יחודא תתאה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(←ראו גם) |
||
| (6 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{להשלים|כל הערך}} | |||
'''יחודא תתאה''' הוא כינוי לייחוד של [[זעיר אנפין]] ו[[נוקבא]]. | '''יחודא תתאה''' הוא כינוי לייחוד של [[זעיר אנפין]] ו[[נוקבא]]. | ||
בניגוד ל[[יחודא עילאה]] שהוא יחוד תמידי הנצרך לקיום העולמות, יחודא תתאה הוא רק לפרקים. | |||
== | == יחוד [[ז"א]] ו[[נוקבא]] == | ||
יחוד זה הינו החיבור הפנימי בין ספירת ה[[תפארת]] וספירת ה[[מלכות]], כאשר ה[[ז"א]] משפיע מה[[יסוד]] ל[[מלכות]] השפעה פנימית. השפעה זו מהווה את תחילת תהליך ההולדה וה[[השפעה]] של המלכות. | |||
יחוד זה אמנם הוא יחוד נמוך, והינו בסוף הספירות, אך עם זאת, האור הנמשך ממנו הינו אור גבוה ביותר, הנמשך מ[[כתר]]. | |||
מבואר כי כיוון שעניינה של מלכות הוא דיבור, מיחוד זה נמשכת השפעה הדומה לדיבור, ותוצאות היחוד מרגישים נפרדים ממקורם (בדומה לדיבור שנמשך מהבל הלב אל חיצוניות האדם ונפרד ממנו). ולכן על ידי יחוד זה מקבלים העולמות התחתונים, הנקראים [[עלמיא דאתגליא]], בהם נדמה כאילו ישנה מציאות נפרדת מאלוקות ח"ו. | |||
== משמעותו בעבודה == | |||
יחודא תתאה יוצר את [[ביטול היש]] אצל הנברא. | |||
כיוון שיחוד זה הוא המקור לעולמות, בדרגא זו העולמות תופסים מקום ואינם בטלים במציאות. עם זאת, הם חשים כי הבורא מהווה אותם, וכי אינם יכולים להתקיים באופן נפרד ח"ו. לכן, הם מבטלים את ישותם מול [[יש האמיתי]], אך עדיין ישנו מקום וגדר לקיומם. | |||
עם היות שיחודא עילאה הוא יחוד עליון יותר, אך הוא אינו נותן מקום לעולמות, ולכן לא ניתן לעבוד את ה' באופן פעיל בדרגא זו. בשל כך, מיד לאחר אמירת [[שמע ישראל]], מגיע יחודא תתאה באמירת [[בשכמל"ו|ברוך שם וכו']]. זאת בכדי שיהודי יוכל לקיים את מצוות ה', כמציאות. | |||
==[[בשכמל"ו]] | |||
== משמעותו בשמות == | |||
עניינו של הפסוק [[בשכמל"ו]] הוא יחודא תתאה. ב[[שער היחוד והאמונה]] [[שער היחוד והאמונה - פרק ז'|פרק ז']] מבואר שיחודא תתאה הוא שילוב [[שם הוי']] ב[[אדנ"י|שם אדנות]] ב"ה. | עניינו של הפסוק [[בשכמל"ו]] הוא יחודא תתאה. ב[[שער היחוד והאמונה]] [[שער היחוד והאמונה - פרק ז'|פרק ז']] מבואר שיחודא תתאה הוא שילוב [[שם הוי']] ב[[אדנ"י|שם אדנות]] ב"ה. | ||
====ראו גם==== | |||
* [[יחודא עילאה]] | |||
* [[אחדות ה' ויחוד ה' (ההבדל ביניהן)]] | |||
{{קצרמר|חסידות}} | {{קצרמר|חסידות}} | ||
[[קטגוריה:ספירות]] | [[קטגוריה:ספירות]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]] | |||
גרסה אחרונה מ־01:57, 18 בנובמבר 2022
יחודא תתאה הוא כינוי לייחוד של זעיר אנפין ונוקבא.
בניגוד ליחודא עילאה שהוא יחוד תמידי הנצרך לקיום העולמות, יחודא תתאה הוא רק לפרקים.
יחוד ז"א ונוקבא[עריכה | עריכת קוד מקור]
יחוד זה הינו החיבור הפנימי בין ספירת התפארת וספירת המלכות, כאשר הז"א משפיע מהיסוד למלכות השפעה פנימית. השפעה זו מהווה את תחילת תהליך ההולדה וההשפעה של המלכות. יחוד זה אמנם הוא יחוד נמוך, והינו בסוף הספירות, אך עם זאת, האור הנמשך ממנו הינו אור גבוה ביותר, הנמשך מכתר.
מבואר כי כיוון שעניינה של מלכות הוא דיבור, מיחוד זה נמשכת השפעה הדומה לדיבור, ותוצאות היחוד מרגישים נפרדים ממקורם (בדומה לדיבור שנמשך מהבל הלב אל חיצוניות האדם ונפרד ממנו). ולכן על ידי יחוד זה מקבלים העולמות התחתונים, הנקראים עלמיא דאתגליא, בהם נדמה כאילו ישנה מציאות נפרדת מאלוקות ח"ו.
משמעותו בעבודה[עריכה | עריכת קוד מקור]
יחודא תתאה יוצר את ביטול היש אצל הנברא.
כיוון שיחוד זה הוא המקור לעולמות, בדרגא זו העולמות תופסים מקום ואינם בטלים במציאות. עם זאת, הם חשים כי הבורא מהווה אותם, וכי אינם יכולים להתקיים באופן נפרד ח"ו. לכן, הם מבטלים את ישותם מול יש האמיתי, אך עדיין ישנו מקום וגדר לקיומם.
עם היות שיחודא עילאה הוא יחוד עליון יותר, אך הוא אינו נותן מקום לעולמות, ולכן לא ניתן לעבוד את ה' באופן פעיל בדרגא זו. בשל כך, מיד לאחר אמירת שמע ישראל, מגיע יחודא תתאה באמירת ברוך שם וכו'. זאת בכדי שיהודי יוכל לקיים את מצוות ה', כמציאות.
==בשכמל"ו
משמעותו בשמות[עריכה | עריכת קוד מקור]
עניינו של הפסוק בשכמל"ו הוא יחודא תתאה. בשער היחוד והאמונה פרק ז' מבואר שיחודא תתאה הוא שילוב שם הוי' בשם אדנות ב"ה.
