ערכאות
המונח "בית משפט" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו משפט (פירושונים).
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
ערכאות הם בתי דין של גוים או בתי דין שאינם פוסקים על פי דיני תורת ישראל[1].
תוכן עניינים
מצווה לדון בבית דין[עריכה]
מצווה מן התורה[2] לפנות לבית דין הדן על פי דיני התורה ולפעול על פי פסקיו והוראותיו[3]. מצווה זו נכללה בספר המצוות להרמב"ם במצווה קע"ד: "שצונו לשמוע לבית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו מאיסור והיתר. ואין הבדל בזה בין הדבר שיסברוהו או דבר שיוציאוהו מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא איסור תורה או לפי ענין מן הענינים שיהיה דעתם שהוא ישר ושבו חזוק לתורה הכל אנחנו חייבין לשמוע ולעשות ולעמוד על פיהם לא נעבור ממנו. והוא אמרו יתברך (דברים יז-יא) 'על פי התורה אשר יורוך'. ולשון ספרי כל המצוה (דברים יז-יא) אשר יאמרו לך תעשה זו מצות עשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף סנהדרין."
ממכתביו הרבים של הרבי מובנת דעתו הקדושה בענייני סכסוכים המצריכים פסיקת דין, שיש לפנות אך ורק לבית דין ולא לערכאות. (לדוגמא מאיגרת ששלח הרבי אל הנהלת צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש בשנת תשכ"ו[4]: "ובאם נתעוררות לפעמים אצלכם איזו טענות להמרכז דצעירי אגודת חב"ד שאי אפשר להתפשר בהם – יורם הבי"ד הרבני המרכזי דחב"ד ירושלים ת"ו". כמו כן מובן גם ממכתב נוסף שנשלח בתשל"ז להנהלת צא"ח בארה"ק:[5] "...הנה באם אי אפשר שתוכלו לברר ביניכם לעצמיכם את כל פרטי הענינים עד שלא תשאר שום תביעה (...) יופיעו ב' הצדדים בהקדם לפני רבני אנ"ש שי'...").
חומרת דין ערכאות[עריכה]
כתב הרמב"ם שהפונה לבתי דין שאינם פוסקים על פי תורת ישראל - ערכאות - נקרא רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו. טעם האיסור ללכת לערכאות הינו שנאמר בתורה "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". פירוש המילה 'לפניהם' היא לפני דייני עם ישראל ולא לפני דייני הגויים[6].
עד כדי כך חמורה ההליכה לערכאות - שבמצב בו אין בנמצא דיינים הראויים לדון, ממנים דיינים אחרים אפילו כאלו שאינם ראויים לדון, העיקר שלא יפנו ישראל לערכאות[7]. לכאורה[8], באף צורה אין היתר לפנות לערכאות, גם אם דנים בהם בדיני ישראל[9]. חלק מהאיסור הוא לדון בערכאות כשהדיינים הינם נכריים, אפילו אם באותם הערכאות פוסקים על פי דיני התורה[10].
דין אדם הפונה לערכאות[עריכה]
הרמב"ם[11] מונה את אלו שרשאין בית דין לנדותם ומונה ביניהם גם את הפונה לערכאות[12]. בשו"ע[13] בדיני מיהו הראוי להתפלל כשליח ציבור נכתב: "אֵין מְסַלְּקִין חַזָּן מֵאֻמָּנוּתוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְצָא בּוֹ פְּסוּל" וכותב על כך הבאר היטב:[14] "מי שהלך בערכאות של גוים אין ראוי להיות ש"ץ בראש השנה ויום כיפור אא"כ עשה תשובה". בזוהר[15] מוסבר שהטעם הפנימי לכך שאין פונים לערכאות הגוים הוא מכיוון שלגוים אין חלק באמונתנו. וחומרתו של הפונה לערכאות גדולה ביותר (תרגום): " זֶהוּ חוֹטֵא, שֶׁגּוֹרֵעַ סוֹד הָאֱמוּנָה, וּמַסְטֶה עַצְמוֹ לְאוֹתוֹ צַד שֶׁאֵין בּוֹ דִּין בְּלִי זְכוּת"[16].
