|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| | {{לעריכה|חוסר סדר}} |
| {{להשלים|כל הערך=כן}} | | {{להשלים|כל הערך=כן}} |
| לימוד '''חכמות חיצוניות''' (נקרא גם: '''לימודי חול''') הוא לימוד ועיסוק בחכמות העולם, כגון חשבון, אסטרונומיה, רפואה, לשונות זרות ועוד - חכמות הנחשבות חיצוניות, להבדיל מחכמת ה[[תורה]]. באופן כללי, לימוד זה אסור על פי ההלכה, למעט באופנים מסויימים בהם הדבר מותר. | | לימוד '''חכמות חיצוניות''' (נקרא גם: '''לימודי חול''') הוא לימוד ועיסוק בחכמות העולם, כגון חשבון, אסטרונומיה, רפואה, לשונות זרות ועוד - חכמות הנחשבות חיצוניות, להבדיל מחכמת ה[[תורה]]. באופן כללי, לימוד זה אסור על פי ההלכה, למעט באופנים מסויימים בהם הדבר מותר. |
| שורה 12: |
שורה 13: |
|
| |
|
| [[הרבי]] הסביר את הדיוק בהגדרת אדמו"ר הזקן שהלימוד "'''מטמא'''" את המוחין - כשם שבדיני [[טומאה וטהרה]], לא ניכר שום שינוי במציאות הדבר שנטמא, ואין זו אלא נגיעה קלה, אך באמת נפעל שינוי עצום ביחס לדבר לגבי [[קדשים]] וכדומה; וכמו כן, הטומאה מתייחדת בכך שהיא חלה על כל יהודי ללא חילוקי גילאים, מתינוק בן יומו ועד זקן בן מאה ועשרים, אם נגעו בטמא - נטמאו. וכך הוא הדבר לגבי פעולתו השלילית של לימוד חכמות חיצוניות{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=101&hilite= שיחת י"ג תמוז תשמ"ב].}}. | | [[הרבי]] הסביר את הדיוק בהגדרת אדמו"ר הזקן שהלימוד "'''מטמא'''" את המוחין - כשם שבדיני [[טומאה וטהרה]], לא ניכר שום שינוי במציאות הדבר שנטמא, ואין זו אלא נגיעה קלה, אך באמת נפעל שינוי עצום ביחס לדבר לגבי [[קדשים]] וכדומה; וכמו כן, הטומאה מתייחדת בכך שהיא חלה על כל יהודי ללא חילוקי גילאים, מתינוק בן יומו ועד זקן בן מאה ועשרים, אם נגעו בטמא - נטמאו. וכך הוא הדבר לגבי פעולתו השלילית של לימוד חכמות חיצוניות{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59219&st=&pgnum=101&hilite= שיחת י"ג תמוז תשמ"ב].}}. |
|
| |
| ==טומאת הלימוד==
| |
| ישנה שיחה של [[הרבי מליובאוויטש]]{{הערה|תורת מנחם תשמ"ב חלק ד', עמ' 1837-1839}} בקשר לחינוך הילדים בעת תקופת ה'חופש', בה הוא אומר שההתעסקות בחינוך הימים אלו היא בגדר ענין שהזמן גרמא – כי ברוב הארצות (שבהם נמצאים רוב מנין ורוב בנין בני ישראל) נותנים בימים אלו 'חופש' לילדים שלא יצטרכו ללמוד לימודים שאינם 'לימודי קודש'.
| |
|
| |
| ולכן, הרי זה זמן מסוגל ביותר להשתדל שהילדים יוסיפו בלימוד התורה, מאחר שזמנם פנוי יותר, מפני ה'חופש' מלימודים שאינם לימודי קודש. הרבי הוסיף שאינו רוצה לקרוא ללימודים אלו בשם 'לימודי חול' – כי באמת היו צריכים להשתדל שלימודים אלו יהיו על טהרת הקודש, היינו, ללמוד חכמת החשבון כדי שיוכלו ללמוד ולדעת את החשבונות והמדידות הקשורות עם הלכות עירובין, או 'חישוב תקופות ומזלות' – כמבואר בגמרא {{הערה|שבת עה, א.}}שעל זה נאמר "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים".
| |
|
| |
| הרבי מבאר ש[[אדמו"ר הזקן]] מבאר בתניא {{הערה|פרק ח}} שעל ידי לימוד חכמות חיצוניות "הוא מלביש ומטמא בחינת חב"ד שבנפשו האלקית בטומאת קליפת נוגה שבחכמות אלו", מלבד כאשר "עושה אותן קרדום לחתוך בהן, דהיינו, כדי להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה', או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו", בדוגמת "הרמב"ם והרמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן".
| |
|
| |
| הרבי אומר שמשום שרבינו הזקן דייק בלשונו, לומר שעל ידי לימוד חכמות חיצוניות "מלביש ומטמא בחי' חב"ד שבנפשו האלקית", כלומר, שזהו ענין של טומאה – מובן חומר הדבר. ועל-דרך ענין הטומאה כפשוטה – שאף-על-פי שלא רואים שום שינוי בדבר שנטמא, כי לא נגרע ממנו דבר ולא נוסף עליו דבר, ובחיצוניות ובגלוי נראה הדבר כמקודם, אף-על-פי-כן על ידי הנגיעה בדבר טמא לרגע אחד בלבד, קובעת התורה שגם הוא נטמא, ולכן, אינו יכול להכנס לקודש כו' – עד כדי כך חמור ענין הטומאה.
| |
|
| |
| הרבי מוסיף שענין זה נוגע לכהן, ללוי, לישראל, ואפילו לגר – אלא שישנם חילוקי דרגות בדבר לפי ערך הטהרה הנדרשת מכל אחד ואחד. אבל על-כל פנים – כללות ענין הטומאה הוא דבר חמור אצל כל-אחד-ואחד, ועד שישנם כמה חומרות ואיסורים וגדרים וסייגים הקשורים עם ענין הטהרה והפכו.
| |
|
| |
| הרבי מוסיף שאף ענין הטומאה נוגע אפילו לקטן שבקטנים – למרות שאינו חייב בכל עניני התורה ומצוותיה. וכמובן בפשטות שכאשר תינוק בן יומו נוגע בדבר בלתי טהור, הרי זה פועל בו שינוי עיקרי, עד שצריכים להזהר שלא יגע בעניני קדשים, תרומות ומעשרות, וכיוצא בזה. ומזה מובן גודל החומר שבענין הטומאה – מאחר שלא מצינו עוד ענין שבו יהיו שוים תינוק בן יומו ואדם גדול בן מאה ועשרים שנה, מלבד בנוגע לענין הטומאה.
| |
|
| |
| ועל-פי-זה מבאר הרבי, מובן חומר הענין של לימוד חכמות חיצוניות – שהרי אדמו"ר הזקן אינו כותב לשון של איסור, פסול, וכיו"ב, אלא לשון של טומאה שזהו חמור ביותר.
| |
|
| |
| אך, מוסיף הרבי, מאחר שישנה כללות המציאות דחכמות חיצוניות, מובן, שבודאי ישנה אפשרות להשתמש בזה לעניני טוב וקדושה. ועל-דרך המובאר בענין "וגם רשע ליום רעה" – "שישוב מרשעו ויעשה הרע שלו יום ואור למעלה" {{הערה|תניא פרק כז}}.
| |
|
| |
| וכפי שמסיים ב[[תניא]] שישנה אפשרות להשתמש בלימוד חכמות חיצוניות עבור ענייני טוב וקדושה –אלא אם כן עושה אותן קרדום לחתוך בהן, דהיינו, כי להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה', או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו", בדוגמת הנהגת ה[[רמב"ם]] ו[[הרמב"ן]].
| |
|
| |
| הרבי מבהיר שכאשר מדובר אודות פרנסתו ופרנסת בני ביתו – אין לך שוחד גדול מזה, ובפרט כאשר מדובר לא רק אודות פרוטא אחת בלבד, אלא אודות כללות פרנסתו ופרנסת בני ביתו במשך כל ימי חייו, ומאחר ש"השוחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים", מובן שהאדם אינו יכול לסמוך על עצמו בדבר זה, מפניו היותו משוחד כו', ולכן, עליו למצוא מישהו שיכול לפסוק בענין זה, לספר לו אודות מעמדו ומצבו, ואז יוכל לברר אם לימוד זה הוא דבר המטמא את חב"ד שבנפשו האלקית, או שזהו דבר המותר – לצורך פרנסתו, או באופן נעלה יותר – שלימוד זה עצמו הוא על טהרת הקודש, מאחר שמנצל הלכות עירובין, חישוב תקופות ומזלות, וכיוצא בזה.
| |
|
| |
| ולכן הרבי אינו רוצה לקרוא ללימודים אלו לימודי חול, מאחר שלימודים אלו היו צריכים להיות 'על טהרת הקודש'.
| |
|
| |
| ומשום שברוב המדינות ימים אלו הם 'ימי החופש' מלימודים שאינו לימודי קודש{{הערה|מלכתחילה היו צריכים להיות באופן דחול על טהרת הקודש}} – צריכים לנצל את זמנם הפנוי של התלמידים והתלמידות, ולמלא זמן זה בלימודי קודש{{הערה|לימודים שבהם לא דרושה זהירות והשתדלות שהדבר יהיה 'על טהרת הקודש' – מאחר שמדובר אודות לימודים שהם עצמם קודש}}.
| |
|
| |
|
| ==ההיתר== | | ==ההיתר== |