שניאור זלמן שניאורסון (פריז): הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
בשנת [[תרצ"ה]] יצא את רוסיה ועבר ל[[ארץ ישראל]], וכעבור זמן עבר בהוראת [[הרבי הריי"צ]] ל[[פריז]] שם התמנה כרב. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] דאג להצלת אלפי ילדים באמצעות הסתרתם במנזרים ובבתי יתומים, כשבמקביל הוא דואג לשמור על יהדותם. בין אלו שנעזרו בפעולותיו הייתה גם קבוצה של [[תמימים]]. | בשנת [[תרצ"ה]] יצא את רוסיה ועבר ל[[ארץ ישראל]], וכעבור זמן עבר בהוראת [[הרבי הריי"צ]] ל[[פריז]] שם התמנה כרב. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] דאג להצלת אלפי ילדים באמצעות הסתרתם במנזרים ובבתי יתומים, כשבמקביל הוא דואג לשמור על יהדותם. בין אלו שנעזרו בפעולותיו הייתה גם קבוצה של [[תמימים]]. | ||
כאשר ניצל את כל אפשרויות ההסתרה במקומות מסתור, החליט לפתוח מחנה חשאי בפרבר 'עראני' הסמוך לפריז, שם התנהלה קבוצה נוספת של נערים שהייתה צריכה להתחבא לעיתים קרובות ביערות הסמוכים. | כאשר ניצל את כל אפשרויות ההסתרה במקומות מסתור, החליט לפתוח מחנה חשאי בפרבר 'עראני' הסמוך לפריז, שם התנהלה קבוצה נוספת של נערים שהייתה צריכה להתחבא לעיתים קרובות ביערות הסמוכים{{הערה|'''איש החינוך''' עמ' 47 ואילך.}}. | ||
באותה תקופה ניהל ישיבה במחנה פליטים בסמוך ל[[מרסיי]] בה למדו תלמידים שחלקם היו פליטים מישיבת "עץ חיים" שהוקמה בכפר הבלגי "היידע". ביניהם היו האחים הרב חיים אריה זילברשטיין והרב שמואל מאיר זילברשטיין, הרב [[חיים מנחם טייכטל]], הרב [[דוד משה ליברמן]], הרב [[אהרן מרדכי זילברשטרום]] והרב [[נחום אברהם יעקובוביץ]]. | באותה תקופה ניהל ישיבה במחנה פליטים בסמוך ל[[מרסיי]] בה למדו תלמידים שחלקם היו פליטים מישיבת "עץ חיים" שהוקמה בכפר הבלגי "היידע". ביניהם היו האחים הרב חיים אריה זילברשטיין והרב שמואל מאיר זילברשטיין, הרב [[חיים מנחם טייכטל]], הרב [[דוד משה ליברמן]], הרב [[אהרן מרדכי זילברשטרום]] והרב [[נחום אברהם יעקובוביץ]]. | ||
גרסה מ־03:14, 7 ביוני 2022
הרב שניאור זלמן שניאורסון (תרנ"ח - ח"י אלול תש"מ) היה רב חסידי, מצאצאי אדמו"ר הצמח צדק, שהיה גם עסקן שניהל פעילות מסועפת להצלת אלפי ילדים יהודים בזמן השואה ודאג לחינוכם בשנים שלאחריה. בשנותיו האחרונות התגורר בניו יורק, ועמד בראש ישיבת 'שבט מיהודה'.
תולדות חיים
נולד ברעפקא בשנת תרנ"ח לאביו הרב מנחם מענדל שניאורסון שכיהן כרב העיירה. מצד אביו, הינו דור רביעי לאדמו"ר הצמח צדק בן אחר בן[1].
למד בגימנסיה ועבר משם בשנת תרע"ז על מנת ללמוד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש. התגורר מספר שנים בפולטבה ושימש כגזבר ועד רבני רוחני. לאחר מכן עבר לחרקוב והתגורר שם במשך חצי שנה. בתרפ"ג שימש כמזכיר זמני של הרבי הריי"צ. בתרפ"ד עבר לרוסטוב ומשם ללנינגרד ומשם למוסקבה.
לאחר שהרבי הריי"צ יצא את רוסיה, היה שולח דרכו כספי תמיכה ליהודי רוסיה. היה מתעסק בייסוד חדרים ומקוואות ונאסר כמה פעמים בגין פעולות אלו.
שימש כרב בלוקניע.
