רבקה שניאורסון (אשת אדמו"ר המהר"ש): הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 64: | שורה 64: | ||
ב[[ליל שבת]] היו מגיעים אלי' נשים מכל ליובאוויטש והיא הייתה קוראת בפניהם [[צאינה וראינה]], [[יוסיפון]] ו[[שארית ישראל]]<ref>[[רשימות]], חוברת קנ"ו.</ref>. | ב[[ליל שבת]] היו מגיעים אלי' נשים מכל ליובאוויטש והיא הייתה קוראת בפניהם [[צאינה וראינה]], [[יוסיפון]] ו[[שארית ישראל]]<ref>[[רשימות]], חוברת קנ"ו.</ref>. | ||
==לאחר הסתלקות אדמו"ר המהר"ש== | |||
בערב כ"ט [[אלול]] [[תרמ"ג]] נכנס אדמו"ר המהר"ש אל הרבנית ואמר לה מילים אחדות. הרבנית הבינה כי באותה שנה יסתלק מהעולם ושאלה מה יהיה על הילדים הקטנים. אדמו"ר המהר"ש השיב: 'אני אעלה 32 מדרגות למעלה ואת תעלי 32 מדרגות למטה'. אלו היו 32 השנים שהרבנית המשיכה לחיות אחר הסתלקותו עד לחורף [[תרע"ד]] בו הסתלקה<ref>[[עטרת מלכות]] פ"ד</ref>. | |||
לאחר [[הסתלקות]] [[אדמו"ר המהר"ש]] המשיכה הרבנית לדור בדירתו שבחצר ליובאוויטש<ref>ע"פ הוראתו בצוואתו ([[אגרות קודש אדמו"ר המהר"ש]] אגרת ח')</ref>. | |||
[[אדמו"ר הרש"ב]] הי' מבקרה מידי יום, ודברים רבים הי' נוהג לעשות בדירתה, כגון [[אפיית מצות]]. | |||
רבים מ[[תלמידי התמימים]] ד[[תומכי תמימים ליובאוויטש]] היו סועדים על שולחנה. | |||
==ב'תומכי תמימים'== | |||
מיד עם הקמת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] ב[[ט"ו אלול תרנ"ז]] נרתמה הרבנית למען הישיבה, היא עבדה בפועל למען הקמת המטבח וסידור החדרים, היא הייתה מתעניינת תכופות במצבו ובמעמדו של כל תלמיד.<ref>[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] של אדמו"ר הריי"צ, ועוד.</ref>. היא הקימה בעצה את [[בית תבשיל (ליובאוויטש)|בית התבשיל של הישיבה]], והקדישה לו כמה מחדרי ביתה הפרטי<ref>[[דברי ימי התמימים]] מאת הרב [[משה רוזנבלום]].</ref>. | |||
יחסה אל תלמיד הישיבה הי' אבהי ממש, מלבד אשר תלמיד הישיבה - במיוחד התלמידים הבאים מחו"ל - היו אוכלים אצלה תכופות, היא התייחסה אליהם כאל בני בית ממש(!), כאשר נפתחה ישיבת תו"ת ומוהרש"ב דאג לצד הגשמי שלה, אמרה לו: "מה אתה דואג? מה שנאכל אנו יאכלו גם הם..."<ref>שיחת י"ג שבט [[תש"ט]], [[לקקוטי דיבורים]] ח"ג.</ref>. היא הייתה מכנה את [[התמימים]] "די קינדער"<ref>[[לשמע אוזן]] עמ' 87.</ref>. | |||
==הסתלקותה== | |||
