פרשת חוקת: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה") |
מ (החלפת טקסט – "[[אגרת הקודש - פרק " ב־"[[אגרת הקודש - ") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''פרשת חוקת''' היא [[פרשת השבוע|הפרשה]] השישית ב[[ספר במדבר]] (מפרק י"ט פסוק א' עד פרק כ"ב פסוק א'). נקראת לעיתים יחד עם [[פרשת בלק]]. עוסקת בפרה אדומה, שעניינה על פי הקבלה, מבואר ב[[אגרת הקודש - | '''פרשת חוקת''' היא [[פרשת השבוע|הפרשה]] השישית ב[[ספר במדבר]] (מפרק י"ט פסוק א' עד פרק כ"ב פסוק א'). נקראת לעיתים יחד עם [[פרשת בלק]]. עוסקת בפרה אדומה, שעניינה על פי הקבלה, מבואר ב[[אגרת הקודש - כ"ח]]. | ||
==הפרשה בקצרה== | ==הפרשה בקצרה== | ||
גרסה מ־01:46, 27 בינואר 2021
פרשת חוקת היא הפרשה השישית בספר במדבר (מפרק י"ט פסוק א' עד פרק כ"ב פסוק א'). נקראת לעיתים יחד עם פרשת בלק. עוסקת בפרה אדומה, שעניינה על פי הקבלה, מבואר באגרת הקודש - כ"ח.
הפרשה בקצרה
הקדמה: חוק הינו ציווי שאדם נברא לא יכול להבין את טעמו, בניגוד למשפט שהינו ציווי שגם אדם יכול להבין בעצמו. למשל הציווי לא לרצוח הינו משפט. הסיבה שפרשתנו נקראת חוקת הינה בגלל שהיא דנה במצוה של פרה אדומה. המלך שלמה שעליו נאמר כי הינו החכם מכל האדם אמר שניסה להבין את רזי המצוה המיוחדת, אך "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". הרמב"ם אומר שבכל ההיסטוריה היו תשע פרות אדומות, ואת העשירית יעשה המלך המשיח, מהרה יגלה אמן כן יהי רצון.
- ראשון - התורה מצווה אותנו את דיני הפרה האדומה, אותה שוחטים ושורפים, ואת האפשר שומרים. כאשר אדם נטמא בנגיעה במת, מזים עליו מאפר שריפת הפרה ביום השלישי וביום השביעי לטהרתו ולאחר מכן הוא נטהר.
- שני - התורה ממשיכה לתאר את ההכנה והטהרה של אדם שנטמא למת. כעת אנו שמים לב לעובדה מעניינת: בה בשעה שאפשר הפרה מטהר אדם שנגע במת, הוא גם מטמא את האדם המתעסק בטהרה ומזה את האפר על הטמא. בכך אנו רואים מדוע נקראת מצוה זו בשם חוק. לאחר מכן מספרת התורה על מסעות בני ישראל במשך ארבעים שנים במדבר, כשהגיעו למדבר צין, שם נפטרה מרים, אחותם של משה ואהרן. מים לאחר מכן מספר התורה כי העם צמא למים, ורש"י מסביר שזאת כיון שבכל זמן שמרים הייתה בחיים, היה עם העם בארה של מרים, אך משנפטרה, הסתלקה הבאר. בני ישראל מצידם החלו בטענות על משה ואהרן.
- שלישי - בהמשך ל"שני", הקב"ה מצווה את משה ואהרן לקחת את המטה ולאסוף את בני ישראל ליד סלע מסויים. שם הם אמורים לדבר אל הסלע לפני כל העדה והסלע יתן מים. משה ואהרן אספור את כולם, אך במקום לדבר אל הסלע כפי שצווה, משה היכה את הסלע פעמיים ואז החל הסלע להוציא מים. הקב"ה אמר למשה ואהרן שכיון שהם לא קידשו את שמו של הקב"ה לעיני כל ישראל, הם לא יכנסו לארץ ישראל. התורה קוראת למים "מי מריבה", ורש"י מציין כי זה מה שהאסטרולוגים של פרעה ראו במצרים שמנהיג היהודים ילקה במים ולכן גזרו להטביע את כל הבנים ביאור.
- רביעי - משה שולח שליחים למלך אדום לבקש רשות לעבור בארצו. הוא מבטיח לא לפגוע בארץ בשום דרך. יתירה מזו הוא מבטיח לקנות בכסף את האוכל והמים, וזאת למרות שהם בעצמם אוכלים מן ושותים מבארה של מרים. למרות זאת, מלך אדום מסרב לתת לעם ישראל לעבור בארצו והוא יוצא בחרב לעומתם. בני ישראל נוטים מגבולו וממשיכים במסעם.