בשנת תרצ"ה יצא את רוסיה ועבר לארץ ישראל, וכעבור זמן עבר בהוראת הרבי הריי"צ לפריז שם התמנה כרב. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה דאג להצלת אלפי ילדים באמצעות הסתרתם במנזרים ובבתי יתומים, כשבמקביל הוא דואג לשמור על יהדותם. בין אלו שנעזרו בפעולותיו הייתה גם קבוצה של תמימים.
כאשר ניצל את כל אפשרויות ההסתרה במקומות מסתור, החליט לפתוח מחנה חשאי בפרבר 'עראני' הסמוך לפריז, שם התנהלה קבוצה נוספת של נערים שהייתה צריכה להתחבא לעיתים קרובות ביערות הסמוכים[2].
באותה תקופה ניהל ישיבה במחנה פליטים בסמוך למרסיי בה למדו תלמידים שחלקם היו פליטים מישיבת "עץ חיים" שהוקמה בכפר הבלגי "היידע". ביניהם היו האחים הרב חיים אריה זילברשטיין והרב שמואל מאיר זילברשטיין, הרב חיים מנחם טייכטל, הרב דוד משה ליברמן, הרב אהרן מרדכי זילברשטרום והרב נחום אברהם יעקובוביץ.
עם סיום המלחמה, דאג להוצאת הילדים מבתי המחסה והמנזרים ונלחם לצורך השבתם לחיק העם היהודי. במסגרת פעולות אלו אף דאג להעניק חינם זוג תפילין חדשות לכל נער יהודי שחפץ בכך.
על מנת לדאוג לחינוך יהודי כשר לנערים ששרדו את השואה, הקים רשת מוסדות עניפה, כשבניהולם סייעו התמימים הבוגרים שנמנו על חברי הקבוצה, הרב אהרן מרדכי זילברשטרום והרב חיים מנחם טייכטל. כאשר הגיע הרבי לביקור בפריז סר הרבי לביקור במוסדותיו ודיבר בפני הילדות שעה ארוכה כשמעיניו זולגות דמעות.
כאשר הרבנית חנה שניאורסון אמו של הרבי הצליחה לצאת את גבולות ברית המועצות במסגרת 'הבריחה הגדולה' ונתקעה בדרך לפריז עקב מחסור באשרת כניסה, ביקשו ממנו הרבי ואדמו"ר הריי"צ להפעיל את קשריו ולהחלץ לעזרתה, ופעולותיו נשאו פרי. לכשהגיעה לפריז, השתכנה בביתו שם נשארה עד להגעתו של הרבי, ועם הגעתו של הרבי נערכה בביתו מסיבת קבלת פנים חגיגית.
גם לאחר סיום פעולותיו עם ילדי השואה, נותר לכהן כרב בפריז, ובשנת תש"כ היגר לניו יורק שם עמד בראשות ישיבת 'שבט מיהודה'.
בח"י תמוז תש"מ נפטר, וזכה שהרבי יצטרף למסע הלוויה. בתחילה, יצא הרבי מחדרו הקדוש וליווה את המיטה עד פינת רחוב קינגסטון, ואז בצעד חריג פנה למזכירו הרב יהודה לייב גרונר וביקש להצטרף למסע הלוויה ולהמשיך ללוות את המיטה עד לבית העלמין מונטיפיורי שם נטמן. בנוסף, הורה הרבי לדאוג שתלמידי המוסדות יצטרפו גם הם למסע הלוויה.
כתביו
- וועגען פריינקרייך, וועגען מאראקא, וועגען תורת הבעל שם טוב
- מכתב תשובה הלכתי פרי עטו שנתפרסם ב'המאור' - תמוז תשכ"ו
משפחתו
- גיסו, הרב שניאור זלמן בוטמן.
- גיסו, הרב יהודה הבר, ראש ישיבת תומכי תמימים נעוול, תומכי תמימים ורשה ותומכי תמימים אטווצק.
- בנו, הרב שלום בער שניאורסון, רב בית כנסת שני-אור בשכונת פלטבוש, נפטר בד' בתשרי תשע"ז בגיל 84
- בתו, מרת הדסה קרליבך אשת הרב אליהו חיים קרליבך (אחיו של שלמה קרליבך).
קישורים חיצוניים
- אור התורה בעיר האורות, בתוך מוסף 'יתד נאמן' ח' טבת תשע"ז, עמוד 20
הערות שוליים
- ↑ אביו הרב מנחם מענדל, היה בנו של רבי לוי יצחק בנו של רבי ברוך שלום בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק.
- ↑ איש החינוך עמ' 47 ואילך.