עריכת הדף "ערכאות"

== פירוש המילה 'ערכאות' ==
ערכאות – בתי דין של גוים או בתי דין שאינם פוסקים על פי דיני תורת ישראל.<ref>בשו"ע (חושן משפט סימן כ"ו סעיף א')הוסבר שערכאות הינו "מושב קבוע לשרים לדון בו", היינו: בתי הדין שבו נוהגים הגוים לדון דיניהם.</ref>

== מצווה לפנות אל בית דין כשר ==
מצווה מן התורה<ref>כפי שעולה ממשמעות הפסוק: (דברים י"ז, ח-יא)  "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט(...) וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: וּבָאתָ (...) אל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט:  וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְך(...) וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת ככל אשר יורוך: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:" </ref> לפנות לבית דין הדן על פי דיני התורה ולפעול על פי פסקיו והוראותיו.<ref>מצווה זו נכללה בספר המצוות להרמב"ם במצווה קע"ד:  :"מצווה קע"ד היא שצונו לשמוע לבית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו מאיסור והיתר. ואין הבדל בזה בין הדבר שיסברוהו או דבר שיוציאוהו מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא איסור תורה או לפי ענין מן הענינים שיהיה דעתם שהוא ישר ושבו חזוק לתורה הכל אנחנו חייבין לשמוע ולעשות ולעמוד על פיהם לא נעבור ממנו. והוא אמרו יתברך (דברים יז-יא) ''על פי התורה אשר יורוך''. ולשון ספרי כל המצוה (דברים יז-יא) ''אשר יאמרו לך תעשה'' זו מצות עשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף סנהדרין".</ref>
ממכתביו הרבים של הרבי מלך המשיח שליט"א מובנת דעתו הקדושה בענייני סכסוכים המצריכים פסיקת דין, שיש לפנות אך ורק לבית דין ולא לערכאות. כמו שעולה לדוגמא מאיגרת ששלח הרבי מלך המשיח שליט"א אל הנהלת צא"ח בארץ הקודש בשנת תשכ"ו: <ref>(צעירי אגודת חב"ד [תשורה ביסטריצקי-אהרונוב] עמ' 99-100)</ref>"ובאם נתעוררות לפעמים אצלכם איזו טענות להמרכז דצעירי אגודת חב"ד שאי אפשר להתפשר בהם – יורם הבי"ד הרבני המרכזי דחב"ד ירושלים ת"ו"
וכן מובן אף מהמכתב דלהלן (נשלח בתשל"ז), ששוגר גם הוא להנהלת צא"ח בארה"ק: <ref>(שם)</ref>"...הנה באם אי אפשר שתוכלו לברר ביניכם לעצמיכם את כל פרטי הענינים עד שלא תשאר שום תביעה (...) יופיעו ב' הצדדים בהקדם לפני רבני אנ"ש שי'..."

== דין עיקרי ==
כתב הרמב"ם שהפונה לבתי דין שאינם פוסקים על פי תורת ישראל - ערכאות - נקרא רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו.
טעם האיסור ללכת לערכאות הינו שנאמר בתורה "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". פירוש המילה 'לפניהם' היא לפני דייני עם ישראל ולא לפני דייני הגויים.<ref>(רמב"ם הלכות סנהדרין וענשים המסורים להם פרק כ"ו הלכה ז' - "כָּל הַדָּן בְּדַיָּנֵי עַכּוּ''ם וּבערכאות שֶׁלָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ דִּינֵיהֶם כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל- הֲרֵי זֶה רָשָׁע וּכְאִלּוּ חֵרֵף וְגִדֵּף וְהֵרִים יָד בְּתוֹרַת משֶׁה רַבֵּנו. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-א) 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם' - לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי עַכּוּ''ם, לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת".)</ref>
עד כדי כך חמורה ההליכה לערכאות - שבמצב בו אין בנמצא דיינים הראויים לדון, ממנים דיינים אחרים אפילו כאלו שאינם ראויים לדון, העיקר שלא יפנו ישראל לערכאות(!).<ref>כמו שהובא בקיצוש"ע (סימן קפ"א סעיף י"א):  "עֲיָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם חֲכָמִים הָרְאוּיִים לִהְיוֹת דַּיָּנִים, מְמַנִּים הַטּוֹבִים וְהַחֲכָמִים שֶׁבָּהֶם לְדַעַת אַנְשֵׁי הָעִיר, וְהֵם יָדוּנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְדַיָנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלְכוּ לִפְנֵי עַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם."</ref>לכאורה,<ref>ראה פיסקה מתי מותר לפנות לערכאות</ref> באף צורה אין היתר לפנות לערכאות, גם אם דנים בהם בדיני ישראל. <ref>(אנציקלופדיה תלמודית חלק ה עמ' של"ג – ערך גוי)</ref>חלק מהאיסור הוא לדון בערכאות כשהדיינים הינם נכריים, אפילו אם באותם הערכאות פוסקים על פי דיני התורה.<ref>כפי שהובא בקיצוש"ע: (סימן קפ"א סעיף ב')
"...אִם אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתְפַּשֵׁר בְּטוֹב (-בעלי הדין), וּמֻכְרָחִים לָבוֹא בַּמִּשְׁפָּט, יָבוֹאוּ לִפְנֵי בֵית דִּין יִשְֹרָאֵל. וְאָסוּר לִדּוֹן בִּפְנֵי דַיָנֵי גוֹיִם וּבְעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם, אֲפִלּוּ בְּדִין שֶׁדָּנִים כְּדִינֵי יִשְֹרָאֵל. וַאֲפִלּוּ נִתְרַצּוּ שְׁנֵי בַעֲלֵי דִינִים לִדּוֹן בִּפְנֵיהֶם, אָסוּר. וַאֲפִלּוּ נִתְקַשְׁרוּ בְּקִנְיָן עַל זֶה אוֹ שֶׁכָּתְבוּ כֵן בִּשְׁטָר, אֵינוֹ כְלוּם..."
</ref>

