2,369
עריכות
נבואה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תיקוני כתיב וקישורים
כתית למאור (שיחה | תרומות) מ (החלפת טקסט – "תשנ"א" ב־"תנש"א") |
דוד קורצוג (שיחה | תרומות) (תיקוני כתיב וקישורים) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
== מהותה והזכאים לה == | == מהותה והזכאים לה == | ||
*'''מיסודי הדת''': האמונה בכך שהשם מנבא את האדם היא '''מיסודי הדת.'''{{הערה|הלכות יסודי התורה פ"ז הלכה א.}} | *'''מיסודי הדת''': האמונה בכך שהשם מנבא את האדם היא '''מיסודי הדת.'''{{הערה|רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ז הלכה א.}} | ||
*'''על מי חלה''': [[חכם]] גדול בחכמה, גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד{{הערה|שם הלכה א.}}. | *'''על מי חלה''': [[חכם]] גדול בחכמה, גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד{{הערה|שם הלכה א.}}. | ||
*'''מכיר בעצמו''': הנביא יודע ומכיר בעצמו שהוא נביא - "ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים"{{הערה|שם הלכה א'.}}. | *'''מכיר בעצמו''': הנביא יודע ומכיר בעצמו שהוא נביא - "ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים"{{הערה|שם הלכה א'.}}. | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
== סימני נביא == | == סימני נביא == | ||
כדי להוכיח שהוא נביא זקוק הנביא לשני הסימנים הבאים: | כדי להוכיח שהוא נביא זקוק הנביא לשני הסימנים הבאים: | ||
*'''ראוי לכך:''' 1. אדם שהיינו יודעים בו | *'''ראוי לכך:''' 1. אדם שהיינו יודעים בו מתחילתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו, שנתעלה בהן על כל בני גילו, והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה. | ||
*'''קיום דבריו:''' 2. בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו{{הערה|שם הלכה ז.}}. ומהות האות שלו - שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו, ואינו צריך לעשות דברים שיש בהם שינוי מטבע העולם{{הערה|פרק י הלכה א.}}. ובודקים את כל דבריו, ואם '''כל'''{{הערה|שלא כמעוננים וקוסמים, שרק חלק מדבריהם אמת.}} נבואתו אמת - הרי הוא נביא אמת. | *'''קיום דבריו:''' 2. בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו{{הערה|שם הלכה ז.}}. ומהות האות שלו - שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו, ואינו צריך לעשות דברים שיש בהם שינוי מטבע העולם{{הערה|פרק י הלכה א.}}. ובודקים את כל דבריו, ואם '''כל'''{{הערה|שלא כמעוננים וקוסמים, שרק חלק מדבריהם אמת.}} נבואתו אמת - הרי הוא נביא אמת. | ||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
==מחלוקת במצב הנבואה== | ==מחלוקת במצב הנבואה== | ||
ישנה מחלוקת בין גדולי ישראל באם נבואה תיתכן בכל אדם בין אם הוא בדרגה המתאימה לכך ובין אם לאו. הרמב"ם{{הערה|הלכות יסודי התורה פרק ז. מורה נבוכים, חלק ב' פל"ב.}} סבור שנבואה תיתכן רק באדם הראוי לכך ואשר התעלה למדרגה המתאימה לכך, וגם אז, במצב בו אדם ראוי לנבואה, היא אינה מוכרחה לבוא אלא אם יחפוץ בכך הקב"ה. גדולי ישראל אחרים כמו המלבי"ם{{הערה|פירוש המלבי"ם, עמוס פ"א פס"א.