2,817
עריכות
בשר בהמה ועוף: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – " {{הערה|" ב־"{{הערה|") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:עוף.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בשר עוף]] | [[קובץ:עוף.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בשר עוף]] | ||
'''בשר''', | '''בשר''' (ללא מילה נוספת) המוזכר ב[[הלכה]], וכן ב[[חסידות]] ובלשון בני אדם, הכוונה לבשר בהמה. ביהדות ישנה חשיבות מיוחדת לבשר, כפי שאמרו [[חז"ל]] כי "אין [[שמחה]] אלא בבשר", כאשר הכוונה לאכילת בשר [[קרבן שלמים]], בזמן [[בית המקדש]]. | ||
== | ==אכילת בשר והקרבתו ביהדות== | ||
{{ערך מורחב|צמחונות}} {{ערך מורחב|קורבנות}} | |||
בתקופה הראשונה לבריאת העולם, נאסר על האדם לאכול מן החי וכל מזונו היה מן הצומח, כפי שכתוב בתורה: {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה}}{{הערה|בראשית א, כט}}. | |||
[[ | בהמשך, לאחר [[המבול]], התיר ה' לנח ולבניו אכילת בשר: {{ציטוטון|כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה; כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל}}{{הערה|בראשית ט, ג}}. | ||
עוד קודם המבול, מסופר בתורה על הקרבת [[קרבנות]] ממין החי: "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ"{{הערה|בראשית ד, ד}}. | |||
בהמשך לאחר המבול מסופר כיצד הקריב נח קרבנות בצאתו מן התיבה: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ"{{הערה|בראשית ח, כ}}. ובהמשך מספרת התורה שה' הריח בריח הניחוח ונשבע שלא יביא שוב מבול לעולם. | |||
לאחר מתן תורה נצטווינו על הקרבת ה[[קרבנות]] השונים וחלק מהקרבנות נצטווינו על אכילתם. [[קרבן עולה]] עולה כליל לה' על גבי המזבח, אך [[קרבן שלמים|קרבנות השלמים]] נאכלים לבעליהם וחלקם לכהנים. [[קרבן פסח]] כולל אכילת בשר וחייבים בו כל ישראל והנמנע מהקרבת הפסח חייב [[כרת]]. | |||
מאז הציווי של הקרבת הקרבנות נאסרה אכילת בשר חולין שנשחט מחוץ למשכן בלא הקרבתו לשלמים{{הערה|[[פרשת אחרי מות]], יז, ג - ד.}}. אך אחרי [[הכניסה הראשונה לארץ|הכניסה לארץ]] הותרה אכילת בשר של חולין כאשר קיימת כוונה טהורה, כפי שאומרת התורה: "כִּי יַרְחִיב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ... בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר{{הערה|דברים יב, כ.}}". | |||
ב[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת חולין]] טז, ב - יז, א.}} מובאת מחלוקת ה[[תנאים]] האם היה על [[בני ישראל]] בשהותם ב[[מדבר סיני]] איסור על בשר תאוה: לדעת [[רבי ישמעאל]] {{ציטוטון|לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה, שבתחלה נאסר להם בשר תאוה משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה}}. את דעתו מביא [[רש"י]] בפירושו על הפסוק{{הערה|וכך כותב: {{ציטוטון|'''בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ וְגוֹמֵר''' – אֲבָל בַּמִּדְבָּר נֶאֱסַר לָהֶם בְּשַׂר חֻלִּין, אֶלָּא אִם כֵּן מַקְדִּישָׁהּ וּמַקְרִיבָהּ שְׁלָמִים ([[ספרי]] עה; [[חולין]] ט"ז ע"ב)}}. ראו גם בפסוקים יב - יד. וב[[אברבנאל]] לפסוק כ.}}. | |||
לעומת זאת [[רבי עקיבא]] סובר שגם במדבר היה מותר להם בשר תאוה באכילה שלא ב[[שחיטה]], והאיסור היה רק על אכילת בשר שנשחט מחוץ למשכן. אלא שלפני כניסתם לארץ הותר להם הבשר, אך נוסף להם איסור אכילת בשר בלא [[שחיטה]]. לדעת רבי עקיבא הפסוק בא ללמד [[דרך ארץ]], {{ציטוטון|שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה אָדָם לֶאֱכֹל בָּשָׂר אֶלָּא מִתּוֹךְ רַחֲבַת יָדַיִם וְעֹשֶׁר}}{{הערה|רש"י על הפסוק, על פי דרשת [[רבי אלעזר בן עזריה]] ב[[חולין]] פד, א. לפי הסברו של [[רש"י]] בשיטתו של רבי עקיבא ([[חולין]] יז, א), הוא מפרש את הפסוק "בכל אות נפשך" כפי דרשת רבי אלעזר בן עזריה.}}. ה[[הלכה]] נפסקה כשיטת רבי עקיבא{{הערה|[[רמב"ם]] הלכות שחיטה פרק ד, יז - יח.}}. | |||
