חב"דפדיה:פארבריינגען

תיבת ארכיון תמוז תשס"ח - סיוון ה'פרצת * תמוז ה'פרצת - עד ער"ה תהא שנת גאולת עולם

שירת הלוים - מה מקורה?

על פי דבריו של אדמו"ר הזקן בכמה מקומות, שורש נשמתם של בני לוי שהוא מגבורה, גורם לכך שדרך עבודתם היא להתקרב להקב"ה בכלות הנפש על ידי שירי געגועים.

בליקוטי אמרים - פרק נ' כותב אדמו"ר הזקן כי עבודת הלוים שהיא "אהבה כרשפי אש מבחינת גבורות עליונות דבינה עילאה", היא שעל ידי התבוננות בגדולת אין סוף ברוך הוא, תתלהט ותתלהב הנפש ליקר תפארת גדולתו:

יש עוד בחינת אהבה העולה על כולנה כמעלת הזהב על הכסף, והיא אהבה כרשפי אש מבחינת גבורות עליונות דבינה עילאה, דהיינו שעל ידי התבוננות בגדולת אין סוף ברוך הוא, דכולא קמיה כלא ממש חשיב, תתלהט ותתלהב הנפש ליקר תפארת גדולתו, ולאסתכלא ביקרא דמלכא כרשפי אש שלהבת עזה העולה למעלה, וליפרד מהפתילה והעצים שנאחזת בהן, והיינו על ידי תגבורת יסוד האש אלהי שבנפש האלהית, ומזה באה לידי צמאון וכמו שכתוב צמאה לך נפשי, ואחר כך לבחינת חולת אהבה, ואחר כך באה לידי כלות הנפש ממש, כמו שכתוב גם כלתה נפשי. והנה מכאן יצא שורש הלוים למטה, [ולעתיד שהעולם יתעלה יהיו הם הכהנים וכמו שכתב האר"י ז"ל על פסוק "והכהנים הלוים", שהלוים של עכשיו יהיו כהנים לעתיד], ועבודת הלוים היתה להרים קול רינה ותודה בשירה וזמרה בניגון ונעימה בבחינת רצוא ושוב, שהיא בחינת אהבה עזה זו כשלהבת היוצא מן הבזק כדאיתא בגמ' [פ"ב דחגיגה]

.

בתורה אור מסייג אדמו"ר הזקן את הדברים, ונראה מדבריו כי עבודה זו שהיא "אהבה כרשפי אש", באה מתוך התבוננות דווקא לשאר אנשים העובדים את ה' בבחינת "מקיף", אבל הלוים עצמם עובדים את ה' בצורה נעלה יותר של "ממלא", ולכן דרך עבודתם היא "התפעלות הנפש מצד עצמה, ולא מצד השגה להוליד מבינתו", היינו למטה מטעם ודעת.

אבל עבודת הלוים מדה אחרת היתה בם, היא ממטה למעלה, דכתיב "ועבד הלוי הוא", שבחי' עבודתו היא בבחינה עלמא דאתכסייא שלא יהיה בחי' ומדרגת עלמא דאתגלייא נראה לבחינת ומדרגה כלל, ולא יהיה תופס מקום כלל, כמו שכתוב אתה הוא הוי' לבדך וגו', שאינו בגדר עלמין כלל לא בגדר ממלא ולא בגדר סובב ולזה היתה עבודתם בשירה וזמרה בניגון. כי ענין הנגון הוא שאין בו רק התפעלות הנפש מפני גילוי התנועות ולא מפני שיש בתנועות ההם מצד עצמם שום שכל והתחדשות אלא מפני גילוי התנועה מתעורר גילוי הלב. ולכן אפילו בניגון ישן יש התעוררות והתפעלות, מפני גילוי התנועה שבה, כך הוא ענין עבודת הלוי בשירה, להיות בחינת התפעלות הנפש מצד עצמה, ולא מצד השגה להוליד מבינתו כו', מאחר שעבודתו בבחינות הוא בחינת אתה הוא ה' לבדך וגו' דלית מחשבה תפיסא ביה כלל, אלא התפעלות רעותא דלבא, שיהיה נוגע עד הנפש נקודת הלב ולא להיות בחינת מקיף לבד

