618
עריכות
מסירות נפש: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) (לבקשתך) תגית: ביטול |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה חזותית קישורים לדפי פירושונים |
||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
לעומת זאת הכסף משנה<ref>רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ד.</ref> סובר ש"יעבור ואל יהרג" זה שהרשות בידו לעבור כדי שלא יהרג. ולכן אם נהרג ולא עבר צדקה תחשב לו. ומביא שם את דברי הנימוקי יוסף שאפילו לפי סברת הרמב"ם, אם הוא אדם גדול וחסיד ירא שמים ורואה שהדור פרוץ בכך, רשאי לקדש את השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה, כדי שיראו העם ולמדו ליראה את השם ולאהבו בכל לבם. וכך אכן נהגו רבותינו נשיאינו וחסידהם. | לעומת זאת הכסף משנה<ref>רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ד.</ref> סובר ש"יעבור ואל יהרג" זה שהרשות בידו לעבור כדי שלא יהרג. ולכן אם נהרג ולא עבר צדקה תחשב לו. ומביא שם את דברי הנימוקי יוסף שאפילו לפי סברת הרמב"ם, אם הוא אדם גדול וחסיד ירא שמים ורואה שהדור פרוץ בכך, רשאי לקדש את השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה, כדי שיראו העם ולמדו ליראה את השם ולאהבו בכל לבם. וכך אכן נהגו רבותינו נשיאינו וחסידהם. | ||
== | == לא נאמר ציווי מפורש בתורה שבכתב על מסירות נפש == | ||
כח המס"נ שישנו לכאו"א מישראל מה שאינו יכול ואינו רוצה להיות נפרד מאלקות ויש לו התוקף ועוז לעמוד נגד כל מונע ומעכב על תו"מ ולעמוד בנסיונות רבים דכ"ז הוא מהתוקף שבנפש שהוא בחי' חכמה, וזהו דמשה משבח את ישראל במעלת כי עם קשה ערף הוא למעליותא שהוא התוקף העצמי לעמוד נגד כל מונע ומעכב מתורה ועבודה ולעמוד בנסיון, דתוקף זה הוא מצד עצם הנשמה בהביטול עצמי שבה שהוא בחי' חכ' שבנפש, דבהשגה אין תוקף כזה כלל ולכן בתורה לא נאמר ענין המסירות נפש, דבתורה נאמר רק האהבה שעל פי טעם ודעת וכמו שכתוב "לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך", לפי דתורה היא בחינת שכל והשגה ומסירות נפש הוא מצד התוקף העצמי שלמעלה מטעם ודעת המושג וזהו בחינת החוזק שבנשמה שהוא חזק וקשה שלא להפרד מאלקות ולעמוד בנסיונות<ref>ראה ספר המאמרים תש"ט ע' 121. וש"נ.</ref>. | |||
== שורש המסירות נפש == | |||
בירושה מאברהם אבינו, שהוא פתח את הצינור למסירות נפש<ref>תניא פרקים יח-יט.</ref>. | |||
== מסירת נפש בכח - בכל ישראל == | |||
=== [[טבע]] ה[[נפש אלוקית|נשמה]] - [[אהבה המסותרת|אהבה מסותרת]] === | |||
מסירות נפש היא דבר [[טבע|טבעי]] אצל כל אחד מ[[ישראל]] שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד, עד שמוכן למסור נפשו על זה וסובלים עינויים, בלי שום סיבה, רק כי אינו יכול להפרד מהקב"ה<ref>תניא פרק יח-יט</ref>. | |||
בחי' שלמעלה מהדעת והשכל שנקבע בתוך לב כאו"א מישראל בהסתר והעלם בחי' האהבה המסותרת למסור נפשו על קדוה"ש<sup>34</sup> בלי טעם ודעת כלל, שאם נאמר טעם למס"נ בכדי שיהי' לו עוה"ב ה"ז לקבל פרס שהוא מו"מ גדול שמחליף כל תענוגי הגופניים דעוה"ז בתענוג רוחנים של הג"ע וסובל כל יסורי מיתה של הגוף בכדי לחיותם אח"כ בחיי עולם בג"ע ואין זה מס"נ כ"א אדרבה עושה להנאתו שעוזב הנאה מועטת בשביל שישיג אח"כ הנאה רבה וה"ז כהעוסק במו"מ להרויח שסובל עינוי הדרך וכל יסורים קשים בכדי שיתעשר אח"כ וירויח ממון הרבה כו', אבל עיקר אמיתית המס"נ הוא שמוסר נפשו במסירה ממש לקונו ליהרג על קדוה"ש בלי שום מח' ופנים כלל אף שלא ישיג גם התענוג של העוה"ב כי אינו יודע לאיזה דרך מוליכין אותו ואינו מהרהר בזה רק בלי טעם וחשבון מוסר נפשו על ק"ה ודבר זה הפלא ופלא מגדר שכל האנושי אשר לא השיגו בזה חכמי שכל האנושי<ref>מאמרי אדה"ז תקס"ו ח"א, ע' שלח.</ref>. | |||