}} סבורים שנבואה תיתכן בכל אדם גם בכזה שאינו מוכן לכך מצד דרגתו, ובלבד שיהיה לעם ישראל צורך בנבואתו. [[תורת החסידות]]{{הערה|ד"ה ונחה עליו אחרון של פסח [[תשכ"ה]] אות ו'. נמצא בספה"מ מלוקט חלק ב' עמ' נ. ראה גם ב[[ליקוטי שיחות]] חי"ז שיחה א' לפר' שמיני עמ' 94 הערה 20.}} מכריעים כדעת הרמב"ם, שנבואה תיתכן רק באדם שהכין עצמו והתעלה לדרגה הראויה לכך, אך כל זה רק בזמן הגלות. | ישנה מחלוקת בין גדולי ישראל באם נבואה תיתכן בכל אדם בין אם הוא בדרגה המתאימה לכך ובין אם לאו. [[הרמב"ם]]{{הערה|הלכות יסודי התורה פרק ז. מורה נבוכים, חלק ב' פל"ב.}} סבור שנבואה תיתכן רק באדם הראוי לכך ואשר התעלה למדרגה המתאימה לכך, וגם אז, במצב בו אדם ראוי לנבואה, היא אינה מוכרחה לבוא אלא אם יחפוץ בכך הקב"ה. גדולי ישראל אחרים כמו המלבי"ם{{הערה|פירוש המלבי"ם, עמוס פ"א פס"א.}} סבורים שנבואה תיתכן בכל אדם גם בכזה שאינו מוכן לכך מצד דרגתו, ובלבד שיהיה לעם ישראל צורך בנבואתו. [[תורת החסידות]]{{הערה|ד"ה ונחה עליו אחרון של פסח [[תשכ"ה]] אות ו'. נמצא בספה"מ מלוקט חלק ב' עמ' נ. ראה גם ב[[ליקוטי שיחות]] חי"ז שיחה א' לפר' שמיני עמ' 94 הערה 20.}} מכריעים כדעת הרמב"ם, שנבואה תיתכן רק באדם שהכין עצמו והתעלה לדרגה הראויה לכך, אך כל זה רק בזמן הגלות. | ||
==חזרת הנבואה== | ==חזרת הנבואה== | ||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
ולכן לא מספיק הקשר עם הקב"ה עצמו, אלא צריך שיהיה יהודי בשר ודם שעל ידו יתגלה הקב"ה, ו"אליו תשמעון". | ולכן לא מספיק הקשר עם הקב"ה עצמו, אלא צריך שיהיה יהודי בשר ודם שעל ידו יתגלה הקב"ה, ו"אליו תשמעון". | ||
בגמרא נאמר "משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה [[רוח הקודש]] מישראל", אך [[הרמב"ם]] פוסק להלכה את התנאים לגילוי הנבואה, ומובן שזוהי הלכה לדורות, ונוגעת לבני ישראל גם בזמן הגלות, לכן ברור שאין כוונת הגמרא שנסתלקה לגמרי, שאז היה מתאים הלשון 'בטלה' או 'פסקה', אלא רק שאינה מצויה כמקודם לפי שאין אנשים רבים הראויים להשראת השכינה, אלא רק בחכמי הדור, כנאמר בגמרא "מיום שחרב [[בית המקדש]] ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים". | בגמרא {{הערה|סוטה מח ב.}} נאמר "משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה [[רוח הקודש]] מישראל", אך [[הרמב"ם]] פוסק להלכה את התנאים לגילוי הנבואה, ומובן שזוהי הלכה לדורות, ונוגעת לבני ישראל גם בזמן הגלות, לכן ברור שאין כוונת הגמרא שנסתלקה לגמרי, שאז היה מתאים הלשון 'בטלה' או 'פסקה', אלא רק שאינה מצויה כמקודם לפי שאין אנשים רבים הראויים להשראת השכינה, אלא רק בחכמי הדור, כנאמר בגמרא {{הערה|בבא בתרא יב ב.}} "מיום שחרב [[בית המקדש]] ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים". | ||
נוסף לכך, | נוסף לכך, הרמב"ם כותב ב'אגרת תימן', על-פי חישוב שעושה מנבואת בלעם שמשנת ד'תתקע"ו (לפני כ-800 שנה) - תחזור הנבואה לישראל. ואכן באותה תקופה חיו כמה וכמה אנשי מופת בעלי רוח הקודש, עד לגילוי חכמי [[הקבלה]] - האריז"ל, הרמ"ק ועוד. עם התגלותה של החסידות, וזריחת הגאולה בעולם, שוב מתגלה חזרת הנבואה לישראל בכל עוצמתה בנשיאי החסידות, החל מ[[הבעל שם טוב]] הקדוש שהיו נראים על ידו ניסים היוצאים מהטבע, והיה רואה בעיניו ממש מסוף העולם ועד סופו, והמשך [[פורטל:נשיאי חב"ד|בנשיאי [[חסידות חב"ד]]]], שענו לשואלים בעצות [[גשמיות]], שזה נמסר רק לנביאים ממש, וגילו מופתים למעלה מהטבע לגמרי ובלי הגבלה כלל. ובעיקר מתגלית הנבואה אצל [[מלך המשיח]] עוד קודם הגאולה, כמעין גילוי שלימות הנבואה בגאולה. | ||
