מינוי יחזקאל לנביא
מינויו של יחזקאל בן בוזי הכהן לנביא התרחש במהלך הנבואה בה היה על "נהר כבר" וראה את מרכבת השכינה יורדת. במהלך אותה נבואה הוא גם התבקש לאכול מגילה כתובה המסמלת את דבר ה'.
רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]
בסיום תקופת בית ראשון, עם התגדשות סאתם של בני יהודה העלה עליהם ה' את נבוכדנצר מלך בבל. בשנת ג'שכ"ז גלו החרש והמסגר בתוכם היה גם יחזקאל בן בוזי הכהן. לאחר חמש שנים, בהיותו עומד על נהר כבר[1] קיבל יחזקאל את נבואתו הראשונה[2].
תחילת הנבואה הייתה בהתגלות מרכבת השכינה אליו, על כל פרטיה (המפורטים בפרק א').
המינוי[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר שחזה יחזקאל במרכבה והתגלה אליו "כבוד ה'" ממעל לה הוא נפל על פניו, עד ששמע "את" קול השכינה אומר לו לקום.
קול השכינה מספר ליחזקאל על כך שבני ישראל הינם "קשי עורף" שממשיכים את פשעי אבותיהם וככל הנראה לא יאזינו אל דברי הנבואה, אלא שרצון ה' הוא שכאשר הם יקבלו את עונשם, שידעו שהיה נביא שאמר להם את כל זאת. יחזקאל מצווה שלא לפחד כלל מדבריהם.
אכילת המגילה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בהמשך הוא מצווה לאכול את מה שה' יגיש לפניו לאכול, אז רואה הוא מגילה הכתובה "פנים ואחור" ובה כתוב "קינים והגה והי" – 'קינה' על פורענות הצדיקים בעולם הזה, 'הגה' על מתן שכרם לעתיד לבוא ו'הי' בכיים של הרשעים על עונשם לעתיד לבוא[3].
יחזקאל מצווה שוב לאכול את המגילה המסמלת את דבר ה' שיתאחד איתו ויתנבא אל בני ישראל, הוא פותח את פיו וה' מאכיל אותו, המגילה ממלאת את בטנו ומעיו והיא מתוקה כדבש.
הפרשנים (ובראשם תרגום יונתן ורש"י) אומרים, שהכוונה איננה שיחזקאל אכל בפועל מגילה, אלא שהוא קיבל את תוכנה שהיה ערב לחיכו, עד שיחקק בזכרונו.
סיום המעמד[עריכה | עריכת קוד מקור]
ה' אמר ליחזקאל שיגש לבני ישראל ויאמר להם את דבריו ושידע שעל אף ששפתם של בני ישראל היא שפה זהה לשפתו של יחזקאל, מכל מקום הוא לא ירצו לשמוע לדבריו, מכיוון שהם קשי עורף. זאת על אף שאילו נבואה זו הייתה ניתנת לאומה אחרת – מיד כולם היו שומעים אל דברי ה'.
ה' מבטיח ליחזקאל שהוא יהיה חזק ועז יותר משאר האנשים ועל כן אין לו כלל ממה לחשוש.
לאחר שהוא מצווה שוב לשים לב לכל הנאמר וללכת לומר זאת לבני ישראל, המרכבה "עולה" ועוזבת את מקומה בין שני הכרובים והרוח משיבה את יחזקאל אל מקומו.
אמירת הנבואה[עריכה | עריכת קוד מקור]
יחזקאל תחת השפעת המעמד מגיע אל אחת מושבות בני הגולה ב"תל אביב" שעל שפת נהר כבר ויושב עם האנשים ששם במשך שבעה ימים ללא יכולת לדבר מאומה.
בסיום שבעת הימים, מתגלה אליו השכינה והוא נתבע על כך שהתמנה כ"צופה" המזהיר את בני ישראל ולא עשה זאת, והרי אם אין התראה ברשע, הריגתו מוטלת על צווארי הנמנע מלהוכיחו; ועל כן, בכדי להציל את עצמו, עליו לגשת מיד ולהתרות בהם. וכמו כן, אם צדיק יחליט לשוב מצדקתו[4] – ימחקו כל זכויותיו והוא ימות, ובאם הוא יקבל תוכחה, מן הסתם שלא יחטא; ועל כן, גם חובותיו יהיו מוטלים על הנמנע מלהוכיחו.
לסיום, הורה לו ה' לצאת אל הבקעה, שם ראה שוב את המרכבה. אז אמר לו ה' שעליו לשבת בביתו כאילו ה' קשרו בעבותות ולא ידבר מאומה כאילו ה' הדביק את לשונו אל חיכו, מכיוון שבני ישראל מורדים ובטח לא ישמעו אליו. אולם כאשר תהיה עליו נבואה - הוא ילך ויאמר אותה.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- יחזקאל פרקים א-ג.