פייביש זיסמן

ר' פייביש זיסמן, סוחר חסידי, מחסידי אדמו"ר הריי"צ ומחשובי קהילת חב"ד בקובנה.

קורות חייו

ר' פייביש עסק לפרנסתו במסחר, והיה ממקורבי הרבי הריי"צ. לקראת שמחת תורה תרצ"ז נסע לאוטווצק לשהות בחג במחיצת אדמו"ר הריי"צ ולמרות שלא היה משפיע או בעל מעמד דומה, זכה להיות מוזמן לסעודות החג במחיצת הרבי. בסעודת שמיני עצרת איחל ר' פייביש לרבי "לחיים" וביקש ברכה שיהיו לו "אורות" ושהוא יהיה כלי לקבל אותם, והרבי בירכו. את הכוסית לקח איתו לקובנה למשמר.

במלחמת העולם השניה

זמן קצר לאחר שפרצה מלחמת העולם השניה באלול תרצ"ט הצליח הרבי הריי"צ לצאת מוורשה הכבושה ולהגיע לריגא. ר' פייביש התאמץ להגיע לריגא לפגוש את הרבי ולקבל ברכה, ולצורך כך לקח איתו את בנו ר' לייבל. כשנכנסו ל'יחידות' ביקש ר' פייביש ברכה לבנו, אך הרבי שתק. כשהבין שהשתיקה מבשרת רע החל לבכות ולהתחנן לקבלת ברכה עבור בנו, ורק לאחר דקות ארוכות נאות הרבי ובירכו. ר' לייבל ניצל 7 פעמים ממחנות השמדה.

"	עם הקמת הגטו נפתחו מניינים . . מניין שני היה אצל החסיד הרב פייביש זיסמאן, שם היה מניין של אנשי חב"ד בגטו. ביום שישי לפני קבלת שבת, היו לומדים שם תניא. בשבת היו עורכים שלוש סעודות ואומרים חסידות	"
– אלחנן פרסון, יהדות ליטא

לאחר שאדמו"ר הריי"צ הצליח להגיע לארצות הברית החל בהשתדלויות להשגת אשרות כניסה לחסידים שנמצאים במקום סכנה. בין אלו שקיבלו ויזה בזכות השתדלותו של הרבי היו משפחתו של ר' פייביש, אך זו לא מומשה. לאחר מכן הצליח להשיג ויזת מעבר לשנחאי (סין), אך גם זו לא מומשה.

תיאור חי מ"בר המצווה" של ר' לייבל, מאת מר אברהם תורי (גולוב), בספרו "גטו יום יום"
בדרכי נתקלתי בסוכה, דלתה הייתה פתוחה לרווחה. ואפשר היה לראות בתוכה יהודי מזוקן ולראשו כובע שחור. הוא היה לבוש בגדי חג ופניו קרנו משמחה. בסוכה ישבו עוד מספר אנשים. הם שרו ניגון חסידי וליוו אותו במחיאות כפיים וברקיעת רגליים. הם שרו בהתלהבות ובדבקות, כאילו לא היו קיימים בעולם גטו ושליטים גרמניים. כאשר ראה אותי, יצא היהודי המזוקן מן הסוכה. הוא אחז בשרוולי ושאל שאלת תם: "מה אתה עושה בסוכות בסביבתנו? שלום עליכם! ויום טוב שמח!" הוא היה שרוי במצב רוח מרומם ואף נראה כי לגם כוסית משקה לכבוד החג. הוא לא הקשיב לתשובתי, שאני ממהר לפגישה. "האם כבר ישבת בסוכה השנה?" חקר אותי היהודי המזוקן. "לא', עניתי. 'לא היה לי זמן. תסלח לי, אני ממהר". היהודי, זיסמאן שמו, והוא אגב מכר שלי, סוחר מקובנה וחסיד. הוא הסתכל עלי בתימהון, כאילו הייתי כופר בעיקר. הוא תפס בזרועי ומשך אותי לתוך הסוכה. 'נא להיכנס' רעם בקולו. ואני שוב:"אני ממהר לפגישה בענייני הכלל". דבריי לא השפיעו על היהודי המזוקן. 'אין דבר רק לרגע', הוא הושיב אותי בכוח על ספסל בסוכה. הוא רמז לאשתו דרך החלון של הסוכה וזו נכנסה מיד לסוכה ובידיה יי"ש ועוגה. הוא בעל שמחה, היהודי המזוקן. בנו נהיה היום בר מצווה, הוא ביקש ממני לשתות כוסית יי"ש ולברך את ברכת 'שהכל', וכמובן לטעום מן העוגה. תוך כדי דיבור פצחו היהודים שוב בניגון. . . היהודים שרו בדבקות ובאמונה בחסדו של השם יתברך, ואני שכחתי את עצמי ואת שליחותי הציבורית והצטרפתי לניגון ולאמונה... במשך כל היום הייתי תחת הרושם הטוב של אווירת החג בסוכת החסידים. קינאתי בחסידים על יכולתם להשתחרר מעול הגטו

בגטו קובנה

בקיץ תש"א פרצו הנאצים לקובנה והקימו גטו בעיירה סלבודקה, ומשפחת זיסמן יחד עם שאר יהודי קובנה נכלאו בגטו. למרות התנאים הקשים לא וויתר על קיום קוצו של יו"ד ובביתם התקיים מניין חסידי. בסוכות היה ביתם מהבודדים בגטו שהקימו סוכה. בסוכות תש"ד נעשה ר' לייבל לבר מצווה, ואת סעודת המצווה חגגו בסוכה הביתית עם מספר מועט של משתתפים.

בגטו התעללו הנאצים במיוחד ביהודים בעלי זקן והדרת פנים מיוחדת, מה שגרם לכמעט כל יהודי הגטו להוריד את זקנם. היחידים שנותרו עם זקן מלא היו ר' פייביש והרב אברהם דובער שפירא, רבה של קובנה, שהיה מרותק למיטת חוליו. באחד הימים נפגש בנאצים שהחלו להתעלל בו ולמשוך בזקן, מאז התחיל ללכת עם צעיף.

פטירתו

בחודש ניסן תש"ד החלו הנאצים לעשות "אקציה" נגד הילדים בגטו, ובמהלך החיפושים מצאו את ר' פייביש ושלחוהו אל "הפורט השביעי" (מצודה בה רצחו הנצאים יהודים) יחד עם בנו חיים ישראל שם נרצחו על קידוש השם.

משפחתו

מספר שבועות לאחר שנלקח ר' פייביש יחד עם בנו חיים ישראל, החלו הנאצים בחיסול יושבי הגטו, ובני המשפחה נשלחו למחנה "שטוטהוף". במחנה נערכה סלקציה, והבן הגדול, דובער, נשלח למחנה עבודה ואת לייבל יחד עם האם, מרת ליבא בלומה, שלחו לתאי הגזים. ברגע האחרון הצליחה האם לשכנע את לייבל, בציווי של מצוות כיבוד הורים, לרוץ ולהצטרף לגברים הנשלחים למחנה עבודה, ובכך הצילה את בנה.

היחיד מבני המשפחה שנותר, היה ר' לייבל.

בניו

• דובער - בקיץ שנת תש"ד נשלח למחנה עבודה, שם נרצח.
• לייבל זיסמן - גביר חסידי, התגורר בניו יורק.
• חיים ישראל - בחודש ניסן תש"ד נשלח יחד עם אביו אל "הפורט השביעי", שם נרצחו.