שיחה:שיטת החקירה

חסרונות בערך

ערך זה קצר מאד, מה שתמוה מאד כאשר ישנם התייחסויות מהרבי לשיטת החקירה. אינו מכסה כראוי את יחסה של החסידות לעניין, ובפרט כאשר ישנו מכתב שממנו משמע דיש ללמוד חקירה. יתכן שבהמשך אנסה לכתוב ערך זה מחדש.  הודעה זו נכתבה באמצעות מערכת המשוב.  לו"י - שיחה 20:26, 13 באוגוסט 2016 (UTC)

מקווה שכתבתי כנדרש... --לו"י - שיחה 11:24, 15 באוגוסט 2016 (UTC)

דברי הרבי

תגובה כל ההבנה שהרבי מתכוון לשיטת החקירה בטעות יסודה הכוונה של הרבי היא להסביר את הצורך בלימוד חסידות חב"ד לעומת השיטה שאומרת (בעיקרה חסידות פולין) שכל ענין היהדות הוא אמונה פשוטה ותו לא ולכן אין ללמוד חסידות חב"ד כלפי דיעה זו אומר הרבי שצריך ואף ישנה חובה ללמוד חסידות חב"ד אף שענין חב"ד הוא הבנה ועיון באלוקות ועל זה בלבד מתכוון הרבי וכפשוט לא על שיטת החקירה שהרבי נגד לימודה ואדרבא אומר שהדרך היחידה להנצל ממנה הוא לימוד החסידות(וכיוצא מן הכלל זהו ספר החקירה של אדמו"ר הצמח צדק שמכיוון ורבי כתב אותו זהו א) מספרי רבותינו נשיאנו שחסידים אמורים ללומדו ב)לא חקירה נטו). 09:25, 16 באוגוסט 2016 (UTC)

מה מלחמת העריכה הזאת? נייתי ספר ונחזי, אדם כותב משהו ומשקיע בה, למרות שחובת הבאת מקור מוטלת עליו, אין שום הצדקה לשחזר את הערך כי לך זה 'לא נראה'.. ועפיז אני משחזר את השחזור.--הנחה - שיחה 12:38, 16 באוגוסט 2016 (UTC)

אין שום מלחמה וזה לא ש'לי זה לא נראה' זה ממש הבנת הנקרא אתה מוזמן ללמוד את המקור כמו שאכן עשיתי לפני שערכתי מחדש בכל אופן לי אין כח למלחמות ועכשיו הברירה בידך אם להחזיר לגירסה הנכונה או להיות שותף למבצע החדש שעושים בשם הרבי מבצע לימוד החקירה. דור השביעי - שיחה 15:01, 16 באוגוסט 2016 (UTC)

היכן המקור? --שָׁלוֹם - חַסִידִִים מְשׂוֹחֲחִים י"ב באב ה'תשע"ו, למניינם 16:15, 16 באוגוסט 2016 (UTC)

אני לא זוכר מ"מ מדויק, אבל הספורנו כותב שיש מצווה לחקור!! 68.194.89.33 17:15, 16 באוגוסט 2016 (UTC)

המקור שהביא לו"י אגרות קודש חלק ח' עמוד ע"ח חלק י"ב עמודים שו שז.דור השביעי - שיחה 17:38, 16 באוגוסט 2016 (UTC)

כמדומה שבעניין רחב כמו זה דרוש העמקה וחיפוש, ולא רק עיון בעלמא בלבד. וכמדומה עכ"פ במכתבים האמורים שעפ"י השקפת הרבי הסיבה שיצאו נגד ספרי חקירה הם מפני החשש שמא יכשלו וכו' מה שבדורנו אינו חשש כי אם ודאי ולכן יש ללמוד חסידות שבה ישנה גם האמונה וגם החקירה.--הנחה - שיחה 19:18, 16 באוגוסט 2016 (UTC)

באיגרות-קודש כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (ח"ד עמ' קסו) מספר בשם אביו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בשם אחיו הרז"א, שענה לאחד על השאלה מה בין השכלה של חקירה לבין תורת החסידות: "ההבדל הוא, כשלומדים חקירה, הנה, סוף-כל-סוף, פושטים הטלית-קטן והכובע, וכשלומדים דברי חסידות הנה, סוף-כל-סוף, לובשים חגורה ויארמילקע" - זאת לפי המקובל במדינות אירופה, שהכובע היה הכיסוי הרווח (גם אצל לא-יהודים), ואילו הכיפה שנוספה מתחתיו שימשה לשם קבלת-עול

.למי שרוצה לדעת מה ההבדל בין לחקור לבין שיטת החקירה.. •  מתעקשים  •  ועידת ליובאוויטש 22:10, 16 באוגוסט 2016 (UTC)

השלמות

הוספתי את הרקע לתחילת דרך החקירה, מהרס"ג, ויש להאריך.

