תורת הקבלה

הקַבָּלָה היא חלק הסוד שבתורה ומכונה גם תורת הסוד, תורת הנסתר או פנימיות התורה. לקבלה השפעה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים, בין היתר ניכרת השפעת הקבלה בהלכות ומנהגים, נוסח התפילה, תנועת ותורת החסידות ספרות המוסר ועוד.

לאורך הדורות, תורת הקבלה נלמדה על ידי בודדים ורוב ציבור לומדי התורה לא עסק בה. העיסוק בקבלה הפך לנפוץ יותר בתקופת האר"י שכתב: "דוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה". הלימוד בתורת הנסתר נפוץ יותר, וביתר שאת עם התגלות תורת החסידות על ידי הבעל שם טוב.

הקבלה בדורות קודמים

הקבלה כשמה כן היא, הועברה בקבלה איש מפי איש. ישנם ספרי קבלה קדומים מאוד, כמו ספר יצירה שמיוחס לאדם הראשון וספר הבהיר המיוחס לאברהם אבינו, ועוד. ספר הקבלה המרכזי, כך אפשר לומר, הוא ספר הזהר, שמחברו הוא רבי שמעון בר יוחאי. הספר נתפרסם לראשונה בסביבות

כבר בדורות שלפני פרסום ספר הזהר אנו מוצאים מקובלים שונים, כגון: הרמב"ן, אשר היה ידוע כמקובל. ואף ברמב"ם אנו מוצאים רמזים (אם כי לא בגלוי) לתורת הקבלה.

בתורת הקבלה ישנם שיטות שונות בהסברת פנימיות התורה, כמו הרמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו, הרמ"ק - רבי משה קורדובירו, האריז"ל - רבי יצחק לוריא אשכנזי וגוריו ובראשם רבי חיים ויטאל, ועוד. מדובר בשיטות שונות בהבנת תורת הקבלה.

עם זאת, תורת החסידות מסבירה ומפרשת בתורת הקבלה על פי שיטת הרמ"ק, וע"פ שיטת האריז"ל כפי שמוסבר בכתבי תלמידו רבי חיים ויטאל.

ההתנגדות לחסידות בעקבות הקבלה

ערך מורחב – התנגדות לחסידות

עם תחילת הפצת תורת החסידות בקרב ההמון, על ידי הבעל שם טוב החלה התנגדות אליה. אחת הסיבות היתה הטענה שהחסידות הינה קבלה, אותה אסור ללמד אלא ליחידי סגולה.

התשובה לטענה זו היא אשר החסידות איננה קבלה, אשר בעיקר מתעסקת בחלק העיוני בלבד של פנימיות התורה, אלא החסידות הינה בעיקר דרך והוראה בעבודת ה'.

בין השאר התנגדו גם כן באופן פרטי לבעל שם טוב עקב עשיית המופתים והניסים שחולל, בטענה שהוא עושה זאת באמצעות שימוש בשמות והשבעת מלאכים. גם על זה התשובה היתה שיכולתו של הבעל שם טוב וצדיקים בכלל שורשה בכוחם בעבודת ה', ולא בשימוש בהשבעות ושמות, על אף שגם בהם היו בקיאים.

לימוד הקבלה לפי שיטת תורת החסידות

תורת החסידות גילתה שהגיעה העת ללמד את יסודות תורת הקבלה לכל העם, ולא רק ליחידי סגולה כפי שהיה עד אז.

ע"פ ההלכה אין ללמוד קבלה אלא "מי שנתמלא כריסו לחם ובשר ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצות", אולם כבר נפסק לפועל שבזמננו עקבתא דמשיחא "מצוה לגלות זאת החכמה". יתירה מזו, נאמר שמי שאינו לומד פנימיות התורה סופו ליהפך לאפיקורוס. הסיבה לכך היא מצד שני עניינים. א', משום ירידת הדורות, שנהיה צורך ללימוד קבלה לכולם. ב', מצד ההתקרבות לזמן ביאת המשיח שאז יהיה "ומלאה הארץ דעה את ה'", ולכן יש מעין ובדוגמה לחזה כבר בזמן הגלות, אם כי הרבי סבר כי בלימוד תורת החסידות יוצאים גם ידי חובת לימוד תורת הקבלה. עם זאת תורת החסידות אינה סבורה כי יש להשקיע בלימוד הקבלה עצמה, שהיא עדיין נשארה עד היום לימוד שלא כל אחד יכול לגשת אליו ללא הכנה מתאימה, אלא היא מלמדת יסודות ממנה ומפרשת אותם בצורה שכל אחד יכול להבינם, ומבלי לטעות חלילה בנושאים העדינים המוזכרים, אשר טעות בהבנה בהם עלולה לגרום לסטיה חמורה מהאמונה הטהורה.

תורת החסידות גם הביאה את היסודות המופשטים מתורת הקבלה למושגים מובנים, ומתרגמת אותם לעבודת ה' היום יומית, ולא מסתפקת בהשארתם במישור העיוני בלבד. אדרבה, על ידי תורת החסידות יכול כל אחד, גם מי שאינו בעל כשרון ולא זיכך את שכלו כל כך להבין ולתפוס את פנימיות התורה, כי על ידי הסברת הענינים בחסידות באופן של "מבשרי אחזה אלוקה", יכול כל אחד להבין את פנימיות התורה, ובאופן של הבנה והשגה אמיתיים, מה שאין כן בלימוד הקבלה לכשעצמה.