בשנותי' האחרונות סבלה רבות ממחלות קשות, ונסעה להירפא במקומות מרפא<ref>ב[[סיוון]] [[תרס"ב]] ל[[ריגא]], בקיץ [[תרס"ג]] לדובלען ולריגא (יחד עם [[הרז"א]]), ב[[שבט]] [[תרס"ד]] לבדיקת רופאים בחו"ל, ב[[תמוז]] [[תרס"ה]] ל[[יאנושפל]], מ[[תמוז]] [[תרס"ז]] ועד [[חשוון]] [[תרס"ח]] לדובלען ול[[ריגא]], ובתמוז [[תרס"ח]] שוב לדובלען. מאז לא איפשר לה מצב בריאותה לנסוע שוב.</ref>, וכל אותו הזמן דיברה ש[[הסתלקות|תסתלק]] בגיל שמונים, זאת כיוון ש[[אדמו"ר הצמח צדק]] בירכה ב[[אריכות ימים]], וכיוון שברכת צדיק לאריכות ימים היא לשמונים שנה, הרי שתסתלק בגיל שמונים<ref>[[ספר הזכרונות]] - חלק ג'</ref>. | |||
ב[[יום חמישי]] [[ט' שבט תרע"ד]], לעת ערב, החלה לדבר ולספר רבות אודות חותנה [[אדמו"ר הצמח צדק]] ובעלה [[אדמו"ר המהר"ש]]. | |||
במהלך הלילה שהה [[אדמו"ר הריי"צ]] ליד מיטתה, בד בבד, נשלח מברק מיוחד ל[[אדמו"ר הרש"ב]] להודיעו על המצב, כיוון שהי' אז מחוץ למדינה. | |||
לעת בוקר של [[י' שבט תרע"ד]], ביקשה מהרבי הריי"צ את ה[[סידור]], היא קראה [[קריאת שמע]] והתפללה [[תפילת שמונה עשרה]], לאחר מכן הניחה את ידי' על ראש הרבי ואמרה "יישר כח פאר דער טרחה" <ref>[[רשימות]] חוברת ה' עמ' 26.</ref> הרבי ניגש להניח את הסידור על מקומו, וכשחזר ראה שנפטרה<ref>לגרסאות אחרות ראה [[זכרון לבני ישראל]] עמ' מ"ג, [[לקוטי סיפורים]] עמ' רכ"ה, ועוד. והגרסא דכאן עיקר.</ref> | |||
לאחר הפטירה התלבט [[אדמו"ר הריי"צ]] היכן לקברה - האם ב[[אהל הרבניות]] או ב[[אוהל אדמו"ר המהר"ש]], וכיוון שאאדמו"ר הרש"ב ששהה אז בחו"ל הי' כבר בתוך [[שבת]], לא הייתה אפשרות להיוועץ עמו. לבסוף החליט אדמו"ר הריי"צ לקברה באוהל המהר"ש וכאשר חזר אדמו"ר הרש"ב אמר לו 'יפה עשית'<ref>[[ליובאוויטש וחייליה]].</ref>. | |||
בזמן ההלוויה בכה [[אדמו"ר הריי"צ]] מאד, ונשען על מלווים לגודל צערו. הוא חזר ואמר שוב ושוב 'נטלה עטרת תפארת משפחתנו'. הוא אמר לא' ממלויו: "כאשר נכנסים לרביים שיכנסו גם אלי', היא הכירה את כולם'.<ref>ה[[משפיע]] הרב [[שמואל גרונם אסתרמן]] התלבט רבות למה הייתה כוונת הרבי הריי"צ - האם הכוונה שהכירה את כל הטומנים האהל זה או שהכירה את כל [[התמימים]], ולבסוף בהגיע למסקנה ששניהם אמת. ([[ליובאוויטש וחיילה]]).</ref>. | |||
לאחר ההלווי' החל א' ה[[חסיד]]ים לבכות מאד, כאשר שאלוהו: "מדוע אתה בוכה, הרי..." אמר "ראו כמה סובל [[הרבי הרש"ב|הרבי שליט"א]]"<ref>[[רשימות דברים]] לחסיד ר' [[יהודה חיטריק]], מהדורת קפלן, [[תשס"ט]].</ref>. | |||
==לקריאה נוספת== | |||
*[[דברי ימי הרבנית רבקה]] מאת [[אדמו"ר מוהריי"צ]] נ"ע. | |||
==משפחתה== | ==משפחתה== | ||
גרסה מ־18:44, 11 במרץ 2010
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
| בית רבי | ||
|---|---|---|
| הבעל שם טוב - המגיד ממזריטש | ||
