מאסרו השני של אדמו"ר הזקן: הבדלים בין גרסאות בדף

פחות משנתיים לאחר שהשתחרר ממאסרו הראשון, באיסור חג הסוכות תקס"א, [[כ"ד תשרי]], התבקש אדמו"ר הזקן בשנית לפטרבורג{{הערה|לוח היום יום עמוד 4.}}.

במסורת החסידית מסופר{{הערה|'הרב מליאדי ומפלגת חב"ד' פרק י"ב.}} שכאשר הגיע לאדמו"ר הזקן השמועה שרוצים לאסור אותו בשנית שלח שליח דחוף אל הנסיך ליובאמירסקי שמשל בתקופה זו על העיירות והיישובים בסביבות פטרבורג והיה בקשרי ידידות עם אחד החסידים, להתייעץ עמו האם למסור עצמו למאסר, והשליח נכנס באמצע הלילה לחדרו של הנסיך במסירות נפש, והנסיך הכריע שלא לברוח ואף השליש לידי החסיד סכום של 500 רובל להוצאות הדרך.  

בתחילת חודש כסלו, הסנאטור והמשורר דירז'אבין (שנשלח לרוסיה הלבנה מתוך מטרה לחקור את סיבת הרעב בחבל ארץ זה, והיה נתון להשפעת המשכילים והמתנגדים), שיגר מכתב ובו חוות דעת והמלצות כיצד לעצור את התפשטות הרעב וכיצד לסייע ב'תיקון' אורח חייהם של היהודים, ובחוות דעת זו נכלל קטע ביקורת על ההתנהלות בחצרו של אדמו"ר הזקן - דבר שהשפיע על מאסרו של אדמו"ר הזקן{{הערה|אגרות בעל התניא ובני דורו, עמוד קמא.}}.

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=נלאיתי נשוא לסבול חירופיו ובזיונותיו ושקריו, אשר ממציא עלינו עלילות גדולות. אשר לא נראו ולא נשמעו מימי עולם, כי אם בימי פולין מן הגלחים [{{=}} הכמרים] שלהם, שהיו מעלילים על היהודים שנצרכים על פסח לדם אדם וכיוצא בו מעלילות, ומחמת זה נשפך דם נקי הרבה מבני עמנו. ובוודאי גם הוא לא ראה ולא שמע מעולם, רק מה איכפת לו שהולך חפשי ומרחיב פה ולשון כרצונו. הנה הוא בעצמו הודה ששמע ובעצמו לא ידע עדיין הדבר בבירור, מטריח את כבוד אדונינו הרחמן הקיסר ירום הודו, ולא לברר הדבר תחלה על ידי מקומות המשפטים. וכל העבד הנכנע באמת להקיסר ירום הודו והוא בן נחמד לאביו אינו רשאי להטריח את כבודו אם לא שהדבר ברור.{{ש}}{{ש}}ועתה אין לי להשען כי אם על אדונינו הקיסר ירום הודו, אך בטוח אני על גודל החסד של הקיסר ירום הודו וענוותנותו, שבגודל חסדו עינו יביט ממכון שבתו על דכא ויבין האמת. וכי נקיתי - מן המיצר יוציאני ויצילני.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=6664&st=&pgnum=162 אגרות בעל התניא ובני דורו, עמוד קמה]}}

ב[[כ"ג בכסלו]] [[תקס"א]], פקד הצאר [[פאבל]] על שחרורו של אדמו"ר הזקן ועל מעצר בית, ובו ביום חתם אדמו"ר הזקן עם ערבים, שעטיל בן נח{{הערה|באגרות קודש [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/igrot/3/28.htm מסתפקים בקריאת שם זה].}} כהן ושעוויל בן יהודה, על התחייבות שיגור בביתו של צעברעט, ששם מתגוררים יהודים, ושלא יעזוב את [[פטרבורג]] עד שיותר לו{{הערה|[[אגרות קודש - אדמו"ר הזקן]], [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/igrot/3/27.htm נספחים 27-28].}}, וביום [[כ"ז בכסלו]], נר שלישי של [[חנוכה]], שוחרר{{הערה|[[היום יום]], כז בכסלו.}}.

למסורת נוספת, שוחרר אדמו"ר הזקן ב[[כ"ט בכסלו]], נר חמישי של חנוכה, ו[[הרבי]] כתב על כך: {{ציטוטון|ויש לומר {{מונחון|דבשניהם|גם בכ"ז וגם בכ"ט בכסלו}} היו עניני גאולה (גם כפשוטם)}}.

לאחר מכן, כאשר הגיע אדמו"ר הזקן לר' יואל מאמיצסלאוו, קיבל אותו ר' יואל בכבוד גדול וקרא לו "[[שלום עליכם]] רבי", ולתמיהתו של אדמו"ר הזקן השיב שהוא אכן רבו, היות וכאשר היה צעיר ואדמו"ר הזקן עוד התגורר ב[[וויטבסק]], שאל את אדמו"ר הזקן פשט בגמרא ואדמו"ר הזקן השיב לו. כאשר שמע זאת אדמו"ר הזקן שאל אותו מדוע לא פדה אותו כפי הדין שתלמיד חייב לפדות את רבו, ור' יואל השיב שאם זה היה תלוי בכסף היה עושה כל התלוי בו, אך לא היה לו כיצד לסייע בשחרורו.