פורס מפה ומקדש: הבדלים בין גרסאות בדף
(←הרבי) |
אין תקציר עריכה |
||
| (29 גרסאות ביניים של 13 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
"פורס מפה ומקדש" הינו | '''"פורס מפה ומקדש"''' הינו פיתרון הלכתי למצב שנמצאים במהלכה של סעודה ב[[יום שישי]] (כגון סעודת מצוה, סעודת יום טוב שחל בערב שבת) ומגיע זמן חובת [[קידוש]] של [[שבת]]. על פי פתרון זה, לא צריך 'לקפל' את הסעודה, להתפלל [[קבלת שבת]], ולהתחיל את [[סעודת שבת]], ולקדש. אלא ניתן לפרוס מפה על החלות ולקדש (תוך כדי הסעודה המתמשכת של יום שישי) ולהמשיך בסעודה. | ||
בתולדות ימי [[חב"ד]] מצינו דעות לכאן ולכאן האם לנהוג | בתולדות ימי [[חב"ד]] מצינו דעות לכאן ולכאן האם לנהוג במנהג זה או לא. אצל אדמו"רי חב"ד מצינו בכללות התנגדות למנהג זה. אצל [[הרבי]] בשנים מסוימות היה הוראה שכן לנהוג כך, אך מאוחר יותר שלל [[הרבי]] מנהג זה. | ||
==המקור== | ==המקור== | ||
מקורו של שם זה, הוא מהדין שנאמר ב[[גמרא]]{{הערה|מסכת פסחים דף ק' ע"ב}}: "אין מביאין את השולחן (שולחן קטן שעליו נמצא הלחם) אלא אם כן קידש, ואם הביא - פורס מפה ומקדש". דין זה מתייחס לנוהג שהיה נפוץ בעבר להציב שולחן קטן נייד לפני כל אחד מהסועדים. | |||
מקורו של שם זה, הוא מהדין שנאמר ב[[גמרא]]{{הערה|מסכת פסחים דף ק' ע"ב}}: "אין מביאין את השולחן (שולחן קטן שעליו נמצא הלחם) אלא אם כן קידש, ואם הביא - פורס מפה ומקדש". דין | |||
==פרטי הדינים== | ==פרטי הדינים== | ||
ב[[שולחן ערוך]], [[הלכות שבת]] סימן רע"א ( | {{להשלים}} | ||
ב[[שולחן ערוך]], [[הלכות שבת]] סימן רע"א (סעיפים ח-יב) כותב [[אדמו"ר הזקן]] שהסועד ביום שישי, ומגיע זמן [[בין השמשות]], לא צריך להפסיק בסעודתו, אלא יכסה את הפת להראות שהוא מיוחד עבור שבת, יקדש וימשיך בסעודה. | |||
אם כבר שתה יין בסעודה | אם כבר שתה [[יין]] בסעודה - אינו צריך לברך בורא פרי הגפן על [[יין]] הקידוש ולא על היין ששותה אחר כך, אם מקדש על הלחם - אינו צריך לברך המוציא עוד פעם, אך אם מקדש על היין - יש מחלוקת האם צריך לברך ברכת המוציא, וספק ברכות להקל. | ||
וכותב [[אדמו"ר הזקן]] שמכל מקום בעל נפש יחמיר ולא יבוא לידי זה ויברך [[ברכת המזון]] מבעוד יום. | וכותב [[אדמו"ר הזקן]] שמכל מקום בעל [[נפש]] יחמיר ולא יבוא לידי זה ויברך [[ברכת המזון]] מבעוד יום. | ||
==אצל רבותינו נשיאנו== | ==אצל רבותינו נשיאנו== | ||
===אדמו"ר הרש"ב | ===אצל [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ|הריי"צ]]=== | ||
