מכת בכורות: הבדלים בין גרסאות בדף
רחובות הנהר (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
הפדיון מתבצע רק כאשר נמלאים לתינוק 30 יום מהלידה היות ורק אז הוא יוצא מכלל נפל, ומחוייב בו רק בן זכר שנולד בלידה טבעית לאב ואם שאינם נמנים על שבט לוי{{הערה|1=להרחבה אודות החייבים והפטורים במצווה זו, ראו:{{קישור התקשרות צאח|1509|7779||פדיון הבן}}}}, ובאם אחד מההורים כהן או לוי, או לחילופין שהבן נולד בלידה לא טבעית - אין מצוות פדיה. | הפדיון מתבצע רק כאשר נמלאים לתינוק 30 יום מהלידה היות ורק אז הוא יוצא מכלל נפל, ומחוייב בו רק בן זכר שנולד בלידה טבעית לאב ואם שאינם נמנים על שבט לוי{{הערה|1=להרחבה אודות החייבים והפטורים במצווה זו, ראו:{{קישור התקשרות צאח|1509|7779||פדיון הבן}}}}, ובאם אחד מההורים כהן או לוי, או לחילופין שהבן נולד בלידה לא טבעית - אין מצוות פדיה. | ||
{{עשרת המכות}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:יציאת מצרים]] | [[קטגוריה:יציאת מצרים]] | ||
גרסה אחרונה מ־01:52, 29 בינואר 2023
מכת בכורות היא המכה העשירית מעשרת מכות מצרים, והיא המכה המכריעה שבשלה ראה פרעה כי אין לו ברירה ומוכרח לשחרר את עם ישראל ממצרים.
במקרא[עריכה | עריכת קוד מקור]
משה מזהיר את פרעה אודת המכה העומדת בפתח: מכת בכורות, בה ימותו כל המצריים הבכורים מהמכובדים ביותר ועד האנשים הפשוטים ביותר, ואפילו הבהמות הבכורות ימותו. לאחר מכן ה' נותן לבני ישראל את המצווה הראשונה בתורה. ואכן בדיוק בחצות הלילה, ה' עבר בכל ארץ מצרים והרג את כל הבכורות בכל בית החל מבכור פרעה ועד בכור השפחה, ובכל הארץ הייתה צעקה גדולה ובכי עצום. פרעה רץ לחפש את משה תוך שהוא צועק כי הוא מסכים ליציאתם של בני ישראל. (יש לזכור כי פרעה עצמו היה בכור והוא חשש על חייו).
היהודים ביקשו משכניהם בהשאלה את כל חפציהם היקרים, ואלו נתנו אף יותר מאשר מה שהתבקשו. בני ישראל יצאו ממצרים בחיפזון כאשר הלחם לדרך עוד לא הספיק לתפוח ולהחמיץ. את ליל הסדר בכל שנה אנו חוגגים בדיוק בלילה זה של היציאה ממצרים.
בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
הבעל שם טוב ביאר למה על ידי מכת בכורות יצאו ממצרים: בכור נקרא דבר חידוש הנאמר בראש, והוא דבר שכל ומשכיל שישכיל בשכלו הקודש איך לנהוג בעבודת השם יתברך, היינו כח החכמה שבקדושה, שעל ידיו יכול האדם לדבוק בקדושתו יתברך. רק 'בכור השפחה'[1] שהם הקליפות, חכמה דקליפה, מבדילים בין השכל ובין קונו, שימנעו מן האדם לייחד שכלו לעבודת ה', וזה היה סיבת גלות מצרים, רוצה לומר נוטריקון - מצ"ר ים: המצר ומגביל את ה-'ים' - כח החכמה שבקדושה.
וכאשר לקו 'בכור השפחה' שהם כח החכמה שבקליפה, והוסר הקליפה, ונמשך הקדושה במוחין של האדם[2], ממילא יצאו מהגלות. ולכן הקב"ה קידש את בכורי ישראל שהוא השכל דקדושה לעבודת המשכן והמקדש. ושם ממשיך ומבאר מהי הבעיה בעבודת הבכורות ומדוע הוחלפו בשבט לוי[3].
פדיון הבן[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – פדיון הבן |
מקור מצוות פדיון הבן הוא בספר שמות: "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא.. וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה"[4].
טעם המצווה הוא משום שבזמן יציאת מצרים הקב"ה הציל את הבכורות של בני ישראל שלא יינזקו מהמלאך המשחית בעת מכת בכורות ובהצלה זו הקב"ה 'קנה' אותם לעבדים ונתן אותם לכהנים העובדים ומשרתים אותו בבית המקדש, ועל כן כדי לפדות אותם צריכים לשלם לכהן סכום של חמישה סלעי כסף[5] וזו אחת מכ"ד מתנות כהונה.
הפדיון מתבצע רק כאשר נמלאים לתינוק 30 יום מהלידה היות ורק אז הוא יוצא מכלל נפל, ומחוייב בו רק בן זכר שנולד בלידה טבעית לאב ואם שאינם נמנים על שבט לוי[6], ובאם אחד מההורים כהן או לוי, או לחילופין שהבן נולד בלידה לא טבעית - אין מצוות פדיה.
| עשרת המכות | |
|---|---|
|
הערות שוליים
- ↑ שמות יא ה.
- ↑ כמ"ש בפע"ח שער חג המצות פ"ז דנתלבש אבא ואמא היינו חכמה ובינה בזרועות דאריך אנפין.
- ↑ כתר שם טוב ח"א קנ"ד, שם שצ"ד.
- ↑ שמות יג, ב-יג.
- ↑ בנוגע לשווי הכספי של מטבעות אלו, ראו: מה הערך המדוייק בשקלים לפדיון הבן? - באתר
ט"ז אב תשע"ג
- ↑ להרחבה אודות החייבים והפטורים במצווה זו, ראו:פדיון הבן במגזין התקשרות מספר