הבדלים בין גרסאות בדף "יגדל א-להים חי (פיוט)"
מ (קטגוריה) |
מ (ניסוח) |
||
| (12 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| + | {{להשלים|כל הערך=כן|סיבה=דרוש מקור חיצוני (לפיוט יש כמה גרסאות אצל הרבי מה"מ שליט"א שרו נוסח אחד שלו, נתן לשמוע את הנוסח בהתוועדות פורים ל"ט בין השיחות. נא לדייק!}} | ||
'''יגדל אלוקים חי''' הוא פיוט מסורתי המיוסד על [[י"ג עיקרי האמונה]] שניסח ה[[רמב"ם]] בפירושו לפרק 'כל ישראל יש להם חלק' ב[[מסכת סנהדרין]]. בפיוט 13 פסקאות, אחת לכל אחד מהעיקרים. | '''יגדל אלוקים חי''' הוא פיוט מסורתי המיוסד על [[י"ג עיקרי האמונה]] שניסח ה[[רמב"ם]] בפירושו לפרק 'כל ישראל יש להם חלק' ב[[מסכת סנהדרין]]. בפיוט 13 פסקאות, אחת לכל אחד מהעיקרים. | ||
| שורה 53: | שורה 54: | ||
:בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שם תְּהִלָּתוֹ | :בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שם תְּהִלָּתוֹ | ||
}} | }} | ||
| − | |||
==הפולמוס סביב הפיוט== | ==הפולמוס סביב הפיוט== | ||
===מקור הפיוט=== | ===מקור הפיוט=== | ||
| − | סביב מחבר הפיוט משתרע פולמוס שלם. היעב"ץ{{הערה|בסידורו 'סידור רבי יעקב מעמדין', לפני שיר היחוד.}} | + | סביב מחבר הפיוט משתרע פולמוס שלם. היעב"ץ{{הערה|בסידורו 'סידור רבי יעקב מעמדין', לפני שיר היחוד.}} כתב שמקורו של הפיוט הוא מ[[הרמב"ם]], אך רבים חלקו עליו בשל הדברים החריפים שנאמרו על פיוט זה על ידי גדולי ישראל{{הערה|ראו לקמן בפיסקא הבאה.}}. |
| − | בספרים מובאים דעות נוספות המנסות לזהות את מחבר הפיוט עם רבי יחיאל בן ברוך{{הערה|כך מובא בסידור 'הגיון לב'.}}, רבי שלמה אבן גבירול{{הערה|כך כתב הרב יחיא צאלח ויוסף שלמה דלמדיגו ('היש"ר מקנדיאה') בספר 'נובלות חכמה' צב, ב. כך כתב גם בתכלאל עץ חיים ח"א, דף קי,ב: "דע כי קבלה בידנו שפיוט זה הוא מיוסד מהרב ר' שלמה ן' גבירול ז"ל וכמדומה לי שראיתי גם כן בספר הר"ר אליהו הבחור ז"ל שיחסה אליו". אולם על קביעה זו יצאו עוררין, היות ורבי שלמה אבן גבירול חי בתקופה לפניהרמב"ם, וקשה לומר שכבר אז היו מקובלים י"ג עיקרים, המקבילים בדיוק לי"ג העיקרים כפי שניסח אותם הרמב"ם.}}, או ר' דניאל בן ר' יהודה דיין{{הערה|חי ב[[איטליה]], בסביבות המאה ה-13 לספירת הנוצרים. במחזור למנהג בני רומא מופיע פיוט זה בתפילת ערבית של ליל שבת. במבוא למחזור זה כתב שד"ל: "ואני ראיתי סדור כתב יד על קלף מנהג בני רומא, נכתב בשנת קמ"ג, ושם הסופר משה בכמ"ר יקותיאל חפץ ממשפחת הצפרוני, ועל גבי יגדל כתב: אלו הם י"ג עקרים שסידרם כמה"ר דניאל זקני זלה"ה בכמ"ר יהודה דיין".}}. | + | בספרים מובאים דעות נוספות המנסות לזהות את מחבר הפיוט עם רבי יחיאל בן ברוך{{הערה|כך מובא בסידור 'הגיון לב'.}}, רבי שלמה אבן גבירול{{הערה|כך כתב הרב יחיא צאלח ויוסף שלמה דלמדיגו ('היש"ר מקנדיאה') בספר 'נובלות חכמה' צב, ב. כך כתב גם בתכלאל עץ חיים ח"א, דף קי, ב: "דע כי קבלה בידנו שפיוט זה הוא מיוסד מהרב ר' שלמה ן' גבירול ז"ל וכמדומה לי שראיתי גם כן בספר הר"ר אליהו הבחור ז"ל שיחסה אליו". אולם על קביעה זו יצאו עוררין, היות ורבי שלמה אבן גבירול חי בתקופה לפניהרמב"ם, וקשה לומר שכבר אז היו מקובלים י"ג עיקרים, המקבילים בדיוק לי"ג העיקרים כפי שניסח אותם הרמב"ם.