'''טוביה פרידמן''' ([[תרפ"ג]] – [[ח' בשבט]] [[תשע"א]]) היה צייד נאצים שעזר בתפיסת פשעי מלחמה. כמו כן היה לו קשר רב עם ה[[רבי]].
צייד הנאצים שעזר בתפיסת פשעי מלחמה וקשריו עם ה[[רבי]].
== נעוריו ==
==תולדות חיים==
טוביה פרידמן נולד ליעקב ושרה פרידמן, כילד שני מתוך ארבעה, במשפחה מסורתית ומבוססת בעיר ראדום שבפולין. אביו, יעקב פרידמן, היה בעל בית דפוס בעיר ואמו הייתה בעלת מתפרה. הצבא הגרמני כבש את ראדום בשנת [[ה'תרצ"ט]] והחרים את כל בתי הדפוס ה[[יהודיים]] בעיר ובהם גם את זה של משפחת פרידמן. בשנת [[ת"ש]] נשלח פרידמן עם עוד כ-1,000 [[יהודים]] למחנה עבודה בצישאנוב שם עסק בחפירת שוחות נגד טנקים באזור הגבול הגרמני-סובייטי. לאחר כמה שבועות התנדב לעבודה ב[[לובלין]] ועם הגיעו לעיר הצליח לברוח מן המחנה בו הוחזק ולחזור לראדום. הוא ומשפחתו הועברו ל[[גטו]] ראדום עם הקמתו בשנת [[ה'תש"א]].
=== נעוריו ===
טוביה פרידמן נולד ליעקב ושרה פרידמן, כילד שני מתוך ארבעה, במשפחה מסורתית ומבוססת בעיר ראדום שב[[פולין]]. אביו, יעקב פרידמן, היה בעל בית דפוס בעיר ואמו בעלת מתפרה.
בשנת [[ה'תש"ב]] נערכה אקציה בגטו ולמרות שאמו ואחותו הצעירה הועסקו כתופרות, נשלחו שתיהן לטרבלינקה. אחותו הגדולה פגשה אותן בתחנת הרכבת והספיקה להפרד מהן. במהלך האקציה נעלם אחיו הצעיר, שהיה כבן 14. פרידמן ואחותו הגדולה הועברו למחנה העבודה ברחוב שווארליקובסקה משם היה יוצא לעבודות כפייה במרכז רפואי צבאי גרמני.
בשנת [[תרצ"ט]] כבש הצבא הגרמני את ראדום והחרים את כל בתי הדפוס ה[[יהודים]] בעיר ובהם גם את זה של משפחת פרידמן.
בשנת [[ה'תש"ג]] הודיע קצין האס אס אוברשטורמפיהרר פרנץ שיפרס ועוזריו אונטרשטורמפיהרר אריך קאפקה וריכרד שייגל על האפשרות לעזוב את הגטו תוך חילופי שבויים עם הבריטים. פרידמן ואחותו המבוגרת בלה יצאו עם אחרים באוטובוס. אלא שהאוטובוס נסע לבית הקברות, ורק בזכות הקצין קאפקה לא נורו למוות כשאר יושבי האוטובוס. שניהם הוחזרו למחנה לאחר מכן.
בשנת [[ת"ש]] נשלח פרידמן יחד עם עוד כ-1,000 [[יהודים]] למחנה עבודה בצישאנוב, שם עסק בחפירת שוחות נגד טנקים באזור הגבול הגרמני-סובייטי. לאחר כמה שבועות התנדב לעבודה ב[[לובלין]] ועם הגיעו לעיר הצליח לברוח מן המחנה בו הוחזק ולחזור לראדום.
לאחר מכן הועברו פרידמן ואחותו למחנה ברחוב שקולנה . במחנה זה החליט לנסות ולברוח והצטרף לעוד ארבעה שהחלו בחפירת מנהרה. לאחר מספר שבועות נזנח רעיון המנהרה לאחר שבדק את האפשרות לברוח דרך תעלת ביוב ומצאה כממשית.
בשנת [[תש"א]] הוא ומשפחתו הועברו ל[[גטו]] ראדום עם הקמתו.