- חמישי - לאחר שבני ישראל התרחקו מאדום הם מגיעים להור ההר. רש"י מסביר שלמרות שבכל מקום שהגיעו אליו ענני הכבוד היו מיישרים את השטח, נותרו שלושה הרים: הר סיני עבור מתן תורה, הור ההר עבור קבורת אהרן, והר נבו לקבורת משה רבינו. לפי ציווי הקב"ה משה ואהרן וכן אלעזר בן אהרן עולים להר, משה מפשיט את אהרן מבגדי הכהן הגדול ומלביש את אהרן בנו, ואהרן נפטר ומסתלק מהעולם הזה. כאשר משה ואלעזר יורדים מההר בלי אהרן, העם מבין שאהרן נפטר והם מבכים את מותו שלושים יום.
- שישי - התורה מתארת את מסעי בני ישראל במדבר. כמו כן מספרת התורה על נס מיוחד שהתרחש בעמק ארנון. כאשר עברו בני ישראל בעמק הצר, התחבאו האמוריים במערות ותכננו להרוג בעם ישראל, אך הקב"ה קירב את ההרים ומחץ את האמוריים שהתחבאו בנקיקים.
- שביעי - בני ישראל מגיעים לארץ סיחון ושולחים מסר למלך בו מבקשים רשות לעבור בארצו בשלום. המלך מסרב ויוצא להלחם בעם ישראל. העם נלחם נגדו בחזרה ומנצח ואף כובש את ארצו. לאחר מכן עוג מלך הבשן יוצא להתקיף את ישראל וגם אותו מנצחים ישראל וכובשים את ארצו. בשלב זה מגיעים בני ישראל לגדה המזרחית של נהר הירדן ממול לעיר יריחו שבארץ ישראל.
בתורת החסידות
הרבי מליובאוויטש מבאר[1] לעומק את הפרשה: "נחש" מורה על ענין המיתה, שהרי המיתה נגזרה בעולם מצד חטא עץ הדעת, שנעשה על ידי הנחש. ועד שאלו שלא היה בהם חטא, מתו "בעטיו של נחש"[2]. ומכל מקום ציווה הקב"ה "עשה לך שרף" שהוא נחש, ומזה יומשך חיים לישראל. ונמצא, שנתהפך הנחש מן הקצה אל הקצה, ומענין המורה על מיתה נהפך לדבר המחי', וכדברי רז"ל "ימחה שמם של אפיקורסין, שהן אומרים אין תחיית המתים, הרי צורת נחש ממית עשה בו המקום חיים תחיית המתים" [3]. ואם תשאל "וכי נחש מחי'"? איך יתכן דבר כזה, הרי "נחש ממית", והוא ענין המיתה? על זה "אמרו רבותינו" שדבר זה נפעל על ידי התשובה: איתא בזהר "והנחש כו' דא יצר הרע" [4], וכאשר שעבדו ישראל את לבם, ופעלו גם על ה"נחש" שבלבם שתמורת היותו מנגד לקדושה - "נחש ממית" - ייהפך להיות משועבד "לאביהם שבשמים" ו"נחש מחי'", הרי בכוחה של תשובה זו לפעול שגם ה"נחש" שהביא מיתה לעולם ייהפך לטוב, להיות נמשך על ידו חיים, ו"היו מתרפאים".
קישורים חיצונים
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ לקוטי שיחות חי"ג עמ' 75 ואילך
- ↑ שבת נה, ב
- ↑ ילקוט שמעוני עה"פ
- ↑ זח"א לה, ב
| פרשות השבוע | ||
|---|---|---|
| ספר בראשית | בראשית • נח • לך לך • וירא • חיי שרה • תולדות • ויצא • וישלח • וישב • מקץ • ויגש • ויחי | |
| ספר שמות | שמות • וארא • בא • בשלח • יתרו • משפטים • תרומה • תצווה • כי תשא • ויקהל • פקודי | |
| ספר ויקרא | ויקרא • צו • שמיני • תזריע • מצורע • אחרי מות • קדושים • אמור • בהר • בחוקותי | |
| ספר במדבר | במדבר • נשא • בהעלותך • שלח לך • קורח • חוקת • בלק • פינחס • מטות • מסעי | |
| ספר דברים | דברים • ואתחנן • עקב • ראה • שופטים • כי תצא • כי תבוא • ניצבים • וילך • האזינו • וזאת הברכה | |