}}, או ר' דניאל בן ר' יהודה דיין{{הערה|חי ב[[איטליה]], בסביבות המאה ה-13 לספירת הנוצרים. במחזור למנהג בני רומא מופיע פיוט זה בתפילת ערבית של ליל שבת. במבוא למחזור זה כתב שד"ל: "ואני ראיתי סדור כתב יד על קלף מנהג בני רומא, נכתב בשנת קמ"ג, ושם הסופר משה בכמ"ר יקותיאל חפץ ממשפחת הצפרוני, ועל גבי יגדל כתב: אלו הם י"ג עקרים שסידרם כמה"ר דניאל זקני זלה"ה בכמ"ר יהודה דיין".}}. |
בשו"ת רבבות אפרים{{הערה|חלק ה' סימן ג'.}} הביא דעת החוקרים שפיוט זה מלוקט מתוך שיר ארוך שחיבר המשורר עמנואל מרומי, שידוע בחיבורים קלי דעת שאינם ברוח התורה, אך כבר השיג על כך הרב יוסף עזרא זליכה{{הערה|רבה הספרדי של פרדס כ"ץ בבני ברק, בקובץ 'פעמי יעקב' לז, עמוד מז.}}, שמתוך העיון בשירו המורחב של עמנואל מרומי, מוכח בבירור שהוא הושפע מהפיוט 'יגדל', ולא להיפך, והחרוזים אינם תואמים לחלוטין. | בשו"ת רבבות אפרים{{הערה|חלק ה' סימן ג'.}} הביא דעת החוקרים שפיוט זה מלוקט מתוך שיר ארוך שחיבר המשורר עמנואל מרומי, שידוע בחיבורים קלי דעת שאינם ברוח התורה, אך כבר השיג על כך הרב יוסף עזרא זליכה{{הערה|רבה הספרדי של פרדס כ"ץ בבני ברק, בקובץ 'פעמי יעקב' לז, עמוד מז.}}, שמתוך העיון בשירו המורחב של עמנואל מרומי, מוכח בבירור שהוא הושפע מהפיוט 'יגדל', ולא להיפך, והחרוזים אינם תואמים לחלוטין. | ||
| − | הפיוט נדפס לראשונה במחזור "קמחא דאבשונא" שנדפס בבולוניה בשנים ש'-ש"א (1541){{הערה|על השתלשלות הדפסת הפיוט ראה: הפיוט יגדל, הרב יוסף ויכלדר, "המבשר תורני" י"ז כסלו תש"ע.}}. | + | הפיוט נדפס לראשונה במחזור "קמחא דאבשונא" שנדפס בבולוניה בשנים ש'-ש"א (1541){{הערה|על השתלשלות הדפסת הפיוט ראה: הפיוט יגדל, הרב יוסף ויכלדר, "המבשר תורני" י"ז כסלו תש"ע.}}. |
===קדושתו ואמיתתו=== | ===קדושתו ואמיתתו=== | ||
על פיוט זה נאמר ב[[פרי עץ חיים]]{{הערה|תחילת שער א.}}: "[[האריז"ל|מורי זכרו לחיי העולם הבא]] לא היה חפץ בשום פזמון או פיוט מאותן שחיברו האחרונים, רק מאותן שחיברו הראשונים כו' על דרך האמת. אבל אלו האחרונים שלא ידעו דרך קבלה אינם יודעים מה שהם אומרים, וטועים בסדר דיבורם בלא ידיעה כלל כו', '''ובפרט יגדל אלוקים כו''''". | על פיוט זה נאמר ב[[פרי עץ חיים]]{{הערה|תחילת שער א.}}: "[[האריז"ל|מורי זכרו לחיי העולם הבא]] לא היה חפץ בשום פזמון או פיוט מאותן שחיברו האחרונים, רק מאותן שחיברו הראשונים כו' על דרך האמת. אבל אלו האחרונים שלא ידעו דרך קבלה אינם יודעים מה שהם אומרים, וטועים בסדר דיבורם בלא ידיעה כלל כו', '''ובפרט יגדל אלוקים כו''''". | ||
| − | כמו כן מופיע בכתבי [[ | + | כמו כן מופיע בכתבי ה[[יעב"ץ]] שאף שמקורו של הפיוט הוא מ[[הרמב"ם]] שחיבר "כי רוח ה' דיבר בו", הרי מופיעים בפיוט זה גם תוארים מחודשים, שגרמו לכך ש"ערערו עליו חכמי האמת שמיאנו ומיחו לאומרו"{{הערה|בסידורו, לפני שיר היחוד.}}. |
