ליקוטי אמרים - פרק י"ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''פרק י"ב''' הינו הפרק השנים עשר שבספר ה[[תניא]].

{{פרק תניא|פרק=י"ב|טקסט הפרק="וה[[בינוני]] הוא שלעולם אין הרע גובר כל כך לכבוש את ה[[עיר קטנה]] להתלבש בגוף להחטיאו דהיינו ששלשה לבושי [[נפש הבהמית]] שהם [[מחשבה דבור ומעשה]] שמצד ה[[קליפה]] אין גוברים בו על [[נפש האלהית]] להתלבש בגוף במוח ובפה ובשאר רמ"ח אברים להחטיאם ולטמאם ח"ו רק שלשה לבושי [[נפש האלהית]] הם לבדם מתלבשים בגוף שהם [[מחשבה דבור ומעשה]] של [[תרי"ג מצוות|תרי"ג מצות התורה]] ולא עבר [[עבירה]] מימיו ולא יעבור לעולם ולא נקרא עליו שם [[רשע]] אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו אך מהות ועצמות [[נפש האלהית]] שהן עשר בחינותיה לא להן לבדן המלוכה והממשלה ב[[עיר קטנה]] כי אם בעתים מזומנים כמו בשעת [[קריאת שמע]] ו[[תפלה]] שהיא שעת [[מוחין דגדלות]] למעלה וגם למטה היא שעת הכושר לכל אדם שאז מקשר [[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] שלו לה' להעמיק [[דעת|דעתו]] ב[[גדולת א"ס ב"ה]] ולעורר את ה[[אהבה]] כרשפי אש ב[[חלל הימני]] שבלבו לדבקה בו בקיום התורה ומצותיה מאהבה שזהו ענין המבואר ב[[קריאת שמע]] דאורייתא וברכותיה שלפניה ולאחריה שהן מדרבנן הן הכנה לקיום הקריאת שמע כמו שמבואר במקום אחר ואז הרע שב[[חלל השמאלי]] כפוף ובטל לטוב המתפשט ב[[חלל הימני]] מ[[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] שבמוח המקושרים ב[[גדולת א"ס ב"ה]]. אבל אחר ה[[תפלה]] בהסתלקות המוחין דגדלות א"ס ב"ה הרי הרע חוזר וניעור ב[[חלל השמאלי]] ומתאוה תאוה לתאות עולם הזה ותענוגיו. רק מפני שלא לו לבדו משפט המלוכה והממשלה בעיר אינו יכול להוציא תאותו מכח אל הפועל להתלבש באברי הגוף ב[[מעשה דבור ומחשבה]] ממש להעמיק מחשבתו בתענוגי עולם הזה איך למלאת תאות לבו כי המוח שליט על הלב [כמו שנאמר ברעיא מהימנא פרשת פינחס] בתולדתו וטבע יצירתו שכך נוצר האדם בתולדתו שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאותו שבלבו שלא למלאת משאלות לבו ב[[מעשה דבור ומחשבה]] ולהסיח דעתו לגמרי מתאות לבו אל ההפך לגמרי ובפרט אל צד ה[[קדושה]] כדכתיב "וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך" פירוש כמו שהאור יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החושך שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החשך שנדחה ממנו מאליו וממילא כך נדחה ממילא סכלות הרבה של ה[[קליפה]] ו[[סטרא אחרא]] שבחלל השמאלי [כמאמר רז"ל אלא אם כן נכנס בו [[רוח שטות]] וכו'] מפני החכמה שב[[נפש האלהית]] שבמוח אשר רצונה למשול לבדה בעיר ולהתלבש בשלשה לבושיה הנ"ל בכל הגוף כולו כנ"ל שהם מחשבה דבור ומעשה [[תרי"ג מצוות|תרי"ג מצות התורה]] כנ"ל ואף על פי כן אינו נקרא [[צדיק]] כלל מפני שיתרון הזה אשר לאור נפש האלהית על החושך וסכלות של הקליפה הנדחה ממילא אינו אלא בשלשה לבושים הנ"ל ולא במהותה ועצמותה על מהותה ועצמותה של הקליפה כי מהותה ועצמותה של [[נפש הבהמית]] שמהקליפה שבחלל השמאלי לא נדחה כלל ממקומו ב[[בינוני]] אחר התפלה שאין רשפי אש [[אהבת ה']] בהתגלות לבו בחלל הימני כי אם תוכו רצוף [[אהבה מסותרת]] שהיא אהבה הטבעית שב[[נפש האלהית]] כמ"ש לקמן ואזי יכול להיות סכלות הכסיל הרע בהתגלות לבו בחלל השמאלי להתאות תאוה לכל ענייני גשמיות עולם הזה בין בהיתר בין באיסור ח"ו כאלו לא התפלל כלל אלא שבדבר איסור אינו עולה בדעתו לעשות האיסור בפועל ממש ח"ו אלא הרהורי עבירה הקשים מעבירה יכולים לפעול לעלות למוחו ולבלבלו מתורה ועבודה וכמארז"ל "שלוש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה ועיון תפלה" כו' רק שלזה מועיל ה[[רשימו]] במוחין ויראת ה' ואהבתו המסותרת בחלל הימני להתגבר ולשלוט על הרע הזה המתאוה תאוה שלא להיות לו שליטה וממשלה בעיר להוציא תאותו מכח אל הפועל להתלבש באברי הגוף ואפילו במוח לבדו להרהר ברע אין לו שליטה וממשלה להרהר ח"ו ברצונו שבמוחו שיקבל ברצון ח"ו הרהור זה הרע העולה מאליו מהלב למוח כנ"ל אלא מיד בעלייתו לשם דוחהו בשתי ידים ומסיח דעתו מיד שנזכר שהוא הרהור רע ואינו מקבלו ברצון אפילו להרהר בו ברצון וכל שכן להעלותו על הדעת לעשותו ח"ו או אפילו לדבר בו כי המהרהר ברצון נקרא [[רשע]] באותה שעה וה[[בינוני]] אינו רשע אפילו שעה אחת לעולם. וכן בדברים שבין אדם לחבירו מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה ח"ו או איזו קנאה או כעס או קפידא ודומיהן אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו ואדרבה המוח שליט ומושל ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש להתנהג עם חבירו במדת חסד וחיבה יתרה מודעת לו לסבול ממנו עד קצה האחרון ולא לכעוס ח"ו וגם שלא לשלם לו כפעלו ח"ו אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות כמ"ש בזהר ללמוד מיוסף עם אחיו:"}}

*[[בינוני]]

{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק י"א|פרק י"א]]|הבא=[[תניא - פרק י"ג|פרק י"ג]]}}