יום טוב שני של גלויות

יום טוב שני של גלויות הוא היום הנוסף שמוסיפים יהודים תושבי מדינות העולם, פרט לתושבי ישראל, לכל אחד מהימים הטובים.

הסבר הלכתי

בימי בית המקדש הייתה הסנהדרין מקדשת את החודש על פי עדות שני עדים כשרים שראו את הלבנה בחידושה ולאחר מכן, היו משיאים משואה על ראשי ההרים, על מנת להודיע לכל הקהילות היהודיות על יום חלותו של ראש החודש.

לאחר שהכותים, החלו להשיא משואות בתאריכים שונים על מנת לבלבל את היהודים, בוטלה השאת המשואות על מנת למנוע את הבלבול, וההודעה על ראש החודש בחודשים בעלי המועדים (ניסן, אב, אלול, תשרי, כסלו, אדר ואייר‏‏) הועברה על ידי שלוחי בית הדין.

במקומות שהיו מרוחקים מירושלים, היה חשש שהשליחים לא יספיקו להגיע עד ה"יום טוב". לפיכך, תיקנו חז"ל שיעשו יום נוסף לחג, בתור "ספיקא דיומא" – ספק יום טוב, וינהגו בו ככל דיני יום טוב "רגיל". היום הנוסף נקרא בשם יום טוב שני של גלויות, כך גם אם טעו ביום עדיין יקיימו את דיני החג בזמנם.

ביום כיפור – נקבע כיום אחד בלבד בכל המקומות, כיוון שהוא יום צום ופיקוח נפש הוא שיצומו במשך יומיים. ובראש השנה – מפאת חלותו בראש החודש העברי, גם תושבי ארץ ישראל לא יכלו לקבל את הידיעה על קידוש החודש, ואף תושבי ירושלים לפעמים היו עושים שני ימי קודש (כיום בכל מקום חוגגים שני ימים).

בזמן הגלות

גם לאחר ביטול קידוש החודש על פי הראייה, תיקנו חכמים לחגוג את יום טוב השני באותם מקומות, כדי לא לשנות המנהג.

הסבר החסידות

בתורת החסידות מוסבר, כי השתלשלות הארועים שיצרה את הצורך ביום-טוב שני, באה במקביל לירידה רוחנית שנולדה בגלות שבעקבות חורבן בית ראשון:

בכל יום-טוב שורה בעולם גילוי רוחני גבוה. בזמן בית ראשון היו לבני ישראל נשמות גבוהות, שיכולות להכיל בבת אחת את הגילוי הרוחני הגבוה. כאשר חרב בית-המקדש השפיע הדבר לרעה על היכולת הרוחנית של הנשמות, עד שהן הגיעו למצב בו הדרך היחידה שהן מסוגלות להכיל את הגילוי הרוחני שבכל יום-טוב הוא על-ידי שיתחלק ליומיים. וזו העילה הרוחנית לכך שהשתלשלו הדברים כפי שהשתלשלו, עד שנולד 'יום טוב שני של גלויות'.

אמנם בארץ-ישראל המשיכו בכל הזמנים, גם בגלות, לחגוג יום אחד בכל חג – אך זהו מפני אווירת הקדושה המיוחדת ששוררת בארץ הקודש, עליה נאמר: "תמיד עיני השם אלוקיך בה" – והיא שמאפשרת לנשמות גם כעת להכיל את הגילוי הרוחני הגבוה בתוך יום אחד. אולם בחו"ל, שם לא קיימת קדושה זו – חוגגים יומיים.

בגאולה

בגאולה תהייה לכל היהודים נשמות גבוהות ואז ישובו לחגוג בכל העולם יום אחד בכל חג.

הלכות היום

בשולחן ערוך, מהדורה שנייה, כותב אדמו"ר הזקן: "בני ארץ ישראל הבאים לחו"ל חייבים בקדושת היום". וכן כותב הרבי: שבני ארץ ישראל הבאים לחוץ-לארץ ינהגו כבני ארץ ישראל, ובני חו"ל שבאים לארץ ישראל ינהגו כבני חו"ל, וכן הורה אדמו"ר הרש"ב.

למעשה, ישנם רבני חב"ד רבים הלומדים ממקומות שונים שבני חו"ל צריכים לחגוג יומיים גם בארץ ישראל.

בני ארץ ישראל שמגעים בחגים לרבי המתגורר בחו"ל, חוגגים יומיים, מכיון שהם באים על דעת הרבי.

ראו גם

• יום טוב