|
|
| שורה 16: |
שורה 16: |
| ==ההיתר== | | ==ההיתר== |
| מההיתרים ללמוד חכמות חיצוניות הוא - על מנת להתפרנס מהחכמה, או אם הוא יודע לנצל את החכמות הללו ללימוד התורה, כפי שעשו ה[[רמב"ם]] וה[[רמב"ן]] ועוד גדולי ישראל רבים{{הערה|[[תניא]] סוף פרק ח'.}}. | | מההיתרים ללמוד חכמות חיצוניות הוא - על מנת להתפרנס מהחכמה, או אם הוא יודע לנצל את החכמות הללו ללימוד התורה, כפי שעשו ה[[רמב"ם]] וה[[רמב"ן]] ועוד גדולי ישראל רבים{{הערה|[[תניא]] סוף פרק ח'.}}. |
| ===לצורך מניעת עבירה===
| | [[הרבי]] במכתב{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק ג', אגרת תצה.}} מבאר ומונה 6 אופנים שונים של לימוד חכמות האומות באופן המותר. |
| ישנו היתר מיוחד{{הערה|עיין אחרונים שו"ע או"ח רספ"ה}} ובו מותר לאדם ואף יש צורך לחשוב חוכמות חיצוניות, וזאת כאשר הוא אנוס לחשוב דברי תורה וחכמה בכדי לא לעבור על איסור הרהור בדברי תורה במקומות אסורים כמו במבואות המטונפות.
| |
| סוג ההיתר הזה נכלל בכוונת המדרש{{הערה|דברים רבה פרק ח, ו}}:"שאלו את שמואל והלא אתה אסטרולוגי, אמר להם, לא הייתי מביט אלא בשעה שהייתי נפנה לבית המים" .באופן כזה, לימוד החוכמות הוא לא רק היתר, אלא גם מצוות לא-תעשה.אך יש לציין שלימוד זה אינו לשם שמיים אלא רק בשעת הדחק. ההבדל בין לימוד לשם-שמים לבין לימוד לצורך קיום מצוות לא-תעשה של אי-לימוד תורה אסור, כמוהו כחילוק שבין אופן עבודת ה' "בכל דרכיך דעהו" לבין קיום מצווה בפועל. שני האופנים האלה מתיישבים עם שתי הדוגמאות המובאות בתניא פרק ז', להעלאת דברים גשמיים מקליפת נוגה לקדושה. הראשון הוא מה שנאמר: "האוכל {{מונחון|בשרא שמינא דתורא|בשר שור שמן}} ושותה יין מבושם להרחיב דעתו לה' ולתורתו". אכילה זו אינה מצווה, אלא רק כעין הכשר מצווה ללימוד התורה שבא אחר-כך. השני הוא שהאכילה שנועדה "בשביל לקיֵם מצות עונג שבת ויום טוב". אכילה זו היא בעצמה מצוות עשה מדברי סופרים של עונג שבת.
| |
| ===לצורך פרנסת האדם===
| |
| מותר לאדם ללמוד חוכמות חיצוניות באם זה לצורך פרנסה ועבודותו בלבד.
| |
| ===לצורך לימוד תורה וקיום מצוות===
| |
| לעיתים אדם הלומד תורה או רוצה לקיים מצווה, נתקל בדבר לא מובן בסוגייה שבכדי להבינו ולקיים את המצווה נדרש ללמוד חכמות חיצוניות. במצב כזה, שהלימוד הוא רק בשביל השלמת הידע בתורה, מותר לאדם ללמוד. על כך אמר [[רב]]{{הערה|סנהדרין ה, ב}} שגדל י"ח חדשים אצל רועה בהמות כדי לידע איזה מום קבוע ואיזה מום עובר. סוג לימוד זה אינו לימוד תורה ולא קיום מצווה, אלא הכנה והכשר לקיום וידיעת תורה ומצוות.
| |
| | |
| כמו כן [[הרבי]] במכתב{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק ג', אגרת תצה.}} מבאר ומונה 6 אופנים שונים של לימוד חכמות האומות באופן המותר.
| |
|
| |
|
| א. לימוד מתוך ה[[תורה]], בהיותה ה'מפה' של כל ה'בניין' - ה[[עולם העשיה הגשמי|עולם]] כמובא במדרש{{הערה|[[בראשית רבה]] בתחילתו.}}. - דין לימוד זה הוא [[לימוד תורה]] ממש. | | א. לימוד מתוך ה[[תורה]], בהיותה ה'מפה' של כל ה'בניין' - ה[[עולם העשיה הגשמי|עולם]] כמובא במדרש{{הערה|[[בראשית רבה]] בתחילתו.}}. - דין לימוד זה הוא [[לימוד תורה]] ממש. |