39,916
עריכות
מנהגי ליל הסדר: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(דף חדש: {{בעבודה}} '''ליל הסדר''', הנקרא גם - בפסוק - ליל שימורים, הוא ליל יום טוב הראשון - ובחו"ל גם השני - של פסח. == פ…) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 78: | שורה 78: | ||
=== כרפס - בצד שמאל למטה === | === כרפס - בצד שמאל למטה === | ||
לכרפס מנהגנו ליקח בצל (או תפוח אדמה) [כשנחלשו הדורות התחילו ליקח תפוחי אדמה, אבל הרבי מהר"ש לא | לכרפס מנהגנו ליקח בצל (או תפוח אדמה) [כשנחלשו הדורות התחילו ליקח תפוחי אדמה, אבל הרבי מהר"ש לא היה שבע רצון מזה. הרבי נשיא דורנו אמר: תפוח אדמה לכרפס - זה שייך לנשים]. כרפס הוא נוטריקון: "ס' פרך", כלומר, לזכר ששים ריבוא שעבדו עבודת פרך. | ||
הרבי היה מניח בקערה חתיכת בצל גדולה עם קליפתה, או בצל שלם בקליפתו. | |||
=== מרור - באמצע (למרור), ולמטה באמצע (לכורך) === | === מרור - באמצע (למרור), ולמטה באמצע (לכורך) === | ||
נוהגים ליקח חסה (סאלאט, ובלשון המשנה חזרת) ותמכא (חריין) - שניהם, הן למרור והן לכורך. (הרבי | נוהגים ליקח חסה (סאלאט, ובלשון המשנה חזרת) ותמכא (חריין) - שניהם, הן למרור והן לכורך. (הרבי היה מודד ארבע כפות גדולות מלאות "חריין" טחון, סוחט אותן היטב בידו, ומכין ממנו עיגול קרוב לגודל ביצה. אחר כך עוטף זאת מכל צד בעלי חסה, ובנוסף לכך הניח בפנים חתיכת "חריין" שאינה מפוררת). המרור זכר למרירות חיי אבותינו במצרים. | ||
== סימני הסדר == | == סימני הסדר == | ||
| שורה 389: | שורה 390: | ||
קרה שרצו להגיש מים אחרונים בכלי של כסף ומיאן הרבי מוהריי"צ. | קרה שרצו להגיש מים אחרונים בכלי של כסף ומיאן הרבי מוהריי"צ. | ||
מקריא ההגדה הוא שמתכבד בברכת המזון ובזימון על הכוס (ומכל מקום, יכול לתת רשות לאחר לברך). | |||
בברכת המזון אוחז הכוס (גם כל המסובים), בכף היד, כשהיא מוגבהת והאצבעות זקופות, עד סוף "בונה ברחמיו ירושלים אמן". אז מעמידו על השולחן. | |||
המברך-המזמן, כשמגיע ל"יעלה ויבא", אומר בקול רם את שלשת המשפטים: | |||
"זכרנו ה' אלקינו בו לטובה", "ופקדנו בו לברכה" "והושיענו בו לחיים טובים". ובסוף כל משפט עונים המסובים אמן. | "זכרנו ה' אלקינו בו לטובה", "ופקדנו בו לברכה" "והושיענו בו לחיים טובים". ובסוף כל משפט עונים המסובים אמן. | ||
לאחר ברכת המזון חוזר ונוטל את הכוס בכף ידו ומברך "בורא פרי הגפן" בישיבה, ושותה את הכוס כולו ובבת אחת בהסיבה. | |||
מוזגים את הכוס הרביעית (במלואה). פותחים את הדלת (כדי שנזכור שהוא ליל שימורים ואין אנו מפחדים ממאומה, ובזכות אמונה זו יבוא משיח, וישפוך הקב"ה חמתו על הגויים). | |||
כשליל הסדר חל בחול - לוקחים מנרות הדולקים, שהדליקן לכבוד יום טוב, והולכים לפתוח את כל הדלתות שבין החדר שבו עורכים הסדר לרשות הרבים (או לחצר), ואומרים "שפוך חמתך". השלוחים אומרים אותו אצל הדלת. | |||
הרבי [[מוהרש"ב]] שוחח פעם עם בנו הרבי מוהריי"צ על סגולתו הרוחנית של ליל הסדר ומעלתו, והתבטא: "בפרט בעת פתיחת הדלת - אל תבקש גשמיות, בקש רוחניות" (במחשבה). | |||
אמירת "שפוך חמתך" בישיבה, ואין צריך לעמוד. | |||
יש שנהגו לאחוז הכוס בשעת אמירת "שפוך חמתך", אך אין מנהגנו בכך. | |||
נוהגים לנעול או לסגור את הדלת בסיום אמירת "שפוך חמתך". ובחזירתם של השלוחים מתחילים באמירת "לא לנו". | |||
הלל | == הלל == | ||
אמירת פרקי ההלל. | |||
נרצה | == נרצה == | ||
סדר נרצה נקרא כך, משום העושה כסדר הזה, מרוצה לשמים - כוס ד' - גומר עליו את ההלל ומברך עליו ברכת השיר | |||
