יהושע נימוטין: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 9: | שורה 9: | ||
עסק משחר נעוריו בלימוד וביגיעת התורה. הוא היה מתמיד גדול ובעל כשרונות נעלים; בגיל 18 לערך כבר קבל [[סמיכה לרבנות]]. שנים לאחר מכן, זכה לקבל [[סמיכה]] אף [[יוסף רוזין|מהגאון הרוגוצ'ובי]]. כמה מזקני החסידים שלמדו בישיבת [[תומכי תמימים ויטבסק]], ראו שהייתה לו גם [[סמיכה]] מהגאון רבי חיים חזקיהו מדיני בעל ה'שדי חמד' (אשר שימש ברבנות במשך שנים רבות באוקראינה, וכנראה בתקופה זו קיבל ממנו 'סמיכה'). | עסק משחר נעוריו בלימוד וביגיעת התורה. הוא היה מתמיד גדול ובעל כשרונות נעלים; בגיל 18 לערך כבר קבל [[סמיכה לרבנות]]. שנים לאחר מכן, זכה לקבל [[סמיכה]] אף [[יוסף רוזין|מהגאון הרוגוצ'ובי]]. כמה מזקני החסידים שלמדו בישיבת [[תומכי תמימים ויטבסק]], ראו שהייתה לו גם [[סמיכה]] מהגאון רבי חיים חזקיהו מדיני בעל ה'שדי חמד' (אשר שימש ברבנות במשך שנים רבות באוקראינה, וכנראה בתקופה זו קיבל ממנו 'סמיכה'). | ||
ב[[תרס"ט]], | ב[[תרס"ט]], הוכתר לרבה של [[רצ'יצ'ה]] שבלטביה, וזכה לתואר "הרב המפורסם". בתרפ"ב, נתמנה לרבה של [[ויטבסק]] שברוסיה הלבנה, במשך ימי חייו כיהן כרב בעוד כמה עיירות ברוסיה. ביניהם: אושאץ, דנילוביץ', [[בישנקוביץ]], וועליז. | ||
ר' יהושע התקשר ל[[אדמו"ר מהר"ש]] ואף שימש כשד"ר עבורו. מנהגו היה [[נסיעה לרבי|לנסוע לרבי]] פעמיים בשנה, פעם כרב, ל"חג המוצי"ם" הוא [[חג השבועות]], ובפעם השניה כ[[שד"ר]]. | ר' יהושע התקשר ל[[אדמו"ר מהר"ש]] ואף שימש כשד"ר עבורו. מנהגו היה [[נסיעה לרבי|לנסוע לרבי]] פעמיים בשנה, פעם כרב, ל"חג המוצי"ם" הוא [[חג השבועות]], ובפעם השניה כ[[שד"ר]]. | ||
גרסה מ־09:24, 17 ביולי 2022
הרב יהושע נימוטין (תר"ח – שבט תש"ב) מחשובי רבני חב"ד בדור הקודם.
תולדות חיים
נולד בשנת תר"ח לאביו, הרב יוסף דוד נימוטין מהעיר קובליץ, שהיה מחסידי אדמו"ר הצמח צדק.
הרב יהושע היה גאון ולמדן, ידיו רב לו בתורת הנגלה ובמכמני תורת הנסתר. פה מפיק מרגליות היה וחכם גדול בעניינים רוחניים וגשמיים גם יחד. רבים שיחרו לפתחו להסתייע בעצה טובה, ואף הוא היה משיב ומסייע בעין טובה.
עסק משחר נעוריו בלימוד וביגיעת התורה. הוא היה מתמיד גדול ובעל כשרונות נעלים; בגיל 18 לערך כבר קבל סמיכה לרבנות. שנים לאחר מכן, זכה לקבל סמיכה אף מהגאון הרוגוצ'ובי. כמה מזקני החסידים שלמדו בישיבת תומכי תמימים ויטבסק, ראו שהייתה לו גם סמיכה מהגאון רבי חיים חזקיהו מדיני בעל ה'שדי חמד' (אשר שימש ברבנות במשך שנים רבות באוקראינה, וכנראה בתקופה זו קיבל ממנו 'סמיכה').
