משתמש:לענ"ד לוי מאן/סעודת לויתן

		יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הפרטים של סעודת הלויתן עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר הנה ימים באים ח"ב)

הייעוד	במדרשי חז"ל	ביאורו בפשט	ביאורו ע"פ דרוש וסוד	בחסידות	מי יזכה לה (משכרה נדע מהותה)
עניינה של הסעודה	"אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטון עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא"	סעודת הנישואין בין בנ"י לה'	"מאכלי" הסעודה יש להם כמה מעלות וע"י "אכילתם" יקבלו בנ"י יותר שלימות	תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש	מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה"ז
זמנו	תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי לתנאים	ה'ת"ח	בספרו הזוהר, חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק "בשנת היובל הזאת" מחשב את הקץ כך: "הזאת" מספרו ה'ת"ח. בשנת הת"ח "תשובו איש אל אחוזתו"	בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים בפולין ואוקראינה ונקראו בשם גזרות ת"ח ות"ט
גשמי או רוחני	"העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" ובזהר שעיקר הסעודה רוחני	רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז"ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית וכן ביארו את הזהר.	לרמב"ם (ומהר"ל) הוא סעודה רוחני, ולרמב"ן ורוב ראשונים - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו"ש והרמב"ן מוכיח כן דאל"כ מאי קמ"ל "אין בו אכו"ש", אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם	האכילה מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזהשעל ידי בירור נתעלה לדרגת עתיק שלמעלה מעלה מכל השגה של נברא	ע"י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה"ז.
לויתן	"לויתן זה יצרת לשחק בו""ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים".	ד'רכ"ח	דעתו מובאת במסכת עבודה זרה (ט, א): "אחר ארבע מאות לחורבן הבית" ובפירש רש"י: "שהיא קץ הגאולה"}}
שור הבור	(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא מצינו בספר איוב מ סו ואילך הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א ל העושו יגש חרבו כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב"ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו ומה יעשו בבשרו וכן בבשר הלווייתן המדובר שם	ד'רל"א	דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו "אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם" ובפירוש רש"י כתב: "לחשבון הברייתא מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע"ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל"א דקתני בברייתא הרי הקץ לאחר ת"ג לחורבן"
קניגיא	ויק"ר (יג,ג): א"ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא"	ה'רכ"ח	דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) "עד עידן עידנים ופלג עידן" לפי פירושו של רש"י יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ"ח	"כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה"ז זוכה לראותה לעוה"ב"
שחיטת השור	כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא	על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר,	מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) "האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש" ובפירש רש"י: "לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים"
אכילתם	"יכרו עליו חברים" והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים: "'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה"	ד'רצ"א (ד'רל"ה)	דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): "כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד"
מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה)	"אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני" ובזוהר שמרמז על תורה שיתגלה אז.	ד'ר"נ	דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): "אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד"
יין המשומר	שנות כהונתו: ד'תרפ"ח - ד'תש"ב	ה'קס"ג	בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה רש"י בדניאל (ז, כה) "כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול"ה שנים" הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ"ח) יוצא ה'קס"ג
דוד יברך	ד'ת"ת - ד'תתס"ה	ה'קי"ח	בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) "ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים", מפרש: "ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו"
(סוכה מ)עורו של לויתן	ד'תתצ"ד - ד'תתקס"ד	ד'תתקע"ו	באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: "יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'" יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה"	בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: "בזמן האמור ד' אלפים תתקע"ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, הרמב"ן שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז"ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, הראב"ד שהופיעה רוח הקודש בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא"