ליקוטי אמרים - פרק י"ב: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
(18 גרסאות ביניים של 13 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט
|כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים א-יב)
|הסתרה=כן
|מוסתר=כן
|תמונה=
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים א-יב}}}}
{{תניא}}
{{תניא}}
'''פרק י"ב''' הינו הפרק השנים עשר שבספר ה[[תניא]].
'''פרק י"ב - הבינוני'''


==מבוא לפרק==
==מבוא לפרק==
מה שהתבאר בפרקים הקודמים{{הערה|בפרקים י-יא.}}, לכאורה רק חיזק וחידד את השאלה [[תניא - פרק א'|שבפרק א']]{{הערה|כיצד יכול אדם להיות בינוני: אם גם כשאינו צדיק גמור - הוא עדיין [[צדיק]], וגם כשאינו רשע גמור - הוא עדיין [[רשע]], אז מתי הוא "[[בינוני]]"?}}: מהי מהות הבינוני? כיצד תיתכן מציאות אדם, שמצד אחד אינו נכשל בעבירות אך מצד שני אינו צדיק?


{{פרק תניא|פרק=י"ב|טקסט הפרק="וה[[בינוני]] הוא שלעולם אין הרע גובר כל כך לכבוש את ה[[עיר קטנה]] להתלבש בגוף להחטיאו דהיינו ששלשה לבושי [[נפש הבהמית]] שהם [[מחשבה דבור ומעשה]] שמצד ה[[קליפה]] אין גוברים בו על [[נפש האלהית]] להתלבש בגוף במוח ובפה ובשאר רמ"ח אברים להחטיאם ולטמאם ח"ו רק שלשה לבושי [[נפש האלהית]] הם לבדם מתלבשים בגוף שהם [[מחשבה דבור ומעשה]] של [[תרי"ג מצוות|תרי"ג מצות התורה]] ולא עבר [[עבירה]] מימיו ולא יעבור לעולם ולא נקרא עליו שם [[רשע]] אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו אך מהות ועצמות [[נפש האלהית]] שהן עשר בחינותיה לא להן לבדן המלוכה והממשלה ב[[עיר קטנה]] כי אם בעתים מזומנים כמו בשעת [[קריאת שמע]] ו[[תפלה]] שהיא שעת [[מוחין דגדלות]] למעלה וגם למטה היא שעת הכושר לכל אדם שאז מקשר [[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] שלו לה' להעמיק [[דעת|דעתו]] ב[[גדולת א"ס ב"ה]] ולעורר את ה[[אהבה]] כרשפי אש ב[[חלל הימני]] שבלבו לדבקה בו בקיום התורה ומצותיה מאהבה שזהו ענין המבואר ב[[קריאת שמע]] דאורייתא וברכותיה שלפניה ולאחריה שהן מדרבנן הן הכנה לקיום הקריאת שמע כמו שמבואר במקום אחר ואז הרע שב[[חלל השמאלי]] כפוף ובטל לטוב המתפשט ב[[חלל הימני]] מ[[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] שבמוח המקושרים ב[[גדולת א"ס ב"ה]]. אבל אחר ה[[תפלה]] בהסתלקות המוחין דגדלות א"ס ב"ה הרי הרע חוזר וניעור ב[[חלל השמאלי]] ומתאוה תאוה לתאות עולם הזה ותענוגיו. רק מפני שלא לו לבדו משפט המלוכה והממשלה בעיר אינו יכול להוציא תאותו מכח אל הפועל להתלבש באברי הגוף ב[[מעשה דבור ומחשבה]] ממש להעמיק מחשבתו בתענוגי עולם הזה איך למלאת תאות לבו כי המוח שליט על הלב [כמו שנאמר ברעיא מהימנא פרשת פינחס] בתולדתו וטבע יצירתו שכך נוצר האדם בתולדתו שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאותו שבלבו שלא למלאת משאלות לבו ב[[מעשה דבור ומחשבה]] ולהסיח דעתו לגמרי מתאות לבו אל ההפך לגמרי ובפרט אל צד ה[[קדושה]] כדכתיב "וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך" פירוש כמו שהאור יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החושך שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החשך שנדחה ממנו מאליו וממילא כך נדחה ממילא סכלות הרבה של ה[[קליפה]] ו[[סטרא אחרא]] שבחלל השמאלי [כמאמר רז"ל אלא אם כן נכנס בו [[רוח שטות]] וכו'] מפני החכמה שב[[נפש האלהית]] שבמוח אשר רצונה למשול לבדה בעיר ולהתלבש בשלשה לבושיה הנ"ל בכל הגוף כולו כנ"ל שהם מחשבה דבור ומעשה [[תרי"ג מצוות|תרי"ג מצות התורה]] כנ"ל ואף על פי כן אינו נקרא [[צדיק]] כלל מפני שיתרון הזה אשר לאור נפש האלהית על החושך וסכלות של הקליפה הנדחה ממילא אינו אלא בשלשה לבושים הנ"ל ולא במהותה ועצמותה על מהותה ועצמותה של הקליפה כי מהותה ועצמותה של [[נפש הבהמית]] שמהקליפה שבחלל השמאלי לא נדחה כלל ממקומו ב[[בינוני]] אחר התפלה שאין רשפי אש [[אהבת ה']] בהתגלות לבו בחלל הימני כי אם תוכו רצוף [[אהבה מסותרת]] שהיא אהבה הטבעית שב[[נפש האלהית]] כמ"ש לקמן ואזי יכול להיות סכלות הכסיל הרע בהתגלות לבו בחלל השמאלי להתאות תאוה לכל ענייני גשמיות עולם הזה בין בהיתר בין באיסור ח"ו כאלו לא התפלל כלל אלא שבדבר איסור אינו עולה בדעתו לעשות האיסור בפועל ממש ח"ו אלא הרהורי עבירה הקשים מעבירה יכולים לפעול לעלות למוחו ולבלבלו מתורה ועבודה וכמארז"ל "שלוש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה ועיון תפלה" כו' רק שלזה מועיל ה[[רשימו]] במוחין ויראת ה' ואהבתו המסותרת בחלל הימני להתגבר ולשלוט על הרע הזה המתאוה תאוה שלא להיות לו שליטה וממשלה בעיר להוציא תאותו מכח אל הפועל להתלבש באברי הגוף ואפילו במוח לבדו להרהר ברע אין לו שליטה וממשלה להרהר ח"ו ברצונו שבמוחו שיקבל ברצון ח"ו הרהור זה הרע העולה מאליו מהלב למוח כנ"ל אלא מיד בעלייתו לשם דוחהו בשתי ידים ומסיח דעתו מיד שנזכר שהוא הרהור רע ואינו מקבלו ברצון אפילו להרהר בו ברצון וכל שכן להעלותו על הדעת לעשותו ח"ו או אפילו לדבר בו כי המהרהר ברצון נקרא [[רשע]] באותה שעה וה[[בינוני]] אינו רשע אפילו שעה אחת לעולם. וכן בדברים שבין אדם לחבירו מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה ח"ו או איזו קנאה או כעס או קפידא ודומיהן אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו ואדרבה המוח שליט ומושל ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש להתנהג עם חבירו במדת חסד וחיבה יתרה מודעת לו לסבול ממנו עד קצה האחרון ולא לכעוס ח"ו וגם שלא לשלם לו כפעלו ח"ו אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות כמ"ש בזהר ללמוד מיוסף עם אחיו:"}}
==גוף הפרק==
{{פרק תניא|פרק=יב|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק י}}}}