בנוסף, תורת החסידות עוסקת בענינים נעלים יותר מסדר ההשתלשלות שבה עוסקת תורת הקבלה. הרבי הריי"צ סיפר פעם , שהרש"ג שמע מר' אברמ'קה ששמע מר' זלמן מקורעניץ (אברהם משולם זלמן לנדא, שהיה סבו) שהוא היה תובע מאדמו"ר הזקן חסידות על חשבון עץ חיים (ושמע פעם) ואמר אדמו"ר הזקן בדביקות, "זלמינקע מאנט ביי מיר חסידות אויף ע"ח, וואס רעדט ע"ח, השתל', און איך ב"ה רעד העכער און נאך העכער.. ואמר אדמו"ר.. אז דער רבי פלעגט וועלן הייבין חסידות פלעגט ער זאגן אז קבלה איז שמות און גילויים און חסידות איז נגילה ונשמחה בך בך אין עצמות". (זלמן דורש ממני שאומר מאמרי חסידות על עץ חיים. במה עוסק עץ חיים? בסדר ההשתלשלות, אך אנו ב"ה עוסקים בלמעלה למעלה מסדר ההשתלשלות ואמר: הרבי כשהיה מתחיל את לימוד תורת החסידות, היה אומר שקבלה היא שמות וגילויים של אלקות, אבל חסידות היא בבחינת "נגילה ונשמחה בך", בעצמות ומהות).

עם זאת נמצאו בעבר בקרב חסידי חב"ד רבים כאלו אשר היו התעסקו רבות עם לימוד תורת הקבלה, כגון רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי (שכתב כמה ספרים על פי תורת הקבלה). וכן גם בימינו ישנם חסידים המתעסקים עם לימוד הקבלה: הרב מנחם זאב גרינגלאס, משפיע ישיבת תות"ל מונטריאול, קנדה, הרב יצחק גינזבורג ראש ישיבת עוד יוסף חי.

הקבלה ענינה הסברת העברת השפע האלוקי, הדרגות השונות באלוקות והעולמות הרוחניים, והיא מתחלקת לשני חלקים: קבלה מעשית וקבלה עיונית.

הראשונים וחכמת הקבלה

גדולי הראשונים היו חכמים בתורת הקבלה. ביניהם היה רש"י, הרמב"ם, והרמב"ן, תלמידו של המקובל רבי אליעזר מגרמייזא בעל הרוקח.

אדמו"ר מהר"ש אמר לבנו אדמו"ר הרש"ב באחד מהשיעורים שלמד עמו במורה נבוכים, שיש לו בקבלה רבי מרבי עד מורנו הבעל שם טוב, שהרמב"ם היה מקובל גדול, ומה שלא גילה זאת אפילו ברמז כמו רש"י, הוא מפני שאז היה זמן מסוכן לגלות עניני קבלה אפילו ברמז.

תורת הקבלה בתקופת הרמ"ק והאר"י

בין ראשוני המקובלים בדורות האחרונים היה רבי משה קורדבירו, הרמ"ק.

לאחר פטירתו, החלה התגלותו של האריז"ל, ותלמידיו המכונים "גורי האר"י", ובראשם תלמידו המובהק רבי חיים ויטאל, מי שפרסם את תורתו של האריז"ל.

בתורת החסידות העדיפו את קבלתו של האר"י לעומת זאת של הרמ"ק.

לימוד הקבלה בימינו

אדמו"ר הצמח צדק כותב ששמע מפיו של אדמו"ר הזקן, אשר שמע מפיו של רבו המגיד ממזריטש שהבעל שם טוב אמר שלא ילמדו את חכמת הקבלה, מפני שמי שהוא מגושם ויבין הדברים כפשוטו ויגשם, יכול לבוא ח"ו לאפיקורסות.

באחד הימים בא לרבי אחד האדמו"רים המקובלים וביקש ממנו לחתום על קול קורא שכל עם ישראל ילמדו את תורת הקבלה ובכך נקרב את הגאולה השלימה. מבוסס על הנאמר בספר הזהר שבספר הזהר יצאו מהגלות ברחמים.

הרבי השיב לו, כי מקובל בחב"ד שחסידות חב"ד בנויה על פי יסודות הקבלה אך בשיטה של חכמה בינה דעת, וממילא מי שלומד תורת חב"ד לומד גם קבלה.

כשהאדמו"ר הכפיל את בקשתו השיב הרבי שבתור נכד של אדמו"ר הזקן אינו יכול לחתום על פתק שצריך ללמוד את תורת הקבלה, שעלול להיות משמע בזה שבתורת חב"ד אין יוצאים ידי חובה. המשיך האדמו"ר והביא ראיה מלשון אדמו"ר הזקן שכותב "דברי הבעש"ט לפי קבלת האריז"ל" ומשמע מזה שאינו קבלה ממש. אך הרבי השיב כי כיון שהאדמו"ר הזקן כותב בפירוש באגרת הקודש אחרת, לא יתכן שסתר את דבריו במקום אחר.

קישורים חיצוניים

• האם יוצאים ידי חובה בלימוד תורת החסידות במקום קבלה? הרבי בשיחה לאדמו"ר מאשלג