חסיד: הבדלים בין גרסאות בדף

'''חסיד''' הוא שם תואר בו נקראים תלמידי וחסידי ה[[בעל שם טוב]] ותלמידי תלמידיו המשתייכים ל[[תנועת החסידות]]. חסיד הוא המתעסק בעבודת ה' באופן פנימי, כלומר עם כוחות נפשו הפנימיים ולא רק במעשה בפועל, ומשלב בקיום התורה והמצוות את יכולותיו השכליים והרגשיים. לאחר התפשטות [[תורת החסידות]] בהנהגת הבעש"ט, דבק הכינוי הזה בכל המאמינים ב[[תורת החסידות]] וההולכים בדרכיה על ידי ה[[מתנגדים]] לדרך החסידות.  

התואר 'חסיד' מופיע בדברי חז"ל כבר בנוגע לאדם הראשון, וגם מאוחר יותר. הם העניקו את הכינוי 'חסיד' למי שנוהג לפנים משורת הדין, ומוותר על טובתו האישית למען הזולת.

 

שיטת החסידות, שבאה להיטיב את תכונותיו של האדם, מדגישה ענינים אלה: אהבת כל אדם מישראל, הידור במצוות, שמחה של מצווה ועוד. לכן, יהודי שלומד חסידות, ומתנהג על פי דרכי החסידות, נקרא חסיד.

 

בשיחות ובמכתבי [[רבותינו נשיאנו]], יש עיסוק רב בשאלות מיהו חסיד ומה הן דרכי החסידות. התשובות על כך מגוונות: יהודי שמתנהג בכל ענייניו טוב יותר מכפי שהוא מחוייב, המקיים מצוות בהידור ובשמחה, המתפלל באריכות ומתעמק במשמעות התפילה, האוהב כל יהודי יותר מאשר עצמו, המהדר במתינות צדקה ובעשיית חסד עם זולתו ועוד.

 

עבודה זו של החסיד, לתיקון לשיפור המידות והמעשים, זוכה לעזרה רבה כאשר קשורים אל הצדיק, אל הרבי. הרבי נותן כוחות, מדריך ומנחה. ה[[התקשרות לרבי]] נעשית על ידי לימוד תורתו והתמסרות לקיום הוראותיו. (הן הוראות פרטיות שנתקבלו במכתבים, ב[[יחידות]] וכדומה, והן הדרכות כלליות שנתן הרבי לכלל ישראל, בהתוועדויות וכדומה). בנוסף לאלה, יש עוד הנהגות המחזקות את רגש ההתקשרות של החסיד לרבי ומסיעות לו לדעת כיצד למלא באופן הטוב ביותר את רצון ה'.