| משפחת אדמו"ר הזקן | זקניו/זקנותיו: שניאור זלמן · אברהם · ברוך בטלן · רחל | הורים: ישראל ברוך · רבקה | חמיו: יהודה ליב | אשתו: סטערנא | אחים/יות: יהודה לייב · מרדכי · משה · שרה | גיסים/ות: ישראל קאזיק · עקיבא פרדקין | בנים/ות: דובער · חיים אברהם · משה · פריידא · דבורה לאה · רחל | חתנים/כלות: אליהו · שלום שכנא אלטשולר · אברהם שיינס | שיינא · שפרה | |
| משפחת אדמו"ר האמצעי | הורים: שניאור זלמן · סטערנא | אשתו: שיינא | חמיו: ר' יעקב מינוביץ' | אחים/יות: חיים אבהם · משה · פרידא · דבורה לאה · רחל | גיסים/ות: אליהו · שלום שכנא אלטשולר · אברהם | בנים/ות: מנחם נחום · ברוך · שרה · ביילא · חיה מושקא · דבורה לאה · ברכה · מנוחה רחל סלונים · חיה שרה · אסתר מרים | חתנים/כלות: יקותיאל זלמן ולס · מנחם מענדל · יעקב ישראל טברסקי · יונה מז'יטומיר · יעקב כולי סלונים · אהרן אלכסנדרוב · שרה פריידא · אהרן זסלבסקי | |
| משפחת אדמו"ר הצמח צדק | הורים: שלום שכנא אלטשולר · דבורה לאה | אשתו: חיה מושקא | חמיו: דובער חמותו: שיינא | אחים/יות: דבורה | גיסים/ות: חיים חייקיל | בנים/ות: ברוך שלום · יהודה לייב · חיים שניאור זלמן · ישראל נח · יוסף יצחק · יעקב · שמואל · ראדע פריידא · דבורה לאה | חתנים/כלות: שניאור · לוי יצחק זלמנוביץ · לוי יצחק מסיראטשין | |
| משפחת אדמו"ר המהר"ש | הורים: מנחם מענדל · חיה מושקא | אשתו: רבקה (בזיווג ראשון: שטערנא) | חמיו: אהרון אלכסנדרוב חמותו: חיה שרה (בזיווג ראשון: חמיו: חיים שניאור זלמן) | אחים/יות: ברוך שלום · יהודה לייב · חיים שניאור זלמן · ישראל נח · יוסף יצחק · יעקב · ראדע פריידא · דבורה לאה | גיסים/ות: שניאור · לוי יצחק זלמנוביץ | בנים/ות: שניאור זלמן אהרן · שלום דובער · אברהם סנדר · מנחם מענדל · דבורה לאה · חיה מושקא | חתנים/כלות: משה אריה לייב גינזבורג · משה הורנשטיין | |
| משפחת אדמו"ר הרש"ב | הורים: שמואל · רבקה | אשתו: שטערנא שרה | חמיו: אדמו"ר יוסף יצחק | חמותו: חנה | אחים/יות: שניאור זלמן אהרן · אברהם סנדר · מנחם מענדל · דבורה לאה · חיה מושקא | בנים: יוסף יצחק | גיסים: משה אריה לייב גינזבורג · משה הורנשטיין | כלות: נחמה דינה | |
| משפחת אדמו"ר הריי"צ | הורים: שלום דובער · שטערנא שרה | אשתו: נחמה דינה | חמיו: אברהם שניאורסון חמותו: יוכבד שניאורסון | בנות: חנה · חיה מושקא · שיינא | חתנים: מנחם מענדל שניאורסון · שמריהו גוראריה · מנחם מענדל הורנשטיין | נכדים: שלום דובער גוראריה | |
| משפחת אדמו"ר שליט"א | הורים: לוי יצחק שניאורסון · חנה שניאורסון | אשתו: חיה מושקא | חמיו: יוסף יצחק | חמותו: נחמה דינה | אחים: דובער שניאורסון · ישראל אריה לייב שניאורסון (מרק גוראריה) | גיסים/ות: שמריהו גוראריה · מנחם מענדל הורנשטיין · חנה · שיינא · גניה שניאורסון | |
הרבנית רבקה אשת כ"ק אדמו"ר המהר"ש (בזיווג שני), הייתה אחת הדמויות המשפיעות בחסידות חב"ד.
