ישראל נג'ארה: הבדלים בין גרסאות בדף
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (7 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
רבי '''ישראל נג'ארה''' מכונה '''נעים זמירות ישראל''' ([[דמשק]], [[ה'שט"ו]] – [[עזה]], [[ה'שפ"ח]]-[[ה'שפ"ט]]) [[רב]] שמקור משפחתו מגירוש [[יהדות ספרד|ספרד]], ראב"ד ורב ראשי הקהילה היהודית ב[[עזה]], [[מקובל]], בעל מנגן, בן דורם של [[האר"י הקדוש]] והרב [[יוסף קארו]] שהתגורר עימהם, [[פרשן|פרשן]] מקרא [[שיר|ומשורר]] המכונה '''נעים זמירות ישראל''', מגדולי המשוררים [[פיוט|והפייטנים]] ה[[עברית|עבריים]] בכל הזמנים עד לימינו. | רבי '''ישראל נג'ארה''' מכונה '''נעים זמירות ישראל''' ([[דמשק]], [[ה'שט"ו]] – [[עזה]], [[ה'שפ"ח]]-[[ה'שפ"ט]]) [[רב]] שמקור משפחתו מגירוש [[יהדות ספרד|ספרד]], ראב"ד ורב ראשי הקהילה היהודית ב[[עזה]], [[מקובל]], בעל מנגן, בן דורם של [[האר"י הקדוש]] והרב [[יוסף קארו]] שהתגורר עימהם, [[פרשן|פרשן]] מקרא [[שיר|ומשורר]] המכונה '''נעים זמירות ישראל''', מגדולי המשוררים [[פיוט|והפייטנים]] ה[[עברית|עבריים]] בכל הזמנים עד לימינו. | ||
== | ==תולדות חיים== | ||
נולד ב[[דמשק]]. מוצאו מהעיר [[נג'ארה]] ב[[ספרד]] ועל שמה נקרא [[משפחה|משפחתו]]. למד אצל אביו רבי [[משה נג'ארה (לקח טוב)]], מילידי [[צפת]] תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, ואצל סבו רבי [[ישראל די קוריאל]], מחכמי צפת ואחד מארבעת המוסמכים הראשונים על ידי רבי [[יעקב בירב]] המכונה המהר"י בירב. | נולד ב[[דמשק]]. מוצאו מהעיר [[נג'ארה]] ב[[ספרד]] ועל שמה נקרא [[משפחה|משפחתו]]. למד אצל אביו רבי [[משה נג'ארה (לקח טוב)]], מילידי [[צפת]] תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, ואצל סבו רבי [[ישראל די קוריאל]], מחכמי צפת ואחד מארבעת המוסמכים הראשונים על ידי רבי [[יעקב בירב]] המכונה המהר"י בירב. | ||
==פיוטיו | ==פיוטיו של הרב ישראל נג'ארה== | ||
הרב ישראל נג'ארה התפרסם בעיקר כמשורר ופייטן, וליצירתו השפעה ניכרת בקהילות יהודיות בכל תפוצות ישראל ובכל החוגים והעדות. | הרב ישראל נג'ארה התפרסם בעיקר כמשורר ופייטן, וליצירתו השפעה ניכרת בקהילות יהודיות בכל תפוצות ישראל ובכל החוגים והעדות. | ||
===חלק מפיוטיו=== | ===חלק מפיוטיו=== | ||
בין פיוטיו המפורסמים: | בין פיוטיו המפורסמים: "[[יה ריבון|יָה רִבּוֹן עָלַם]]", "יַעֲרַת דְּבַשׁ", "[[יוֹדוּךָ רַעְיוֹנַי]]", "יַעְלָם שָׁבַנִי", "[[יעלה יעלה|יָעְלָה בּוֹאִי לְגַנִּי]]", "[[יוֹנָתִי זִיו יִפְעָתֵךְ]]", "[[יוֹשֵׁב בְּכִסֵּא הוֹד]]", "[[אַנַּה אֵלֵךְ]]", "[[ניגון ידידי רועי מקימי|יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי]], "יַה קַבֵּל שִׂיחַ דַּל", ורבים נוספים. | ||
בשירתו היה שילוב נדיר בין [[קדושה (יהדות)|קדושה]], [[קבלה]] וחולין. | בשירתו היה שילוב נדיר בין [[קדושה (יהדות)|קדושה]], [[קבלה]] וחולין. | ||
== | ===פיוטיו אצל [[רבותינו נשיאנו]]=== | ||