עם זאת, בדברי אדמו"ר האמצעי נראה כי גם שיר הלוים הוא על ידי התבוננות בגדלות ה': "וכמו שיר הלוים בבהמ"ק בשמחה ע"י ההשגה אלקי', לפי ערך מעלת ההשגה כך תגדל ההתפעלות בשמחה וענג אלקי, (דעיקר התגלות ע"י בבינה, ונק' ענג שבשכל המושג שבא במורגש, וכל שישיג יותר בכי טוב כנשמות נהנין מזיו השכינה ע"י בחי' בינה, יותר ירגיש העונג (בל"א דער קוועל אין שכל), וכמו כן מוליד בהתפעלות הלב שמחה וענג, והוא השיר והניגון שנעשה בלב, רק על פי אופן העונג שבשכל דוקא כשיר הלוים כו' והיינו בינה לבא שהלב מבין ומתפעל גם כן בענג ושמחה כו')".

אודה למי שיוכל ליישב את העניין, א גוט מועד. שָׁלוֹם - יְהוּדִים מְשׂוֹחֲחִים י"ז בתשרי ה'תשע"ג, למניינם 17:05, 3 באוקטובר 2012 (IST)

התוועדות חסידית - חול המועד פסח ה'תשע"ג - "בביאת משיח"

אין היתר לקרוא/לכתוב/להגיב מאומה בדף זה לפני שכותבים/עורכים נתח נכבד בחב"דפדיה. והעובר על אזהרה זו, הרי הוא "נהנה מאגודתינו שלא כדין", ופורץ גדר ינשכנו נח"ש.

על אף שאצל חסידים אין משחקי כבוד מדומה, הרי שאני רואה לעצמי כבוד אמיתי לפתוח מחדש את ההתוועדות מעל דפי חב"דפדיה, ואפתח בווארט חמוד שנאמר אתמול בעת אמירת ההגדה בביתו של מלך המשיח (וואטר חסידי ידוע, אבל הוא מתאים במיוחד בתזמון בו אנו נמצאים):

בעת אמירת ההגדה, כאשר מגיעים לפסקה 'והיא שעמדה' נוהגים להגביה הכוס. וביארו החסידים, שהסיבה הפנימית לכך היא מפני שבכל הגלויות והצרות שעברו היהודים במשך הדורות, הרי שהדבר היחיד שהחסיק אותם היתה כוס הלחיים, והיא זו שעמדה לאבותינו ולנו.

ואגב גררא, בחודשי החורף של שנת תשי"ד מספר תמימים מהישיבה המרכזית ב770 ביצעו מעשה קונדס נגד הממשלה האמריקאית, והרבי נזף בהם קשות, ואף הורה להם דרך תיקון (במכתב שנדפס באגרות קודש, בהמשטת השם). אחרי שהבחורים התחמקו, כתב להם הרבי מכתב נוסף, ובלילה השני של פסח, לאחר סיום עריכת הסדר, ירד הרבי מהדירה של הרבי הריי"צ בקומה השניה של בנין 770, אל חדרו בקומה הראשונה, אך החדר היה נעול. מש'לא הצליח' הרבי לפתוח, הסתובב הרבי לקהל החסידים שהתקהלו מאחוריו, ופתח בשיחה מעניני דיומא, כשבסופה הרבי 'ביאר' לאותם בחורים (שנכחו במקום) שהם צריכים לעשות את המוטל עליהם. במהלך כל השיחה הרבי החזיק בידית הדלת, ובסיומה של השיחה, הדלת נפתחה... - מלבד השמות, ניתן לראות את הכל מודפס בספרים. מומלץ ביותר! • זוננשיין - תמיד בשמחה • י"ז בניסן ה'תשע"ג • 09:22, 28 במרץ 2013 (IST)

מעניין מאוד. שמעתי עשרות פעמים את הסיפור על ליל הסדר תשי"ד מאת אחד מאלו ששמם הושמט (...) ואף פעם לא ידעתי שהיה שם משהו בקשר להנ"ל.