[[הרבי]] ב[[ליקוטי שיחות]]{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/19e7qw75Dlpj4pzJqroPXbEQw_2Brl-Q4/view חלק ד' עמוד 1108 ואילך].}} מתווך את שתי השיטות{{הערה|הוכחת הרבי היא מכך שרש"י בפירושו לתורה מביא את שתי השיטות יחדיו.}}, ומסביר שבמדבר בני ישראל היו מובדלים מ[[גשמיות]], ולכן לא היתה להם אכילה מגושמת, ואכלו רק את ה[[מן]] שהיה לחם מן השמיים ובשר קדוש מה[[קרבנות]], ושתו מ[[בארה של מרים]]. אבל בבואם ל[[ארץ ישראל]] הוטל עליהם [[עבודת הבירורים|לברר את הגשמיות]], ולצורך זה הותר להם לאכול בשר חולין לשם שמים, וכך לברר גם את ה[[תאוה]] הטבעית לאכילת בשר. הכח לזה נוסף להם כשעלו לארץ, "כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך", כלומר: הרחבה בכוחות רוחניים. | |||
אבל לדעת רבי עקיבא גם בהיותם במדבר הותר להם בשר תאוה, כי גם אז יכלו לברר קצת את הבשר, אבל הסדר הרגיל היה באכילת המן. ולכן גם אם מישהו בחר לברר את הבשר לא היה צריך שחיטה, כי לא היתה זו האכילה הרגילה. | |||
===חשיבות אכילת בשר ביהדות=== | |||
[[חז"ל]] אומרים "אין [[שמחה]] אלא בבשר ו[[יין]]". אכילת הבשר והדגים היא חלק ממצוות [[עונג שבת]]{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh2/1/242/2.htm שולחן ערוך או"ח רמ"ב, ב]}} ושמחת [[יום טוב]]{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh4/1/529/7.htm שולחן ערוך או"ח תקכ"ט, ז]}}. | |||
ההימנעות מאכילת בשר, היא אחד ממנהגי האבלות של [[תשעת הימים]] שלפני [[תשעה באב]]. | |||
==הקורבנות== | |||
{{ערך מורחב|קרבנות}} | |||
עבודה מרכזית ב[[משכן]] שעשה [[משה]] ואחר כך ב[[בית המקדש]] היא הקרבת קרבנות, בין השאר מבשר הבהמה, על גבי ה[[מזבח]]. עד כדי כך שלשיטת [[הרמב"ם]] זהו עיקרו של בית המקדש כמ"ש{{הערה|הלכות בית הבחירה א, א.}}: "מצוות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות". | |||
עבודה זו אינה עבודה גשמית בלבד, הקרבת בהמות גשמיות על מזבח גשמי. כמו שכותב [[הרמב"ן]]{{הערה|בפירושו על התורה, ויקרא פרק א'}}, שמהות עבודה זו מוכרחת להתפרש כדבר נעלה. גם רבינו בחיי כתב ש"ענין הקרבנות אשר הם מימות עולם הוא ענין פנימי וסוד נעלם". [[תורת החסידות]] מבארת{{הערה|מאמר ד"ה [[באתי לגני]] תש"י, ומבואר במאמר ד"ה אדם כי יקריב תשמ"ב.}}, ש"קרבנות מלשון קירוב", לקרב את ה[[עולם (בחסידות)|עולם]] שהוא מלשון העלם והסתר על [[אלוקות]] וכן את האדם עצמו, שיהיו [[כלים]] להרגיש [[אלקות]], שעל ידי זה ממשיכים את ה[[שכינה]] ב[[עולם הזה]]. | |||
==אכילת בשר בתורת החסידות== | |||
{{ערך מורחב|עבודת הבירורים}} | |||
בחסידות מבואר שבכל דבר גשמי יש [[ניצוץ קדושה]] המחיה אותו, ועל ידי שימוש בדבר הגשמי לשם שמים [[בירור הניצוצות|מבררים]] אותו ומעלים אותו לקדושה. עליית ה[[חי]] היא על ידי שה[[מדבר]] [[אכילה|אוכל]] אותו, הופך אותו לחלק ממנו ומעלה אותו לדרגתו{{הערה|ראו [[כתר שם טוב]] [https://chabadlibrary.org/books/bsht/kst/1/218.htm סימן ריח], [[לקוטי תורה]] [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/5/13b.htm צו יג, ב].}}. | |||
[[אדמו"ר הזקן]] כותב בספר ה[[תניא]]{{הערה|שם=פרקז|[[ליקוטי אמרים - פרק ז']]}}: {{ציטוטון|האוכל בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם להרחיב דעתו לה' ולתורתו כדאמר רבא חמרא וריחא כו'{{הערה|[[יומא]] עו, ב: {{ציטוטון|והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין}}.}} או בשביל כדי לקיים מצות ענג שבת וי"ט אזי נתברר חיות הבשר והיין .. ועולה לה' כ[[עולה]] וכ[[קרבן]]}}. | |||