ב[[תר"פ]] חל [[שמחת תורה]] ביום שישי, [[אדמו"ר הרש"ב]] כבר היה מאד חולה וחלש, והרב [[יעקב לנדא]] | ב[[תר"פ]] חל [[שמחת תורה]] ביום שישי, [[אדמו"ר הרש"ב]] כבר היה מאד חולה וחלש, והרב [[יעקב לנדא]] שכנע אותו לקדש כנדרש לפי ההלכה. [[הרבי הריי"צ]] התנגד לדבר כיון שעד אז הרבי הרש"ב לא נהג כן ואף הורה לו להמנע מכך, אך הרבי הרש"ב שלח את בנו [[הרבי הריי"צ]] מהחדר להביא משהו, [[הרבי הריי"צ]] החביא את היין אך הרב [[יעקב לנדא]] מצא [[יין]] ממקום אחר וקידש, וכשחזר [[הרבי הריי"צ]] לחדר וראה זאת נחלה מרוב צער.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19806&pgnum=47 ספר השיחות תש"ד עמ' 39 בהערות].}} | ||
ב[[תש"ד]] גם חל [[שמחת תורה]] ב[[ערב שבת]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]] אמר שיעיינו בדין "פורס מפה" אך אמר שהוא בכל מקרה לא יקדש ושיקיימו את ההלכה רק בעבור המסובים. | |||
שאלו את הרבי מה לומר קודם, 'רצה', או 'יעלה ויבוא'. הרבי ענה שיש לומר לפי הסדר הרגיל ולהקדים את אמירת רצה, וה[[מלאכים]] כבר יבררו מה שצריך קודם. | |||
=== אצל [[הרבי]]=== | |||
ב[[שמחת תורה]] [[תשי"ז]] אמר הרבי לפרוס מפה ולקדש, ואמר שמכיון ש[[אדמו"ר הריי"צ]] לא רצה לנהוג כך מ"טעמים ידועים" יש כאלה שלא רוצים לנהוג כן, אך בנוגע לציבור שאחד יקדש וכל הציבור יצא ידי חובה. | |||
===הרבי=== | ביום ב' ד[[ראש השנה]] שנת [[תשמ"ד]], הורה הרבי לקהל לפרוס מפה ולקדש וציווה להכריז אודות פרטי הדינים בקשר לאמירת רצה וכו'{{הערה|1=[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15982&pgnum=30 התוועדויות תשד"מ עמ' 25].}} אולם הכרזת הגבאי נאמרה בבלבול והרבי תיקנו באמצע.{{הערה|[http://www.yomanim.com/images/6/6e/%D7%AA%D7%A9%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%A9%D7%9E%22%D7%93_-_%22%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%A9%D7%A0%D7%94%22.pdfיומן 'רישומה של שנה' עמ' 51.]}} ואכן כבר ב[[שמחת תורה]] של אותה השנה שלל הרבי את המנהג בגלל הבלבול שהיה בראש השנה בנוגע לפרטים הרבים שבהנהגה זו.{{הערה|1=[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15982&st=&pgnum=328 תורת מנחם התוועדויות [[תשד"מ]] עמ' 323.]}} | ||
ב[[ | ב[[שמחת תורה]] [[תשמ"ח]] בתחילת ה[[התוועדות]] הורה הרבי להכריז להיזהר לא לשתות ולאכול אחרי שקיעה מכיוון שלא נוהגים לפרוס מפה ולקדש, והרבי אף פירט ואמר ש"לא צריכים לומר את זה בשמי כי זה דין מפורש בשו"ע, ובחב"ד הפסיקו לנהוג כך לפי פסק רבני חב"ד"{{הערה|1=[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15984&pgnum=316 התוועדויות [[תשמ"ח]] עמ' 319].}} | ||