בקהילות חסידות חב"ד נהוג לשיר את פיוטיו בינהם פיוטו של הרב [[ישראל נג'ארה]] [[ניגון ידידי רועי מקימי]] שהרבי [[הרש"ב]] חיבר לה מנגינה והיה שר אותה ברגש רב ובדמעות עד כלות הנפש, הניגון ידיד רועי הוא שיר לבקשת הגאולה של כנסת ישראל הנמשלת לצאן המשתוקקת ליד מכוונת של הרועה שיכווין אותה. | בקהילות חסידות חב"ד נהוג לשיר את פיוטיו בינהם פיוטו של הרב [[ישראל נג'ארה]] [[ניגון ידידי רועי מקימי]] שהרבי [[הרש"ב]] חיבר לה מנגינה והיה שר אותה ברגש רב ובדמעות עד כלות הנפש, הניגון ידיד רועי הוא שיר לבקשת הגאולה של כנסת ישראל הנמשלת לצאן המשתוקקת ליד מכוונת של הרועה שיכווין אותה. | ||
ניגון זה היה מושר אצל [[חסידי חב"ד]] ב[[עיירה]] [[ליובאוויטש]]. בשנת [[תרמ"ג]] לאחר [[הסתלקות]] [[אדמו"ר המהר"ש]] היו בניו שרים ניגון זה, וכשהגיעו למילים "על מי נטשת מעט הצאן" היו עיניהם זולגות [[דמעות]]{{הערה|מפי ר' [[יעקב אייזיק בלנטר]]}}. [[אדמו"ר הריי"צ]] אמר{{הערה|סעודת [[שמיני עצרת]] [[תש"ג]]}} שניגון זה הגיע מ[[ארץ ישראל]] ל[[חסיד]]י [[חב"ד]]" על ידי ר' [[שניאור זלמן סלונים]], בתחילת [[נשיא]]ותו של [[אדמו"ר הרש"ב]]. | ניגון זה היה מושר אצל [[חסידי חב"ד]] ב[[עיירה]] [[ליובאוויטש]]. בשנת [[תרמ"ג]] לאחר [[הסתלקות]] [[אדמו"ר המהר"ש]] היו בניו שרים ניגון זה, וכשהגיעו למילים "על מי נטשת מעט הצאן" היו עיניהם זולגות [[דמעות]]{{הערה|מפי ר' [[יעקב אייזיק בלנטר]]}}. [[אדמו"ר הריי"צ]] אמר{{הערה|סעודת [[שמיני עצרת]] [[תש"ג]]}} שניגון זה הגיע מ[[ארץ ישראל]] ל[[חסיד]]י [[חב"ד]]" על ידי ר' [[שניאור זלמן סלונים]], בתחילת [[נשיא]]ותו של [[אדמו"ר הרש"ב]]. | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
* הרב אברהם ישעיהו דיין, '''[[האוצר (כתב עת)|האוצר]]''' כא (חשון ה'תשע"ט), עמ' קמא–קנו | * הרב אברהם ישעיהו דיין, '''[[האוצר (כתב עת)|האוצר]]''' כא (חשון ה'תשע"ט), עמ' קמא–קנו | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
[[קטגוריה:משוררים]] | |||
גרסה אחרונה מ־04:40, 17 במרץ 2024
רבי ישראל נג'ארה מכונה נעים זמירות ישראל (דמשק, ה'שט"ו – עזה, ה'שפ"ח-ה'שפ"ט) רב שמקור משפחתו מגירוש ספרד, ראב"ד ורב ראשי הקהילה היהודית בעזה, מקובל, בעל מנגן, בן דורם של האר"י הקדוש והרב יוסף קארו שהתגורר עימהם, פרשן מקרא ומשורר המכונה נעים זמירות ישראל, מגדולי המשוררים והפייטנים העבריים בכל הזמנים עד לימינו.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בדמשק. מוצאו מהעיר נג'ארה בספרד ועל שמה נקרא משפחתו. למד אצל אביו רבי משה נג'ארה (לקח טוב), מילידי צפת תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, ואצל סבו רבי ישראל די קוריאל, מחכמי צפת ואחד מארבעת המוסמכים הראשונים על ידי רבי יעקב בירב המכונה המהר"י בירב.
פיוטיו של הרב ישראל נג'ארה[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרב ישראל נג'ארה התפרסם בעיקר כמשורר ופייטן, וליצירתו השפעה ניכרת בקהילות יהודיות בכל תפוצות ישראל ובכל החוגים והעדות.
חלק מפיוטיו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בין פיוטיו המפורסמים: "יָה רִבּוֹן עָלַם", "יַעֲרַת דְּבַשׁ", "יוֹדוּךָ רַעְיוֹנַי", "יַעְלָם שָׁבַנִי", "יָעְלָה בּוֹאִי לְגַנִּי", "יוֹנָתִי זִיו יִפְעָתֵךְ", "יוֹשֵׁב בְּכִסֵּא הוֹד", "אַנַּה אֵלֵךְ", "יְדִידִי רוֹעִי מְקִימִי, "יַה קַבֵּל שִׂיחַ דַּל", ורבים נוספים.
בשירתו היה שילוב נדיר בין קדושה, קבלה וחולין.