ובספר 'שולחן טהור' לאדמו"ר מקאמארנא כתב בחריפות על פיוט זה, שאם [[האריז"ל]] ציוה שלא לאומרו, מוכרחים לסלקו מהסידור, ואף מוסיף מעשה נורא שאירע עם מחבר הספר 'משאת בנימין' שהנהיג שלא לומר פיוט זה בקהילתו בפידהאיץ, וכאשר לאחר פטירתו ניסה אחד המתפללים לחדש את אמירת הפיוט, החלו כתלי בית הכנסת לרעוד מעצמת הרעש והרעם, ונבע סדק בכותל, ומאז ואילך הפסיקו לאמרו בעיר. | ובספר 'שולחן טהור' לאדמו"ר מקאמארנא כתב בחריפות על פיוט זה, שאם [[האריז"ל]] ציוה שלא לאומרו, מוכרחים לסלקו מהסידור, ואף מוסיף מעשה נורא שאירע עם מחבר הספר 'משאת בנימין' שהנהיג שלא לומר פיוט זה בקהילתו בפידהאיץ, וכאשר לאחר פטירתו ניסה אחד המתפללים לחדש את אמירת הפיוט, החלו כתלי בית הכנסת לרעוד מעצמת הרעש והרעם, ונבע סדק בכותל, ומאז ואילך הפסיקו לאמרו בעיר. | ||
| שורה 78: | שורה 78: | ||
בקהילות בהן נהוג לומר פיוט זה, נוהגים על פי רוב לאומרו לפני [[תפילת שחרית]] או בסופה, ובקהילות ספרד מנגנים אותו ב[[ליל שבת]] ו[[חג]] לאחר סיום [[תפילת ערבית]]. | בקהילות בהן נהוג לומר פיוט זה, נוהגים על פי רוב לאומרו לפני [[תפילת שחרית]] או בסופה, ובקהילות ספרד מנגנים אותו ב[[ליל שבת]] ו[[חג]] לאחר סיום [[תפילת ערבית]]. | ||
| − | בספר "סדר היום" שחיבר ה[[מקובל]] משה בן מכיר בסוף המאה ה-16 נאמר: "ויש שנהגו לומר אחר | + | בספר "סדר היום" שחיבר ה[[מקובל]] משה בן מכיר בסוף המאה ה-16 נאמר: "ויש שנהגו לומר אחר התפילה שלשה עשר עיקרים שהוא פזמון יגדל אלהים חי וכו' בנעימת קול והוא מנהג טוב ויפה ועולה לד' עניינים לקבל עליהם האמנת השלשה עשר עיקרים גם לומר אותם בשמחה לכבוד היום הקדוש והוא מכלל העונג"{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11806&st=&pgnum=102&hilite= סדר היום - תפילת השבת]}}, |
| − | ובאשכנז היו קהילות שאמרו אותו בכל יום{{הערה| | + | ובאשכנז היו קהילות שאמרו אותו בכל יום{{הערה|ראה "יוסף אומץ" לרבי יוסף יוזפא האן, פרנקפוררט תפ"ג (1723)}}. |
למעשה, הפיוט נדפס ב[[סידור|סידורים]] רבים, במיוחד בסידורים נוסח פולין. וכן בסידור בית יעקב ובסידור שער השמים ובתכלאל עץ-חיים. לעומתם, בסידור לפי נוסח הגר"א, בסידור חב"ד לפי נוסח האר"י, בסידורי הספרדים (ברוב הנוסחאות) הפיוט אינו. | למעשה, הפיוט נדפס ב[[סידור|סידורים]] רבים, במיוחד בסידורים נוסח פולין. וכן בסידור בית יעקב ובסידור שער השמים ובתכלאל עץ-חיים. לעומתם, בסידור לפי נוסח הגר"א, בסידור חב"ד לפי נוסח האר"י, בסידורי הספרדים (ברוב הנוסחאות) הפיוט אינו. | ||
| שורה 92: | שורה 92: | ||
לבקשת הרבי, החלו הנערים לנגן את הפיוט 'יגדל אלוקים חי' במנגינה המקובלת בפרס, ובמהלך הניגון, דחק הרבי ברב [[יואל כהן]] שיזכור את הניגון. | לבקשת הרבי, החלו הנערים לנגן את הפיוט 'יגדל אלוקים חי' במנגינה המקובלת בפרס, ובמהלך הניגון, דחק הרבי ברב [[יואל כהן]] שיזכור את הניגון. | ||
| + | |||
| + | לאחר שיחה ג' בזמן 25:40 | ||
בפועל, ניגון זה לא התקבל בין חסידי חב"ד. | בפועל, ניגון זה לא התקבל בין חסידי חב"ד. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
| + | [[קטגוריה:פיוטים]] | ||
[[קטגוריה:ניגונים שנוגנו לפני הרבי]] | [[קטגוריה:ניגונים שנוגנו לפני הרבי]] | ||
גרסה אחרונה מ־18:29, 21 באפריל 2022