מקרים בהם מותר לפנות לערכאות[עריכה]
הרמב"ם[17] קובע כלל ברור בדין זה ואומר שאם שלטון הגויים הוא השולט במקום – "יד העכו"ם תקיפה" – ובעל הדין אלים ואינו יכול לגבות חובו ממנו בבית דין, יכול הוא -ברשות בי"ד כמובן - לפנות לערכאות[18]. ישנה אפשרות נוספת, לכתוב הרשאה בין בעלי דין לפני ביצוע עסקה שיש לכל אחד מהם אישור לפנות בין לבי"ד ובין לערכאות במקרה של טענה על הצד השני. דין זה אפשרי מכיוון שיתכנו מקרים שבהם הבעל דין הינו אלם שלא ניתן להוציא ממנו ממון על ידי בי"ד כי אם על ידי ערכאות בלבד[19]. וכן כותב הרבי שליט"א[20] במענה לאחד שערך דין עם אלם בעניין מסוים: "...יש לקבוע בזה עניינים שאין לוותר בהם (...) ומובן שיהי' זה בכתב ובאופן שיש לזה תוקף בערכאות ולא רק בבתי דיני ישראל – מתאים להנהגת הנ"ל." מסקנת הדברים: במקרים בהם אין אפשרות לגבות חוב בבית דין, ניתן לפנות לערכאות - ברשות בית דין בלבד- שבדיניהם יגבה את חובו, כפי שהורו הבית דין. כל זאת מותר מכיוון שלערכאות בדרך כלל ניתן כוח פעולה חזק יותר מאשר ישנו לבית הדין.
סוגי ערכאות[עריכה]
- ערכאות גוים שפוסקים בהם כפי דיני הגוים.
- ערכאות גוים שפוסקים בהם כפי דיני התורה.
- ערכאות ישראל שפוסקים בהם כפי דיני הגויים.
כל אלו דינם כערכאות לכל דבר בנוגע להלכה ואסור לפנות אליהם.
- ערכאות שבסוריא - דיינים שאינם יודעים דין תורה, הממונים על ידי כאלו שאינם בני תורה. ואפילו שמוחזק שאינם פוסקים נכון כהלכה ופסקי אותו בי"ד אינם פסקים– לא פוסלים את היוצא מבי"ד זה, מכיוון שהם נמצאים במקומות בהם אין בני תורה וכל בני אותו המקום קיבלו את בי"ד זה על עצמם. דעה אחרת מפרשת שערכאות שבסוריא הינם בתי דין של יושבי קרנות, שבכל שלשה מהם מן הסתם אי אפשר שלא יהיה אחד מהם כשר לדון[21].
גדר יד עכו"ם תקיפה בדיני ערכאות[עריכה]
בדיני ערכאות מובא רבות הדין "יד עכו"ם תקיפה". פירושו הוא ששלטון הגוים הוא השולט בארץ או במקום בו נערך הדין, שבו דייני הגוים אינם פוסקים על פי תורת ישראל. ומכיוון שבאותו המקום הגוים שולטים, הכוח החזק הוא דיני הגוים. לכן כאשר ישנו נתבע המסרב לציית לבית הדין, יכולים בית הדין להתיר לתובע לפנות לערכאות – אך ורק אם דיניהם פוסקים במקרה זה על פי דין תורה. כלל זה אינו שייך רק אם יד עכו"ם תקיפה, אלא גם אם אפילו כשיד ישראל תקיפה אך דין השלטון אינו פוסק על פי דיני התורה רח"ל – דין משפטי השלטון הינו אותו דין כשיד עכו"ם תקיפה[22].
לקריאה נוספת[עריכה]
- מנחם מענדל ברונפמן, ואלה המשפטים, דעת הרבי על הטמעת חוקי התורה בתוך מערכת החוקים של בית המשפט, שבועון כפר חב"ד גליון 1997 עמוד 55
הערות שוליים
- ↑ בשו"ע (חושן משפט סימן כ"ו סעיף א')הוסבר שערכאות הינו "מושב קבוע לשרים לדון בו", היינו: בתי הדין שבו נוהגים הגוים לדון דיניהם.
- ↑ כפי שעולה ממשמעות הפסוק: (דברים י"ז, ח-יא) "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט . . וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אלוקיך בּוֹ: וּבָאתָ . . אל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט".
- ↑ שם: "וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְך . . וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת ככל אשר יורוך: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל".
- ↑ צעירי אגודת חב"ד [תשורה ביסטריצקי-אהרונוב] עמ' 99-100
- ↑ (שם)
- ↑ רמב"ם הלכות סנהדרין וענשים המסורים להם פרק כ"ו הלכה ז' - "כָּל הַדָּן בְּדַיָּנֵי עַכּוּ"ם וּבערכאות שֶׁלָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ דִּינֵיהֶם כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל- הֲרֵי זֶה רָשָׁע וּכְאִלּוּ חֵרֵף וְגִדֵּף וְהֵרִים יָד בְּתוֹרַת משֶׁה רַבֵּנו. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא-א) 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם' - לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי עַכּוּ"ם, לִפְנֵיהֶם וְלֹא לִפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת".
- ↑ כמו שהובא בקיצוש"ע (סימן קפ"א סעיף י"א): "עֲיָרוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם חֲכָמִים הָרְאוּיִים לִהְיוֹת דַּיָּנִים, מְמַנִּים הַטּוֹבִים וְהַחֲכָמִים שֶׁבָּהֶם לְדַעַת אַנְשֵׁי הָעִיר, וְהֵם יָדוּנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְדַיָנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵלְכוּ לִפְנֵי עַרְכָּאוֹת שֶׁל גּוֹיִם."