בתרס"ט, הוכתר לרבה של רצ'יצ'ה שבלטביה, וזכה לתואר "הרב המפורסם". בתרפ"ב, נתמנה לרבה של ויטבסק שברוסיה הלבנה, במשך ימי חייו כיהן כרב בעוד כמה עיירות ברוסיה. ביניהם: אושאץ, דנילוביץ', בישנקוביץ, וועליז.
ר' יהושע התקשר לאדמו"ר מהר"ש ואף שימש כשד"ר עבורו. מנהגו היה לנסוע לרבי פעמיים בשנה, פעם כרב, ל"חג המוצי"ם" הוא חג השבועות, ובפעם השניה כשד"ר.
זכה להיות מקושר לרבותינו נשיאינו: לאדמו"ר מהר"ש, לאדמו"ר הרש"ב ולאדמו"ר הריי"צ. אדמו"ר הרש"ב ואף אדמו"ר הריי"צ המריצוהו והשתדלו שיקבל על עצמו את עטרת הרבנות. כאשר נפטר האדמו"ר מרציצא (בן האדמו"ר המהרי"ל מקאפוסט) בשנת תרס"ט, הוצע לו לכהן פאר ברבנות העיר. הוא שאל על כך כחסיד נאמן עצה מאדמו"ר הרש"ב, ובמענה כותב לו אדמו"ר הרש"ב, בהכתירו אותו בתואר 'הרב המפורסם': "נכון שיסע כבודו לרעציצא, אשר לפי-דעתי ראוי כבודו להתקבל, כי בעזרתו יפיקו רצון מאתו בכל פרט"[1].
היה בידידות עם הגאון הרוגוצ'ובי רבה של דווינסק והתכתב עמו תכופות בעניני הלכה[2].
רבה של ויטבסק
בשנת תרפ"ד כאשר דיברו בו נכבדות ראשי הקהל בויטבסק למשרת הרבנות בעיר, השתדל בעדו אדמו"ר הריי"צ, והריץ מברק לעסקני העיר בו המליץ עליו בדברי הערכה מיוחדים:
שמעתי אשר רבים אומרים לבקש את ידידנו הרה"ג שיחי' הנ"ל, אשר יואיל לקבל עליו משרת וכהונת הרבנות במחנם הטהור. הנני חושב ומקוה אשר לרגליו יתברכו עניני החסידות והתיקונים הנחוצים בתוך מחנם הטהור. כי הוא איש אשר רוח מעורר בו כדי להעיר ולהאיר בדיבורי דא"ח ודברי התעוררות, נוסף על אהבתו השלום והריעות ובקיאותו בהוראה, כנודע. והא-ל הטוב יהיה בעזר עושי טוב ומחזיקי עושי התורה והיהדות
— אגרות קודש חלק א' ע' תמ
.
ואכן בשנה הבאה - בחורף תרפ"ה - נתמנה לרבנות ויטבסק.
בימי הקומוניסטים קיבל צו שעליו לעזוב את העיר ולנסוע לארץ גזירה, לסיביר. למרבה הפלא הצליח הרב יהושע להתקבל לפגישה אצל ראש הנ.ק.וו.ד. הרב נימוטין שניחן ביכולת הדיבור והשכנוע, דיבר על לבו והצליח לשדלו, שבגילו המופלג אין הוא מהווה כבר סכנה לשלטון. ואכן, במתק לשונו פעל על לב האבן וניתנה לו רשות להחליף את סיביר בלנינגרד. שם אכן התגורר עד סוף ימיו.
פטירתו
הרב יהושע נפטר מרעב, ביחד עם זוגתו הרבנית רחל, בכ"ג או כ"ד שבט בשנת תש"ב, בעת מצור הנאצים ימ"ש על העיר לנינגרד. הרב ברוך שיפרין וגיסו הרב מיכאל ליפסקר, עזרו והתעסקו ביחד עם הרב זלמן שמעון דבורקין לקוברו בקבר יחיד בבית העלמין היהודי בלנינגרד. ואף בימי המצוק ההם נקבר בפני עצמו ליד זוגתו הרבנית. לאחר שנים, הסימנים שציינו היכן הקבר נאבדו.
משפחתו
- בנו, ר' שמואל נימוטין
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש ח"ב ע' תעח.
- ↑ חלק מהמכתבים פורסמו בספר כתבי ר' אייזיק ובתשורות לשמחות של צאצאיו.