== אדם הפונה לערכאות ==
הרמב"ם <ref>(הלכות ת"ת פרק ו' הלכה י"ד) </ref>מונה את אלו שרשאין בית דין לנדותם ומונה ביניהם גם את הפונה לערכאות.<ref>כלשונו: "הַמֵּעִיד עַל יִשְׂרָאֵל בּערכאות שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְּעֵדוּתוֹ מָמוֹן שֶׁלֹּא כְּדִין יִשְׂרָאֵל, מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם."</ref>בשו"ע <ref>(סימן נ"ג סעיף כ"ה) </ref>בדיני מיהו הראוי להתפלל כשליח ציבור נכתב:
"אֵין מְסַלְּקִין חַזָּן מֵאֻמָּנוּתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְצָא בּוֹ פְּסוּל"
וכותב על כך הבאר היטב:<ref>(שם)</ref>"מי שהלך בערכאות של גוים אין ראוי להיות ש''ץ בראש השנה ויום כיפור אא''כ עשה תשובה".
בזוהר <ref>(פרשת פקודי דף רנ"ז ע"א) </ref>מוסבר שהטעם הפנימי לכך שאין פונים לערכאות הגוים הוא מכיוון שלגוים אין חלק באמונתנו. וחומרתו של הפונה לערכאות גדולה ביותר (תרגום): " זֶהוּ חוֹטֵא, שֶׁגּוֹרֵעַ סוֹד הָאֱמוּנָה, וּמַסְטֶה עַצְמוֹ לְאוֹתוֹ צַד שֶׁאֵין בּוֹ דִּין בְּלִי זְכוּת".<ref>"וְדָא אִיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִית לוֹן דִּינָא בִּזְכוּתָא. אֲבָל שְׁאַר עַמִּין, לָא אִית לוֹן דִּינָא בִּזְכוּתָא, וְעַל דָּא אָסִיר לָן, לְסַדְּרָא דִּינִין דִּילָן בְּעַרְכָּאֵי דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּהָא לֵית לוֹן חוּלָקָא בִּסְטָר מְהֵימְנוּתָא דִּילָן. דִּכְתִיב, (תהלים קמז) לָא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם. וּמִסִּטְרָא דְּיִשְׂרָאֵל כָּל מַאן דְּדָאִין דִּינָא, וְלָא אַכְלִיל בֵּיהּ זְכוּת, דָּא אִיהוּ חָטֵי, דְּקָא גָּרַע רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאַסְטֵי גַּרְמֵיהּ לְהַהוּא סִטְרָא, דְּאִית בֵּיהּ דִּינָא בְּלָא זְכוּת."
תרגום: וְזְהִוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דִּין בִּזְכוּת. אֲבָל לִשְׁאָר הָעַמִּים אֵין לָהֶם דִּין בִּזְכוּת, וְעַל כֵּן אָסוּר לָנוּ לְסַדֵּר דִּינִים שֶׁלָּנוּ בערכאות שֶׁל עַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהֶם חֵלֶק בְּצַד הָאֱמוּנָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁכָּתוּב (תהלים קמז) לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם. וּמִצַּד שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כָּל מִי שֶׁדָּן דִּין וְלֹא הִכְלִיל בּוֹ זְכוּת (=היינו שלא דן בדיני ישראל) - זֶהוּ חוֹטֵא, שֶׁגּוֹרֵעַ סוֹד הָאֱמוּנָה, וּמַסְטֶה עַצְמוֹ לְאוֹתוֹ צַד שֶׁאֵין בּוֹ דִּין בְּלִי זְכוּת.
</ref>