יגדל אלוקים חי הוא פיוט מסורתי המיוסד על י"ג עיקרי האמונה שניסח הרמב"ם בפירושו לפרק 'כל ישראל יש להם חלק' במסכת סנהדרין. בפיוט 13 פסקאות, אחת לכל אחד מהעיקרים.
פיוט המקובל בקהילות רבות בתפוצות ישראל כחלק אינטגרלי מנוסח התפילה.
ביטויים רבים מפיוט זה שגורים בתורת החסידות, אך אדמו"ר הזקן השמיט אותו מהסידור שלו, והוא לא מקובל בפי חסידי חב"ד.
תוכן עניינים
נוסח הפיוט[עריכה]
יִגְדַּל אֱ-לֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח
- נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ
אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ
- נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ
אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף
- לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ
קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא
- רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ
הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר
- יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ
שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ
- אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ
לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד
- נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ
תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵ-ל
- עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ
לֹא יַחֲלִיף הָאֵ-ל וְלֹא יָמִיר
- דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ
צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ
- מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ
גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ
- נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ
יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִים מְשִׁיחֵנוּ
- לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ
מֵתִים יְחַיֶּה אֵ-ל בְּרֹב חַסְדּוֹ
- בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ
הוספה מאוחרת: אֵלֶּה שְׁלוֹש עֶשֹרֵה לְעִקָּרִים
- הֵן הֵם יְסוֹד דַּת אֵ-ל וְתוֹרָתו
תּוֹרַת מֹשה אֱמֶת וּנְבוּאָתוֹ
- בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שם תְּהִלָּתוֹ
הפולמוס סביב הפיוט[עריכה]
מקור הפיוט[עריכה]
סביב מחבר הפיוט משתרע פולמוס שלם. היעב"ץ[1] כתב שמקורו של הפיוט הוא מהרמב"ם, אך רבים חלקו עליו בשל הדברים החריפים שנאמרו על פיוט זה על ידי גדולי ישראל[2].
בספרים מובאים דעות נוספות המנסות לזהות את מחבר הפיוט עם רבי יחיאל בן ברוך[3], רבי שלמה אבן גבירול[4], או ר' דניאל בן ר' יהודה דיין[5].
בשו"ת רבבות אפרים[6] הביא דעת החוקרים שפיוט זה מלוקט מתוך שיר ארוך שחיבר המשורר עמנואל מרומי, שידוע בחיבורים קלי דעת שאינם ברוח התורה, אך כבר השיג על כך הרב יוסף עזרא זליכה[7], שמתוך העיון בשירו המורחב של עמנואל מרומי, מוכח בבירור שהוא הושפע מהפיוט 'יגדל', ולא להיפך, והחרוזים אינם תואמים לחלוטין.
הפיוט נדפס לראשונה במחזור "קמחא דאבשונא" שנדפס בבולוניה בשנים ש'-ש"א (1541)[8].
