משגיח כשרות

משגיח כשרות הינו רב הבקיא בהלכות כשרות הנדרשות וממונה מטעם גוף כשרות על בדיקת ביצוען בפועל.

מקור הלכתי

משגיח כשרות נסמך על הכלל ההלכתי הקובע שעד אחד נאמן באיסורין לפיו כל יהודי שאינו מוחזק כגזלן או שקרן יכול לקבוע על מאכל שכשר וניתן יהיה לסמוך על דבריו. בשונה מדיני עדות ממונית, בדיני איסורים מספיק עד בודד, וגם אדם שיש לו נגיעה בדבר (כמו מוכר או יצרן) נאמן, כל עוד לא נפסל.

חז"ל קבעו שלא ניתן לסמוך על אנשים מסוימים: עם הארץ לא ניתן לסמוך על דבריו שהפריש תרומות ומעשרות ופירותיו בגדר דמאי (ספק אם עושרו), ובמקרים אלו נדרש לעשר מספק ללא ברכה. מקרים אלו מדגישים את הצורך במינוי גורם מפקח שיאמת את תהליכי הכשרות.

חשיבות ההקפדה והמשגיח

נוכח ההכרה בחשיבותה הרוחנית של הכשרות, שהוגדרה על ידי הרבי כעניין יסודי המשפיע על העדינות והטהרה של השכל היהודי, הובהר הצורך בהקפדה מתמדת ומוחלטת. כיוון שאי-הקפדה עלולה להיות בעלת השלכות חמורות על הנשמה, נדרשת אכיפה קפדנית של כל פרטי ההלכה. גורם זה מחייב את קיומו של משגיח כשרות, אשר תפקידו לבצע את הפיקוח המתמיד ולמנוע מראש כל חשש לכשל כשרותי, ובכך להבטיח את טהרת המאכלים המיוצרים במוסד.

תחומי ההשגחה

למשגיח הכשרות אחריות רחבה מאוד כלפי הציבור, שכן כל הרואה את אישור הכשרות סומך על נותן ההכשר, ואילו נותן ההכשר סומך ישירות על המשגיח במקום. המשגיח מקבל כתב מינוי מראש מחלקת הכשרות ועליו לעקוב אחר הסחורה הנכנסת לבית העסק ועל דרכי העבודה בו. תפקיד זה כולל:

• פיקוח על רכיבים: וידוא כי כל חומרי הגלם אינם מכילים חומרים אסורים.
• הכשרת כלים: פיקוח על תהליכי ניקיון יסודיים, כגון הגעלת כלים, בעת מעבר בין סוגי כשרות שונים וכן בשר וחלב.
• אכיפת הפרדות: וידוא קיום הפרדה מוחלטת בין אזורי עבודה חלביים ובשריים, אחסון וכלים.
• איטום (חותם כשרות): סגירה ואטימה של מכלים או מכונות בתום הפיקוח כדי למנוע הכנסת חומרים לא כשרים.

משגיח לאתרוגים

ערך מורחב – הוראות הרבי בהשגחת האתרוגים

בראשית שנות היו"דים התעורר חשד אצל רבנים וחסידים לגבי כשרותם של אתרוגי קלבריה שבאיטליה. זאת בעקבות שינוי במראה האתרוגים, שהחלו להגיע בריאים וגדולים מדי, מה שהעלה חשש לגידול בשיטת ההרכבה האסורה הלכתית. החששות הובאו לידיעת הרבי, בין היתר על ידי הרב מרדכי פרלוב והרב שניאור זלמן גרליק. בעקבות זאת, הורה הרבי לר' ישראל ג'יקובסון לנסוע למקום ולחקור. ר' ישראל אכן אימת את החששות, ובעקבות הדיווח הורה הרבי כי מעתה ואילך יילקחו אתרוגים רק ממטעים אשר יוכשרו וייבדקו ביסודיות על ידי רבני המקום – ובכך הונח היסוד למושג "משגיח לאתרוגים".

הרבי הורה מספר הוראות להשגחה על אתרוגים: א. תמיד יהיו ב' משגיחים משעת קטיפת האתרוגים ועד לסיום התהליך. ב.המשגיחים ישגיחו שכל האתרוגים מגיעים מהעצים שנבדקו.

השגחה בימינו

בעבר יכול היה לשמש כמשגיח כל אדם שומר מצוות שהייתה לו זיקה לתחום הכשרות. בשנים האחרונות הוחלט ברבנות הראשית לישראל כי על כלל המשגיחים לעבור הכשרה מקצועית לתפקיד. הרבנות הראשית הסמיכה גופים פרטיים לביצוע קורסים, שבסופם נערכת בחינה ברבנות הראשית ומוענקת תעודה רשמית של "משגיח על כשרות המזון". בחב"ד קיימים שני גופים המכשירים משגיחים: מכון למען ילמדו ומכון הבינני.

רוב ועדי הכשרות דורשים שהמשגיח יהיה נוכח בבית העסק רק זמן מה מדי יום. זמן זה אמור להיות בלתי צפוי, כדי להרתיע את בעל העסק מלבצע פעולה הנוגדת את כללי הכשרות. מדיניות זו מסתמכת על סוגיה בתלמוד הבבלי, בה הוזכרה האפשרות לבצע השגחת כשרות באמצעות אדם ש"יוצא ונכנס" כך שהמושגח "מירתת" – חושש מפניו.

בתקופה האחרונה קיימת דרישה להענקת תעודות השגחה גם בתחומים שאינם קשורים ישירות למזון, אלא נוגעים לציות להלכה באופן כללי.

עירוב: בדיקה תקופתית וקפדנית של גבולות העירוב (ה"צורת הפתח" – הקורות והחוטים המקיפים את השטח) כדי לוודא ששלמותם נשמרת לפני כל שבת, ובכך לאפשר טלטול חפצים ברשות הרבים.

ייצור תפילין: המשגיח מפקח על רכישת חומרי הגלם: הקלף, הדיו והרצועות כדי לוודא שמוצאם כשר ושהם עומדים בדרישות ההלכתיות.

שעטנז בבגדים: נדרש פיקוח על בדיקות המעבדה המבצעות בדיקות שעטנז (איסור לבישת בגד המכיל צמר ופשתן יחדיו). המשגיח מוודא שהבדיקות נערכות באופן מקצועי ומהימן, ושתוצאות הבדיקה משקפות אמת הלכתית.