שערות הראש והזקן

שערות הינן סיבים הגדלים בגוף בעלי החיים, מבנה השערות הן מעין צינורות דקיקות היוצאות מן העור ברוב חלקי הגוף. אצל האדם עיקרם נמצא על הראש והזקן. בהלכה התייחסויות רבות לשערות; הן בצריכתם של השערות הגדלים אצל בעלי החיים כחיות ובהמות, והן התייחסויות שונות לשערות הגדלים על גוף האדם. בקבלה ובחסידות משמשים השערות כמשל על השפעה מצומצמת ביותר.

בהלכה

ישנם דינים מיוחדים רבים, הקשורים בשערות, ומהם:

• האיסור לחתוך את פאות הראש.
• האיסור לגלח את שערות הזקן
• האיסור לגבר לחתוך שערות מסויימות בגופו, על מנת שלא ידמה בזה לאישה.
• האיסור להסתפר במועדים וזמנים מסויימים כבספירת העומר שלשת השבועות ובשבתות וחגים.
• איסור האבל בתספורת.
• חיוב התספורת בערבי שבת ויום טוב.
• חיוב התספורת של מלך וכהן גדול.
• שער באישה ערווה - האיסור לומר דברי קדושה מול שער אשה נשואה (או בעולה),
• חובת כיסוי שיער הראש באישה נשואה או בעולה והדיון ההלכתי בכיסוי בשערות גזור.
• מצוות הנזיר בשערו איסור התספורת, חובת הגילוח ושריפתן.
• חובת הגילוח שיש על שבט הלויים.
• מאפייני השיער בזיהוי טומאת וטהרת הצרעת בגוף המצורע.
• מצוות גילוח השער של מצורע לאחרי טהרתו.

עניינן בקבלה ובחסידות

מבואר כי עניינן של השערות נמצאות בדרגות גבוהות ביותר בסדר השתלשלות, ומרמזות על גילויים אלוקיים נעלים ביותר כמו י"ג תיקוני דיקנא והגילוי שחזה הנביא דניאל "שער רישיה כעמר נקא". ולכן נאמר בנזיר "קדוש יהיה גדל פרע".

אמנם בדרגות נמוכות יותר מורות השערות על השפעות של קליפה שזו הסיבה ש"שער באשה ערווה", כיוון שהשערות הן בבחינת צמצום, ואשה היא בבחינת צמצום^{[דרוש מקור: אכן כך מובא?]}; וכאשר נמשך הצמצום בצמצום יכול להיות יניקה לחיצונים.

מותרי המוחין

בעניין השערות מבואר כי השערה היא חלולה מבפנים ובתוכה נמשך ומתלבש איזה חיות מן המוחין. אלא שהשערות הם ממותרי המוחין, ולכן יכולים לחתוך את השערות ואין זה כואב למוח כלל. וכך הוא ברוחניות שעניין השערות הוא בבחינת לבושים ובבחינת המשל, שבו ועל ידיו משיגים את הנמשל. שהמשל הוא בבחינת השערה עצמה, ועניין הנמשל הוא החיות המלובשת בשערה.

מסיבה זו מצינו שלפעמים הגביהה התורה את מעלת השער, כמו בנזיר שחייב לגדל שער ראשו, ואף מצינו בשמשון הגיבור שכל כוחו היה בשערותיו, ולפעמים מצינו שהתורה השפילה את עניין השער כמו בכוהנים ולויים. הסיבה לכך היא כי העשרות הינם מותרי המוחין, ולכן תלוי מהיכן הם נמשכים.

כאשר השערות נמשכים ממותרי החיות של א"ק שהוא אין סוף, אז השערות הם חיות כל העולמות ויש בהם קדושה רבה ונפלאה, ומכיון שבנזיר מאירה ההארה של א"ק לכן השערות שלו יש בהם קדושה ואסור לגלחן בימי נזירותו. מסיבה זו שערות הפאות והזקן יש בהם קדושה של "דיקנא עליאה", אלא שבנזיר הקדושה היא בכל שערות הראש.

אך כאשר השערות נמשכות מנוקבא דאצילות, שהיא בחינת מצומצמת יותר לגבי א"ק, אז ממותרי המוחין שלה יכול להיות יניקת החיצונים.

אדמו"ר הצמח צדק מסביר את העניין, כי מצינו בשיחת חולין של תלמידי חכמים שצריכה לימוד. הסיבה לכך היא מכיון שחכמת האלוקות שבקרבו גבוהה מאוד, עד שגם בחינת מותרי המוחין שבו היוצאים בשיחת החולין שלו הם חכמה עילאה ממש, ולכן הגמרא במסכת סוכה לומדת הלכות משיחתו של רבן גמליאל. אך כאשר אדם אחר שח שיחת חולין הם דברים בטלים ממש, גם אם הוא אדם כשר שלומד תורה, כי מותרות החכמה שלו היוצאים בשיחת החולין אין בהם דברי תורה ולכן הוא עובר על האיסור של דבור דברים בטלים.