קדושתו ואמיתתו[עריכה]
על פיוט זה נאמר בפרי עץ חיים[9]: "מורי זכרו לחיי העולם הבא לא היה חפץ בשום פזמון או פיוט מאותן שחיברו האחרונים, רק מאותן שחיברו הראשונים כו' על דרך האמת. אבל אלו האחרונים שלא ידעו דרך קבלה אינם יודעים מה שהם אומרים, וטועים בסדר דיבורם בלא ידיעה כלל כו', ובפרט יגדל אלוקים כו'".
כמו כן מופיע בכתבי היעב"ץ שאף שמקורו של הפיוט הוא מהרמב"ם שחיבר "כי רוח ה' דיבר בו", הרי מופיעים בפיוט זה גם תוארים מחודשים, שגרמו לכך ש"ערערו עליו חכמי האמת שמיאנו ומיחו לאומרו"[10].
ובספר 'שולחן טהור' לאדמו"ר מקאמארנא כתב בחריפות על פיוט זה, שאם האריז"ל ציוה שלא לאומרו, מוכרחים לסלקו מהסידור, ואף מוסיף מעשה נורא שאירע עם מחבר הספר 'משאת בנימין' שהנהיג שלא לומר פיוט זה בקהילתו בפידהאיץ, וכאשר לאחר פטירתו ניסה אחד המתפללים לחדש את אמירת הפיוט, החלו כתלי בית הכנסת לרעוד מעצמת הרעש והרעם, ונבע סדק בכותל, ומאז ואילך הפסיקו לאמרו בעיר.
על אף זאת, השיר התקבל בתפוצות ישראל, עד שהשל"ה חיבר פירוש על פיוט זה[11], וכן מקובל בפי חסידים שרבי פנחס מקוריץ היה נוהג לומר פיוט זה בשבתות, וההתייחסות הנפוצה לפיוט זה היא שאף שהוא נכון ומקורו אמיתי וטהור, אינו מדוייק בתכלית, ולכן לא אומרים אותו בקהילות הנוהגות על פי יסודות הקבלה.
בסידור רבי שבתאי הסופר מפרמישלא כתב, שהסיבה לכך שרבים נמנעו מלומר פיוט זה, הוא משום שמיוסד על י"ג עיקרי האמונה שכתב הרמב"ם, ומכיון שעל עצם קביעתם של י"ג עיקרים לאמונה יצאו עוררין, נמנעו מלומר זאת כדי לא להיכנס לספיקות.
בקהילות בהן נהוג לומר פיוט זה, נוהגים על פי רוב לאומרו לפני תפילת שחרית או בסופה, ובקהילות ספרד מנגנים אותו בליל שבת וחג לאחר סיום תפילת ערבית.
בספר "סדר היום" שחיבר המקובל משה בן מכיר בסוף המאה ה-16 נאמר: "ויש שנהגו לומר אחר התפילה שלשה עשר עיקרים שהוא פזמון יגדל אלהים חי וכו' בנעימת קול והוא מנהג טוב ויפה ועולה לד' עניינים לקבל עליהם האמנת השלשה עשר עיקרים גם לומר אותם בשמחה לכבוד היום הקדוש והוא מכלל העונג"[12], ובאשכנז היו קהילות שאמרו אותו בכל יום[13].
למעשה, הפיוט נדפס בסידורים רבים, במיוחד בסידורים נוסח פולין. וכן בסידור בית יעקב ובסידור שער השמים ובתכלאל עץ-חיים. לעומתם, בסידור לפי נוסח הגר"א, בסידור חב"ד לפי נוסח האר"י, בסידורי הספרדים (ברוב הנוסחאות) הפיוט אינו.
בחסידות חב"ד[עריכה]
ביטויים רבים מתוך הפיוט הובאו במקומות רבים בתורת החסידות, ואף בספר התניא עצמו[14], וכמה מתוכם אף התבארו בהרחבה[15].
עם זאת, בהערות שכתב הרבי לספר התניא, לא ציין בפרק כ"ה לפיוט זה, והותיר סוגריים ריקות, ככל הנראה מתוך כוונה למצוא לכך מקור אחר[16], אך במקומות רבים בתורת הרבי מצויין לפיוט זה, ואף במספר מקומות שהיו למראה עיניו ועברו את הגהתו המדוקדקת[17].
