אגרת הקודש: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־22:22, 7 באפריל 2024

אגרת הקודש הוא החלק הרביעי בספר התניא, הכולל 32 אגרות כלליות ששיגר אדמו"ר הזקן לחסידים, וכמחצית מהן עוסקות במעלת הצדקה. חלק זה של אגרת הקודש יחד עם הקונטרס אחרון, צורף לתניא לראשונה על ידי בני אדמו"ר הזקן רק במהדורה שהודפסה כשנה לאחר הסתלקותו, והם אלו שבחרו את 32 האגרות מתוך כ-200 המכתבים המצויים בידינו.

הרחבה[עריכה | עריכת קוד מקור]

התניא הודפס לראשונה בשנת תקנ"ז (1796), אך ללא שני החלקים האחרונים 'אגרת הקודש' ו'קונטרס אחרון'. רק בשנה שאחרי הסתלקות רבינו הזקן הדפיסו בניו^[1] את התניא פעם נוספת^[2], והוסיפו לו את שני החלקים האחרונים.

בהקדמה לספר התניא, מעידים בניו של אדמו"ר הזקן שאגרות אלו נכתבו בכתב יד קדשו ובלשונו הקדוש של רבנו הזקן, והשם "אגרת הקודש" ניתן, מפני שרוב הסימנים שבחלק זה, הם אגרות שנשלחו על ידי רבנו הזקן אל החסידים "להורות לעם ה' הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון", ובגלל זה מצאו לנכון לצרף אגרות קודש אלו לספר ה"תניא".

הרבי מדגיש שאף שצירוף אגרות אלו לא נעשה על ידי אדמו"ר הזקן עצמו, כיון שאדמו"ר האמצעי הוא חלק מ'בני המחבר' שצירפו זאת, והוא הרי היה 'ממלא מקומו', שהפירוש בממלא מקום הוא שממלא את כל המקום כלומר שזהו המשך אחד, כך אכן נקבע לדורות שהלימוד בתניא כולל את אגרת הקודש, שנחשבים לחלק אחד ממש עם התניא^[3].

בשנים הבאות נמשכו השינויים מדפוס לדפוס^[4], ורק בשנת תר"ס (103 שנים לאחר הדפוס הראשון) - כשהדפיס הרבי הרש"ב את התניא לטובת הישיבה - "נחתם" ונתקדש התניא בצורתו הסופית המוכרת לנו.

אחד השינויים המשמעותיים ביותר בדפוס תר"ס היה הוספת 2 אגרות קודש (שלא "זכו" לסימן משלהן אלא צורפו לאגרות שכבר היו): האותיות הנגלות לנו התווספה לסימן י"ט, ומגודל טרדותי צורפה לסימן כ"ב.

עד היום הגיעו לידינו קרוב ל-200 אגרות שכתב רבינו הזקן^[5] (רובן המכריע מכתבים כלליים), אך רק 32 מתוכן נבחרו ע"י בני הגאון המחבר להכנס לתניא^[6] עוד ראוי לציין, כי כמחצית מהאגרות (15 מתוך 32) עוסקות בצדקה, ובכל אגרת מוסברת מעלה אחרת.

מעיון בתוכן האגרות נראה, שעשרים וששה מהם נכתבו לכתחילה כאגרת, ושישה מתוכן, נכתבו ככל הנראה לכתחילה כביאור בחסידות (ולא כאגרת)^[7].

13 מהאגרות שבספר התניא, נדפסו רק באופן חלקי, וההשלמות שלהן נדפסו באגרות קודש אדמו"ר הזקן.

קונטרס אחרון[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – קונטרס אחרון - ספר התניא

בכמה מהמהדורות, נקרא גם הקונטרס אחרון בשם אגרת הקודש, וגם לאחר שחילקו אותו במהדורות הבאות והוא נדפס עם כותרת נפרדת, נחשב בכמה מקומות יחד עם אגרת הקודש ל'חלק רביעי' של התניא^[8].