ימי קטנותה
נולדה לאבי' הרב אהרון אלכסנדרוב משקלוב ולאמה הרבנית חיה שרה, בתו של אדמו"ר האמצעי, בשנת תקצ"ג[1] או בי' מרחשוון תקצ"ה[2] בעיירה ליובאוויטש.
בכ"ד אייר תקצ"ז נפטר אבי' ר' אהרן אלכסנדרוב.
בצעירותה סיפרה לה אימה סיפורים רבים על רבותינו נשיאנו, ואף הביאה לה ספר הכתוב בכתב ידו של אבי' הכולל סיפורים ששמע[3].
בשנת תר"ג נישאה אימה לר' אהרון זסלבסקי בן הרבנית פריידא, והוא גידל אותה בשלושת השנים הבאות, והיא הבתטאה עליו מאוחר יותר כי היא 'זוכרת אותו לטוב'[4].
בשנת תר"ה חלתה אימה מאד, ואירוע זה - שנמשך כשנה - השפיע על האחיות מאד, עד שנהיו מדוכאות מאד
בי' אדר תר"ו נפטרה אימה. בחצי השנה הבאה התגלגלו בבית קרובים ובחודש מנחם אב תר"ו סבתה, הרבנית שיינא אספה אותה ואת אחותה צביה גיטל למפרט וגידלה אותם בביתה.
אחותה צבי' גיטל השגיחה עלי' מאד, הן בגשמיות והן ברוחניות, הרבנית סיפרה כי פעמים גרמה לה אחותה לבכות, עם זאת, השגת אחותה עלי' השפיעו עלי' לאורך כל ימי'.
שידוכה ונשואיה
בח' סיוון תר"ח נשא אדמו"ר המהר"ש את רעייתו הרבנית סטערנא, בת רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק).
אמנם, לא ארכו הימים ונפטרה הכלה.
מיד עם פטירתה שלחה הרבנית שיינא שליח לחתנה, אדמו"ר הצמח צדק, לבקשו להשתדך עם אחת מב' נכדותי' היתומות הגדלות בביתה. הרבנית רבקה הייתה אז בת 15 או 13 שנה.
אמנם, עמדו אז על הפרק הצעות אחרות, וכך התעכבו העניינים.
בשנת תר"ט, הושב בי"ד של ג' אנשים: הרב אברהם הכהן - רב העיירה ליובאוויטש, הרב זלמן מינאוויטש ורבי יהודה לייב שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק), לדון בעניין השידוך עם האחיות.
במהלך הדיונים נזכר אדמו"ר המהר"ש כי בהניותו בן שלוש אמר כי יקח את הילדה רבקה (היינו רבנית רבקה) לאשה, והנוכחים שחקו עליו, אמנם כעת נזכר במעשה זה וחשב כי לא בחינם הי' העניין, אמנם ירא לקחתה מפני כבוד אחותה בכורתה.
בתוך כך פסק בית הדין כי יש להתעניין בהצעת האחיות הנ"ל, אמנם לא החליט מי מהם תיבחר.