== מתי מותר לפנות לערכאות: ==
הרמב"ם <ref>(הלכות סנהדרין וענשים המסורים להם פרק כ"ו הלכה ז')</ref> קובע כלל ברור בדין זה ואומר שאם שלטון הגויים הוא השולט במקום – "יד העכו"ם תקיפה" – ובעל הדין אלים ואינו יכול לגבות חובו ממנו בבית דין, יכול הוא -ברשות בי"ד כמובן - לפנות לערכאות.<ref>"הָיְתָה יַד הָעַכּוּ''ם תַּקִּיפָה וּבַעַל דִּינוֹ אַלָּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְּדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל- יִתְבָּעֶנּוּ לְדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּחִלָּה. אִם לֹא רָצָה לָבוֹא- נוֹטֵל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין וּמַצִּיל בדיני עכו"ם מִיַּד בַּעַל דִּינוֹ".</ref>
ישנה אפשרות נוספת, לכתוב הרשאה בין בעלי דין לפני ביצוע עסקה שיש לכל אחד מהם אישור לפנות בין לבי"ד ובין לערכאות במקרה של טענה על הצד השני. דין זה אפשרי מכיוון שיתכנו מקרים שבהם הבעל דין הינו אלם שלא ניתן להוציא ממנו ממון על ידי בי"ד כי אם על ידי ערכאות בלבד. <ref>(אנציקלופדיה תלמודית חלק יא עמ' לה – ערך הרשאה)</ref> וכן כותב הרבי שליט"א <ref>(השמטות מאיגרות קודש א-י, אגרת ג'כו)</ref> במענה לאחד שערך דין עם אלם בעניין מסוים:
"...יש לקבוע בזה עניינים שאין לוותר בהם (...) ומובן שיהי' זה בכתב ובאופן שיש לזה תוקף בערכאות ולא רק בבתי דיני ישראל – מתאים להנהגת הנ"ל."
מסקנת הדברים: במקרים בהם אין אפשרות לגבות חוב בבית דין, ניתן לפנות לערכאות - ברשות בית דין בלבד- שבדיניהם יגבה את חובו, כפי שהורו הבית דין. כל זאת מותר מכיוון שלערכאות בדרך כלל ניתן כוח פעולה חזק יותר מאשר ישנו לבית הדין.

== סוגי ערכאות ==
'''-ערכאות גוים שפוסקים בהם כפי דיני הגוים.
-ערכאות גוים שפוסקים בהם כפי דיני התורה.
-ערכאות ישראל שפוסקים בהם כפי דיני הגויים.'''
כל אלו הינם ערכאות בנוגע להלכה, ואסור לפנות אליהם.
'''-ערכאות שבסוריא''' - דיינים שאינם יודעים דין תורה, הממונים על ידי כאלו שאינם בני תורה. ואפילו שמוחזק שאינם פוסקים נכון כהלכה ופסקי אותו בי"ד אינם פסקים– לא פוסלים את היוצא מבי"ד זה, מכיוון שהם נמצאים במקומות בהם אין בני תורה וכל בני אותו המקום קיבלו את בי"ד זה על עצמם. דעה אחרת מפרשת שערכאות שבסוריא הינם בתי דין של יושבי קרנות, שבכל שלשה מהם מן הסתם אי אפשר שלא יהיה אחד מהם כשר לדון. <ref>(אנציקלופדיה תלמודית חלק יא עמ' תרצא – ערך זבל"א)</ref>

== גדר יד עכו"ם תקיפה בדיני ערכאות ==
בדיני ערכאות מובא רבות הדין "יד עכו"ם תקיפה". פירושו הוא ששלטון הגוים הוא השולט בארץ או במקום בו נערך הדין, שבו דייני הגוים אינם פוסקים על פי תורת ישראל. ומכיוון שבאותו המקום הגוים שולטים, הכוח החזק הוא דיני הגוים. לכן כאשר ישנו נתבע המסרב לציית לבית הדין, יכולים בית הדין להתיר לתובע לפנות לערכאות – אך ורק אם דיניהם פוסקים במקרה זה על פי דין תורה.
כלל זה אינו שייך רק אם יד עכו"ם תקיפה, אלא גם אם אפילו כשיד ישראל תקיפה אך דין השלטון אינו פוסק על פי דיני התורה רח"ל – דין משפטי השלטון הינו אותו דין כשיד עכו"ם תקיפה.
<ref>לצערנו בתי המשפט בישראל כיום הינם בגדר ערכאות אפילו אם הינם פוסקים לפעמים כמו דיני התורה.</ref>