=== [[עצם הנשמה]] === | |||
זה שישראל מאמינים באלקות ב[[אמונה]] פשוטה ואין צריכים ראיות על זה הוא מ[[עצם הנשמה]] (שלמעלה ממזלי' חזי). דזה שעצם הנשמה מקושרת באלקות היא התקשרות עצמית (שאינה תלוי' בסיבה). דזה שהאמונה דישראל היא באופן שהוא מוסר נפשו על זה, הוא (בעיקר) מפני שהאמונה באלקות היא העצם שלו. | זה שישראל מאמינים באלקות ב[[אמונה]] פשוטה ואין צריכים ראיות על זה הוא מ[[עצם הנשמה]] (שלמעלה ממזלי' חזי). דזה שעצם הנשמה מקושרת באלקות היא התקשרות עצמית (שאינה תלוי' בסיבה). דזה שהאמונה דישראל היא באופן שהוא מוסר נפשו על זה, הוא (בעיקר) מפני שהאמונה באלקות היא העצם שלו. | ||
אף שיש ליהודי האמונה גם מצד זה שהנשמה שלמעלה רואה אלקות (מזלי' חזי), והאמונה היא בתוקף גדול [כידוע דההתאמתות שמצד הראי' היא התאמתות גדולה ביותר], אבל מכיון שהאמונה שלו היא מצד סיבה (מצד זה שרואה) ואינה קשורה עם עצם מציאותו, אינו מוכרח שימסור נפשו על זה, וזה שהאמונה דישראל היא באופן שהוא מוסר נפשו על זה הוא מפני שהאמונה באלקות היא העצם שלו, ולכן אי אפשר כלל שיכפור ח"ו<ref name=":0">ד"ה ואתה תצוה תשמ"א, סה"מ מלוקט ו'.</ref>. | אף שיש ליהודי האמונה גם מצד זה שהנשמה שלמעלה [[ראיה|רואה]] [[אלוקות|אלקות]] (מזלי' חזי), והאמונה היא בתוקף גדול [כידוע דההתאמתות שמצד הראי' היא התאמתות גדולה ביותר], אבל מכיון שהאמונה שלו היא מצד סיבה (מצד זה שרואה) ואינה קשורה עם עצם מציאותו, אינו מוכרח שימסור נפשו על זה, וזה שהאמונה דישראל היא באופן שהוא מוסר נפשו על זה הוא מפני שהאמונה באלקות היא העצם שלו, ולכן אי אפשר כלל שיכפור ח"ו<ref name=":02">ד"ה ואתה תצוה תשמ"א, סה"מ מלוקט ו'.</ref>. | ||
== מסירת נפש בפועל ממש == | |||
אלו שזכו למסור נפשם בפועל ממש אין דבר למעלה מזה, כמו שרואים בגמרא<ref>בבא בתרא י, ב. ובפירוש רש"י.</ref> שאלו שזכו למסור נפשם על קידוש ה', אף אם אין להם שום מעלה אחרת חוץ מזאת "אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן". | |||
כי במסירת נפש בפועל ממש נתחדש חידוש שלא הי' מקודם: | |||
==== א - העלת ניצוצות שבשלש קליפות הטמאות ==== | |||
מכיון שזה שזכה למסור נפשו בא על ידי ההתנגדות של אלו המכריחים אותו לכפור ח"ו. ועל ידי שמוסר נפשו ומסכים לסבול מהם, הוא מוציא את הניצוצות שבהם ומעלה אותם לקדושה. ולהעלות ניצוצות שנפלו כל כך למטה הוא חידוש. | |||
==== ב - היפך הטבע ==== | |||
והחידוש במסירת נפש בפועל הוא גם בנוגע להאדם שעומד במסירות נפש: כי כשמוסר נפשו בפועל ממש, אזי, המסירות נפש היא (גם) ב[[נפש הטבעית]]. כי לא רק שה[[נפש הטבעית]] לא מונעת למסור נפשה, ה[[נפש הטבעית]] אפילו רוצה למסור נפשה בפועל ממש. ומכיון שנפש הטבעית (מצד עצמה) רוצה לחיות, הרי המסירות נפש שנפעל בה (על ידי [[נפש אלוקית|נפש האלקית]]) הוא התחדשות והיפך טבעה. | |||
כי כשמעורר את כח המסירות נפש שלו בגילוי (שאם יצטרך לזה ח"ו, ימסור את נפשו בפועל), הוא שכח המסירות נפש של הנשמה בא בגילוי, ומכיון שכח הזה הוא הטבע שלה, הרי היא במציאות שלה, ואין שום דבר הפוך מהטבע שלה. אבל במסירות נפש בפועל ממש יש מעלה גדולה וחידוש של המסירות נפש בכח, כי מכיון שלמסור את הנפש בפועל זה הפוך מהטבע של נפש הטבעית (כי היא רוצה לחיות, ולא לסבול), הרי על ידי המסירות נפש שלה היא מתבטלת מהמציאות שלה, וזה עושה גם עליה בנפש האלקית, שגם המסירות נפש שלה תהיה בביטול<ref name=":0">ד"ה ואתה תצוה תשמ"א, סה"מ מלוקט ו'.</ref>. | |||
== מסירת נפש בביטול == | == מסירת נפש בביטול == | ||