כאשר נודע לאדמו"ר הצמח צדק על החלטת בית הדין נהנה מאד, כי אף הוא תמך בהצעה, והחל מספר בשבח אביהם ר' אהרן.
כעבור מספר חודשים כינס שוב את בית הדין, והוחלט כי עקב המעשה שאירע בקטנותם, ינשאו אדמו"ר המהר"ש והרבנית זל"ז, ולא יחושו לעניין הבכורה.
בחודש ניסן תר"י-(ט) הגיע ר' אברהם הכהן לבית הרבנית שיינא, סיפר לה כי בית הדין פסק לקחת את אחת מנכדותי', ואמר לה כי אדמו"ר הצמח צדק קורא לנכדתה צבי' גיטל לבוא אליו.
צבי' גיטל הגיע אליו, והוא דיבר איתה ושאלה אם היא מוחלת, ואמר לה כי הוא ידאג לה כאב לביתו, והיא אמרה כי היא מוחלת מחילה גמורה, ובאותו בערב התקיימו התנאים בין הרבנת רבקה למהר"ש ברוב עם ובפאר גדול.
ביום ה', י"א ניסן תר"י[5], נערכה חתונת אדמו"ר המהר"ש והרבנית רבקה, בפאר והדר.
מנהלת ה'חצר'
כידוע אדמו"ר האמצעי הי' מנותק מגשמיות, עד שלא ידע לראות צורת מטבע. בכל השנים הייתה מנהלת העניינים הכספיים והטכניים בחצר חסידות חב"ד בליובאוויטש הרבנית שיינא.
יחד עמה ניהלה את ה'חצר' כלתה, הרבנית חיה מושקא (אשת אדמו"ר הצמח צדק), עם פטירת הרבנית בח' טבת תרכ"א, התסגר אדמו"ר הצמח צדק בחדרו הק', ובניו הק' היו עסוקים ברוחניות, הפקיד אדמו"ר הצ"צ את כלתו הצעירה, הרבנית רבקה, על ניהול החצר[6].
בכתבי אדמו"רי ליובאוויטש והחסידים נמצאים תיאורים רבים על דרכי הניהול שלה את החצר[7].
בעלת צדקה וחסד
כך מתאר את החסדים שלה נכדה, אדמו"ר הריי"צ[8]:
- "היא היתה מפורסמת כבעלת צדקה גדולה שטוב לבה לא ניתן להערכה. אדמו"ר מהר"ש הי' היחיד מאדמו"רי ליובאוויטש שחי בעשירות אך ככל שנתן לה יותר כך הי' לה פחות שכן היא נהגה לחלק הכל לנצרכים כאשר לא הי' לה האומץ לבקש כסף מבעלה היתה ממשכנת את תכשטי' ובכסף שקיבלה השתמשה לצדקה".
סיפורים מצדקותי' וחסדי' סיפר הרבי מלך המשיח בכמה הזדמנויות[9].
בעלת שמועה
משחר ילדותה אספה הרבנית סיפורים שונים, ברובם על אדמו"רי ליובאוויטש, סיפורים אלו סיפרה לאדמו"ר הריי"צ, ומהם נוצרו ספר הזכרונות ליקוטי דיבורים, ספר השיחות - אדמו"ר רהיי"צ ועוד ועוד. אלפים מהם לא באו בדפוס, והולכים ונדפסים בסדרת "רשימות היומן - אדמו"ר הריי"צ".
בליל שבת היו מגיעים אלי' נשים מכל ליובאוויטש והיא הייתה קוראת בפניהם צאינה וראינה, יוסיפון ושארית ישראל[10].