צריך להוסיף על החרם שעשו על לימוד הפילוסופיה עד גיל 25. וכו' וכו', שריפת ספר המדע, וכו'.

הערך חסר בשר... •  מתעקשים  •  ועידת ליובאוויטש 06:29, 16 באוגוסט 2016 (UTC)

יחס הרבי לחקירה

מועתק בזה מדף הערך, היות שנכתב כ'חקירה' בנושא, לא בצורה אנציקלופדית, וללא מקורות רציניים.

ההעתקה

לעומת זאת, ישנה התייחסות מהרבי לפיה משמע שיש ללמוד חקירה. הרבי כותב שהאמונה הפשוטה והחקירה ודרישה שבזה מוכרחים, ומשלימים זה את זה. היינו, שיסוד היסודות הוא האמונה הפשוטה והטהורה במציאות הבורא. לאחר מכן, נעשים מחוייבים במה שכתב הרמב"ם "לידע שיש שם מצוי ראשון", וכן בל' הזהר: "פקודא דא קדמאה דכל פקודין כו' למנדע ליה לקוב"ה", והרי, כותב הרבי, "לא יגעת ומצאת אל תאמין", ולפיכך, מלבד האמונה התמימה יש לייגע ולהטריח את השכל עד קצה גבול יכולתו המוגבלת - ואף מעבר לכך - להגיע להבנה הגיונית בדבר מציאות הקב"ה, על פי השכל. והיינו, שחקירה וחסידות אינם סותרים, ואדרבה, שניהם עולים בקנה אחד; החקירה, שתפקידה להוכיח שכלית את קיום הבורא - צריכה להיות מבוססת על האמונה הפשוטה, והאמונה הפשוטה - צריכה להגיע גם לשכל האנושי כמה שניתן.

נראה שדברי הרבי שופכים אור חדש על העניין, משום שעל פי זה אין מקום לטענה הנ"ל (- אם מציאות הבורא מבוססת על שכלו - אזי עלול שכלו לגרור אותו למסקנות הפוכות), כיוון שבסיס ידיעת האלוקות צריך להיות מושתת על האמונה שלמעלה מהשכל. לאחר יסוד זה, מוטל על האדם להבין בשכלו ככל שביכולתו את אמונתו, ומנגד: הבנה שכלית זו לא תפריעו כלל ועיקר, משום שגם אם שכלו יובילו למסקנות הפוכות, עדיין יש לו הבסיס, האמונה, שעל פיה ינסה שוב ככל שביכולתו להוכיח את שהוא מאמין. כלומר, שאת שיטת החקירה אין ללמוד כבסיס לאמונה בבורא, אלא כהוכחות לאמונה בבורא - שהיה הבסיס.

מדברי הרבי אף נראה, שלימוד החקירה מוטל על כל יהודי, וכפי שמצטט את הרמב"ם והזוהר.

דרך לימוד זו בשיטת החקירה מיוסדת על דרך הבעל שם טוב שאמר: "טעם למה אנו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו, כי יש שני סוגי בני אדם המאמינים בהשם יתברך, א' שמאמין בהקדוש ברוך הוא מחמת שהולך בדרכי אבותיו הקדמונים, ועם כל זה אמונתו חזקה, והב' הוא מי שבא על האמנת הדת מחמת החקירה, והחילוק ביניהם הוא, שהסוג הא' יש לו מעלה שאי אפשר לפתות אותו, אף אם יאמרו לו כמה חקירות הסותרות ח"ו, כי אמונתו חזקה מצד קבלת אבותיו, ועוד שלא חקר מעולם, אבל יש לו חסרון, שהאמונה אצלו הוא רק מצות אנשים מלומדה, בלי טעם ושכל, אבל הב' יש לו מעלה, שמחמת שהכיר הבורא יתברך מחמת גודל חקירתו, הוא חזק באמונה שלימה ובאהבה גמורה, אבל גם כן יש לו חסרון, שבקל יכולים לפתותו, ואם יביאו לו ראיות הסותרות חקירותיו, יתפתה ח"ו, אבל מי ששני המדות בידו, אין לו למעלה ממנו, דהיינו שסומך על אבותיו הקדמונים בחוזק, וגם כן באה לו על ידי שחקר בעצמו, זו הוא אמונה שלימה וטובה, ולזה אנו אומרים קלח) אלהינו ואלהי אבותינו, גם יש לפרש בזה הכתוב (תהלים ל"ד) טעמו וראו כי טוב ה', רצה לומר, טעמו [מעצמכם להרגיש הטעם והיינו] מחמת החקירה, וראו לשון ראיית [מה שאתם רואים מאחרים] הנהגה כמו שהנהיגו אבותינו{הערה" (כתר שם טוב די"ט ע"ג, לקוטים יקרים דט"ז ע"ב))}

סוף העתקה.

--שיע • שיחה י"ד באב ה'תשע"ו 13:29, 18 באוגוסט 2016 (UTC)