סוכר: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־07:47, 7 בספטמבר 2022

סוכר הוא חומר מהצומח שמשתמשים בו להמתקת מאכלים אחרים, ולעיתים אוכלים אותו בנפרד.

בהלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

יש להקפיד שלא לשפוך בשבת מים חמים מכלי ראשון על סוכר אף שהוא בכלי שני מפני שהוא נמחה ויש בזה משום בישול^[1].

הנהגות רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הרש"ב לא היה משתמש בפסח בסוכר וסיפר את טעם הדבר לרב יעקב לנדא^[2]: אדמו"ר הרש"ב ישב אצל אמו, הרבנית רבקה, יחד עם אחיו הגדול הרז"א וגיסו ר' משה הורנשטיין. גיסו סיפר שנכנס לבית-חרושת לסוכר לדירקטור, שם סיפרו לו שהסוכר לא רתח, הדירקטור יצא ושם איזו אבקה, והסוכר רתח. אדמו"ר הרש"ב זכר את הסיפור ואמר לר' יעקב: מה שאומרים שהחשש הוא שמא טבלו לחם, זה הבל. כשהסוכר רותח החום הוא אלף מעלות, ואי אפשר כלל להתקרב אליו. אך באבקת סוכר קיים החשש, היות והוא מתייבש בשטח פתוח, יכול משהו ליפול לתוכו. אך בסוכר נוקשה אין חשש.

כשנעשה ר' משה הורנשטיין גיסו של אדמו"ר הרש"ב ונודע לו שאדמו"ר הרש"ב אינו משתמש בצוקער בפסח, לא הבין מדוע, כי היה לו בית-חרושת של צוקער וידע שאין בסוכר שום חשש. אף על פי כן חשב שיקח כלים חדשים, ובעצמו ישגיח על כל דבר באופן שלא יהיה מקום לחשוש. וכך עשה, והביא הסוכר לגיסו אדמו"ר הרש"ב בערב-פסח [אחר חצות היום], ומקודם ביאר לו אופן עשיית הסוכר שאין בו שום חשש, והוסיף שאף על פי כן התנהג בסוכר הזה בזהירות יתירה. ובעת דברו הבחין בפני אדמו"ר הרש"ב שככל שמסביר לו יותר שאין מה לחשוש, נעשים פניו יותר רציניים (ויותר ניכרת בהם הבעת אי-שביעות רצון). לבסוף שם את הסוכר על השלחן. אדמו"ר הרש"ב לקח חתיכה אחת ושבר אותה, ובאופן פלאי מתוך הסוכר נפל שעורה^[3].

אדמו"ר הרש"ב דאג שלא יהיה ביין של פסח סוכר^[4], ואפילו באחרון של פסח דאגה הרבנית רבקה שלא יהיה בביתה סוכר במאכלי מזונות^[5]. יש הטוענים שגם הרבי לא משתמש בסוכר בפסח^[6].

בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מתיקות הצוקער וכדומה הוא מבחינת חסד שבחסד, ועל כן אין בכחו לקיים ולהעמיד מאכלים אחרים שלא יתקלקלו (בשונה מהדבש), לפי שהוא בבחינת ההתפשטות כטבע המים. ולכן הוא ממתיק דברים אחרים כמו מידת החסד^[7].

הערות שוליים

↑ הלכתא רבתא לשבתא (נדפס בסוף סידור תהילת ה').
↑ קובץ יגדיל-תורה נ.י. גל' נב עמ' קמט
↑ לקוטי ספורים, עמ' רלב-רלג. שמועות וסיפורים, חלק א, עמ' קה, כפי ששמע מר' מאיר שלום בליז'ינסקי, ששמע בעצמו באטווצק מפי ר' משה הורנשטיין.
↑ אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב, חלק א, עמ' תו. ספר השיחות ה'ש"ת, עמ' 37.
↑ לקוטי ספורים, עמ' רלד.
↑ ראה ימי מלך חלק ג' עמוד 948.
↑ תורה אור הוספות שמות קז א.

[1] הלכתא רבתא לשבתא (נדפס בסוף סידור תהילת ה').

[2] קובץ יגדיל-תורה נ.י. גל' נב עמ' קמט

[3] לקוטי ספורים, עמ' רלב-רלג. שמועות וסיפורים, חלק א, עמ' קה, כפי ששמע מר' מאיר שלום בליז'ינסקי, ששמע בעצמו באטווצק מפי ר' משה הורנשטיין.

[4] אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב, חלק א, עמ' תו. ספר השיחות ה'ש"ת, עמ' 37.

