פנסיה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרישה לפנסיה (מכונה גם בשם גמלאות) היא יציאה ממעגל העבודה בגיל מבוגר, כאשר האדם מתחיל להתפרנס מכספים שהוקצו לו במטרה שיוכל לחיות את שארית חייו בכבוד. בעוד ובעבר אדם עבד כל עוד כוחו במותניו, בעת המודרנית התפשט הנוהג כי האדם מפריש חלק ממשכורתו החודשית ועל בסיס זה יוצא לפנסיה לפי כללים שונים שנקבעו, מבלי להתחשב במצבו הפיזי והמנטלי, וביכולתו להמשיך לעבוד ולתרום מעצמו, כאשר לעיתים קרובות אף מכריחים את האדם לפרוש מעבודתו, אף שברצונו להישאר.

הרבי יצא בקריאה פומבית נגד נוהג זה, וקרא לדור הצעיר להמשיך ולהיתרם מהדור המבוגר כל עוד ביכולתו להישאר במעגל העבודה, וכן קרא למבוגרים לא להיכנע לתכתיבים החברתיים והתרבותיים ולהשתדל למצוא את מקום ההשפעה שלהם, כאשר דבר זה עצמו יתרום לבריאותם.

הרבי אף הקים מסגרות לימוד מיוחדות עבור מבוגרים שפרשו מעבודתם.

רקע כללי[עריכה]

כבר בזמן הגמרא היה נהוג לשלם קצבה כספית מסויימת במקרים שונים, כאשר קצבה זו נקרא 'גמלא'. ממילה זו הסתעפו ההטיות בעברית המודרנית, המכנות אנשים שפרשו ממעגל העבודה ומסתמכים על קצבה כספית בשם 'גמלאים', ולמושג עצמו - 'גמלאות'.

במקביל, בהשפעת התרבות המערבית בה החל נוהג של הפרשה כספית מהמשכורת החודשית על מנת להתפרנס ממנה לעת זקנה, שנקראה בשפה הלטינית pension, החל נוהג זה להתפשט גם בארץ ישראל, והוא קיבל אף את השם הלטיני 'פנסיה'.

בעוד וברוב המדינות המערביות נהוגה אבטחת פנסיה בסיסית המעוגנת בתמיכת המדינה, רוב האנשים במעגל העבודה מבטחים עצמם בפנסיה תעסוקתית הכולל מרכיבים שונים המשולמים על ידי העובד לאורך שנות השתכרותו, כאשר בשעת הפרישה מחשבים מספר פרמטרים הקובעים את גובה הפנסיה שיקבל היכולה להגיע בדרך כלל עד ל-70% משכרו הקובע בעת העבודה[1].

יחס הרבי[עריכה]

הרבי הבהיר שגישה זו מנוגדת לשיטת התורה, הקובעת ש"רוב שנים יודיעו חכמה"[2] ו"מפני שיבה תקום" - אפילו לפני עם הארץ[3] מפני חכמת החיים שלו שצבר במשך ימי חייו.

בהתאם לגישה זו, שלל הרבי כל יציאה ממעגל העבודה, אפילו של עבודה פיזית-טכנית[4], והדגיש שדווקא בגילאי הפרישה על האדם להשתדל להיות עסוק, דבר המוסיף בבריאות הגוף כאשר האדם לא פנוי לשקוע במיחושים השונים ובקושי שמזמן הגיל[5].

הרבי הוסיף והדגיש יתירה מזו, שאין מושג של 'גיל פרישה' בעבודת הפצת היהדות, ובפרט בתחום החינוך, ויתירה מכך, בכל שנה צריכה להיות הוספה ועליה, ואף אם על פי חוק מוכרח האדם לעזוב את משרתו הרישמית, על האדם למצוא את המקום בו יוכל לתרום מזמנו ממרצו ומנסיונו לקידום החינוך[6].

במקרים מסויימים כאשר כתבו לרבי בנוגע למקרים שהמצב הרפואי מקשה על העבודה החינוכית, הורה הרבי שיש לשקול המשך עיסוק בהוראה בתנאים קלים יותר הכרוכים בפחות מאמץ[7].

בנוגע לכספי הפנסיה כתב הרבי, שמי שמסודר מבחינה פיננסית, צריך לנצל זאת על מנת להגדיל את תמיכתו בעניני צדקה ותורה, והנכון ביותר לתת את כל כספי הפנסיה לצדקה[8].

עיסוק בשנות הפנסיה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כולל תפארת זקנים

הרבי הביע את אי שביעות רצונו מכך שילדים שולחים את הוריהם לבית אבות, דבר המשדר להם כביכול הם נטל ומשא עליהם, וכאילו אין בהם יותר צורך[9].

על מנת לספק מענה יהודי לאנשים המצויים בשלב זה בחייהם, יזם הרבי בשנת תשכ"ט הקמת מסגרת לימודית, כאשר מזכירו של הרבי הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב שיגר מכתב אל יו"ר צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש ובו הוא כותב: ""בזה הנני להזכירו על המדובר בהיותו כאן בדבר מבצע ייסוד שיעורים באמצע היום לבטלים מעבודתם (מקבלי פנסיה וכדומה). ובבקשה להודיעני אם נעשה כבר בזה דבר מה, ומה?"", ובשנת תש"מ מיסד זאת הרבי עם הקמת רשת הכוללים 'כולל תפארת זקנים - לוי יצחק' על מנת שינצלו באופן הטוב ביותר את שנות 'גיל הזהב' שלהם.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. מספר שנות ההפרשה לקרן, אחוז הצבירה השנתי, גיל הפרישה, אחוז מענק המתווסף ביום הפרישה, סיבת הפרישה, ועוד.
  2. איוב לב, ז.
  3. קידושין לג, א: "איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום ואפילו כל שיבה במשמע: אמר ר' יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה ר' יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי אמר כמה הרפתקי עדו עלייהו".
  4. ראו עדותה של נחמה גרייזמן, 'בעיניה של אשה' עמוד 341, בקשר לאביה שהיה בגיל 65 - שלא יצא לפנסיה.
  5. אגרות קודש חלק י"ד אגרת ה'רעד.
  6. אגרות קודש חלק כ"ז עמוד לד.
  7. אגרות קודש חלק ז' אגרת י'עדר.
  8. במענה למכתבה, עמוד 89. מתורגם מאידיש, אגרות קודש חלק ט' עמוד קז.
  9. התוועדות א' אלול תש"מ. מופיע בקישורים חיצוניים לערך זה.