בשנת [[ה'תש"ד]], כאשר נראה היה שהגרמנים עומדים לפנות את המחנה הצליחו פרידמן ועוד שניים מיושביו לברוח דרך תעלת הביוב. השלושה הסתתרו בבית הקברות היהודי במשך כמה שבועות וניזונו בהתחלה מלחם שקנו בכפר ואחר כך מתפוחי אדמה שגנבו משדה. הם ניסו פעמיים לעבור לצד הרוסי של החזית אולם נתפסו על ידי הגרמנים, הם התחזו לאיכרים פולנים שטעו בדרכם ושוחררו. בשלב מסוים אף פגשו פרטיזן פולני שהזהירם מלהצטרף לפרטיזנים הפולנים מכיוון שאלה ברובם שנאו יהודים. לאחר מכן ניסה פרידמן לחצות את החזית לבדו ונתפס על ידי הגרמנים, שחשדו בו שהוא פרטיזן ורצו להוציאו להורג ביום המחרת. באותו [[לילה]] הוחזק בבונקר, אולם משהבחין פרידמן שהחייל השומר עליו נרדם, ניצל את הרגע, חיסל אותו, לקח את נשקו וברח.
=== במלחמה ===
בשנת [[תש"ב]] נערכה אקציה בגטו ולמרות שאמו ואחותו הצעירה הועסקו כתופרות, נשלחו שתיהן לטרבלינקה. אחותו הגדולה פגשה אותן בתחנת הרכבת ואף הספיקה להפרד מהן. במהלך האקציה נעלם אחיו הצעיר, שהיה כבן 14. פרידמן ואחותו הגדולה הועברו למחנה העבודה ברחוב שווארליקובסקה משם היה יוצא לעבודות כפייה במרכז רפואי צבאי גרמני.
בשנת [[ה'תש"ה]], בעקבות כיבוש ראדום על ידי הצבא הרוסי, הגיע לעיר קצין משטרה מלובלין וארגן את הקמתה מחדש של המשטרה המקומית. פרידמן רצה לרדוף את הנאצים ולנקום בכך את מותם של בני משפחתו לכן הוא יצא ממקום המסתור שלו והחליט להצטרף למשטרה הפולנית בזהות חדשה (לא-יהודית) - טאדק ישינסקי.
בשנת [[תש"ג]] הודיע קצין האס אס אוברשטורמפיהרר (רב סרן) פרנץ שיפרס ועוזריו אונטרשטורמפיהרר אריך קאפקה וריכרד שייגל על האפשרות לעזוב את ה[[גטו]] תוך חילופי שבויים עם הבריטים. פרידמן ואחותו המבוגרת בלה יצאו עם אחרים באוטובוס. באמצע הנסיעה האוטובוס שינה והחל לנסע לבית הקברות, ורק בזכות הקצין קאפקה לא נורו למוות כשאר יושבי האוטובוס. שניהם הוחזרו למחנה לאחר מכן.
לאחר מכן נשלח פרידמן ממשטרת ראדום לעיר דנציג, שזה עתה נכבשה על ידי הצבא האדום, לשמש כקצין חקירות בדרגת לויטנאנט במשרד הביטחון הפולני. במסגרת תפקידו הוא עצר כמה מאות גרמנים נאצים, חקר אותם והביא להעמדתם לדין. במסגרת עבודתו זו למד רבות על הדרכים והשיטות איך לאתר פושעי מלחמה וכיצד יש לתחקרם. בקיץ [[ה'תש"ה]] קיבל הודעה שאחותו בלה שרדה את המחנות ושבה לראדום. הוא לקח אותה אליו לדנציג.
לאחר מכן הועברו פרידמן ואחותו למחנה ברחוב שקולנה. במחנה זה החליט לנסות ולברוח והצטרף לעוד ארבעה שהחלו בחפירת מנהרה. לאחר מספר שבועות נזנח רעיון המנהרה לאחר שבדק את האפשרות לברוח דרך תעלת ביוב ומצאה כממשית.
פרידמן חש שכיהודי אין לו עתיד בפולין, כי האנטישמיות בקרב הפולנים הייתה רבה והרשויות ניסו להתעלם מכך. לכן הוא החליט בשנת ה'תש"ו לעזוב את תפקידו, ולעלות לארץ. הוא התפטר, עזב את דנציג וחבר לקבוצת [[יהודים]] שיצאה מ[[פולין]], באופן בלתי-חוקי, עברה דרך צ'כיה והגיעה ל[[ווינה]]. הקבוצה נסתייעה בארגון "הבריחה".
