשים לא העלו בחיפוש שום ממצא מפליל כי ר' ישראל החביא עוד קודם-לכן את החלפים וסכין המילה, אך הסוכנים בכל-זאת ביקשו ממנו "להילוות אליהם" לבירור. ר' ישראל נלקח לעיר המחוז וויליקי-לוקי והוחזק שם מספר שבועות במעצר ובחקירות.
ר' ישראל אמנם שוחרר, אך חש שסוכני הג.פ.או. עוקבים אחריו ללא הפסק. הוא הבין שמיצה במקום את כל האפשרויות ועתה עליו לחזור וליטול את מקל-הנדודים. שוב לקח עמו את משפחתו, עזב את טארופיץ וחזר לקלימוביץ.
באלולתרצ"ז, חשפה הבולשת החשאית הרוסית את ה'חדר' הסודי שניהל ר' ישראל נעוולער, והוא נלקח לחקירה במוסקבה. במסירת השיעורים החליפו ר' משה זלמן קמינצקי.
13 חודשים נמצא ר' ישראל בבתי-הכלא - מאלולתרצ"ז עד תשריתרצ"ט. לאחר יום הכיפוריםתרצ"ט הגיע מברק מאחד מבניו שהתגורר במוסקבה: "אבא הגיע בריא ושלם".
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו ר' ישראל ובני-ביתו מיגורבסק ופנו כרוב היהודים הנמלטים - מזרחה, ולאחר תלאות רבות הגיעו גם הם לטשקנט.
בטשקנט המשיך ר' ישראל להיות מלמד לנערים והפעם בצורה די גלויה.
עתה חי במדינה חופשית והיה יכול לשבת וללמד תורה בגלוי.
בפוקינג התעסק בעזרה לזולת בפרט ושלום בית.
ר' ישראל הלך ונחלש, כשבני משפחתו (פרט לזוגתו) עזבו בשנת תש"ח את פוקינג לצרפת ומשם לארץ ישראל, נשאר ר' ישראל בפוקינג מחמת חלישותו, כשהוא מקווה להתחזק ולהצטרף אליהם מאוחר יותר.
.jpg)
401.
(אנגלית)