כיום יש מקהילות אנ"ש הנוהגים על פי הכוונת רבניהם ומשפיעיהם, בדין "פורס מפה ומקדש" בטענה שהוראת הרבי הייתה רק במקום שישנם בלבולים, אמנם בקהילות קטנות שלהם יש רב המורה ומדריך - אין לחשוש לבלבול.{{הערה|1=[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=1135&ArticleID=4745&SearchParam=%F4%E5%F8%F1%20%EE%F4%E4 התקשרות גליון 712 מדור הלכות ומנהגי חב"ד הערה 13.]}}{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=68110 הרב דוד מאיר דרוקמן].}} | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
* [http://www.yomanim.com/images/9/93/%D7%AA%D7%A9%D7%A8%D7%99_%D7%AA%D7%A9%D7%9E%22%D7%93_-_%D7%A8%27_%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91_%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%9F_%28%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90%29.pdf יומן, תשרי תשמ"ד] - הבלבול בהתוועדות. | |||
*'''[http://www.chabad.org.il/Questions/PrintQuestion.asp?ArticleID=1856&CategoryID=68 סעודת פורים בערב שבת]''', באתר צעירי חב"ד | |||
*הרב ברוך אוברלנדר, '''[https://drive.google.com/file/d/1L5Y0ODfDOvhOynv_jFyk7o5fh14ddwsZ/view לא ינהגו באופן דפורס מפה ומקדש]''', קובץ הערות וביאורים אהלי תורה פרשת תרומה ז' אדר תשפ"א עמוד 56 | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:שבת]] | ||
[[קטגוריה:אורח חיים]] | |||
גרסה אחרונה מ־09:59, 14 באפריל 2023
"פורס מפה ומקדש" הינו פיתרון הלכתי למצב שנמצאים במהלכה של סעודה ביום שישי (כגון סעודת מצוה, סעודת יום טוב שחל בערב שבת) ומגיע זמן חובת קידוש של שבת. על פי פתרון זה, לא צריך 'לקפל' את הסעודה, להתפלל קבלת שבת, ולהתחיל את סעודת שבת, ולקדש. אלא ניתן לפרוס מפה על החלות ולקדש (תוך כדי הסעודה המתמשכת של יום שישי) ולהמשיך בסעודה. בתולדות ימי חב"ד מצינו דעות לכאן ולכאן האם לנהוג במנהג זה או לא. אצל אדמו"רי חב"ד מצינו בכללות התנגדות למנהג זה. אצל הרבי בשנים מסוימות היה הוראה שכן לנהוג כך, אך מאוחר יותר שלל הרבי מנהג זה.
המקור[עריכה | עריכת קוד מקור]
מקורו של שם זה, הוא מהדין שנאמר בגמרא[1]: "אין מביאין את השולחן (שולחן קטן שעליו נמצא הלחם) אלא אם כן קידש, ואם הביא - פורס מפה ומקדש". דין זה מתייחס לנוהג שהיה נפוץ בעבר להציב שולחן קטן נייד לפני כל אחד מהסועדים.
פרטי הדינים[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשולחן ערוך, הלכות שבת סימן רע"א (סעיפים ח-יב) כותב אדמו"ר הזקן שהסועד ביום שישי, ומגיע זמן בין השמשות, לא צריך להפסיק בסעודתו, אלא יכסה את הפת להראות שהוא מיוחד עבור שבת, יקדש וימשיך בסעודה.
אם כבר שתה יין בסעודה - אינו צריך לברך בורא פרי הגפן על יין הקידוש ולא על היין ששותה אחר כך, אם מקדש על הלחם - אינו צריך לברך המוציא עוד פעם, אך אם מקדש על היין - יש מחלוקת האם צריך לברך ברכת המוציא, וספק ברכות להקל.
וכותב אדמו"ר הזקן שמכל מקום בעל נפש יחמיר ולא יבוא לידי זה ויברך ברכת המזון מבעוד יום.