בשנת [[תש"ד]], כאשר נראה היה שהגרמנים עומדים לפנות את המחנה הצליחו פרידמן ועוד שניים מיושביו לברוח דרך תעלת הביוב. השלושה הסתתרו בבית הקברות היהודי במשך כמה שבועות וניזונו בהתחלה מלחם שקנו בכפר ואחר כך מתפוחי אדמה שגנבו מ[[שדה]]. הם ניסו פעמיים לעבור לצד הרוסי של החזית אולם נתפסו על ידי הגרמנים, הם התחזו לאיכרים פולנים שטעו בדרכם ושוחררו. בשלב מסוים אף פגשו פרטיזן פולני שהזהירם מלהצטרף לפרטיזנים הפולנים מכיוון שאלה ברובם שנאו יהודים. לאחר מכן ניסה פרידמן לחצות את החזית לבדו ונתפס על ידי הגרמנים, שחשדו בו שהוא פרטיזן ורצו להוציאו להורג ביום המחרת. באותו לילה הוחזק בבונקר, אולם משהבחין פרידמן שהחייל השומר עליו נרדם, ניצל את הרגע, חיסל אותו, לקח את נשקו וברח.
בפועל הוא נשאר ב[[ווינה]] ועלה לארץ רק בשנת [[ה'תשי"ב]]. ובשנת [[ה'תשי"ד]] התמנה למנהל הסניף [[יד ושם]] ב[[חיפה]].
בשנת [[תש"ה]], בעקבות כיבוש ראדום על ידי הצבא הרוסי, הגיע לעיר קצין משטרה מלובלין וארגן את הקמתה מחדש של המשטרה המקומית. פרידמן רצה לרדוף את הנאצים ולנקום בכך את מותם של בני משפחתו לכן הוא יצא ממקום המסתור שלו והחליט להצטרף למשטרה הפולנית בזהות חדשה (לא-יהודית) - טאדק ישינסקי.
== קשריו עם הרבי ==
לאחר מכן נשלח פרידמן ממשטרת ראדום לעיר דנציג, שזה עתה נכבשה על ידי הצבא האדום, לשמש כקצין חקירות בדרגת לויטנאנט במשרד הביטחון הפולני. במסגרת תפקידו הוא עצר כמה מאות גרמנים נאצים, חקר אותם והביא להעמדתם לדין. במסגרת עבודתו זו למד רבות על הדרכים והשיטות איך לאתר פושעי מלחמה וכיצד יש לתחקרם. בקיץ [[תש"ה]] קיבל הודעה שאחותו בלה שרדה את המחנות ושבה לראדום. הוא לקח אותה אליו לדנציג.
מר פרידמן מוכר בעולם כצייד נאצים שבזכותו הועמדו נאצים רבים לדין בגין פשעי מלחמה - עבודה שזכתה לעידוד רב מה[[רבי]]. את עבודתו הוא עושה במסגרת המכון שהקים, ומטרתו לתעד חומר נגד הנאצים על מנת ללוכדם ולהעמידם לדין. למעלה ממאה וחמישים ספרים המתעדים את השואה האיומה, כתב מר פרידמן עד היום.
פרידמן חש שכ[[יהודי]] אין לו עתיד ב[[פולין]], עקב שחש, שהאנטישמיות בקרב הפולנים הייתה רבה והרשויות ניסו להתעלם מכך. לכן החליט בשנת [[תש"ו]] לעזוב את תפקידו, ולעלות לארץ. הוא התפטר, עזב את דנציג, וחבר לקבוצת [[יהודים]] שיצאה מפולין באופן בלתי-חוקי, הקבוצה עברה דרך צ'כיה והגיעה ל[[ווינה]]. כדי להבטיח את הצלחת הבריחה, הקבוצה נסתייעה בארגון "הבריחה".
'''[[יחידות]] מופלאה'''
בפועל הוא נשאר בווינה ועלה לארץ רק בשנת [[תשי"ב]]. בשנת [[תשי"ד]] התמנה למנהל הסניף יד ושם ב[[חיפה]].
== קשריו עם הרבי ==
מר פרידמן מוכר בעולם כצייד נאצים שבזכותו הועמדו נאצים רבים לדין בגין פשעי מלחמה - עבודה שזכתה לעידוד רב מה[[רבי]]. את עבודתו עשה במסגרת המכון שהקים, ומטרתו היתה לתעד חומר נגד הנאצים על מנת ללוכדם ולהעמידם לדין. למעלה ממאה וחמישים ספרים המתעדים את [[השואה]] האיומה, כתב מר פרידמן עד היום.
בשנת תש”ל הגיע טוביה פרידמן לניו-יורק במסגרת עבודתו. “מאחר וכמה פעמים ביקרתי בניו-יורק, ולעתים עברתי ליד ביתו של [[הרבי מליובאוויטש]] בברוקלין, רציתי להיפגש עם אישיות דגולה זו כדי ולקבל ממנו עצה וברכה בכל הנוגע לחיי המשפחה והעבודה - האם להמשיך בעבודתי זו?