==סיכום הפרק==
==סיכום הפרק==
רק כעת, לאחר שהובנו מהות דרגות ה[[צדיק]] וה[[רשע]] אפשר להבין גם את מהות ה[[בינוני]]:
:'''לבטל את הרע''' הוא יכול (בתפילה) אבל לגרש ולבער אותו לחלוטין לא. '''באיסורים אינו נכשל''' (במשך היום), אך תאווה לתענוגים יש לו.
{{ש}}
ושני עניינים אלו הם '''בזמנים שונים:'''
* '''בשעת התפילה''' הוא יכול לכפוף ולבטל את הרע.
* '''בשאר היום''' הרע אינו כפוף ובטל אלא מתאווה לתענוגי העולם (אבל רושם התפילה מאפשר לו להתגבר, שגם אז לא יכשל בחטא).
{{ש}}
אלא שעל פי זה אינו מובן: מכיוון שבמשך היום '''יש''' לו תאוות{{הערה|דהיינו, שהרע שבו '''לא''' התבטל.}}, מה מבדיל אותו מהרשע? מדוע הוא '''יכול''' להתגבר על תאוותיו והרשע '''לא?'''{{ש}}
מסביר [[אדמו"ר הזקן]], שרושם התפילה '''הוא'''{{הערה|הוא, '''ורק''' הוא.}} הנותן לאדם את הכח לגבור על תאוותיו ולא להכשל בחטאים{{הערה|הוסבר בתחילת הפרק שבשעת התפילה יש ביד האדם לבטל את הרע, ורושם ביטול זה הוא הנותן לו את הכח לגבור בשאר היום על תאוותיו.}}.


==צילום דפוס התניא==
==צילום דפוס התניא==
<gallery widths="150px" heights="220px">
קובץ:פרק יב חלק א.jpeg|עמוד 1
קובץ:פרק יב חלק ב.jpeg|עמוד 2
קובץ:פרק יב חלק ג.jpeg|עמוד 3
</gallery>


==מושגים יסודיים בפרק==
==מושגים יסודיים בפרק==
*[[בינוני]]
* [[בינוני]]
*[[מוח שליט על הלב]]


{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק י"א|פרק י"א]]|הבא=[[תניא - פרק י"ג|פרק י"ג]]}}
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק י"א|פרק י"א]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק י"ג|פרק י"ג]]}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]
720

עריכות

תפריט ניווט