תוכן האגרות[עריכה | עריכת קוד מקור]

סימן א' - פותחין בברכה - לימוד תורת הנגלה הוא עניין 'סגולי' הנותן את הכח לכל עבודת ה', ועיקר עבודת השם הפנימית הוא בתפילת שחרית, ולכן צריך להתפלל במתינות (נכתבה בשלושה חלקים בהפרשי זמן).
סימן ב' - קטונתי מכל החסדים - נכתבה לאחר שחרורו של אדמו"ר הזקן מהמאסר, כשהוא מודה לקב"ה בביטול על חסדיו, ומבקש מהחסידים לנהוג עם המתנגדים בשפלות.
סימן ג' - וילבש צדקה כשריון - הצדקה גדולה מכל המצוות כיון שפועלת גם בעולם הזה, והשפע הגשמי לאדם תלוי בצדקה שהוא נותן.
סימן ד' - אין ישראל נגאלין אלא בצדקה - הצדקה מועילה גם לפדיית הנפש מהגלות הרוחנית.
סימן נ' - ויעש דוד שם - צדקה איננה עניין פרטי המשפיע על האדם בלבד, אלא בה תלוי קיום העולם הגשמי.
סימן ו' - זורע צדקה שכר אמת - תתן אמת ליעקב - צדקה לא רק מגלה את פנימיות הלב אלא מסוגלת להביא לאהבה בתענוגים.
סימן ז' - אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו - בכללות חייב כל אחד בכל המצוות, אבל בפרטיות לכל דור העבודה המיוחדת לו, ובפרטי פרטיות לכל אחד ואחת העבודה המיוחדת לו לשמה ירדה נשמתו הפרטית לעולם.
סימן ח' - זורע צדקות מצמיח ישועות - משמעות ה'צמיחה' שעל ידי 'זריעת' הצדקה והיחס בין הזרע והצמיחה העולה ממנו, במשל ובנמשל (שרק מעורר את כח הצומח הנמצא כבר בארץ).
סימן ט' - אהובי אחיי - על ידי הצדקה מתקשר יהודי לקב"ה לא רק בשעת עבודתו ב"תחום הקדושה" אלא כל היום כולו.
סימן י' - חסדי ה' כי לא תמנו - מעלת הצדקה בנוגע לחוטאים, שמסייעת לתשובה, ועבור זה נצרכת ווקא נתינת צדקה בלי הגבלה.
סימן י"א - להשכילך בינה - תביעה שהאדם לא יהיה מונח בגשמיות, ועד שאפילו חסרון דברים המוכרחים (בנים בריאות ופרנסה) לא יהיה נוגע לו כלל.
סימן י"ב - והיה מעשה הצדקה שלום - ביאור ההבדל בין מעשה הצדקה לבין עבודתה, שצדקה מועילה גם לעבודת הבירורים.
סימן י"ג - מה רב טובך אשר צפנת ליראיך - מבאר מדוע גם מי שכל הסיבות לעיל לא שייכות אצלו, הנה מצד החסד הבלתי מוגבל הצפון גם אצל "יראיך" - גם הוא צריך לתת צדקה בהרחבה (השלמת האגרת נדפסה באגרות קודש אדמו"ר הזקן).
סימן י"ד - לעורר את האהבה הישנה - ההכרח להוסיף בנתינת הצדקה מזמן לזמן.
סימן ט"ו - להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם - ידיעת עניין הספירות היא מצווה רמה ונשאה המביאה ללב שלם, והוא היסוד לקיום אמיתי ופנימי של כל תרי"ג המצוות.
סימן ט"ז - אהובי אחיי ורעיי אשר כנפשי - החובה גם על מי שכבר נתן צדקה כדרוש, להוסיף בנתינה כאשר חבריו נמנים לתת צדקה.
סימן י"ז - רחבה מצוותך מאד - המשכת הגילוי דסובב כל עלמין על ידי הצדקה.
סימן י"ח - מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים - ביאור הגילויים שבתחיית המתים, אהבה בתענוגים ואהבה המסותרת.