בשנת [[תש"ל]] הגיע טוביה פרידמן לניו-יורק במסגרת עבודתו. על הפגישה הזו אמר:
"הפגישה הזאת עם הרבי שינתה את חיי".
היה לו ידיד טוב בפריז ושמו [[ר’ יצחק שניאורסון]]. הוא היה קרוב לגיל 80, והיה עשיר גדול. הוא היה קרוב משפחה של הרבי. בכל פעם שנזדמנתי ל[[פריז]], הייתי אורחו ב[[שבת]].
כתבתי לר’ יצחק כי אני בניו-יורק ואני מבקש שידאג שאוכל להפגש עם ה[[רבי]]. לא ארכו הימים, וקיבל שיחת טלפון ממזכירו של ה[[רבי]] שקבע לו פגישה בשעה אחת אחר חצות. הוא ציין כי הרבי מקבל אורחים רק בשעות מאוחרות. נקבעה לו פגישה בת חצי שעה.
עוד קודם לזמן הנקוב, הגיע טוביה פרידמן לבית מדרשו של ה[[רבי]]. רק לאחר שתיים הודיע לו המזכיר כי אוכל להיכנס, והוא ביקש שלא אאריך בפגישתי.
"כשנכנסתי לחדר ה[[רבי]] קידם אותי ב’שלום עליכם’ חם, והזמין אותי בלבביות לשבת ליד שולחנו. עיניו הבריקו כיהלומים ונשקף מהם זוהר מיוחד. הופעתו האצילית נסכה בי מיד אווירה של יראת כבוד. התרשמתי מיד כי לפניי אישיות דגולה וסמכותית שעולה עלי מעל ומעבר. זה מילא אותי בתחושה של אימון ללא סייג וביטחון כי לאדם הזה אני יכול לגלות את כל סודותי ופצעי ליבי, ומפיו אקבל תשובה והדרכה נכונה ואמיתית, יחד עם ברכה נאמנה שתלווה אותי גם לאחר מכן.
עוד בטרם הספקתי להוציא הגה מפי, והרבי פתח בשיחה. הוא אמר לי כי הוא שמע אודותיי בשעתו מפי יצחק שניאורסון, ובמשך השנים הוא גם עקב אחר פעילותי ברדיפת נאצים. הוא ציין כי ידוע לו הכל אודות חלקי בתפיסת אייכמן ושאר פושעי מלחמה גרמניים ואוסטריים.
כאן סיפרתי ל[[רבי]] על בננו היחיד, יעקב רוני, שהוא בן שמונה, ילד רזה וחלש שהילדים בבית הספר מרבים להציק לו. סיפרתי לו שבכל פעם שאני נוסע לגרמניה, הילד בוכה ומתחנן שלא אעזוב אותו, וגם אשתי מתנגדת לכך נמרצות. אך מאידך, אסור לי להרשות לכך שהנאצים ישוחררו לחופשי ללא עדויותיי ומסמכיי.
ה[[רבי]] הקשיב לכל מסכת הלבטים, ולבסוף ענה לי (תוכן הדברים): אמנם כתוב בתורה ש[[הקב”ה]] ציוה ל[[אברהם]] לעשות כל מה שתגיד לו שרה אשתו; אולם במה דברים אמורים? בדברים ש[[בין אדם לחבירו]], אך לא כן בדברים ש[[בין אדם למקום]], שכן מצאנו באדם הראשון שגורש מ[[גן עדן]] דווקא משום ששמע לקולה של חוה אשתו ואכל מפרי [[עץ הדעת]].. והרי המצווה היא לזכור ולא לשכוח את אשר עשה לנו [[עמלק]]; זו [[מצווה]] גדולה מן ה[[תורה]], זהו חוב של כל אדם ב[[ישראל]]. זכות גדולה היא בידך שאתה מוציא את ידי הרבים בעבודתך המסורה. שליחות גדולה היא זאת שהוטלה עליך, ואין אתה בן חורין להיפטר ממנה. אם אתה לא תעשה את העבודה הזאת, איש אחר לא יעשה זאת.
כאן הרבי הוסיף: ובאשר לבנך יחידך יעקב רוני. אל תשים אל ליבך, כי כעת הוא עודנו קטן, אבל זה הקטן גדול יהיה, ועד שימלאו לו 18 שנים, יגדל ויתחזק. ולפי ששמו יעקב רוני, הרי עליו הכתוב אומר: ‘רונו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגויים’”.
