תהלוכה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''תהלוכה''', הוא סדר שהחל משנת [[תשט"ו]], נקבע ב[[בית חיינו]] לפיו ב[[חג הפסח]] וב[[חג השבועות]] תתקיים "תהלוכה" של מאות [[חסידים]] לאזורים שונים ברחבי העיר [[ניו יורק]]. מטרת התהלוכה היא להגיע לבתי הכנסת ולחזור בפני [[יהודים]] שיחות מ[[הרבי]] אודות עניינו של החג.  

כבר בשנים הראשונות ל[[נשיאות]] הרבי הוא עורר את ההנהגה שתלמידי ה[[תמימים]] שנוסעים לבתיהם לערים רחוקות לרגל חג הפסח, יחזרו שם מאמרי דא"ח. הרבי אף ביקש רשימה של שמות הבחורים שאכן עשו זאת. כך החל להתמסד בקרב התמימים הנוהג ללכת לבתי כנסיות באזורים שונים ולחזור שם מאמרי חסידות.  

עם זאת, תהלוכה מאורגנת וממוסדת התקיימה לראשונה בשנת תשט"ו. וכך נראתה התהלוכה: קהל רב של אברכים ותלמידי התמימים צועדים בצוותא, מתוך שירה ו[[ניגונים]], מרחק רב. כאשר קבוצות הצועדים מתקרבות ליעדן, הן מתפצלות לשכונות היהודיות, וכל קבוצה לשכונה שנקבעה לה. כשקבוצת הצועדים מגיעה למרכז השכונה, הם יוצאים בריקוד נלהב במרכז השכונה ומצרפים אליהם את היהודים המקומיים. לאחר הריקוד מתפזרים הצועדים איש איש לבית הכנסת שנקבע עבורו שהוא ינאם בו. לאחר [[תפילת ערבית]] של יום טוב שני (או אחרון), מתאספים שוב הצועדים למקום מרכזי שבו מתקיים 'קידוש' גדול ואחר כך הם צועדים בדרכם חזרה לבית הכנסת של הרבי, ל-770.  

בשנים הראשונות היה הנוהג שב"תהלוכות" של חג הפסח וחג השבועות, כאשר משתתפי התהלוכה שבו לקראון הייטס, היו נכנסים ל[[גן עדן התחתון]] מול חדרו הק' של הרבי, ומנגנים ב[[שמחה]] רבה. ה[[מזכיר]] הראשי של הרבי, הרב [[חמ"א חדוקוב]] היה נכנס אז לחדרו הק' של הרבי ומודיע לו שה"תהלוכה" חזרה בשלום והרבי היה מוסר באמצעותו [[ברכה]] קצרה למשתתפים לתהלוכה. לדוגמא, פעם התבטא הרבי: כיון ששרים כעת את ה[[ניגון הופ קוזק]], "זאל מען אריין האפקען צו די [[גאולה]] אמיתית והשלימה" [= שירקדו ויקפצו לתוך הגאולה…] ובהזדמנות אחרת (שבועות תשכ"ט), איחל הרבי שיהיה "תמוך אשורי במעגלותיך", כלומר שיהיה [[תענוג]] בפעמי ההליכה. (ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] יום ב' של החג, ביאר אז הרבי עניין זה בעבודת ה', בהתבסס על תורת הבעש"ט).  

פעם, כאשר התמהמהה ה'תהלוכה' מלשוב במועד הרגיל, הביט הרבי על השעון בפליאה ושאל: "כמה זמן לוקח להגיע מ[[בורו פארק]] לכאן?! מדוע לא הגיעו עדיין?!"...  

 

עם קבלת הידיעה על שובם בשלום של משתתפי ה'תהלוכה', נוסף לברכה שמעניק להם הרבי נוהג הרבי להקדיש שיחה מיוחדת למשתתפי ה'תהלוכה', הן ב[[התוועדות]] יום אחרון של פסח, הן ב[[התוועדות]] יום ב' דחה"ש ובכמה פעמים גם ב[[התוועדות]] יום שמחת-תורה.  

במשך השנים מוסיף הרבי להראות חביבות יתרה לנושא ה'תהלוכה' בכך שמיד לאחר [[תפילת מנחה]] יוצא מהדלת הראשית של '770' ומלווה במבטו את ההולכים בתהלוכה עד שהאחרון שבהם נעלם מהאופק.

הרבי עומד וסוקר כל אחד מהעוברים לפניו ובידיו הק' מעודד להגברת השירה והשמחה (כשפונה לשוב להיכל קדשו, מצדיע בידו הק' לאות תודה לעבר מפקד המשטרה שפקודיו ליוו את הצועדים).  

ברבות השנים, מוסיף הרבי ויוצא - לא רק ללוות את היוצאים ל'תהלוכה' - אלא גם לקבל את פניהם עם שובם מה'תהלוכה'. הרבי יוצא מחדרו הק' (ב-'770' או בבניין הספרי'ה הסמוך אם שוהה שם אותה שעה) ובידיו הק' מעודד את הקהל בשירת ה'מארש'. הרבי עומד כך למשך זמן מה, תוך שהוא סוקר את כל המשתתפים ואחר כך שב לחדרו הק'.  

בשנת [[תנש"א]], היו שני אירועים יוצאי דופן וייחודיים: הן במוצאי שביעי-של-פסח והן בחג השבועות, כשיצא הרבי מחדרו הק' לקבל את פני השבים מה'תהלוכה', לאחר שעודד את השירה, רמז לנאספים שברצונו לומר שיחה ואמר שיחת-קודש על מעלתו וחשיבותו של היום.

באחת ההזדמנויות התבטא הרבי על ההולכים ל'תהלוכה': "אלה שהלכו בתהלוכה ופעלו שמחה אצל הזולת ועד שרקדו כפשוטו, יתקיים אצלם שלימוד התורה שלהם יהיה באופן מופלג, למעלה מכל הענינים הארציים, שהרי זהו עניין הריקוד - הגבהת הרגליים מהארץ, וכן קיום המצוות שבהם יהיה באופן כזה". (משיחת שבת פרשת בראשית תשל"א).