עצם הנשמה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " – " ב־" - ") |
(הרחבה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''עצם הנשמה''' (או '''עצם הנפש''', '''מהות ועצמות הנפש''') הוא הכינוי בו משתמשים ב[[תורת החסידות]] לתאר את החלק העמוק והפנימי ביותר של [[נשמה|נשמת]] ה[[יהודי]], המופשט מכל כח ותכונה כלשהי. | |||
==דרגתו== | |||
ב[[ספר התניא]]{{הערה|{{קח|תניא - |פרק ג}}. ועוד.}} מתייחס [[אדמו"ר הזקן]] אל עשרת כוחות הנפש - שלשת ה[[מוחין]] ושבעת ה[[מידות]] - כאל "מהות ועצמות הנפש". | |||
אמנם, ב[[לקוטי תורה]]{{הערה|ויקרא ד, ב.}} מפרט יותר ומבאר שעשר הכוחות, ואפילו ראשיתם שהיא [[ספירת החכמה]], אינם אלא כלי לעצם הנפש; אבל עצם הנפש עצמה היא{{ציטוטון|חלק אלוה שאינו בגדר עשר בחינות שיש להן גדר מיוחד אלא אור פשוט כו'}}. | |||
במקומות רבים בתורת החסידות מוסבר שעצם הנשמה היא בחינת ה[[יחידה שבנפש]], הנקראת כן על שם שהיא מאוחדת עם הקדוש ברוך הוא הנקרא '[[יחיד]]'{{הערה|ראה למשל קונטרס ענינה של תורת החסידות סעיף ה'. ובמקומות רבים נוספים.}}. אמנם, במקומות רבים אחרים{{הערה|1=ראה למשל [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31698&st=&pgnum=61&hilite= ספר המאמרים תרצ"ו ע' 56, ובמקורות שנסמנו שם.}} מבואר שגם ה'יחידה' היא דרגה נוספת על עצם הנשמה - על יסוד מאמר [[חז"ל]]{{הערה|בראשית רבה יד, ט. דברים רבה ב, לז.}} "חמשה שמות נקראו '''לה''', נפש רוח נשמה חי' יחידה", היינו, שכל הבחינות (כולל ה'יחידה') אינם אלא "[[שם|שמות]]" לעצם הנשמה. | |||
עצם הנשמה היא מציאותה האמיתית של הנשמה כפי שהיא מאוחדת עם הקדוש ברוך הוא (כלשון הזהר{{הערה|ראה זח"ג עג, א.}} "ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד"). ולכן, התבטאותו של עצם הנשמה היא לאו דוקא בתנועת ה[[ביטול]] וה[[מסירות נפש]] (הקשורים לבחינת היחידה), אלא בעצם מציאותו של יהודי כמו שהיא{{הערה|ראה באריכות [[דבר מלכות]] ש"פ תולדות תשנ"ב (שיחה הב').}}. | |||
==התבטאותו== | |||
בעבודת האדם מתבטא עצם הנשמה בענין ה[[מסירות נפש]], המבטא שהקשר שלו לקדוש ברוך הוא טבוע בעצם מציאותו{{הערה|מאמר ד"ה ואתה תצוה תשמ"א סעיף ד ואילך.}}. | |||
בעומק יותר, מתבטא עצם הנשמה דוקא כאשר יהודי משתוקק להדבק באלוקות גם במצב רגיל, ללא הניסיון של מסירות נפש. ולכן, רצונו הוא לא להסתפק בגילויים של [[גן עדן]] או [[עולם הבא]] אלא הוא חפץ בגילוי ה[[עצמות]]{{הערה|כפתגם אדמו"ר הזקן (הובא בשרש מצות התפלה להצ"צ פ"מ - קלח, סע"א) "אינני חפץ במאומה, אינני רוצה את הגן עדן שלך, אינני רוצה את העולם הבא שלך, אני רוצה רק אותך בעצמך". ופתגם זה מהווה הוראה לכל יהודי, כמבואר במאמר הנ"ל סעיף ט.}}. ולכן, גם כאשר ישנה הרחבה בגשמיות וברוחניות, הוא שבור ומזועזע מכך שנמצאים עדיין ב[[גלות]] והוא [[עד מתי|דורש]] את [[הגאולה האמיתית והשלימה]]{{הערה|שם סעיף ט-י.}}. | |||
במהלך היום מתבטא עצם הנשמה בעיקר ברגע קומו של היהודי משנתו, שאז מתגלית עצם מציאותו, ובמציאותו זו הוא כבר קשור לקדוש ברוך הוא אפילו לפני שהוא עושה פעולה מסויימת לבטא זאת, כמו אמירת "[[מודה אני]]"{{הערה|דבר מלכות ש"פ תולדות הנ"ל.}}. | |||
בשיחות ה[[דבר מלכות]]{{הערה|ש"פ תולדות הנ"ל. וראה גם שיחת ש"פ וישלח תשנ"ב, שיחת כ"ב שבט תשנ"ב. ועוד.}} מבואר ש[[ניצוץ משיח]] הנמצא בכל יהודי הוא דרגת "עצם הנשמה" (ולא רק יחידה, כמבואר במקומות קודמים). ולכן הקשר של יהודי ל[[משיח]] הוא תמידי, בעצם מציאותו - כמרומז בלשון חז"ל{{הערה|ברכות יב, סע"ב - במשנה.}} "כל ימי חייך להביא לימות המשיח": {{ציטוטון|שהחיות שלו (בכל רגע ורגע) הוא בהבאת ימות המשיח, כלומר, לא רק בשעה שחושב ומדבר ועושה פעולות להבאת המשיח, אלא עצם חיותו ("חייך") הוא להביא לימות המשיח}}. | |||
[[קטגוריה:נפש]] | [[קטגוריה:נפש]] | ||
גרסה מ־09:19, 7 ביולי 2016
עצם הנשמה (או עצם הנפש, מהות ועצמות הנפש) הוא הכינוי בו משתמשים בתורת החסידות לתאר את החלק העמוק והפנימי ביותר של נשמת היהודי, המופשט מכל כח ותכונה כלשהי.