בשלב זה ה[[רבי]] הוסיף לומר דברים שנשמעו באוזניי תמוהים למדי: “חשוב שישמור לנפשו מאשה זרה ופתיה שלא תפתנו בחלקת לשונה. כמו שאמר שלמה המלך ב[[משלי]] ‘להצילך מאשה זרה מנכרייה אמריה החליקה’. [[יעקב אבינו]] עבד באשה, ואילו [[שמשון הגיבור]] אבד בגין אשה. על כן שמור את בנך מאישה זרה - הכפיל הרבי את אזהרתו - “שהרי גם הוא כמו שמשון יהיה גיבור וחזק, גם הוא כשמשון בן יחיד להוריו, וגם אשת מנוח כמו אשתך, היתה עקרה שבע שנים בטרם ילדה בן...
“ואולם צופה אני כי בנך ישביע את אביו ואת אמו נחת”, סיים הרבי את דבריו הנבואיים והמופלאים.
בשלב זה אמרתי לרבי כי באתי גם לבקש את עצתו, אם להוציא בשפה האנגלית אלבום על משפט אייכמן. סיפרתי לו כי אלבום זה הוצאתי בעברית אך מכירתו כיסתה רק בקושי את ההוצאות שהשקעתי בו, ומשום כך אני מתלבט אם להוציא את האלבום הזה גם באנגלית עבור יהודי ארצות הברית.
נתתי לרבי עותק של האלבום בעברית, והוא עלעל בו דקות אחדות, ואחר אמר לי: “ביקרתי בפריז אצל ר’ יצחק שניאורסון וראיתי את הדוקומנטציה שלו, ואת כל המסמכים שברשותו. עליך לדעת כי לאנשים אין סבלנות לקרוא ספר על החורבן שהמיטה השואה. לכן כדאי להוציא אלבום כזה, כדי שאנשים יסתכלו בתמונות שיש בו. תמונה מעוררת רושם חזק יותר מאשר ביטוי של טקסט הכתוב בספר; בתמונה מביטים ובשורות מתחתיה ומבינים את הענין. אני סבור שבברוקלין ידפיסו לך אלבום כזה. סבורני שתצליח במשימה זו, והשם יתברך יסייע לך”.
במשך כל הזמן נשמע צלצול הפעמון כמה פעמים, להודיע לי כי כבר עברתי את מכסת הזמן שהוקצתה לי, וכי אנשים אחרים המבקשים את פני הרבי ממתינים בקוצר רוח לתורם. הרבי ליווה אותי אל דלת היציאה ובירך אותי לשלום.
בצאתי עטו עלי כמה [[חסידים]] וביקשו ממני לשמוע מה ה[[רבי]] דיבר עמי. סיפרתי להם בתמצית את דברי ה[[רבי]], וחשתי במקום כבן בית.
הפגישה הזאת עם הרבי שינתה את חיי בשני מובנים".
טוביה פרידמן הלך לעולמו בגיל 89.
==[[אגרות קודש]] שקיבל מהרבי==
''ב”ה, י”ז אלול, ה’תשמ”א
ברוקלין נ.י.
הנכבד והנעלה
עוסק בצרכי ציבור וכו’
מר שמואל טובי’ פרידמן
שלום וברכה
במענה למכתבו מיום צום תשעה באב - ייהפך לששון ולשמחה - שהגיעני באיחור זמן רב.
ת”ח על הבשורה הטובה אשר מקוה לקיים מצוות התרומה עבור לימוד תורה לתלמידי חכמים כו’. ובפרט על פי הידוע הבטחת תורתנו, תורת אמת, יגעת ומצאת, בודאי יוכל להתגבר על ההעלמות וההסתרים בזה, באם ישנם, לקיים החלטתו בשלמות ובאופן דמוסיף והולך. וכמבואר בכמה מקומות אשר תכלית הקושיים והנסיונות הוא לעורר ולגלות כוחות הפנימיים והחלטה להוסיף עוד יותר, ובלשון הידוע כיתרון האור מן החושך.
והרי בזה שייכות גם לתאריך מכתבו, וכמדובר כמה פעמים שהסיבה הבלעדית לצום תשעה באב היא, כפי שאומרים בתפלת העמידה לפני בורא העולם ומנהיגו, ודוקא בימי החגים - ומפני חטאינו גלינו מארצנו. שלכן, כל מעשה טוב שמוסיפים, הרי זה מחליש סיבת הגלות. וכשכמה וכמה מבני ישראל עוסקים בזה, מעשיהם מצטרפים לחשבון גדול וסוף סוף מבטלים סבת הגלות, מיד הם נגאלים.
בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה
לשנה טובה ומתוקה
מ. שניאורסאהן
נ.ב. לכתבו אודות שיחה פנים אל פנים, הרי מפני כמה וכמה סיבות כנראה שההזדמנות שתהיה בזה בעתיד הקרוב היא בימי כ”ז או כ”ח לחודש תשרי, תיכף לאחרי חג הסוכות הבע”ל.
לכאורה באם יוסדו מעין יד ושם (מכון לדוקומנטציא - בלשונו) ל”יהודים האדוקים” וכו’ במקום נפרד - הרי זה, לכל לראש, ויתור או גם הסכם והכשר על (שבלשונו) “במוסד יד ושם לא יעשו זאת”. ואיני יודע אודות השתדלות הראוי’ לשמה שנעשית בזה. ועוד וגם זה עיקר - כמדומה שיש חוגים חרדים באה”ק שכבר התעסקו בזה (אבל איני יודע הפרטים), וא”כ הוא - קדימה לשיתוף פעולה יחד מאשר עבודת כל אחד בפני עצמו.
ב”ה, י”ט אדר א’, ה’תשמ”א
ברוקלין, נ.י.
הנכבד והנעלה
עוסק בצרכי ציבור
מר טוביה שי’ פרידמן
ת.ד. 4950
חיפה
שלום וברכה:
לאחרי הפסק ארוך נעם לי לקבל פרישת שלום ממנו על ידי ידידינו משותפים האורחים שמארץ הקודש ת”ו שבאו לביקור לכאן.
ויהי רצון שתמיד כל הימים אשמע ממנו ומזוג’[תו] תחי’ בשורות טובות בטוב הנראה והנגלה, כולל כמובן הצלחה בעסקנותו בכלל ובהפצת היהדות האמתית הלוך ומוסיף ואור בנר מצוה ותורה אור.
והרי הימים ימי סגולה שבין פורים קטן לפורים גדול ובהקדמה לגאולה הגדולה, הגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.
בכבוד ובברכה
מ. שניאורסאהן
נ.ב. מטעמים מובנים בא הכתוב להלן בגליון בפני עצמו, ובפרט אשר רבות נתלבטתי האם לבוא בדברים דלהלן, אבל מאידך לא מצאתי רשות לעצמי שלא לכתוב אותם, ומיוסד על הרושם שנשאר אצלי מפגישתנו הארוכה לפי ערך פנים אל פנים, תקותי שיתקבלו הדברים בסבר פנים יפות. והוא:
ידידינו הביאו לי ג”כ החוברת “רוני פרידמן ז”ל”,,חוברת אשר מטרתה מזכרת נצח, וככל דבר שבדפוס הכוונה שיבואו הדברים לקריאת רבים ולתשומת לב רבים על מנת שיתרשמו וכו’.
כותב אני “וכו’”, כיון שלא ברור בעיני תוכנו של “וכו’” זה, אבל מיוסד על מאמר חכמינו ז”ל המעשה הוא העיקר, הרי לדעתי לכל לראש “וכו’” כולל שהרושם יעורר את הקוראים למעשה בפועל, כמובן ופשוט למעשים טובים ברוח כי לקח טוב נתתי לכם, אין טוב אלא התורה ומצוותי’.
ובהקדמה ולאחרי בקשת סליחה כפולה, כמובן קראתי החוברת ולמרבה הפליאה והתמי’ מהולות בצער, לא מצאתי בה אף מילה אחת אודות נצחיות הנשמה ובאופן המתאים ככל הלכות התורה שצריכות להיות באופן של “תשים לפניהם”, וכפירוש רש”י ז”ל “כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם”.
ובפרט אשר נצחיות הנשמה הרי זה יסוד בתהליך החיים ובהשקפות של עמים רבים, שבודאי האריכות בזה אין צורך לדכותי’ דמר.
נצחיות הנשמה כפשוטה, ובעיקר כפשוטה, הרי המסקנה המידית מזה לכל לראש מוכרחה להביא למעשים טובים שיגרמו נחת רוח לנשמה הנמצאת בעולם האמת ורואה האמת (גם) בעולמנו זה, חיפשתי ולא מצאתי בכל החוברת קריאה לקוראים, יותר מזה תביעה למעשים טובים לזכר הנשמה הנצחית ז”ל.
יותר ממה שכתוב לעיל מובן וגם פשוט מבין השורות, וכיון שאין כוונתי לביקורת חס ושלום, כי אם אך ורק להביע מחשבתי במה שאפשר ולדעתי צריך להיעשות מכאן ולהבא, אכתוב רק על דבר הענינים החיובים והרצויים (ומכלל הן אתה שומע כו’).