סימן י"ט - עוטה אור כשלמה • האותיות הנגלות לנו - התורה כלולה מפנימיות וחיצוניות הנקראים "אור" ו"שמלה" והיא הכלי המחבר את המעלה עם המטה (האגרת הנוספת שצורפה לסימן זה, 'האותיות הנגלות לנו', מבארת כיצד מתבטא עניין זה בנפש האדם באותיות המחשבה ואותיות הדיבור).
סימן כ' - איהו וחיוהי - גם בדברים הגשמיים עצמם יש מעלה נפלאה: שדוקא התהוותם היא מהקדוש ברוך הוא עצמו (אגרת זו כתב אדמו"ר הזקן בימים שלפני הסתלקותו, והיא פתחה אצל החסידים מעיינות חדשים של חיות בקיום מצוות מעשיות).
סימן כ"א - כמשפט לאוהבי שמו - נתינת הצדקה בזריזות, וחלוקת הנתינה לנתינות מעטות רבות.
סימן כ"ב - מאהבה מסותרת תוכחה מגולה • מגודל טרדותי - איסור לשאול ולבקש מהרבי על גשמיות, והיסודות להצלחה בעבודת השם באמצעות רצון חזק ותקיף, ואהבת ישראל.
סימן כ"ג - בגזירת עירין - החיוב, הזכות והמעלה של לימוד ברבים, ומצד שני את גודל חומרתם של דברים בטלים לפני התפילה או אחריה.
סימן כ"ד - אהובי אחיי - חומרת המדבר במהלך התפילה, שהוא כעובד עבודה זרה ומגלה קלונו של המלך, וצריך לשבת על הארץ ולבקש מחילה.
סימן כ"ה - להבין אמרי בינה - אגרת המוכיחה למתנגדים בעיר וילנא את טעויותיהם בהבנת דברי הבעל שם טוב בנוגע להשראת השכינה גם בקליפות וענין ההשגחה פרטית, וביאור כיצד הם מיוסדים ומבוססים על דברי האריז"ל ודברי חז"ל, והחולק על הבעל שם טוב, ככופר בתורה.
סימן כ"ו - והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע - ביאור תכלית עבודת הבירורים להעלות את הניצוצות שנעלמו בקליפות.
סימן כ"ז - אהובי אחיי • צדיקא דאתפטר - חיי הצדיק אינם בשריים אלא רוחניים, ולכן אין הסתלקותו מפרידה אותו ממקושריו, ואדרבה: אחר הסתלקותו יכולים תלמידו להתקרב אליו יותר.
סימן כ"ח - למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה - אגרת נחמה שכתב אדמו"ר הזקן למחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב לנחמו על פטירת בנו, הצדיק רבי מאיר מפיקוב.
סימן כ"ט - אשת חיל עטרת בעלה - ביאור מעלת התורה שבעל פה שהיא למעלה מתורה שבכתב וכן למעלה ממצוות מעשיות, ועד שחז"ל קראו ללימוד ההלכות "תגא" - הכתר של התורה!
סימן ל' - כל הרגיל לבוא לבית הכנסת - נתינת הצדקה ברצון הטוב וסבר פנים יפות.
סימן ל"א - נודע בשערים בעלה - מעלת אהבת ישראל ודיבור חברים, כמו שקלקול בזרימת הדם בגוף פועל חולי בגוף כולו. שנאת חינם גורמת לגלות השכינה, ובאהבת ישראל תלויה הגאולה.
סימן ל"ב - ברך ה' חילם - מעלת הצדקה והחסד שעושים ישראל בזמן הגלות.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרקי אגרת הקודש מנוקדים ומפוסקים • הערות וציונים מהרבי על הפרקים • שיעורים בספר התניא על הפרקים