[5] לקוטי ספורים, עמ' רלד.

[6] ראה ימי מלך חלק ג' עמוד 948.

[7] תורה אור הוספות שמות קז א.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 '''סוכר''' הוא חומר מה[[צומח]] שמשתמשים בו להמתקת מאכלים אחרים, ולעיתים אוכלים אותו בנפרד.
-==בחסידות==
+==בהלכה==
-תיקת ה[[צוקער]] וכדומה הוא מבחינת חסד שבחסד, ועל כן אין בכחו לקיים ולהעמיד מאכלים אחרים שלא יתקלקלו (בשונה מה[[דבש]]), לפי שהוא בבחינת ההתפשטות כטבע ה[[מים]]. ולכן הוא ממתיק דברים אחרים כמו מידת החסד.
+יש להקפיד שלא לשפוך ב[[שבת]] מים חמים מכלי ראשון על סוכר אף שהוא בכלי שני מפני שהוא נמחה ויש בזה משום בישול{{הערה|הלכתא רבתא לשבתא (נדפס בסוף [[סידור תהילת ה']]).}}.
 ==הנהגות רבותינו נשיאינו==
-[[אדמו"ר הרש"ב]] לא היה משתמש בפסח בסוכר טעם הדבר סיפר לרבי [[יעקב לנדא]]{{הערה|קובץ יגדיל-תורה נ.י. גל' נב עמ' קמט}}. פעם ישבנו אצל אמא, אחי הגדול [[רז"א]], וגיסי ר' [[משה אורנשטיין]], ואני. וגיסי סיפר סתם סיפור, שפעם נכנסו בבית-חרושת לסוכר לדירקטור, וסיפרו לו אז דער צוקער האט ניט פארקאכט [=שהסוכר לא רתח]. והדירקטור יצא ושם איזה פולווער, און דער צוקער האט פארקאכט [=שם איזו אבקה, והסוכר רתח]. זיי האבן גיהערט די מעשה גלאט, און מיר [אומר מוהרש"ב] איז דאס אריין אין קאפ. א פולווער! דארפמען דאך וויסן וואס פאר א פולווער [=הם שמעו את המעשה סתם כך, אך לי - המשיך הרבי - נכנס הדבר לראש: אבקה! חייבים לדעת מהי אבקה זו].
+[[אדמו"ר הרש"ב]] לא היה משתמש בפסח בסוכר וסיפר את טעם הדבר לרב [[יעקב לנדא]]{{הערה|קובץ יגדיל-תורה נ.י. גל' נב עמ' קמט}}: [[אדמו"ר הרש"ב]] ישב אצל אמו, [[הרבנית רבקה]], יחד עם אחיו הגדול ה[[רז"א]] וגיסו ר' [[משה וחיה מושקא הורנשטיין|משה הורנשטיין]]. גיסו סיפר שנכנס לבית-חרושת לסוכר לדירקטור, שם סיפרו לו שהסוכר לא רתח, הדירקטור יצא ושם איזו אבקה, והסוכר רתח. אדמו"ר הרש"ב זכר את הסיפור ואמר לר' יעקב: מה שאומרים שהחשש הוא שמא טבלו לחם, זה הבל. כשהסוכר רותח החום הוא אלף מעלות, ואי אפשר כלל להתקרב אליו. אך באבקת סוכר קיים החשש, היות והוא מתייבש בשטח פתוח, יכול משהו ליפול לתוכו. אך בסוכר נוקשה אין חשש.
+כשנעשה ר' [[משה הורנשטיין]] גיסו של אדמו"ר הרש"ב ונודע לו שאדמו"ר הרש"ב אינו משתמש בצוקער בפסח, לא הבין מדוע, כי היה לו בית-חרושת של צוקער וידע שאין בסוכר שום חשש. אף על פי כן חשב שיקח כלים חדשים, ובעצמו ישגיח על כל דבר באופן שלא יהיה מקום לחשוש. וכך עשה, והביא הסוכר לגיסו אדמו"ר הרש"ב בערב-פסח [אחר חצות היום], ומקודם ביאר לו אופן עשיית הסוכר שאין בו שום חשש, והוסיף שאף על פי כן התנהג בסוכר הזה בזהירות יתירה. ובעת דברו הבחין בפני אדמו"ר הרש"ב שככל שמסביר לו יותר שאין מה לחשוש, נעשים פניו יותר רציניים (ויותר ניכרת בהם הבעת אי-שביעות רצון). לבסוף שם את הסוכר על השלחן. אדמו"ר הרש"ב לקח חתיכה אחת ושבר אותה, ובאופן פלאי מתוך הסוכר נפל שעורה{{הערה|לקוטי ספורים, עמ' רלב-רלג. שמועות וסיפורים, חלק א, עמ' קה, כפי ששמע מר' [[מאיר שלום בליז'ינסקי]], ששמע בעצמו ב[[אטווצק]] מפי ר' משה הורנשטיין.}}.
