ברוך מרדכי אטינגר

הרב ברוך מרדכי אטינגר (תשכ"א - י"ד אלול תרי"ז), הידוע בכינוי ר' ברוך מרדכי מבאברויסק, היה מגדולי החסידים של אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק. היה חתנו של ר' שמואל, רבה האחרון של וילנה.

תולדות חייו

מקור משפחתו אינו ידוע, אך מקובל כי הוא בן למשפחת איטינגא המסועפת. על פי הודעתו שהשתמרה בארכיון בוילנה הוא נולד בעיר לבוב שבפולין בשנת תקל"ג, אך על פי מסורת חב"ד‏. הוא נולד ביישוב קטן סמוך לעיר שוינציאן שבליטא בערך בשנת תקכ"א (1761), ואמו הייתה לאה, בת הרב חיים יהודה לייב איטינגא מלבוב‏.

בגיל שלוש עשרה החל ללמוד אצל ר' מיכעלע אפאצקער בשוינציאן, לאחר שנתיים נפטר אביו, ורבו יעץ לו ללמוד בוילנה. בהגיעו לוילנה התקבל בקרב גאוני וילנה ונודע בכינויים "העילוי משווינציאן" ו"בעל ההגיון", והיה בן בית אצל רב העיר רבי שמואל אביגדור, שהיה ברבות הימים לחותנו (ואביו החורג), ואף זכה מזמן לזמן לשוחח בדברי תורה עם הגאון מווילנה. לאחר מכן נסע ללמוד בישיבות בסלוצק ובמינסק, ואחר מכן חזר לוילנה. בשובו נודעה לו שאמו נישאה בשנית לרבי שמואל בן אביגדור, ובשנת תקמ"א נשא לאישה את בתו של רבי שמואל. בחתונתו השתתפו רבים מגאוני ובחירי וילנה ובראשם הגר"א. לאחר נישואיו התמנה לראש ישיבה בוילנה. מסופר כי נהג להדריך את תלמידיו לפתח את כישרון הדיבור והנאום, כאשר התלמידים היו חוזרים על כל סוגיה שנלמדה בעל פה ובאופן מסודר ובשפה ברורה כנואם מול קהל, ובמשך הזמן היו רבים מתלמידיו לנואמים גדולים. באותה תקופה הזמינו גאוני שקלוב את גאוני וילנה, בריסק, וסלוצק, לכנס "שולחן התורה" אשר נועד לפתור את כל הבעיות ההלכתיות שהצטברו על שולחנם, שם פגש את רבי יוסף כולבו, שסיפר לו על אדמו"ר הזקן.

על פי הודעתו של רבי ברוך מרדכי עצמו, הוא הגיע בראשונה לוילנה בשנת תק"ן (1790) (וככל הנראה אז נישא לבת הרב), ולאחר מכן שב ללבוב. בשנת תקנ"ו או תקנ"ז (1795-1997) שב לוילנה ושימש כרב לעדת החסידים בעיר שהתקיימה אז במחתרת. לאחר פרוץ העימות נגד החסידים בשנת תקנ"ט נעצר ונחקר על ידי השלטונות הרוסיים, ושוחרר לאחר זמן קצר. באותן שנים נסע לרבי שניאור זלמן מלאדי והיה לתלמידו, ואף כתב הסכמה להדפסת ספריו שולחן ערוך הרב וליקוטי תורה.

רבנותו

בסוף שנת תקס"א (או תחילת תקס"ב) התמנה לתפקיד רב העיר באברויסק וכיהן בתפקיד כחמישים שנה. הוא נשא תפקיד זה ברמה וגם גאוני המתנגדים בשקלוב, במינסק ובסלוצק רחשו לו חיבה והדרת כבוד, למרות שהכל ידעו כי הוא מגדולי חסידי חב"ד. עם זאת הוא גם סבל עקב חסידותו ונאסר בעקבות הלשנה של המתנגדים, אלא שהוא שוחרר מיד.

בבאברויסק הקים בית דין מיוחד שדן בשאלות שהגיעו מתושבי העיר.

חייו

הוא חי בדחקות ועוני. היה ידוע כבעל חוש הומור. פעם אמר בהלצה על רקק מים שהיה באופן תדיר מול ביתו, שרקק זה נעשה מיריקה של אדם הראשון, שכאשר אדם הראשון ראה שר' ברוך מרדכי יגור כאן ויהיה רב, אמר "אויך מיר א רב" (=גם זה רב...) ומיריקה זו נעשה שלולית תמידית.

ר' ברוך מרדכי עלה לארץ הקודש בשנת תרי"א. ושם נפטר בי"ד באלול בשנת תרי"ז, ונטמן בחלקת חב"ד בהר הזיתים.

התייחסויות הרבי אודותיו

באגרת לנכדו הר"ד שפירא פונה הרבי בשאלה האם שם משפחתו של הרב"ם היה אטינגא או אטינגער, ומתעניין אולי יש בקרב משפחתו ידיעות נוספות עליו וכתבים ממנו.

הרבי כותב עליו את התואר זכר צדיק לברכה, תואר די נדיר אצל חסידים.

לקריאה נוספת

• הרב אליהו יוחנן גוראריה, תולדות ברוך מרדכי, הוצאת מכון אהלי שם, תשס"ח.