- ↑ ראה פיסקה מתי מותר לפנות לערכאות
- ↑ אנציקלופדיה תלמודית חלק ה עמ' של"ג – ערך גוי)
- ↑ כפי שהובא בקיצוש"ע: (סימן קפ"א סעיף ב') "...אִם אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתְפַּשֵׁר בְּטוֹב (-בעלי הדין), וּמֻכְרָחִים לָבוֹא בַּמִּשְׁפָּט, יָבוֹאוּ לִפְנֵי בֵית דִּין יִשְֹרָאֵל. וְאָסוּר לִדּוֹן בִּפְנֵי דַיָנֵי גוֹיִם וּבְעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם, אֲפִלּוּ בְּדִין שֶׁדָּנִים כְּדִינֵי יִשְֹרָאֵל. וַאֲפִלּוּ נִתְרַצּוּ שְׁנֵי בַעֲלֵי דִינִים לִדּוֹן בִּפְנֵיהֶם, אָסוּר. וַאֲפִלּוּ נִתְקַשְׁרוּ בְּקִנְיָן עַל זֶה אוֹ שֶׁכָּתְבוּ כֵן בִּשְׁטָר, אֵינוֹ כְלוּם..."
- ↑ הלכות ת"ת פרק ו' הלכה י"ד
- ↑ כלשונו: "הַמֵּעִיד עַל יִשְׂרָאֵל בּערכאות שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְּעֵדוּתוֹ מָמוֹן שֶׁלֹּא כְּדִין יִשְׂרָאֵל, מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּשַׁלֵּם."
- ↑ סימן נ"ג סעיף כ"ה
- ↑ שם
- ↑ פרשת פקודי דף רנ"ז ע"א
- ↑ "וְדָא אִיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִית לוֹן דִּינָא בִּזְכוּתָא. אֲבָל שְׁאַר עַמִּין, לָא אִית לוֹן דִּינָא בִּזְכוּתָא, וְעַל דָּא אָסִיר לָן, לְסַדְּרָא דִּינִין דִּילָן בְּעַרְכָּאֵי דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּהָא לֵית לוֹן חוּלָקָא בִּסְטָר מְהֵימְנוּתָא דִּילָן. דִּכְתִיב, (תהלים קמז) לָא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם. וּמִסִּטְרָא דְּיִשְׂרָאֵל כָּל מַאן דְּדָאִין דִּינָא, וְלָא אַכְלִיל בֵּיהּ זְכוּת, דָּא אִיהוּ חָטֵי, דְּקָא גָּרַע רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְאַסְטֵי גַּרְמֵיהּ לְהַהוּא סִטְרָא, דְּאִית בֵּיהּ דִּינָא בְּלָא זְכוּת." תרגום: וְזְהִוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דִּין בִּזְכוּת. אֲבָל לִשְׁאָר הָעַמִּים אֵין לָהֶם דִּין בִּזְכוּת, וְעַל כֵּן אָסוּר לָנוּ לְסַדֵּר דִּינִים שֶׁלָּנוּ בערכאות שֶׁל עַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהֶם חֵלֶק בְּצַד הָאֱמוּנָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁכָּתוּב (תהלים קמז) לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם. וּמִצַּד שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כָּל מִי שֶׁדָּן דִּין וְלֹא הִכְלִיל בּוֹ זְכוּת (=היינו שלא דן בדיני ישראל) - זֶהוּ חוֹטֵא, שֶׁגּוֹרֵעַ סוֹד הָאֱמוּנָה, וּמַסְטֶה עַצְמוֹ לְאוֹתוֹ צַד שֶׁאֵין בּוֹ דִּין בְּלִי זְכוּת.
- ↑ הלכות סנהדרין וענשים המסורים להם פרק כ"ו הלכה ז'
- ↑ "הָיְתָה יַד הָעַכּוּ"ם תַּקִּיפָה וּבַעַל דִּינוֹ אַלָּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְּדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל - יִתְבָּעֶנּוּ לְדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּחִלָּה. אִם לֹא רָצָה לָבוֹא - נוֹטֵל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין וּמַצִּיל בדיני עכו"ם מִיַּד בַּעַל דִּינוֹ".
- ↑ אנציקלופדיה תלמודית חלק יא עמ' לה – ערך הרשאה
- ↑ השמטות מאיגרות קודש א-י, אגרת ג'כו
- ↑ אנציקלופדיה תלמודית חלק יא עמ' תרצא – ערך זבל"א
- ↑ לצערנו בתי המשפט בישראל כיום הינם בגדר ערכאות אפילו אם הינם פוסקים לפעמים כמו דיני התורה.
