התנועה הציונית: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הגהה.) |
(עריכה. הגהה.) |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
*ציונות מעשית - בהנהגתם של מ. ליליינבלום וי. ל. פינסקר. סוברת, כי יש לזרז עליה לארץ והתיישבות יהודית, על מנת לבסס את הבית הלאומי. | *ציונות מעשית - בהנהגתם של מ. ליליינבלום וי. ל. פינסקר. סוברת, כי יש לזרז עליה לארץ והתיישבות יהודית, על מנת לבסס את הבית הלאומי. | ||
*ציונות סוציאליסטית - בהנהגת נ. סירקין, ד.ב. ברוכוב, ח. ארלוזורוב וב. כצנלסון. שילוב ערכים סוציאליסטים של שיוויון ועבודה. | *ציונות סוציאליסטית - בהנהגת נ. סירקין, ד.ב. ברוכוב, ח. ארלוזורוב וב. כצנלסון. שילוב ערכים סוציאליסטים של שיוויון ועבודה. | ||
*ציונות דתית - בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס, מנהיג תנועת " | *ציונות דתית - בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס, מנהיג תנועת "המזרחי". ציונות על פי משנת הרב קוק. | ||
*ציונות רוויזיוניסטית (קיצונית) - בהנהגת זאב ז'בוטינסקי. | *ציונות רוויזיוניסטית (קיצונית) - בהנהגת זאב ז'בוטינסקי. | ||
==הציונות הדתית== | ==הציונות הדתית== | ||
{{הפניה לערך מורחב|ערך=ציונות דתית}} | |||
'''הציונות הדתית''', על פי משנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רואה את ההתעוררות להקמת ריבונות יהודית בארץ ישראל כהליך גאולתי. הציונות הדתית גם רואה את הרצל כמשיח בן יוסף שמגיע קודם משיח בן דוד. | '''הציונות הדתית''', על פי משנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רואה את ההתעוררות להקמת ריבונות יהודית בארץ ישראל כהליך גאולתי. הציונות הדתית גם רואה את הרצל כמשיח בן יוסף שמגיע קודם משיח בן דוד. | ||
== דעת רבותינו == | ==דעת רבותינו == | ||
ב[[קונטרס ומעין]] מובאת התכתבות בין [[אדמו"ר הרש"ב]] לרב אהרונסון | ב[[קונטרס ומעין]] מובאת התכתבות בין [[אדמו"ר הרש"ב]] לרב אהרונסון בקשר להתנגדות של הרבי לתנועה הציונית. במכתב התשובה של אדמו"ר הרש"ב, מבוארת הבעייתיות שבשיטה זו. שלכן גם לחם ברעיון הציוני. [[הרבי]] דוגל בשיטה שיש להפריד בין האיש והשיטה, ומעולם לא דחה את מנהיגי הציונות, אלא ניסה לקרבם לתורה ולמצוות. | ||
==דרכי נועם== | |||
הרבי לא גרס ויכוח ציבורי בנושא, כיון שאינו מביא לשום דבר, ויכול אף לגרום לנזקים. הרב [[יוסף הכט]] רבה של אילת מספר לפני שנים רבות, בעקבות חילוקי דעות שנתעוררו בבית הכנסת שלו מסביב לאמירת מי שברך למדינה, עלה בדעתו לערוך דיון ציבורי בנושא זה, דיון שהיה גולש מטבע הדברים, גם לשאלות נוספות כגון שאלת היחס למדינה ולציונות בכלל, גיוס לצבא (כולל של בחורי ישיבות ושל בנות) וכיו"ב, והוא שאל את הרבי אם לקיים את הדיון והסימפוזיון הזה, ועל זה הוא זכה לקבל את המענה בזה”ל: “מיעוט הויכוח בכיו"ב ישובח”.<REF>מפי מי ששמע מפיו, מובא ב[http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=28823 חב"ד אינפו].</REF> | |||
== דרכי נועם == | |||
כאשר מישהו שאל את הרבי כיצד לשלב בין השיטה של חב"ד נגד הציונות, עם השיטה של חב"ד לקרב כל אחד ואחד. השיב הרבי כי צריך לקרב את האנשים באופן אישי, אבל לא לקרב יחד איתם את הציונות שבהם, מכיון שהם יהודים וצריך לקרבם. | כאשר מישהו שאל את הרבי כיצד לשלב בין השיטה של חב"ד נגד הציונות, עם השיטה של חב"ד לקרב כל אחד ואחד. השיב הרבי כי צריך לקרב את האנשים באופן אישי, אבל לא לקרב יחד איתם את הציונות שבהם, מכיון שהם יהודים וצריך לקרבם. | ||
גרסה מ־06:27, 1 במאי 2012
|
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: אי דיוקים רבים וסיגנון לא אנציקלופדי. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
ציונות היא תנועה יהודית לאומית שנוסדה במזרח אירופה, לפני כמאה ועשרים שנה, על ידי קבוצת הוגים יהודים ביניהם: בנימין זאב הרצל, ומשה הס. במרכזה של האידאולוגיה הציונית עומדת הלאומניות כאשר לקיום התורה והמצוות ישנה עדיפות מישנית, אם בכלל. לרעיון זה התנגדו אדמו"ר הרש"ב, ואדמו"ר הריי"צ.