שירתו בפני הרבי[עריכה]
במהלך התוועדות חג הפורים תשל"ט נכחה קבוצת ילדים מאיראן שהוברחו על ידי שלוחי הרבי מהמדינה לאחר המהפכה האסלאמית. במהלך ההתוועדות ביקש מהם הרבי לומר 'לחיים', וביקש שינגנו ניגון משלהם.
לבקשת הרבי, החלו הנערים לנגן את הפיוט 'יגדל אלוקים חי' במנגינה המקובלת בפרס, ובמהלך הניגון, דחק הרבי ברב יואל כהן שיזכור את הניגון.
לאחר שיחה ג' בזמן 25:40
בפועל, ניגון זה לא התקבל בין חסידי חב"ד.
הערות שוליים
- ↑ בסידורו 'סידור רבי יעקב מעמדין', לפני שיר היחוד.
- ↑ ראו לקמן בפיסקא הבאה.
- ↑ כך מובא בסידור 'הגיון לב'.
- ↑ כך כתב הרב יחיא צאלח ויוסף שלמה דלמדיגו ('היש"ר מקנדיאה') בספר 'נובלות חכמה' צב, ב. כך כתב גם בתכלאל עץ חיים ח"א, דף קי, ב: "דע כי קבלה בידנו שפיוט זה הוא מיוסד מהרב ר' שלמה ן' גבירול ז"ל וכמדומה לי שראיתי גם כן בספר הר"ר אליהו הבחור ז"ל שיחסה אליו". אולם על קביעה זו יצאו עוררין, היות ורבי שלמה אבן גבירול חי בתקופה לפניהרמב"ם, וקשה לומר שכבר אז היו מקובלים י"ג עיקרים, המקבילים בדיוק לי"ג העיקרים כפי שניסח אותם הרמב"ם.
- ↑ חי באיטליה, בסביבות המאה ה-13 לספירת הנוצרים. במחזור למנהג בני רומא מופיע פיוט זה בתפילת ערבית של ליל שבת. במבוא למחזור זה כתב שד"ל: "ואני ראיתי סדור כתב יד על קלף מנהג בני רומא, נכתב בשנת קמ"ג, ושם הסופר משה בכמ"ר יקותיאל חפץ ממשפחת הצפרוני, ועל גבי יגדל כתב: אלו הם י"ג עקרים שסידרם כמה"ר דניאל זקני זלה"ה בכמ"ר יהודה דיין".
- ↑ חלק ה' סימן ג'.
- ↑ רבה הספרדי של פרדס כ"ץ בבני ברק, בקובץ 'פעמי יעקב' לז, עמוד מז.
- ↑ על השתלשלות הדפסת הפיוט ראה: הפיוט יגדל, הרב יוסף ויכלדר, "המבשר תורני" י"ז כסלו תש"ע.
- ↑ תחילת שער א.
- ↑ בסידורו, לפני שיר היחוד.
- ↑ בסידור 'שער השמים'.
- ↑ סדר היום - תפילת השבת
- ↑ ראה "יוסף אומץ" לרבי יוסף יוזפא האן, פרנקפוררט תפ"ג (1723)
- ↑ פעמיים, פעם אחת בפרק כה: "ולא יחליף ולא ימיר דתו לעולמים" (לשון זו הובאה גם בהלכות תלמוד תורה פרק ב' הלכה ד'), ופעם אחת בפרק מב: "אין לו דמות הגוף" (לשון זו מובאת עוד מספר פעמים בשער היחוד והאמונה (פרק ב'), אגרת התשובה (פעמיים בפרק ד'), ובאגרת הקודש (סימן ה'), וכן בעוד אלפי מקומות בחסידות.
- ↑ בתיבות "ולא נערוך אליו קדושתו": תורה אור סב, ג. לקוטי תורה במדבר פא, ב. דברים ע, א. וכן בתיבות "אין לו דמות הגוף ולא גוף": אור התורה בראשית חלק ו' עמוד 2046, וכן בלקוטי שיחות חלק ז' עמוד 89.
- ↑ אף שבגליונות שיעורים בספר התניא שהיו למראה עיני הרבי, ציינו לפיוט זה, ולא העיר על כך.
- ↑ קונטרס ב' אייר תשמ"ט. לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 89. לקוטי שיחות חלק ה' עמוד 240. 'כנשר יעיר קינו' י"ג תשרי תשכ"ט, ועוד.