לאחר הסתלקות אדמו"ר המהר"ש
בערב כ"ט אלול תרמ"ג נכנס אדמו"ר המהר"ש אל הרבנית ואמר לה מילים אחדות. הרבנית הבינה כי באותה שנה יסתלק מהעולם ושאלה מה יהיה על הילדים הקטנים. אדמו"ר המהר"ש השיב: 'אני אעלה 32 מדרגות למעלה ואת תעלי 32 מדרגות למטה'. אלו היו 32 השנים שהרבנית המשיכה לחיות אחר הסתלקותו עד לחורף תרע"ד בו הסתלקה[11].
לאחר הסתלקות אדמו"ר המהר"ש המשיכה הרבנית לדור בדירתו שבחצר ליובאוויטש[12].
אדמו"ר הרש"ב הי' מבקרה מידי יום, ודברים רבים הי' נוהג לעשות בדירתה, כגון אפיית מצות.
רבים מתלמידי התמימים דתומכי תמימים ליובאוויטש היו סועדים על שולחנה.
ב'תומכי תמימים'
מיד עם הקמת תומכי תמימים ליובאוויטש בט"ו אלול תרנ"ז נרתמה הרבנית למען הישיבה, היא עבדה בפועל למען הקמת המטבח וסידור החדרים, היא הייתה מתעניינת תכופות במצבו ובמעמדו של כל תלמיד.[13]. היא הקימה בעצה את בית התבשיל של הישיבה, והקדישה לו כמה מחדרי ביתה הפרטי[14].
יחסה אל תלמיד הישיבה הי' אבהי ממש, מלבד אשר תלמיד הישיבה - במיוחד התלמידים הבאים מחו"ל - היו אוכלים אצלה תכופות, היא התייחסה אליהם כאל בני בית ממש(!), כאשר נפתחה ישיבת תו"ת ומוהרש"ב דאג לצד הגשמי שלה, אמרה לו: "מה אתה דואג? מה שנאכל אנו יאכלו גם הם..."[15]. היא הייתה מכנה את התמימים "די קינדער"[16].
הסתלקותה
בשנותי' האחרונות סבלה רבות ממחלות קשות, ונסעה להירפא במקומות מרפא[17], וכל אותו הזמן דיברה שתסתלק בגיל שמונים, זאת כיוון שאדמו"ר הצמח צדק בירכה באריכות ימים, וכיוון שברכת צדיק לאריכות ימים היא לשמונים שנה, הרי שתסתלק בגיל שמונים[18].
ביום חמישי ט' שבט תרע"ד, לעת ערב, החלה לדבר ולספר רבות אודות חותנה אדמו"ר הצמח צדק ובעלה אדמו"ר המהר"ש.
במהלך הלילה שהה אדמו"ר הריי"צ ליד מיטתה, בד בבד, נשלח מברק מיוחד לאדמו"ר הרש"ב להודיעו על המצב, כיוון שהי' אז מחוץ למדינה.
לעת בוקר של י' שבט תרע"ד, ביקשה מהרבי הריי"צ את הסידור, היא קראה קריאת שמע והתפללה תפילת שמונה עשרה, לאחר מכן הניחה את ידי' על ראש הרבי ואמרה "יישר כח פאר דער טרחה" [19] הרבי ניגש להניח את הסידור על מקומו, וכשחזר ראה שנפטרה[20]
לאחר הפטירה התלבט אדמו"ר הריי"צ היכן לקברה - האם באהל הרבניות או באוהל אדמו"ר המהר"ש, וכיוון שאאדמו"ר הרש"ב ששהה אז בחו"ל הי' כבר בתוך שבת, לא הייתה אפשרות להיוועץ עמו. לבסוף החליט אדמו"ר הריי"צ לקברה באוהל המהר"ש וכאשר חזר אדמו"ר הרש"ב אמר לו 'יפה עשית'[21].
בזמן ההלוויה בכה אדמו"ר הריי"צ מאד, ונשען על מלווים לגודל צערו. הוא חזר ואמר שוב ושוב 'נטלה עטרת תפארת משפחתנו'. הוא אמר לא' ממלויו: "כאשר נכנסים לרביים שיכנסו גם אלי', היא הכירה את כולם'.[22].