הערות שוליים

↑ רבינו האמצעי, ר' חיים אברהם ור' משה.
↑ הייתה זו ההוצאה לאור השמינית, 17 שנים לאחר הדפוס הראשון.
↑ [וראו שיחת פרשת וישלח י"ח כסלו תשכ"ג.
↑ כפי שניתן ללמוד מרשימת הדפוסים הנמצאת בסוף התניא.
↑ רובן ככולן נאספו בספר אגרות קודש של רבינו הזקן.
↑ ו5 נוספו בשנים מאוחרות יותר: שני מכתבים הוכנסו בחלק אגרת הקודש, ו-3 בקונטרס אחרון.
↑ הסימנים: טו. יח. יט. כ. כו. כט.
↑ לקוטי תורה ויקרא א, ג, ועוד. ספר השיחות תש"א עמוד 142. הערות מהרבי על שם הספר ושם חלקיו, נדפס בסוף ספר התניא, אחרי רשימת 'דפוסי תניא'. ושם, שככל הנראה אדמו"ר הצמח צדק עצמו סימן את הקונטרס אחרון כהמשך לאגרת הקודש, סימנים לג, לד, ואילך (כפי שמזכיר הרבי גם בשיחת שבת בראשית תשי"ד).

[1] רבינו האמצעי, ר' חיים אברהם ור' משה.

[2] הייתה זו ההוצאה לאור השמינית, 17 שנים לאחר הדפוס הראשון.

[3] [וראו שיחת פרשת וישלח י"ח כסלו תשכ"ג.

[4] כפי שניתן ללמוד מרשימת הדפוסים הנמצאת בסוף התניא.

[5] רובן ככולן נאספו בספר אגרות קודש של רבינו הזקן.

[6] ו5 נוספו בשנים מאוחרות יותר: שני מכתבים הוכנסו בחלק אגרת הקודש, ו-3 בקונטרס אחרון.

[7] הסימנים: טו. יח. יט. כ. כו. כט.

[8] לקוטי תורה ויקרא א, ג, ועוד. ספר השיחות תש"א עמוד 142. הערות מהרבי על שם הספר ושם חלקיו, נדפס בסוף ספר התניא, אחרי רשימת 'דפוסי תניא'. ושם, שככל הנראה אדמו"ר הצמח צדק עצמו סימן את הקונטרס אחרון כהמשך לאגרת הקודש, סימנים לג, לד, ואילך (כפי שמזכיר הרבי גם בשיחת שבת בראשית תשי"ד).

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 ==הרחבה==
-התניא הודפס לראשונה בשנת תקנ"ז (1976), אך ללא שני החלקים האחרונים 'אגרת הקודש' ו'[[קונטרס אחרון - ספר התניא|קונטרס אחרון]]'. רק בשנה שאחרי הסתלקות [[אדמו"ר הזקן|רבינו הזקן]] הדפיסו בניו{{הערה|[[רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי)|רבינו האמצעי]], [[חיים אברהם שניאורי|ר' חיים אברהם]] [[משה שניאורי|ור' משה]].}} את התניא פעם נוספת{{הערה|הייתה זו ההוצאה לאור השמינית, 17 שנים לאחר הדפוס הראשון.}}, והוסיפו לו את שני החלקים האחרונים.
+התניא הודפס לראשונה בשנת תקנ"ז (1796), אך ללא שני החלקים האחרונים 'אגרת הקודש' ו'[[קונטרס אחרון - ספר התניא|קונטרס אחרון]]'. רק בשנה שאחרי הסתלקות [[אדמו"ר הזקן|רבינו הזקן]] הדפיסו בניו{{הערה|[[רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי)|רבינו האמצעי]], [[חיים אברהם שניאורי|ר' חיים אברהם]] [[משה שניאורי|ור' משה]].}} את התניא פעם נוספת{{הערה|הייתה זו ההוצאה לאור השמינית, 17 שנים לאחר הדפוס הראשון.}}, והוסיפו לו את שני החלקים האחרונים.
 בהקדמה לספר התניא, מעידים בניו של אדמו"ר הזקן שאגרות אלו נכתבו בכתב יד קדשו ובלשונו הקדוש של רבנו הזקן, והשם "אגרת הקודש" ניתן, מפני שרוב הסימנים שבחלק זה, הם אגרות שנשלחו על ידי רבנו הזקן אל החסידים "להורות לעם ה' הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון", ובגלל זה מצאו לנכון לצרף אגרות קודש אלו לספר ה"תניא".