דרגתו
בספר התניא[1] מתייחס אדמו"ר הזקן אל עשרת כוחות הנפש - שלשת המוחין ושבעת המידות - כאל "מהות ועצמות הנפש".
אמנם, בלקוטי תורה[2] מפרט יותר ומבאר שעשר הכוחות, ואפילו ראשיתם שהיא ספירת החכמה, אינם אלא כלי לעצם הנפש; אבל עצם הנפש עצמה היא"חלק אלוה שאינו בגדר עשר בחינות שיש להן גדר מיוחד אלא אור פשוט כו'".
במקומות רבים בתורת החסידות מוסבר שעצם הנשמה היא בחינת היחידה שבנפש, הנקראת כן על שם שהיא מאוחדת עם הקדוש ברוך הוא הנקרא 'יחיד'[3]. אמנם, במקומות רבים אחרים[4] מבואר שגם ה'יחידה' היא דרגה נוספת על עצם הנשמה - על יסוד מאמר חז"ל[5] "חמשה שמות נקראו לה, נפש רוח נשמה חי' יחידה", היינו, שכל הבחינות (כולל ה'יחידה') אינם אלא "שמות" לעצם הנשמה.
עצם הנשמה היא מציאותה האמיתית של הנשמה כפי שהיא מאוחדת עם הקדוש ברוך הוא (כלשון הזהר[6] "ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד"). ולכן, התבטאותו של עצם הנשמה היא לאו דוקא בתנועת הביטול והמסירות נפש (הקשורים לבחינת היחידה), אלא בעצם מציאותו של יהודי כמו שהיא[7].
התבטאותו
בעבודת האדם מתבטא עצם הנשמה בענין המסירות נפש, המבטא שהקשר שלו לקדוש ברוך הוא טבוע בעצם מציאותו[8].
בעומק יותר, מתבטא עצם הנשמה דוקא כאשר יהודי משתוקק להדבק באלוקות גם במצב רגיל, ללא הניסיון של מסירות נפש. ולכן, רצונו הוא לא להסתפק בגילויים של גן עדן או עולם הבא אלא הוא חפץ בגילוי העצמות[9]. ולכן, גם כאשר ישנה הרחבה בגשמיות וברוחניות, הוא שבור ומזועזע מכך שנמצאים עדיין בגלות והוא דורש את הגאולה האמיתית והשלימה[10].
במהלך היום מתבטא עצם הנשמה בעיקר ברגע קומו של היהודי משנתו, שאז מתגלית עצם מציאותו, ובמציאותו זו הוא כבר קשור לקדוש ברוך הוא אפילו לפני שהוא עושה פעולה מסויימת לבטא זאת, כמו אמירת "מודה אני"[11].
בשיחות הדבר מלכות[12] מבואר שניצוץ משיח הנמצא בכל יהודי הוא דרגת "עצם הנשמה" (ולא רק יחידה, כמבואר במקומות קודמים). ולכן הקשר של יהודי למשיח הוא תמידי, בעצם מציאותו - כמרומז בלשון חז"ל[13] "כל ימי חייך להביא לימות המשיח": "שהחיות שלו (בכל רגע ורגע) הוא בהבאת ימות המשיח, כלומר, לא רק בשעה שחושב ומדבר ועושה פעולות להבאת המשיח, אלא עצם חיותו ("חייך") הוא להביא לימות המשיח".
- ↑ פרק ג. ועוד.
- ↑ ויקרא ד, ב.
- ↑ ראה למשל קונטרס ענינה של תורת החסידות סעיף ה'. ובמקומות רבים נוספים.
- ↑ ראה למשל [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31698&st=&pgnum=61&hilite= ספר המאמרים תרצ"ו ע' 56, ובמקורות שנסמנו שם.
- ↑ בראשית רבה יד, ט. דברים רבה ב, לז.
- ↑ ראה זח"ג עג, א.
- ↑ ראה באריכות דבר מלכות ש"פ תולדות תשנ"ב (שיחה הב').
- ↑ מאמר ד"ה ואתה תצוה תשמ"א סעיף ד ואילך.
- ↑ כפתגם אדמו"ר הזקן (הובא בשרש מצות התפלה להצ"צ פ"מ - קלח, סע"א) "אינני חפץ במאומה, אינני רוצה את הגן עדן שלך, אינני רוצה את העולם הבא שלך, אני רוצה רק אותך בעצמך". ופתגם זה מהווה הוראה לכל יהודי, כמבואר במאמר הנ"ל סעיף ט.
- ↑ שם סעיף ט-י.
- ↑ דבר מלכות ש"פ תולדות הנ"ל.
- ↑ ש"פ תולדות הנ"ל. וראה גם שיחת ש"פ וישלח תשנ"ב, שיחת כ"ב שבט תשנ"ב. ועוד.
- ↑ ברכות יב, סע"ב - במשנה.