לאחר ההלווי' החל א' החסידים לבכות מאד, כאשר שאלוהו: "מדוע אתה בוכה, הרי..." אמר "ראו כמה סובל הרבי שליט"א"[23].
לקריאה נוספת
- דברי ימי הרבנית רבקה מאת אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.
משפחתה
בעלה: אדמו"ר המהר"ש
בניה:
בנותיה:
הערות שוליים
- ↑ לוח היום יום, הקריאה והקדושה, ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש (אדמו"ר שליט"א), וראה בדברי ימי הרבנית רבקה עמ' כ"ד שמרת גיטל אחותה נולדה בשנת תקצ"ג
- ↑ רשימת דברי ימי הרבנית רבקה, וראה שם עמ' ד' הערה 9
- ↑ לסיפורים אלו הייתה השפעה רבה על מהלך חיי' לאחר מכן (ראה ספר השיחות - אדמו"ר הריי"צ, קיץ ש"ת עמ' 170 ואילך)
- ↑ דברי ימי הרבנית רבקה, ועיין עוד בקובץ פרקים בתולדות חב"ד מאת הרב שלום דובער לוין.
- ↑ כן ברשימת דברי ימי הרבנית רבקה, ברשימות חוב' קע"ה נכתצב כי יש ספק בדבר. התאריך של תר"ט מופיע ב: היום יום, הקריאה והקדושה, ספר השיחות - אדמו"ר הריי"צ ועוד. ובספר השיחות - אדמו"ר הריי"צ - תש"ד עמ' 5 כתוב שנישאו בתרי"א, וצ"ע.
- ↑ ספר השיחות - אדמו"ר הריי"צ, תרפ"ט, עמ' 26
- ↑ יומן תרס"ו של אדמו"ר הריי"צ, ועוד.
- ↑ ספר הזכרונות ח"ג.
- ↑ שיחות, פורים תשט"ו, י"ג תשרי תשד"מ, ועוד.
- ↑ רשימות, חוברת קנ"ו.
- ↑ עטרת מלכות פ"ד
- ↑ ע"פ הוראתו בצוואתו (אגרות קודש אדמו"ר המהר"ש אגרת ח')
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ של אדמו"ר הריי"צ, ועוד.
- ↑ דברי ימי התמימים מאת הרב משה רוזנבלום.
- ↑ שיחת י"ג שבט תש"ט, לקקוטי דיבורים ח"ג.
- ↑ לשמע אוזן עמ' 87.
- ↑ בסיוון תרס"ב לריגא, בקיץ תרס"ג לדובלען ולריגא (יחד עם הרז"א), בשבט תרס"ד לבדיקת רופאים בחו"ל, בתמוז תרס"ה ליאנושפל, מתמוז תרס"ז ועד חשוון תרס"ח לדובלען ולריגא, ובתמוז תרס"ח שוב לדובלען. מאז לא איפשר לה מצב בריאותה לנסוע שוב.
- ↑ ספר הזכרונות - חלק ג'
- ↑ רשימות חוברת ה' עמ' 26.
- ↑ לגרסאות אחרות ראה זכרון לבני ישראל עמ' מ"ג, לקוטי סיפורים עמ' רכ"ה, ועוד. והגרסא דכאן עיקר.
- ↑ ליובאוויטש וחייליה.
- ↑ המשפיע הרב שמואל גרונם אסתרמן התלבט רבות למה הייתה כוונת הרבי הריי"צ - האם הכוונה שהכירה את כל הטומנים האהל זה או שהכירה את כל התמימים, ולבסוף בהגיע למסקנה ששניהם אמת. (ליובאוויטש וחיילה).
- ↑ רשימות דברים לחסיד ר' יהודה חיטריק, מהדורת קפלן, תשס"ט.