190
עריכות
תחיית המתים: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים
| שורה 95: | שורה 95: | ||
ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז"ל{{הערה|שמות רבה (פ"ג,ו)}} עה"פ "אהיה אשר אהיה" שרק "במרובים{{הערה|אע"פ ש"הללו עובדי ע"ז וכו'"}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם" אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו"ר (פי"ד, ג) תנחומא וארא יד פרש"י בא (י, כב) וראה מכילתא ר"פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש"י על הכתוב "ושב ה' אלקיך גו'" שהכוונה בזה לכאו"א בפרט{{הערה|ובלשון רש"י "אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"}}{{הערה|מכיון ש"סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן" ונפסק להלכה בהל' ת"ת{{הערה|הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג}} שכולל כאו"א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד"ה והי' ביום ההוא כו' תש"ג (סה"מ אידיש ע' 78) וראה ד"ה הנ"ל בלקו"ת (דרושים לר"ה ס, א)}}על הפסוק "יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים" שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת. | ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז"ל{{הערה|שמות רבה (פ"ג,ו)}} עה"פ "אהיה אשר אהיה" שרק "במרובים{{הערה|אע"פ ש"הללו עובדי ע"ז וכו'"}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם" אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו"ר (פי"ד, ג) תנחומא וארא יד פרש"י בא (י, כב) וראה מכילתא ר"פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש"י על הכתוב "ושב ה' אלקיך גו'" שהכוונה בזה לכאו"א בפרט{{הערה|ובלשון רש"י "אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"}}{{הערה|מכיון ש"סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן" ונפסק להלכה בהל' ת"ת{{הערה|הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג}} שכולל כאו"א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד"ה והי' ביום ההוא כו' תש"ג (סה"מ אידיש ע' 78) וראה ד"ה הנ"ל בלקו"ת (דרושים לר"ה ס, א)}}על הפסוק "יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים" שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת. | ||
הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ"ת היו בנ"י רק "בנים" ("בני בכורי ישראל") שב"בן" הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע"י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש"הן האדם היה כאחד ממנו" דומה להקב"ה, ולכן "אין מי שיעכב על ידו"{{הערה|רמב"ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו"ש ח"ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע"ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ"ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד"עבד"}} שמצינו ביו"כ שאם עבר על עבירה ביו"כ שבבחירתו התנגד ל"עיצומו של יום" אין הקשר עצמי שמתגלה ביו"כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי"צ תשובה) כביאור הרוגוצובי "דאין קטיגור נעשה סניגור", וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע"ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד"אבינו" ש"בין ובין כך בני הם" אבל | הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ"ת היו בנ"י רק "בנים" ("בני בכורי ישראל") שב"בן" הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע"י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש"הן האדם היה כאחד ממנו" דומה להקב"ה, ולכן "אין מי שיעכב על ידו"{{הערה|רמב"ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו"ש ח"ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע"ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ"ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד"עבד"}} שמצינו ביו"כ שאם עבר על עבירה ביו"כ שבבחירתו התנגד ל"עיצומו של יום" אין הקשר עצמי שמתגלה ביו"כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי"צ תשובה) כביאור הרוגוצובי "דאין קטיגור נעשה סניגור", וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע"ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד"אבינו" ש"בין ובין כך בני הם" אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו). | ||
אבל במ"ת ע"י ש"ובנו בחרת"{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר"ש דשחרית "שכשיאמר ובנו בהרת מכל עם ולשון יזכור מ"ת"(שו"ע אדה"ז ס"ס ס"ד)}}(שבחירה אמיתית שמצד רצונו וטבעו אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) נעשו בנ"י "עבדים" שאינו מצד הטבע שלו ואדרבה העבודה היא היפך הטבע שלו אלא שהוא מצד עצמו ובכח עצמו התקשר לעבדו ית' עד שהוא מתבטל בכל עצם מהותו ואינו מהות ומציאות לעצמו כלל אלא שכל מציאותו היא מציאות האדון בלבד, אז אפילו אינו רוצה לצאת מהגלות הרי זה היפך אמיתיות בחירתו העצמית. | אבל במ"ת ע"י ש"ובנו בחרת"{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר"ש דשחרית "שכשיאמר ובנו בהרת מכל עם ולשון יזכור מ"ת"(שו"ע אדה"ז ס"ס ס"ד)}}(שבחירה אמיתית שמצד רצונו וטבעו אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) נעשו בנ"י "עבדים" שאינו מצד הטבע שלו ואדרבה העבודה היא היפך הטבע שלו אלא שהוא מצד עצמו ובכח עצמו התקשר לעבדו ית' עד שהוא מתבטל בכל עצם מהותו ואינו מהות ומציאות לעצמו כלל אלא שכל מציאותו היא מציאות האדון בלבד, אז אפילו אינו רוצה לצאת מהגלות הרי זה היפך אמיתיות בחירתו העצמית. | ||