פיוטיו אצל רבותינו נשיאנו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בקהילות חסידות חב"ד נהוג לשיר את פיוטיו בינהם פיוטו של הרב ישראל נג'ארה ניגון ידידי רועי מקימי שהרבי הרש"ב חיבר לה מנגינה והיה שר אותה ברגש רב ובדמעות עד כלות הנפש, הניגון ידיד רועי הוא שיר לבקשת הגאולה של כנסת ישראל הנמשלת לצאן המשתוקקת ליד מכוונת של הרועה שיכווין אותה. ניגון זה היה מושר אצל חסידי חב"ד בעיירה ליובאוויטש. בשנת תרמ"ג לאחר הסתלקות אדמו"ר המהר"ש היו בניו שרים ניגון זה, וכשהגיעו למילים "על מי נטשת מעט הצאן" היו עיניהם זולגות דמעות[1]. אדמו"ר הריי"צ אמר[2] שניגון זה הגיע מארץ ישראל לחסידי חב"ד" על ידי ר' שניאור זלמן סלונים, בתחילת נשיאותו של אדמו"ר הרש"ב.
אמר אדמו"ר הרש"ב על הניגון:
על מי נטשת-על מי סמכת. שה"מעט" יורגש ב"צאן", והכוונה על "כי אתם המעט מכל העמים".
כשניגן אדמו"ר הרש"ב ניגון זה, כשהגיע למילים "הגידה נא לי עתה על מי נטשת מעט הצאן" השעין ידו על מצחו בתנועת העמקה.
ניגון זה הוא ניגון ש"י בספר הניגונים ונרשם מפי ר' יעקב אייזיק בלנטר.
וכן הפיוט יה ריבון שחיברו הרב ישראל נג'ארה המודפס בכל הסידורים לפי כל העדות והחוגים הנהוג לשיר אותו בליל שבת לאחר הסעודה או בתוך הסעודה, לפיוט יה ריבון חוברו עשרות ניגונים וביניהם גם ניגונים על ידי חסידות חב"ד.
בני דורו שהתנגדו לפיוטיו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרב נג'ארה חיבר כתובה ליום מתן תורה הנקראת כתובה לחג השבועות הנהוגה עד היום בקרב כמה מקהילות החסידים לאומרה וגם התחבר לה חיבור בשם נתיב מצוותיך מאת ראב"ד ג'רבא הרב שאול הכהן המכונה מהרש"ך ושאול בחיר השם. בעקבות כתיבת השיר "כתובת ישראל" (הפותח במילים "ירד דודי לגנו") המנוסח ככתובה בין ישראל לה' בעת מתן תורה, ביקר אותו רבי מנחם די לונזאנו, בן דורו של נג'ארה, וכתב כי "התיר עצמו לומר לה' יתברך כל מה שהנואפים אומרים זה לזה" (מתוך ספרו "שתי ידות", דף קמ"ב). בנוסף קבל על כך שנג'ארה משתמש בסגנון ובמשקל הערביים, הזרים לרוח ישראל.
חיים אישיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
המשורר רבי ישראל נג'ארה בבחרותו עבר לדמשק והיה שליח ציבור בקהילה הספרדית שם. לאחר תקופה שעבר בין ערים שונות במקומות שונים, בין היתר בסוריה, שב לדמשק לתקופה קצרה. לאחר מכן חזר לצפת, שם התחתן עם אשה בזיווג ראשון ונולדה לו בת.
בעקבות מגפה בה שיכל את בתו ואשתו, חזר רבי ישראל נג'ארה לדמשק והתחתן בשנית. מנישואים אלה נולדו לו 3 ילדים. לאחר תקופה בדמשק עבר לעזה, שם שימש כפוסק. בנו, הרב משה נג'ארה בן ישראל, שימש כרבה הראשי של עזה אחריו. בהיותו בעזה היה מורה של המשורר אבטליון. הרב נג'ארה נפטר בשנת ה'חפ"ש או ה'שפ"ט בעזה, ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר. על פי עדויות נוספות, קברו מצוי כיום בשטח מחנה הפליטים אל-בורייג' שבמרכז רצועת עזה ובמבצע חרבות ברזל שהחל בשנת תשפ"ד השתטחו חיילים לתפילה על קברו.
חלק מספריו שיצאו לאור עולם[עריכה | עריכת קוד מקור]
- זמירות ישראל – פיוטים
- מערכות ישראל – פירוש לתורה
- מקוה ישראל – דרשות
- פצעי אוהב – פירוש על ספר איוב
- מחזיק ברכה – בעניין ברכות וברכת המזון
- שוחטי הילדים – דיני שחיטה בחרוזים[3]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- טובה בארי (עורכת), ישראל נג'ארה – שירים, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תשע"ה
- אוצר השירה והמליצה, מאת י.ח. טביוב, הוצאת דביר, תרפ"ט 1929, תל אביב א"י, עמוד 204
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב אברהם ישעיהו דיין, האוצר כא (חשון ה'תשע"ט), עמ' קמא–קנו
הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ↑ מפי ר' יעקב אייזיק בלנטר
- ↑ סעודת שמיני עצרת תש"ג
- ↑ שמו של הספר נובע מכך שהוא כתוב בצורה פשוטה שגם ילדים יכולים להבין שווה לכל נפש.