אצל רבותינו נשיאנו[עריכה | עריכת קוד מקור]
אצל אדמו"ר הרש"ב והריי"צ[עריכה | עריכת קוד מקור]
בתר"פ חל שמחת תורה ביום שישי, אדמו"ר הרש"ב כבר היה מאד חולה וחלש, והרב יעקב לנדא שכנע אותו לקדש כנדרש לפי ההלכה. הרבי הריי"צ התנגד לדבר כיון שעד אז הרבי הרש"ב לא נהג כן ואף הורה לו להמנע מכך, אך הרבי הרש"ב שלח את בנו הרבי הריי"צ מהחדר להביא משהו, הרבי הריי"צ החביא את היין אך הרב יעקב לנדא מצא יין ממקום אחר וקידש, וכשחזר הרבי הריי"צ לחדר וראה זאת נחלה מרוב צער.[2]
בתש"ד גם חל שמחת תורה בערב שבת ואדמו"ר הריי"צ אמר שיעיינו בדין "פורס מפה" אך אמר שהוא בכל מקרה לא יקדש ושיקיימו את ההלכה רק בעבור המסובים.
שאלו את הרבי מה לומר קודם, 'רצה', או 'יעלה ויבוא'. הרבי ענה שיש לומר לפי הסדר הרגיל ולהקדים את אמירת רצה, והמלאכים כבר יבררו מה שצריך קודם.
אצל הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשמחת תורה תשי"ז אמר הרבי לפרוס מפה ולקדש, ואמר שמכיון שאדמו"ר הריי"צ לא רצה לנהוג כך מ"טעמים ידועים" יש כאלה שלא רוצים לנהוג כן, אך בנוגע לציבור שאחד יקדש וכל הציבור יצא ידי חובה.
ביום ב' דראש השנה שנת תשמ"ד, הורה הרבי לקהל לפרוס מפה ולקדש וציווה להכריז אודות פרטי הדינים בקשר לאמירת רצה וכו'[3] אולם הכרזת הגבאי נאמרה בבלבול והרבי תיקנו באמצע.[4] ואכן כבר בשמחת תורה של אותה השנה שלל הרבי את המנהג בגלל הבלבול שהיה בראש השנה בנוגע לפרטים הרבים שבהנהגה זו.[5]
בשמחת תורה תשמ"ח בתחילת ההתוועדות הורה הרבי להכריז להיזהר לא לשתות ולאכול אחרי שקיעה מכיוון שלא נוהגים לפרוס מפה ולקדש, והרבי אף פירט ואמר ש"לא צריכים לומר את זה בשמי כי זה דין מפורש בשו"ע, ובחב"ד הפסיקו לנהוג כך לפי פסק רבני חב"ד"[6]
כיום יש מקהילות אנ"ש הנוהגים על פי הכוונת רבניהם ומשפיעיהם, בדין "פורס מפה ומקדש" בטענה שהוראת הרבי הייתה רק במקום שישנם בלבולים, אמנם בקהילות קטנות שלהם יש רב המורה ומדריך - אין לחשוש לבלבול.[7][8]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- יומן, תשרי תשמ"ד - הבלבול בהתוועדות.
- סעודת פורים בערב שבת, באתר צעירי חב"ד
- הרב ברוך אוברלנדר, לא ינהגו באופן דפורס מפה ומקדש, קובץ הערות וביאורים אהלי תורה פרשת תרומה ז' אדר תשפ"א עמוד 56
הערות שוליים
- ↑ מסכת פסחים דף ק' ע"ב
- ↑ ספר השיחות תש"ד עמ' 39 בהערות.
- ↑ התוועדויות תשד"מ עמ' 25.
- ↑ 'רישומה של שנה' עמ' 51.
- ↑ תורת מנחם התוועדויות תשד"מ עמ' 323.
- ↑ התוועדויות תשמ"ח עמ' 319.
- ↑ התקשרות גליון 712 מדור הלכות ומנהגי חב"ד הערה 13.
- ↑ הרב דוד מאיר דרוקמן.