רמד. בשו"ע רבנו מובא, שלכתחילה טוב לגמור את ה"הלל" גם כן קודם חצות, אבל אין מדקדקים בזה בבית הרב. | רמד. בשו"ע רבנו מובא, שלכתחילה טוב לגמור את ה"הלל" גם כן קודם חצות, אבל אין מדקדקים בזה בבית הרב. | ||
אמירת ה"הלל" במיושב, ואין נוהגים לאחוז את הכוס בשעת האמירה. | |||
החל מאמירת "שפוך חמתך" ובחלק ה"הלל" של ההגדה - הי' משתנה אצל הרבי אופן האמירה, גלוי לעין כל רואה. לא עוד אמירה בחשאי כשקולו של ה"מקריא" גובר עליו, אלא אמירה בקול, במתיקות נשמעת לאוזן ובדביקות ניכרת לעין. ומפעם לפעם, היו דמעות זולגות מעיניו. והי' גובר והולך באמירת "הלל הגדול" ו"נשמת". | |||
לאחר ברכת "ישתבח" – נוטל את הכוס בכף ידו ומברך "בורא פרי הגפן" בישיבה, ושותה את הכוס כולו ובבת אחת בהסיבה. ומברך ברכה אחרונה על הגפן. | |||
אחר עריכת הסדר כהלכתו יהי' בטוח שמרוצה הוא לשמים ואז אומר: | |||
"לשנה הבאה בירושלים" (רק פעם אחת, ובישיבה). | "לשנה הבאה בירושלים" (רק פעם אחת, ובישיבה). | ||
אין שותים את ה"כוס של אליהו". | |||
מנהג בית הרב: אחר אמירת "לשנה הבאה בירושלים", האדמו"ר מחזיר ושופך היין מכוסו של אליהו [לכוס שלו, ומהבקבוק לכוסו (לתקן) ושוב] אל הבקבוק [וחוזר חלילה פעמים רבות], וכל המסובים מנגנים בשעה זו את הניגון שעל הפסוק (תהלים קיח, כח): "אל-י אתה ואודך" - מעשרת הניגונים של רבנו הזקן [והרבי אמר פעם: שהניגון "אל-י אתה" הוא סגולה לגילוי אליהו שזהו הכנה לביאת משיח, וענינו הוא ביאת המשיח]. | |||
בגמר הסדר, נשארו על קערת הרבי - הזרוע ושיירי החרוסת. | |||
בבית הרב אין נוהגים לומר פזמונים (המובאים בשאר סידורים והגדות של פסח) אחר ההגדה. | |||
בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי הדפיסו חומר הסברה לחגים, ושאלו לרבי מה יאמר העולם על כך שבהגדה של פסח אין את הפזמון "חד גדיא". | בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי הדפיסו חומר הסברה לחגים, ושאלו לרבי מה יאמר העולם על כך שבהגדה של פסח אין את הפזמון "חד גדיא". | ||
ענה הרבי: הרבי השווער [הרבי מוהריי"צ] החזיק בדיעה, שהעולם צריך ללכת אחרי ליובאוויטש, ולא ליובאוויטש אחרי העולם. | ענה הרבי: הרבי השווער [הרבי מוהריי"צ] החזיק בדיעה, שהעולם צריך ללכת אחרי ליובאוויטש, ולא ליובאוויטש אחרי העולם. | ||
אין אומרים "חסל סידור פסח", בגלל שבחב"ד לא נגמר הפסח, אלא הוא נמשך באופן תמידי. | |||
== אחרי הסדר == | |||
אין נוהגים לומר שיר השירים אחר הסדר [הרבי כותב: שיש נוהגים לומר ולקרות שיר השירים . . בזמנים מסויימים במשך השנה. ולפי מנהג חב"ד - שאין אומרים זה . . מלבד יוצא מן הכלל שיש נוהגים לומר שיר השירים בליל הסדר, ובפרט בליל שני - כפי שנהג אאמו"ר ז"ל]. | |||
משנת [[תשי"א]] עד שנת [[תש"ל]], לאחר הסדר (בלילה השני), הי' הרבי נוהג להתוועד (כמובן - בלא שתיית "לחיים") בבית הכנסת. | |||
חייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר על הנסים והנפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו, עד שתחטפנו שינה. | |||
כאשר היינו אברכים, מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, היו בליל פסח ערים כל הלילה. בליל פסח השערים פתוחים, ואפשר לקבל בו הרבה. | כאשר היינו אברכים, מספר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, היו בליל פסח ערים כל הלילה. בליל פסח השערים פתוחים, ואפשר לקבל בו הרבה. | ||
קריאת שמע שעל המיטה | |||
נוהגים לקרות בלילה זו רק פרשת "שמע" וברכת "המפיל", אבל לא שאר דברים שנוהגים לקרות בשאר לילות - כי לילה זה הוא לילה המשומר מן המזיקין (בחוץ לארץ בלילה השני קוראים קריאת שמע שעל המיטה כרגיל כמו בכל יום טוב). | |||