א. בלשונו - מילגה על כל פנים לשניים מילדי עמנו להחזקתם בישיבה גדולה שלומדים בה אך ורק תורתנו - אין טוב אלא תורה - כל היום, חדורה ומיוסדת על יראת השם ואהבת השם, ובמיוחד על פי תורת רבנו הזקן אשר ואהבת את ה’ אלקיך תוצאה מידית מזה - ואהבת לרעך כמוך, אהבת ישראל,,ועד אשר אהבת ה’ ואהבת ישראל חד הוא; מילגה על כל פנים בסכום לא פחות מאשר המילגה לעניינים אחרים, אף שטובים.
ב. כיון אשר הקדיש מר כמה וכמה שנים ועמל ומרץ רב בנוגע להשואה והנצחת הקדושים הי”ד, אשר כשמם כן הוא קדושים שנהרגו וגו’ על קידוש השם וקידוש שם ישראל - רצוי שתהיה פעולה ואם אפשר גם מילגה על שם בנו ז”ל לנוער הבא מאחורי מסך הברזל לאחרונה אשר רבים מהם מקדשים שם שמים על ידי מסירותם לתורה ולמצוותי’ חרף הרדיפות וכו’, לעזור להם שיכנסו לסדר חיים של שמירת התורה ומצוותי’, במילואם, ובפרט אשר המדובר בהבאים לארצנו הקדושה, ארץ אשר תמיד עיני ה’ אלקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה.
ג. כיון שכל עניני היהדות, התורה ומצותי’, מקורם ושרשם בהקדוש ברוך הוא שהוא אין סופי וקשורים עמו, ובלשון רבותינו ז”ל בנוגע ללימוד התורה וקיום מצוותי’, אשר הקב”ה אומר “נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני”, הרי ככל אשר תהי’ הנהגת ביתו במילואה על יסודי התורה ומצוותי’, הרי בכל ענייני טוב וקדושה תמיד יש מקום להוסיף, וההוספה בזה תהי’ כפי שיתדברו הוא וזוגתו שתחי’ באופן שיובלט ויוכר לכל מבקרי ביתם ויודגש שזהו לזכר נשמת בנם ע”ה, ויותר מזה לעילוי נשמתו, שהרי גם בעולם האמת עולים מדרגה לדרגה, וכל ענין של תורה ומצוות ומעשים טובים שעושים בעולם הזה לזכות הנשמה גורמת נחת רוח לנשמה ומוסיפה בעליתה. הכתוב לעיל אינו מספיק בערך הענין ותוכנו, אבל כיון שהתוכן עדין ביותר ולאחרי הפסק של כמה וכמה שנים ובקשר לענין כאוב ביותר, פטירת בן יחיד ע”ה, אסיים בזה. ויהי רצון ככתוב לעיל שתמיד כל הימים יבשרו כל אחד ואחת מישראל זה לזה אך טוב בטוב הנראה והנגלה.''
טוביה פרידמן נולד ליעקב ושרה פרידמן, כילד שני מתוך ארבעה, במשפחה מסורתית ומבוססת בעיר ראדום שבפולין. אביו, יעקב פרידמן, היה בעל בית דפוס בעיר ואמו בעלת מתפרה.
בשנת תרצ"ט כבש הצבא הגרמני את ראדום והחרים את כל בתי הדפוס היהודים בעיר ובהם גם את זה של משפחת פרידמן.
בשנת ת"ש נשלח פרידמן יחד עם עוד כ-1,000 יהודים למחנה עבודה בצישאנוב, שם עסק בחפירת שוחות נגד טנקים באזור הגבול הגרמני-סובייטי. לאחר כמה שבועות התנדב לעבודה בלובלין ועם הגיעו לעיר הצליח לברוח מן המחנה בו הוחזק ולחזור לראדום.
בשנת תש"ב נערכה אקציה בגטו ולמרות שאמו ואחותו הצעירה הועסקו כתופרות, נשלחו שתיהן לטרבלינקה. אחותו הגדולה פגשה אותן בתחנת הרכבת ואף הספיקה להפרד מהן. במהלך האקציה נעלם אחיו הצעיר, שהיה כבן 14. פרידמן ואחותו הגדולה הועברו למחנה העבודה ברחוב שווארליקובסקה משם היה יוצא לעבודות כפייה במרכז רפואי צבאי גרמני.