מכיון שנשיא החסידות הוא נביא ה', מקבל כל נושא הנהגתו וחיוב הציות אליו משמעות של חובה הלכתית. כיון שנתקיימו בו התנאים שמונה הרמב"ם, שיהיה ראוי לכך בחכמתו ובמעשיו, ואמר דברים העתידים להיות ונאמנו דבריו - חל על עם ישראל חיוב הלכתי לציית לכל אשר יאמר. ולא מפני האותות שהראה, אלא מפני ציווי הקב"ה בתורה. | מכיון שנשיא החסידות הוא נביא ה', מקבל כל נושא הנהגתו וחיוב הציות אליו משמעות של חובה הלכתית. כיון שנתקיימו בו התנאים שמונה הרמב"ם, שיהיה ראוי לכך בחכמתו ובמעשיו, ואמר דברים העתידים להיות ונאמנו דבריו - חל על עם ישראל חיוב הלכתי לציית לכל אשר יאמר. ולא מפני האותות שהראה, אלא מפני ציווי הקב"ה בתורה. | ||
| שורה 54: | שורה 54: | ||
[[קובץ:נבואת הגאולה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נבואת [[הרבי]] "הנה הנה [[משיח]] בא" בשלט פרסום בחזית [[בית הכנסת]] בית מנחם ב[[כפר חב"ד]]]] | [[קובץ:נבואת הגאולה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נבואת [[הרבי]] "הנה הנה [[משיח]] בא" בשלט פרסום בחזית [[בית הכנסת]] בית מנחם ב[[כפר חב"ד]]]] | ||
למרות שבגמרא{{הערה|יומא ט ב.}} כתוב כי משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי נסתלקה [[רוח הקודש]] [כלומר: הנבואה] | למרות שבגמרא{{הערה|יומא ט ב.}} כתוב כי משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי נסתלקה [[רוח הקודש]] [כלומר: הנבואה] | ||
מישראל"{{הערה|1=ולהעיר הלשון "נסתלקה" בשונה ללשון "בטל" שנאמר שם בגמרא לגבי התמיד, משמע שלא נסתלקה לגמרי. ראה [ | מישראל"{{הערה|1=ולהעיר הלשון "נסתלקה" בשונה ללשון "בטל" שנאמר שם בגמרא לגבי התמיד, משמע שלא נסתלקה לגמרי. ראה [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15812&st=&pgnum=85&hilite= לקוטי שיחות חלק י"ד פרשת שופטים עמ' 73 (עמ' 85)]}}, כותב הרמב"ם{{הערה|1=ב[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37845&st=&pgnum=29&hilite= אגרת תימן].}} על-סמך חישוב הרמוז בנבואת בלעם, שקיבל במסורת מאבותיו, שהנבואה תחזור לישראל כבר בשנת ד' אלפים תתקע"ו. | ||
וזה לשונו: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת, ותחזור הנבואה לישראל. ואז יאמרו להם הנביאים "מה פעל אל". ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים, ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ותפ"ח שנה, שהסימן "בתפ"ח גאולים". ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תתקע"ו ליצירה. ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח, שנאמר יואל ג' א' "ונבאו בניכם ובנותיכם" וגו'". | וזה לשונו: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת, ותחזור הנבואה לישראל. ואז יאמרו להם הנביאים "מה פעל אל". ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים, ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ותפ"ח שנה, שהסימן "בתפ"ח גאולים". ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תתקע"ו ליצירה. ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח, שנאמר יואל ג' א' "ונבאו בניכם ובנותיכם" וגו'". | ||