אבל באכילה מתוך [[תאווה]], הניצוץ האלוקי בתוך הבשר עולה ל[[שלוש קליפות הטמאות]] עד [[ביאת משיח]], או עד שיעשה האדם [[תשובה מאהבה]] כזו שמחמת ה[[חטא]] הגדול בא ל[[אהבה רבה]], שאז הניצוץ חוזר לקדושה{{הערה|שם=פרקז}}. | |||
כמו כן מבואר ששורש ה[[לחם]] וה[[בשר]] הוא מ[[עולם התוהו]] שלמעלה מהאדם ששורשו מ[[עולם התיקון]], לכן, האדם נצרך לאכילת הלחם והבשר. עם זאת, האדם מברר ומעלה את הלחם והבשר כשהוא עובד את ה' בכח אכילה זו. | |||
בפרטיות יותר, שורש בשר הבהמות הוא מ[[פני שור]] שב[[מרכבה]]. ושורש בשר העופות הוא מ[[פני נשר]] שבמרכבה. ושניהם מנשאים את הכיסא שעליו דמות כמראה אדם. כלומר, על ידי אכילת בשר, האדם מתעלה לדרגה גבוהה יותר ובכוחו לעבוד את ה' בכח אכילה זו. | |||
יחד עם כך שהחיות מנשאות את הכיסא, מבואר שהם נישאות עם הכיסא, הם מתעלות יחד איתו. והוא העניין שבאמצעות אכילת הבשר, הבשר מתעלה ממדריגת חי למדריגת המדבר ועוד למעלה מזה{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/17/31c.htm ליקוטי תורה פרשת בהעלותך לא, ג]}}. | |||
בתורת החסידות מבואר מאמר הגמרא "עם הארץ אסור לאכול בשר{{הערה|"תניא רבי אומר עם הארץ אסור לאכול בשר (בהמה) שנאמר (ויקרא יא, מו) זאת תורת הבהמה והעוף כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף" פסחים מט ב}}" כי הבשר הוא מבחינת ה[[גבורה]] שלכן הוא אדום, ולכן גם אחר הבירור וההעלאה שהאדם מבררו, הוא נכלל בגבורות דקדושה, ונמשך ממנו התלהבות ו"רשפי אש" בעבודת ה'. אך עם הארץ אינו יכול להעלות את הבשר, כי מהגבורות יש יותר יניקת החיצונים{{הערה|בלקוטי תורה בפרשת וזאת הברכה מבאר שהבשר קשור לבחינת האש, ולכן, עם הארץ שאהבתו לה' אינה כרשפי אש אלא אהבה מסותרת. לא יכול לברר את הבשר}} וכיון שאינו יכול להעלותו הבשר מורידו ומשפילו{{הערה|אדמו"ר המהר"ש מבאר בעניין שאכילת בשר "דבאמת זהו היתר גמור", אך מה שעם הארץ אסור לאכול בשר זהו '''מדרך המוסר''' שלהיותו עם הארץ אינו יכול להעלות את הבשר לכן אסור לו לאכלו. [https://chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/632b/1/21/420.htm תורת שמואל תרל"ב ח"ב תכ]}}. אך התלמיד חכם שקשור לבחינת ה[[חכמה]] ו"בחכמה אתברירו" הוא יכול לברר את הבשר ואז הבשר מוסיף בו התלהבות בעבודת ה'. | |||
[[אדמו"ר מהר"ש]] היה פעם ב[[פטרבורג]], נכנס אליו אחד ממקושריו והתאונן שבפטרבורג קשה מאוד להשיג בשר כשר טוב. ענה לו המהר"ש: מי זה אומר שחייבים לאכול בשר, כתוב ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|1=מט, ע"ב.}} עם הארץ אסור לאכול בשר, אסור פירושו קשור, כלומר עם הארץ קשור שהוא חייב דווקא לאכול בשר, יכולים להסתפק בלא בשר תאווה!{{הערה|1=ספר השיחות ה'תש"ד [לה"ק] עמוד [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15795&hilite=ed64b009-98b1-497b-b9e5-c839e09d3433&st=%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%94+%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&pgnum=152 נו].}} | [[אדמו"ר מהר"ש]] היה פעם ב[[פטרבורג]], נכנס אליו אחד ממקושריו והתאונן שבפטרבורג קשה מאוד להשיג בשר כשר טוב. ענה לו המהר"ש: מי זה אומר שחייבים לאכול בשר, כתוב ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|1=מט, ע"ב.}} עם הארץ אסור לאכול בשר, אסור פירושו קשור, כלומר עם הארץ קשור שהוא חייב דווקא לאכול בשר, יכולים להסתפק בלא בשר תאווה!{{הערה|1=ספר השיחות ה'תש"ד [לה"ק] עמוד [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15795&hilite=ed64b009-98b1-497b-b9e5-c839e09d3433&st=%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%94+%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&pgnum=152 נו].}} | ||