בשנת תש"ג הודיע קצין האס אס אוברשטורמפיהרר (רב סרן) פרנץ שיפרס ועוזריו אונטרשטורמפיהרר אריך קאפקה וריכרד שייגל על האפשרות לעזוב את הגטו תוך חילופי שבויים עם הבריטים. פרידמן ואחותו המבוגרת בלה יצאו עם אחרים באוטובוס. באמצע הנסיעה האוטובוס שינה והחל לנסע לבית הקברות, ורק בזכות הקצין קאפקה לא נורו למוות כשאר יושבי האוטובוס. שניהם הוחזרו למחנה לאחר מכן.
לאחר מכן הועברו פרידמן ואחותו למחנה ברחוב שקולנה. במחנה זה החליט לנסות ולברוח והצטרף לעוד ארבעה שהחלו בחפירת מנהרה. לאחר מספר שבועות נזנח רעיון המנהרה לאחר שבדק את האפשרות לברוח דרך תעלת ביוב ומצאה כממשית.
בשנת תש"ד, כאשר נראה היה שהגרמנים עומדים לפנות את המחנה הצליחו פרידמן ועוד שניים מיושביו לברוח דרך תעלת הביוב. השלושה הסתתרו בבית הקברות היהודי במשך כמה שבועות וניזונו בהתחלה מלחם שקנו בכפר ואחר כך מתפוחי אדמה שגנבו משדה. הם ניסו פעמיים לעבור לצד הרוסי של החזית אולם נתפסו על ידי הגרמנים, הם התחזו לאיכרים פולנים שטעו בדרכם ושוחררו. בשלב מסוים אף פגשו פרטיזן פולני שהזהירם מלהצטרף לפרטיזנים הפולנים מכיוון שאלה ברובם שנאו יהודים. לאחר מכן ניסה פרידמן לחצות את החזית לבדו ונתפס על ידי הגרמנים, שחשדו בו שהוא פרטיזן ורצו להוציאו להורג ביום המחרת. באותו לילה הוחזק בבונקר, אולם משהבחין פרידמן שהחייל השומר עליו נרדם, ניצל את הרגע, חיסל אותו, לקח את נשקו וברח.
בשנת תש"ה, בעקבות כיבוש ראדום על ידי הצבא הרוסי, הגיע לעיר קצין משטרה מלובלין וארגן את הקמתה מחדש של המשטרה המקומית. פרידמן רצה לרדוף את הנאצים ולנקום בכך את מותם של בני משפחתו לכן הוא יצא ממקום המסתור שלו והחליט להצטרף למשטרה הפולנית בזהות חדשה (לא-יהודית) - טאדק ישינסקי.
לאחר מכן נשלח פרידמן ממשטרת ראדום לעיר דנציג, שזה עתה נכבשה על ידי הצבא האדום, לשמש כקצין חקירות בדרגת לויטנאנט במשרד הביטחון הפולני. במסגרת תפקידו הוא עצר כמה מאות גרמנים נאצים, חקר אותם והביא להעמדתם לדין. במסגרת עבודתו זו למד רבות על הדרכים והשיטות איך לאתר פושעי מלחמה וכיצד יש לתחקרם. בקיץ תש"ה קיבל הודעה שאחותו בלה שרדה את המחנות ושבה לראדום. הוא לקח אותה אליו לדנציג.
פרידמן חש שכיהודי אין לו עתיד בפולין, עקב שחש, שהאנטישמיות בקרב הפולנים הייתה רבה והרשויות ניסו להתעלם מכך. לכן החליט בשנת תש"ו לעזוב את תפקידו, ולעלות לארץ. הוא התפטר, עזב את דנציג, וחבר לקבוצת יהודים שיצאה מפולין באופן בלתי-חוקי, הקבוצה עברה דרך צ'כיה והגיעה לווינה. כדי להבטיח את הצלחת הבריחה, הקבוצה נסתייעה בארגון "הבריחה".
בפועל הוא נשאר בווינה ועלה לארץ רק בשנת תשי"ב. בשנת תשי"ד התמנה למנהל הסניף יד ושם בחיפה.
מר פרידמן מוכר בעולם כצייד נאצים שבזכותו הועמדו נאצים רבים לדין בגין פשעי מלחמה - עבודה שזכתה לעידוד רב מהרבי. את עבודתו עשה במסגרת המכון שהקים, ומטרתו היתה לתעד חומר נגד הנאצים על מנת ללוכדם ולהעמידם לדין. למעלה ממאה וחמישים ספרים המתעדים את השואה האיומה, כתב מר פרידמן עד היום.
בשנת תש"ל הגיע טוביה פרידמן לניו-יורק במסגרת עבודתו. על הפגישה הזו אמר:
"הפגישה הזאת עם הרבי שינתה את חיי".