עריכת הדף "בנות צלפחד"

{{בעבודה}}
'''בְּנוֹת צְלָפְחָד''' הינם חמשה בנות של צְלָפְחָד, אשר מפורסמות ב[[תנ"ך]], לאחר שאביהם מת, ולא נשאר להם נחלה לרשתה.
==רקע==
צלפחד, שהיה דור שביעי ליעקב אבינו והוא בחטאו מת במדבר, זכה להותיר 5 בנות, אך בנים לא היו לו.

יש אומרים שצלפחד מן המעפילים היה, ויש אומרים שמקושש עצים בשבת היה. במסירות נפש הפקיר עצמו למיתה, כדי שעם ישראל יראה שהמחלל שבת במזיד דינו מיתה.

בנות צלפחד הצדיקות שחיבבו את הארץ חכמניות היו, והנה ראו שהארץ עומדת להיחלק לשבטים, ואביהן אינו מהפקודים ובן אין לו, ומכיוון שבנות אינן נוחלות, חששו שמא ייגרע שם אביהם מתוך משפחתו.

לכבוד אביהן הן ניגשות למשה ודורשות: למה ייגרע שם אבינו?… הן דרשו שתינתן להן אחוזה בתוך אחי אביהן בעבר הירדן המערבי.

משה שמע דבריהן ונתעלמה ממנו ההלכה, ולאחר ששאל בה', ענהו ה': כן בנות צלפחד דוברות – יפה הן תובעות, שכן כך כתובה לפני פרשה זו במרום.

אשריהן בנות צלפחד, אשרי אדם שהמקום מודה לדבריו! ראו עיניהן מה שלא ראה משה, שהן כתובות בפרשת הפקודים בשבט מנשה.

בנות צלפחד מקבלות נחלה במצוות ה', ובעקבות זאת, נבע ונקבע חוק הירושה לדורות – מי שהותיר אחריו רק בנות, הבנות יורשות כמו הבנים. שמלכתחילה הסדר הוא שהבן יורש את אביו, אם אין לו בן הבת יורשת, ואם אין לו ילדים כלל, אחי המוריש יורשים אותו, ואם אין לו אחים, הירושה עוברת לקרוב ביותר ממשפחתו. 



לאור כך ששמעו בנות צלפחד כי הארץ מתחלקת לשבטים, לזכרים, באו [[משה רבינו]], וחמשתן אמרו כחמישה דברים{{הערה|ילקוט שמעוני פנחס רמז תשעג בסופו.}}:

הבת הראשונה אמרה{{הערה|במדבר כז.}}, אשר אביהם מת במדבר, והשנייה אמרה כי לא היה בעדת קרח, והשלישית אמרה כי בחטאו מת.
==בהלכה==
[[אדמו"ר הזקן]] פוסק{{הערה|[[שולחן ערוך]] - אורח חיים, חלק א, הלכות ברכת המזון.}} כי נשים חייבות בברכת המזון{{הערה|על פי [[משנה]] [[מסכת ברכות]] כ, ב.}}, וספק הוא אם חייבות מן התורה{{הערה|כמובא ב[[גמרא]] שם. וכן ראו [[רמב"ם]] הלכות ברכות פ"ה ה"א, רא"ש ברכות פ"ג סי"ג, טור ושו"ע ס"א, ועוד.}} מפני שהוא מצות עשה שאין הזמן גרמא או אינן חייבות אלא מדברי סופרים מפני שנאמרג על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק אלא לזכרים ובנות צלפחד חלק אביהם נטלו שהיה מיוצאי מצרים{{הערה|כפי [[רש"י]] שם, [[ד"ה]] 'או דרבנן'. וראו סימן קפז ס"ז.}}.



==בתורת החסידות==
[[הרבי]] מבאר{{הערה|[[תורת מנחם]] תשט"ו ח"ב, מ[[שיחה|שיחת]] [[י"ג תמוז]] [[תשט"ו]].}}, שכאשר בנות צלפחד באו לפני משה ושאלו "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה"{{הערה|במדבר, כז, ד}} – אזי "ויקרב משה את משפטן לפני ה'"{{הערה| שם, ה.}}, כיון ש"נתעלמה{{הערה|פרש"י עה"פ.}} הלכה ממנו, כאן נפרע ("שקלי' למטרפסי' כו'"{{הערה|לשון חז"ל – פסחים נז, ב. יבמות קה, ב.}}) על שנטל עטרה לומר והדבר{{הערה|דברים א, יז ובפרש"י.}} אשר יקשה מכם תקריבון אלי", ועוד זאת, ש"זכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן" – ואז נאמרה פרשת נחלות וירושה: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו וגו'"{{הערה|שם, ח.}}.

הרבי מעיר, שכללות הענין של [[מתן תורה]] על ידי משה רבינו{{הערה|עד לשמונה פסוקים האחרונים שהיו בסוף שנת הארבעים}}, לא היה יכול להסתיים לשני הדעות במסכת גיטין{{הערה|ס, סע"א.}} אם "תורה חתומה ניתנה" או "מגילה מגילה ניתנה" – עד שבאו הנשים הצדקניות שבאותו הדור - בנות צלפחד, וזכו שעל ידן ניתנה ונשלמה פרשה זו בתורה.
{{הערות שוליים}}