עם הארץ

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לחב"דפדיה ועזרו לערוך אותו.

עם הארץ הוא כינוי (מתקופת בית שני) למעמד של יהודים שלא היו בקיאים בהלכה ובדינים, בניגוד לתלמידי חכמים.

מקור כינוי זה במקרא, שם הוא שימש ככינוי לציבור, בין ציבור בני ישראל ובין ציבור גויים אחרים:

"וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ, לִבְנֵי-חֵת" (בראשית, כ"ג, ז').

"וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת-עֵינֵיהֶם, מִן-הָאִישׁ הַהוּא, בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ, לַמֹּלֶךְ--לְבִלְתִּי, הָמִית אֹתוֹ" (ויקרא, כ', ד').

"וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה, נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר--לֹא-נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם..." (עזרא, ט', א').

בסוף ימי בית שני נוצר הביטוי עם הארץ ככינוי ליהודים שאינם זהירים בדיני התורה, ובעיקר בענייני טומאה וטהרה ובתרומות ומעשרות, וכן לאנשים שאינם בקיאים בתורה ולעיתים גם למי שמערער על סמכותם הדתית של חכמים.

עניין זה נגע לאותו זמן מפני שהיתה אז מתיחות בין העשירים, הכהנים והחכמים - לעמי הארץ, והעניים.

הגדרת עם הארץ

עם הארץ הוא כינוי שמשמעותו המדויקת משתנה מתקופה לתקופה, נראה שיש הרבה סוגי עמי ארצות וכל אחד מהם רלוונטי להלכות אחרות. חכמי המשנה חלוקים בהגדרת המונח:

איזהו עם הארץ? כל שאינו אוכל חוליו בטהרה, דברי ר' מאיר.

וחכמים אומרים: כל שאינו מעשר פירותיו כראוי.

תנו רבנן: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע, ערבית ושחרית, דברי ר' אליעזר.

רבי יהושע אומר: כל שאינו מניח תפילין.

בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו.

ר' נתן אומר: כל שאין מזוזה על פתחו.

ר' נתן בר יוסף אומר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה.

אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים - הרי זה עם הארץ.

— תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ז עמוד ב'

ניתן לראות שהגדרות עם הארץ של חכמים משתנות וניתן לתת בהגדרות השונות סימנים:

• הקפדה על דיני טהרה, הקפדה כזאת תאפשר אפילו למחמירים ביותר לארח ולהתארח אצלם.
• העברת המסורה.
• הקפדה וידע בדיני מעשרות כדי לא להכשיל את ציבור שומרי המצוות בדמאי.
• הקפדה על דינים בסיסיים מהתורה.
• הקפדה על תקנות חכמים.
• התנהגות שמראה שייכות לעם היהודי.

הלכות הקשורות לעם הארץ

• אין מזמנין עם "עם הארץ".
• פירות של עם הארץ נקראים דמאי מאחר שספק אם הופרשו מהם מעשרות ספק לא הופרשו, וחייבים לחזור ולהפריש מחמת ספק.
• 'חברים' היו מתבדלים מעמי הארץ.

אולם בימינו אין נהוגות הרחקות אלו, והן אינן מתקיימות למעשה.

מתיחות בין תלמידי החכמים לעמי הארץ

בתקופות שונות (בעיקר בתקופה שלפני הבעל שם טוב) הייתה מתיחות גדולה בין תלמידי חכמים לעמי ארצות.

הסיבות למתיחות הזו הן מגוונות, חלק מהן כנראה מקורן בערעור על סמכות רבנים, חלק מהריחוק שנוצר מטעמים הלכתיים, היות תלמידי החכמים - חכמים נותנת להם גאווה ותחושה מתנשאת על עמי הארץ, ועוד.

הוכחות למתיחות זו אפשר לראות ברחבי הגמרא: "גדולה שנאה ששונאים עמי הארץ לתלמיד חכם יותר משנאה ששונאים עכו"ם לישראל" (תלמוד בבלי, פסחים, מט ע"ב).

ושם באותה הגמרא אומר רבי עקיבא שכשהיה 'עם הארץ' אמר: "מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור".

דברי חז"ל בגנאי עם הארץ

• אין להתחתן עם בנותיהם.
• מגנים את הנותן ביתו לנישואין עם עם הארץ שנוהג בגסות ובחוסר כבוד באשה.
• אין להם רשות לאכול בשר.
• מותר להורגו בחניקה אפילו ביום הכיפורים שחל בשבת.
• מותר לקורעו כדג, ומגבו.
• אין מוסרים להם עדות.
• אין מאמינים לעדותם.
• אין מגלים להם סוד.
• אין למנותם אחראים על קופה של צדקה ושל יתומים.
• אין הולכים איתם בדרך.
• יש אומרים שאין משיבים להם אבידה.

בתורת חב"ד

אדמו"ר הזקן

בעניין אכילת בשר לעמי הארץ בפרט ולאנשים פשוטים בכלל מבאר אדמו"ר הזקן: שבשר הוא עניין גשמי המושך את האדם לעולם הזה מטה מטה, זאת התשובה לשאלה על הפסוק: "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם" מדוע משה מתחיל בבקר (בשר) וממשיך לדגים כי דגים אינם גשמיים כל כך ואינם מושכים למטה לכן בשר - שיכל משה לאכול מפני דרגתו הגבוהה - דיבר תחילה, ולאחר מכן בעניין עם ישראל דיבר בדגים.

— מאמר "אם את כל דגי הים", לקוטי תורה, דף ל"ג עמודה ב'