מקור השם
השם ציונות, שהוטבע על ידי ההוגה נתן בירנבאום, בתיאור תנועת "חובבי ציון", לקוח מהפסוק "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה", בפסוק מכונה ירושלים בשם ציון. הקונגרס הציוני הראשון, קבל שם זה ככינוי הרשמי של התנועה.
התיאולוגיה הציונית
הלאומיות[1], אומרת התאולוגיה הציונית, באה בראש סדר העדיפויות של כל יהודי, קיום המצוות נצרך רק מחוץ לארץ ישראל, כמכנה משותף בין היהודים מכל העולם. אך כעת, כיון שקיים מכנה משותף אחר, אין צורך בהם. מקימי הציונות, ראו צורך חיוני בכינון בית לאומי בארץ ישראל. כשיעדים נוספים של הציונות, הוגדרו בקונגרסים שהתקיימו במשך השנים, כשהם משתנים בהתאם לזמן.
זרמים בציונות
- ציונות מדינית - בהנהגתם של בנימין זאב הרצל ונורדאו. גרסה, שיש להשיג הסכם מדיני עם האומות ולאחר מכן להקים את המדינה.
- ציונות מעשית - בהנהגתם של מ. ליליינבלום וי. ל. פינסקר. סוברת, כי יש לזרז עליה לארץ והתיישבות יהודית, על מנת לבסס את הבית הלאומי.
- ציונות סוציאליסטית - בהנהגת נ. סירקין, ד.ב. ברוכוב, ח. ארלוזורוב וב. כצנלסון. שילוב ערכים סוציאליסטים של שיוויון ועבודה.
- ציונות דתית - בהנהגת הרב יצחק יעקב ריינס, מנהיג תנועת "המזרחי". ציונות על פי משנת הרב קוק.
- ציונות רוויזיוניסטית (קיצונית) - בהנהגת זאב ז'בוטינסקי.
הציונות הדתית
| ערך מורחב – ציונות דתית |
הציונות הדתית, על פי משנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רואה את ההתעוררות להקמת ריבונות יהודית בארץ ישראל כהליך גאולתי. הציונות הדתית גם רואה את הרצל כמשיח בן יוסף שמגיע קודם משיח בן דוד.
דעת רבותינו
בקונטרס ומעין מובאת התכתבות בין אדמו"ר הרש"ב לרב אהרונסון בקשר להתנגדות של הרבי לתנועה הציונית. במכתב התשובה של אדמו"ר הרש"ב, מבוארת הבעייתיות שבשיטה זו. שלכן גם לחם ברעיון הציוני. הרבי דוגל בשיטה שיש להפריד בין האיש והשיטה, ומעולם לא דחה את מנהיגי הציונות, אלא ניסה לקרבם לתורה ולמצוות.
דרכי נועם
הרבי לא גרס ויכוח ציבורי בנושא, כיון שאינו מביא לשום דבר, ויכול אף לגרום לנזקים. הרב יוסף הכט רבה של אילת מספר לפני שנים רבות, בעקבות חילוקי דעות שנתעוררו בבית הכנסת שלו מסביב לאמירת מי שברך למדינה, עלה בדעתו לערוך דיון ציבורי בנושא זה, דיון שהיה גולש מטבע הדברים, גם לשאלות נוספות כגון שאלת היחס למדינה ולציונות בכלל, גיוס לצבא (כולל של בחורי ישיבות ושל בנות) וכיו"ב, והוא שאל את הרבי אם לקיים את הדיון והסימפוזיון הזה, ועל זה הוא זכה לקבל את המענה בזה”ל: “מיעוט הויכוח בכיו"ב ישובח”.[2]
כאשר מישהו שאל את הרבי כיצד לשלב בין השיטה של חב"ד נגד הציונות, עם השיטה של חב"ד לקרב כל אחד ואחד. השיב הרבי כי צריך לקרב את האנשים באופן אישי, אבל לא לקרב יחד איתם את הציונות שבהם, מכיון שהם יהודים וצריך לקרבם.
הרבי סיפר גם באותה הזדמנות שעל ידי שקירב מספר מהציונים בדרכי נועם, הצליח לגרום למנוע אירוע מסוים שהיה גורם חילול ה' נורא ועצום. באותה הזדמנות הביע הרבי את מורת רוחו מגן הפסלים הממוקם באה"ק, שם יש ענינים שהם עבודה זרה ממש![3]
ראו עוד
לקריאה נוספת
- הרב שלום דובער הלוי וולפא, בין אור לחושך, יחס הרבי מליובאוויטש לציונות ולמדינת ישראל, הוצאת המחבר, קרית גת חשון תשס"ו.
הערות שוליים
- ↑ מתוך אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב.
- ↑ מפי מי ששמע מפיו, מובא בחב"ד אינפו.
- ↑ שיחות קודש תשכ"ז (440).