מאמר זה ציוסד על מאמרו האחרון של אדמו"ר הרש"ב בפוריםה'תר"פ, עם הוספות רבות ובשינויי לשון בכמה מקומות. אדמו"ר הריי"צ מדגיש בעיקר במאמר זה את עניין הנצחיות של הנשיא בגשמיות, והתקשרות עם ישראל אליו. עוד מובא ביאור בענייני הקדושה שקיימים בקיום עצמי ונצחי, כפי המצוות המלובשות בדברים גשמיים[1], ושהקדושה לא זזה ממקומה.