-דאס וואס מען זאגט אז טאמער האט מען איינגעטונקט ברייט, דאס איז נארישקייט. דער צוקער בשעת ער קאכט איז טויזנט גראד, עס איז גאר ניט מעגלעך צוצוקומען [=מה שאומרים שהחשש הוא שמא טבלו לחם, זה הבל. כשהסוכר רותח החום הוא אלף מעלות, ואי אפשר כלל להתקרב אליו].
+אדמו"ר הרש"ב דאג שלא יהיה ביין של פסח סוכר{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב, חלק א, עמ' תו. ספר השיחות ה'ש"ת, עמ' 37.}}, ואפילו ב[[אחרון של פסח]] דאגה [[הרבנית רבקה]] שלא יהיה בביתה סוכר במאכלי מזונות{{הערה|לקוטי ספורים, עמ' רלד.}}. יש הטוענים שגם [[הרבי]] לא משתמש בסוכר בפסח{{הערה|ראה [https://drive.google.com/drive/u/0/folders/18usoiPsutSk1wXd3DTMVkTkJfAkEhFlf ימי מלך חלק ג'] עמוד 948.}}.
-אף מעל צוקער איז יע דא א חשש, וויילע ער טריקנט זיך אפען, קען וואס אריינפאלן. אבער הארטער צוקער איז ניט קיין חשש [=באבקת סוכר קיים החשש, היות והוא מתייבש בשטח פתוח, יכול משהו ליפול לתוכו. אך בסוכר נוקשה אין חשש].
+==בחסידות==
+מתיקות הצוקער וכדומה הוא מבחינת חסד שבחסד, ועל כן אין בכחו לקיים ולהעמיד מאכלים אחרים שלא יתקלקלו (בשונה מה[[דבש]]), לפי שהוא בבחינת ההתפשטות כטבע ה[[מים]]. ולכן הוא ממתיק דברים אחרים כמו מידת החסד{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/25/107a&search=דבש תורה אור הוספות שמות קז א].}}.
-מסופר כי רבי משה הורינשטיין, כשנעשה גיסו של אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע, ונודע לו שאדמו"ר הרש"ב אינו משתמש בצוקער בפסח, לא הבין זה מדוע, כי לו היה בית-חרושת של צוקער וידע שאין בסוכר שום חשש. אעפ"כ חשב שיקח כלים חדשים, ובעצמו ישגיח על כל דבר באופן שלא יהיה מקום לחשוש אפילו חשש רחוק. וכן עשה. והביא הסוכר לגיסו אדמו"ר הרש"ב בערב-פסח [אחר חצות היום], ומקודם ביאר לו אופן עשיית הסוכר שאין שום חשש בזה כנ"ל, והוסיף שאעפ"כ התנהג בסוכר הזה בזהירות יתירה. ובעת דברו הבחין בפני כ"ק אדמו"ר נ"ע שכל מה שמסביר לו יותר שאין מה לחשוש בזה, נעשו פניו הק' יותר רציניים [ויותר ויותר ניכרה בהם הבעת אי-שביעות רצון]. ולבסוף שם על השלחן את הסוכר, אדמו"ר נ"ע לקח חתיכה אחת ושבר אותה, והנה פלא נפלא: מתוך הסוכר נפלה חיטה{{הערה|שמועות-וסיפורים, א, עמ' קה, כפי ששמע מר' מאיר בליזינסקי ע"ה, ששמע בעצמו באטוואצק מפי ר"מ הארינשטיין [והמוסגר בין אריחיים הוא ממה ששמעתי אני הכותב מפי ר"מ בליזינסקי ע"ה. ועוד הוסיף, שקודם שהתחיל ר"מ הארינשטיין לספר, קרא לזוגתו - מרת חיה מושקא, בת מוהר"ש - שתשמע בעצמה איך שמספר בלא גוזמא כו', כי גם היא היתה נוכחת אז בשעה שאירע המעשה}}.
+{{הערות שוליים}}
-{{הערות שוליים|}}
 [[קטגוריה:מאכלים ומשקאות]]