ביום [[ב' ניסן תר"פ]], הסתלק [[אדמו"ר הרש"ב]] שהיה אביו של אדמו"ר הריי"צ ובצוואתו כתב שימנו את בנו יחידו, ר' יוסף יצחק, לממלא מקומו בהנהגת [[חסידות חב"ד]] ובראש הנהלת [[ישיבת תומכי תמימים]]. בעקבות כך מינו חסידי חב"ד ביום ההסתלקות את אדמו"ר הריי"צ שימלא את מקום אביו. עוד הוא כתב בצוואה, שבנו יתעסק בחיזוק וביסוס הישיבה ויקים [[חיידר|חדרים]] ושיעורים ללימוד החסידות בעיירות רוסיה. בנוסף לצוואה קיבל אדמו"ר הריי"צ גם פתק אישי מאביו בו היה כתוב: "תדבר [[דא"ח]] לפני ידידינו על יסודות נאמנים בדברי אבותינו הק' זצוקללה"ה{{הערה|ראשי-תיבות: הקדושים זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא, נשמתו עדן}}, ותשתדל להסביר הדברים לזולתך בטוב טעם ודעת". את הפתק הראה אדמו"ר הריי"צ לחסידים לאחר הסתלקות אביו, אך לא הרשה להעתיקו.
חשובי ונכבדי החסידים כתבו מכתבי עידוד לחסידים שברוסיה ובתוך הדברים שילבו את תוכן הפתק. במקביל, החלו קהילות ליובאוויטש ברחבי ברית המועצות לשלוח כתבי התקשרות עליהם חתמו החסידים ובהם ביקשו את אדמו"ר הריי"צ לקבל על עצמו את נשיאות [[חסידות חב"ד]]. אדמו"ר הריי"צ אכן קיבל על עצמו מיד את עול הנשיאות. כבר בשבת פרשת צו, היום האחרון לשבעה, אחר תפילת מנחה, אמר מאמר דא"ח{{הערה|[[מאמר]] [[דא"ח]] [[ד"ה]] "ראשית גויים [[עמלק]]"}}, מה שמהווה אות לתחילת כהונה בפועל כנשיא.
בשנת האבילות נהג אדמו"ר הריי"צ כפי שנהג אביו אחר הסתלקות אדמו"ר מהר"ש; הסתגר בחדר ה[[יחידות]] של אביו ואת עיתותיו הקדיש ללימוד. באותה תקופה גם נחלה במחלה קשה עד שהייתה סכנה לחייו. במקביל החל לפעול כדי לחזק את עדת התמימים והחסידים. מדי פעם הוא כתב מכתבים כלליים בהם ביכה את [[הסתלקות]]ו של אביו, ומאידך עודד וניחם את כולם, וקרא להמשיך ביתר שאת בהפצת התורה והיהדות.
אותן שנים היו קשות במיוחד, שכן באותו זמן החלו הקומוניסטים ליישם את שיטתם ב[[ברית המועצות]] והחלו לסגור את מוסדות הדת ולאסור כל פעילות דתית. אדמו"ר הריי"צ חיזק את החסידים שמצידם היו מוכנים למסור נפשם לקיום הוראותיו. השלטון ברוסיה לא הניח לאדמו"ר הריי"צ מנוח אף בשנה הראשונה להסתלקת אביו (שנת האבל) וכבר ב[[חודש תמוז]] תר"פ נלקח לחקירה בה איימו עליו באקדח. בתום שנת האבל החל אדמו"ר הריי"צ לערוך פעילות רבה בקרב החסידים ובקרב יהודי רוסיה בכלל, לליבוי הזיקה היהדות תחת הדיכוי הקומוניסטי{{הערה|ב[[לוח היום יום]] נכתב על ידי הרבי על פועלו של אדמו"ר הריי"צ בשנת [[תרפ"א]]: "מסדר עבודת הכלל בהחזקת היהדות והתורה במדינת רוסיה".}}.
==תוכן המאמר==
==תוכן המאמר==
מאמר זה ציוסד על מאמרו האחרון של אדמו"ר הרש"ב ב[[פורים]] [[ה'תר"פ]], עם הוספות רבות ובשינויי לשון בכמה מקומות. אדמו"ר הריי"צ מדגיש בעיקר במאמר זה את עניין הנצחיות של הנשיא בגשמיות, והתקשרות [[עם ישראל]] אליו. עוד מובא ביאור בענייני הקדושה שקיימים בקיום עצמי ונצחי, כפי המצוות המלובשות בדברים גשמיים{{הערה|כגון [[תפילין]], [[קלף]] וכדומה.}}, ושהקדושה לא זזה ממקומה.
מאמר זה ציוסד על מאמרו האחרון של אדמו"ר הרש"ב ב[[פורים]] [[ה'תר"פ]], עם הוספות רבות ובשינויי לשון בכמה מקומות. אדמו"ר הריי"צ מדגיש בעיקר במאמר זה את עניין הנצחיות של הנשיא בגשמיות, והתקשרות [[עם ישראל]] אליו. עוד מובא ביאור בענייני הקדושה שקיימים בקיום עצמי ונצחי, כפי המצוות המלובשות בדברים גשמיים{{הערה|כגון [[תפילין]], [[קלף]] וכדומה.}}, ושהקדושה לא זזה ממקומה.
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
גרסה אחרונה מ־10:20, 13 ביולי 2021
ראשית גוים עמלק ואחריתו גו' הינו ד"ה של המאמר הראשון של אדמו"ר הריי"צ. מאמר זה עוסק בקדושתו הנצחית של הנשיא.
מאמר זה ציוסד על מאמרו האחרון של אדמו"ר הרש"ב בפוריםה'תר"פ, עם הוספות רבות ובשינויי לשון בכמה מקומות. אדמו"ר הריי"צ מדגיש בעיקר במאמר זה את עניין הנצחיות של הנשיא בגשמיות, והתקשרות עם ישראל אליו. עוד מובא ביאור בענייני הקדושה שקיימים בקיום עצמי ונצחי, כפי המצוות המלובשות בדברים גשמיים[1], ושהקדושה לא זזה ממקומה.
