שמעון הצדיק: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(←תולדות חיים: קישור שיבת ציון) |
||
| (15 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פירוש נוסף|נוכחי=שמעון הצדיק, כהן גדול בתחילת בית שני|אחר=רב שמעון פרידמן המכונה 'שמעון הצדיק'|ראו=[[שמעון פרידמן]]}} | |||
[[קובץ:שמעון_הצדיק.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ציונו של שמעון הצדיק]] | |||
'''שמעון הצדיק''' היה [[כהן גדול]] בתחילת ימי [[בית המקדש השני]], מאחרוני אנשי [[כנסת הגדולה]] וממעבירי מסורת ה[[תורה שבעל פה]] לדורות הבאים. מתלמידו [[אנטיגנוס איש סוכו]] ואילך החלה תקופת [[הזוגות]] שהקדימה את תקופת ה[[תנאים]]. | |||
==תולדות חיים== | |||
שמעון הצדיק היה ממשפחת [[כהן גדול|כהנים גדולים]], וצאצא ל[[יהושע בן יהוצדק]] הכהן הגדול בזמן [[שיבת ציון]]. כמה אפשרויות ישנן לייחוסו ליהושע הכהן: שהיה בנו{{הערה|הראב"ד בספר הקבלה.}}, שהיה דור שביעי לו - בנו של ידוע הכהן, נכד נכדו של יהושע{{הערה|מלבי"ם נחמיה י, יב. ע"ש באריכות.}}, או דור שמיני לו{{הערה|סדר הדורות ג"א תמ"ח.}}. | |||
===כהונתו=== | |||
[[קטגוריה: | הוא שימש בכהונה גדולה במשך ארבעים שנה. תקופת כהונתו הייתה רצופה ב[[נס|ניסים]]: בשעת הגורל של [[שעירי יום הכיפורים]], היה עולה תמיד "לה'" בצד ימין"; לשון הזהורית שהייתה תלויה בכניסה להיכל בעת כניסתו ל[[קודש הקדשים]] הייתה תמיד מלבינה; הנר המערבי שב[[מנורה]] היה דולק תמיד, ואש ה[[מזבח]] דלקה מעצמה ללא צורך בעצים; וכן הייתה ברכה ב[[קרבן העומר|עומר]], ב[[שתי הלחם]] וב[[לחם הפנים]]{{הערה|יומא לט, א.}}. | ||
שמעון היה ממעבירי ה[[תורה שבעל פה]] - הוא קיבל אותה מ[[עזרא הסופר]] ומסרה ל[[אנטיגנוס איש סוכו]]{{הערה|הקדמת הרמב"ם לספר הי"ד.}}. | |||
שמעון עשה שתי [[פרה אדומה|פרות אדומות]], שהיו הפרה השלישית והרביעית בהיסטוריה (מתוך תשע פרות שנעשו עד היום){{הערה|משנה פרה פרק ג משנה ה.}}. | |||
שמעון הציל את [[בית המקדש]] מחורבן, כאשר בימי המלך [[אלכסנדר מוקדון]] הלשינו ה[[כותים]] על היהודים במטרה להחריב את בית המקדש. שמעון הצדיק יצא לקראת אלכסנדר ב[[בגדי כהונה|בגדי הכהונה]], ואלכסנדר ירד והשתחווה לשמעון, ולפליאת אנשי פמלייתו הסביר שהוא רואה את דמותו של שמעון לפניו במלחמותיו מסייעת לו לנצח. המלך השתכנע שלא להחריב את בית המקדש, ובמקום זאת העניק ליהודים רשות להחריב את מקדשם של הכותים ב[[הר גריזים]]{{הערה|יומא סט, א.}}. | |||
יום התרחשות המאורע נקבע ל"יום הר גריזים" - ב[[כ"א בכסלו]] (לגירסת [[מגילת תענית]]), או ב[[כ"ה בטבת]] (לגירסת הגמרא). [[הרבי]] הכריע שגירסת מגילת תענית עדיפה. כמו כן האריך הרבי בהוראה שיש ללמוד ממאורע זה, על התוקף היהודי שפועל לנצח את החששות מהגויים מסביב{{הערה|שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו תשמ"ה (התוועדויות ח"ב ע' 905 ואילך).}}. | |||
===פטירתו=== | |||
לפני פטירתו מסופר: "אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק, אמר להם: בשנה זו הוא מת. אמרו לו: מניין אתה יודע? אמר להם: בכל [[יום הכפורים]] היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עמי ויצא עמי. והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עמי ולא יצא עמי. אחר הרגל חלה שבעה ימים ומת"{{הערה|שם=לט|יומא לט, ב.}}. | |||
[[יום הילולא|יום ההילולא]] של שמעון הצדיק נקבע ל[[כ"ט תשרי]] (על פי דברי חז"ל, שמת שבוע אחר [[חג הסוכות]]).ציונו נמצא ב[[ירושלים]] בין המושבה האמעריקאנית לשייח ג'ראח, ליד מלון אמעריקן קולוני. | |||
לאחר פטירתו נמנעו הכהנים לערוך [[ברכת כהנים]] ב[[שם המפורש]]{{הערה|שם=לט}}. | |||
שמעון הצדיק השאיר אחריו שני בנים: שמעי, הבכור, וחוניו, שהיה חכם יותר. שמעון הוריש את הכהונה לחוניו, אך הוא ויתר עליה ומסרה לאחיו הבכור, אלא שאחר כך התחרט וביקש להרגו. בסופו של דבר התגלתה מזימתו של חוניו והוא נאלץ לברוח ל[[מצרים]], שם הקים ברשיון תלמי המלך בית מקדש לשם ה' בו שימש ככהן. מקדש זה, שנקרא [[בית חוניו]], התקיים עד אחר חורבן הבית השני{{הערה|מנחות קט, ב - מחלוקת תנאים בפרטי הסיפור, וההכרעה כדעת רבי יהודה - לפי דברי הרמב"ם בפירוש המשנה מנחות פרק יג משנה י.}}. | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:הזוגות]] | |||
גרסה אחרונה מ־15:00, 24 בנובמבר 2021
שמעון הצדיק היה כהן גדול בתחילת ימי בית המקדש השני, מאחרוני אנשי כנסת הגדולה וממעבירי מסורת התורה שבעל פה לדורות הבאים. מתלמידו אנטיגנוס איש סוכו ואילך החלה תקופת הזוגות שהקדימה את תקופת התנאים.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
שמעון הצדיק היה ממשפחת כהנים גדולים, וצאצא ליהושע בן יהוצדק הכהן הגדול בזמן שיבת ציון. כמה אפשרויות ישנן לייחוסו ליהושע הכהן: שהיה בנו[1], שהיה דור שביעי לו - בנו של ידוע הכהן, נכד נכדו של יהושע[2], או דור שמיני לו[3].
כהונתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הוא שימש בכהונה גדולה במשך ארבעים שנה. תקופת כהונתו הייתה רצופה בניסים: בשעת הגורל של שעירי יום הכיפורים, היה עולה תמיד "לה'" בצד ימין"; לשון הזהורית שהייתה תלויה בכניסה להיכל בעת כניסתו לקודש הקדשים הייתה תמיד מלבינה; הנר המערבי שבמנורה היה דולק תמיד, ואש המזבח דלקה מעצמה ללא צורך בעצים; וכן הייתה ברכה בעומר, בשתי הלחם ובלחם הפנים[4].
שמעון היה ממעבירי התורה שבעל פה - הוא קיבל אותה מעזרא הסופר ומסרה לאנטיגנוס איש סוכו[5].
שמעון עשה שתי פרות אדומות, שהיו הפרה השלישית והרביעית בהיסטוריה (מתוך תשע פרות שנעשו עד היום)[6].
שמעון הציל את בית המקדש מחורבן, כאשר בימי המלך אלכסנדר מוקדון הלשינו הכותים על היהודים במטרה להחריב את בית המקדש. שמעון הצדיק יצא לקראת אלכסנדר בבגדי הכהונה, ואלכסנדר ירד והשתחווה לשמעון, ולפליאת אנשי פמלייתו הסביר שהוא רואה את דמותו של שמעון לפניו במלחמותיו מסייעת לו לנצח. המלך השתכנע שלא להחריב את בית המקדש, ובמקום זאת העניק ליהודים רשות להחריב את מקדשם של הכותים בהר גריזים[7].
יום התרחשות המאורע נקבע ל"יום הר גריזים" - בכ"א בכסלו (לגירסת מגילת תענית), או בכ"ה בטבת (לגירסת הגמרא). הרבי הכריע שגירסת מגילת תענית עדיפה. כמו כן האריך הרבי בהוראה שיש ללמוד ממאורע זה, על התוקף היהודי שפועל לנצח את החששות מהגויים מסביב[8].
פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
לפני פטירתו מסופר: "אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק, אמר להם: בשנה זו הוא מת. אמרו לו: מניין אתה יודע? אמר להם: בכל יום הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עמי ויצא עמי. והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עמי ולא יצא עמי. אחר הרגל חלה שבעה ימים ומת"[9].
יום ההילולא של שמעון הצדיק נקבע לכ"ט תשרי (על פי דברי חז"ל, שמת שבוע אחר חג הסוכות).ציונו נמצא בירושלים בין המושבה האמעריקאנית לשייח ג'ראח, ליד מלון אמעריקן קולוני.
לאחר פטירתו נמנעו הכהנים לערוך ברכת כהנים בשם המפורש[9].
שמעון הצדיק השאיר אחריו שני בנים: שמעי, הבכור, וחוניו, שהיה חכם יותר. שמעון הוריש את הכהונה לחוניו, אך הוא ויתר עליה ומסרה לאחיו הבכור, אלא שאחר כך התחרט וביקש להרגו. בסופו של דבר התגלתה מזימתו של חוניו והוא נאלץ לברוח למצרים, שם הקים ברשיון תלמי המלך בית מקדש לשם ה' בו שימש ככהן. מקדש זה, שנקרא בית חוניו, התקיים עד אחר חורבן הבית השני[10].
הערות שוליים
- ↑ הראב"ד בספר הקבלה.
- ↑ מלבי"ם נחמיה י, יב. ע"ש באריכות.
- ↑ סדר הדורות ג"א תמ"ח.
- ↑ יומא לט, א.
- ↑ הקדמת הרמב"ם לספר הי"ד.
- ↑ משנה פרה פרק ג משנה ה.
- ↑ יומא סט, א.
- ↑ שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו תשמ"ה (התוועדויות ח"ב ע' 905 ואילך).
- ↑ 9.0 9.1 יומא לט, ב.
- ↑ מנחות קט, ב - מחלוקת תנאים בפרטי הסיפור, וההכרעה כדעת רבי יהודה - לפי דברי הרמב"ם בפירוש המשנה מנחות פרק יג משנה י.