ועוד בקשר לתיקון שלהם: חלק מהתיקון היה ללמוד מסכת בעל פה. כשהתקרב סוף הזמן והם לא ממש התחילו, הם נלחצו והתחילו ללמוד בלילות. פעם הרבי תפס אותם לומדים באמצע הלילה ושלח אותם למיטה...--יוסי ג - שיחה 12:07, 28 במרץ 2013 (IST)

שמעתי הנ"ל מאת יי"ק ששמע מאותו אחד בעצמו (אם אני מנחש נכון, ואין שום סיבה שלא, שהרי לא ביקרת בשנים האחרונות בטורנטו...). • זוננשיין - תמיד בשמחה • י"ז בניסן ה'תשע"ג • 16:58, 28 במרץ 2013 (IST)

לא אמרתי שזה לא נכון, אלא שלא שמעתי ולכן זה מעניין אותי. וכדברי המשפיע המדובר: "אם זה הגיוני - למה לא, ואם זה לא הגיוני - לא נורא"...--יוסי ג - שיחה 13:48, 29 במרץ 2013 (IDT)

תמונות של הרבי בביתו

בקשר לתמונה המופיעה בערך פרזידנט 1304, התמונה היחידה של הרבי הנמצאת בבית, שמעתי מר' מרדכי ברון שי' שהוא העניק לרבי (אולי לרבנית?) במתנה את יצירתו המוכרת - שעון שברקעו תמונת 770. השעון יצא על ידו בשתי מהדורות, אחת עם תמונת הרבי יוצא מ-770 ואחת בלי.

הוא התלבט רבות איזו מהדורה לתת. בסוף הוא התבייש ונתן את המהדורה בלי תמונת הרבי ולאחר מכן התחרט על כך קשות.

לאחר שנים סיפר לו אחד המשב"קים שהתמונה עדיין תלויה ב(חדר השינה?) בית הרבי.--יוסי ג - שיחה 21:42, 1 באפריל 2013 (IDT)

תמסור לו בשמי שאין לו מה להתחרט. בלי לדעת דעת עליון, אני מוכן להעיד עדות אמת למפרע שאם הוא היה נותן לרבי את השעון עם התמונה הרבי היה מקבל את המתנה בחיוך רחב, אבל זה לא היה מגיע עד לבית של הרבי... • זוננשיין - תמיד בשמחה • כ"ג בניסן ה'תשע"ג • 06:44, 3 באפריל 2013 (IDT)

ואגב, ידוע הסיפור הלא מבוסס אודות אותו שרברב שהגיע לבית של הרבי ושאל את הרבנים למה דוקא כאן אין את התמונה של הראביי. • זוננשיין - תמיד בשמחה • כ"ג בניסן ה'תשע"ג • 06:44, 3 באפריל 2013 (IDT)

שהחיינו

שמערל מאטוסוב טוען שכיון שהרבי אומר שהסעודת משיח עם ארבע כוסות היתה בגלל דברי הרבנית חיה מושקא, לכן היא קשורה במיוחד למשיח. והיא הגורמת... -- נכתב ע"י כתית למאור ששכח לחתום את שמו.

אפשר להרחיב? לא זכורים לי דברי הרבנית חיה מושקא בהקשר הזה. • זוננשיין - תמיד בשמחה • כ"ג בניסן ה'תשע"ג • 14:45, 3 באפריל 2013 (IDT)

בליל שביעי של פסח תרס"ו סיפר הרבי נ"ע שאחרי הדלקת נרות הוא עבר ליד חדר הספרי' ושם הי' ויכוח בין הרבנית חי' מושקא לאחותה הגדולה האם שביעי של פסח הוא חג כמו כל החגים או שלא, האחות אמר שהוא כמו כולם והרבנית חי' מושקא אמרה שלא, כיון שלא אומרים שהחיינו.--מ'דארף צוטרייסלט זיך א ביסל - שיחה 15:44, 3 באפריל 2013 (IDT)

זה ידוע לי בודאי, אבל לא זכיתי להבין איך זה מתקשר לארבע כוסות אותם שותים באחרון של פסח, ומה הקשר של כהנ"ל לברכת שהחיינו? • זוננשיין - תמיד בשמחה • כ"ג בניסן ה'תשע"ג • 15:48, 3 באפריל 2013 (IDT)

באותו רגע מספר הרבי נ"ע הוא נזכר במה שקרה בליל שביעי של פסח תרכ"ה, אז זה הי' אחר הסתלקות הרבנית חי' מושקא, והמהר"ש הגיע עם משפחתו לסעוד את הצ"צ, ואז המהר"ש סיפר לצ"צ שהי' בסעודה בביתם דיון למה חוגגים את שש"פ, והרזא לא ידע ודבורה לאה אמרה שבגלל ששמרו שבע ימים מחמץ מגיע עוד יו"ט. וענה הצ"צ שהוא תי' טוב ע"פ שכל, אבל האדה"ז אמר שזה בגלל שימים ראשונים הם כנגד גאולת מצריים והאחרונים הם כנגד הגאולה העתידה - משיח, ולכן לא אומרים שהחיינו, כיון שעדיין לא בא משיח.--מ'דארף צוטרייסלט זיך א ביסל - לאמיר פארבריינגען א ביסל 21:26, 3 באפריל 2013 (IDT)

אד"ש אומר בשיחה שמה שגרם לרבי נ"ע להיזכר בזה הי' הדיבור של הרבנית חי' מושקא.

עכ"פ (כעת לדרשה של שמר'ל), מכיון שהיא גרמה להיזכר זה מראה שיש לה שייכות מיחודת לדבר. ולהוסיף שבסיום השיחה לכ"ב שבט באחת השנים הרבי סיים: שנתראה עם כל הרביים האדה"ז האמצעי .. (ואמר כולם) והרייצ והרבניץ חי' מושקא, ואז נאמר שהחיינו על הגאולה. וזהו אותו שהחיינו של אחש"פ שהיא דיברה עליו שבקרוב נעשהו אכיה"ר.מ'דארף צוטרייסלט זיך א ביסל - לאמיר פארבריינגען א ביסל 22:10, 6 באפריל 2013 (IDT)

התועדות

שמעתי ווארט יפה על מעלת התועדות, כתוב במשנה לשני דברים מבטלים לימוד תורה הכנסת כלה והוצאת המת, חסידים היו מסבירים שהוצאת המת זה התועדות חסידית שמוציאים את הקרירות והעמלק ומחיים את הנשמה.--יחי המלך!, חצקל - שיחה 21:52, 6 באפריל 2013 (IDT)

כשאני רואה את החתימה שלך, אני לא יכול להתאפק מלספר זכרון ימי קדם: בשנות ילדותי היה מלמד בתלמוד תורה במגדל העמק, שהיה חותם בתחתית הדף קשר שלו "יחי המלך, מוישל'ה זוכמיר" (שם בדוי), ובמוצאי אחת השבתות, כשביקשתי מאבא שלי שיכתוב חזרה למורה פתק כל שהוא, הוא לקח את הדף קשר, וכתב למלמד מכתב ארוך ונרגש על עצם זה שהוא מצמיד את שמו הפרטי להכרזה המלכותית, ועלול לגרום לאנשים להתבלבל בקריאה... • זוננשיין - תמיד בשמחה • כ"ז בניסן ה'תשע"ג • 03:55, 7 באפריל 2013 (IDT)