מקיפים דבינה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''מקיפים דבינה''' היא הדרגה התחתונה והחיצונית של [[ספירת הבינה]], אך החידוש בה הוא, שמבחינה אחת יש בה מעלה על ספירת הבינה עצמה.

הדבר יובן מ[[משל]] ל[[ראש האדם]]: מצד אחד ברור כשמש שעיקר הראש הוא ה[[מוח]] ולא ה[[גולגולת]], אך מצד שני העובדה שהגולגולת נמצאת מעל המוח ומקיפה אותו מעידה שמבחינה אחת יש בה מעלה על המוח.

ב. מאחר והשפעת השכל היא חיצונית בלבד, הוא אינו משנה את מהות המידה אלא רק נותן לה ציור אחר. לדוגמא, אדם שהיה בקו הגבורות יכול ע"י התבוננות יכול לתת למידת הגבורה שלו שהייתה בציור של קליפה (כעס למשל) ציור של קדושה (לדוגמא יראת ה'), אך מהות מידת הגבורה לא ישתנה – היא לא תהפוך מגבורה לחסד.

מבאר אדמו"ר מהר"ש {{הערה|בהמאמר דחג הסוכות סוכה שצילתה מרובה מחמתה תרמ"א}}, שה[[סכך]] של ה[[סוכה]] נעשה מ[[ענן הקטורת]] של [[יום הכיפורים]]: הסכך הוא זכר ל[[ענני הכבוד]], וענני הכבוד נמשכים מענן הקטורת, דענן הוא כמו צל, אלא שביום הכפורים הוא בהעלם עדיין (בכסא) ובא בגילוי בחג הסוכות (ליום חגינו).

והעניין בזה מבואר {{הערה|תורה אור, ראה ריח בני}}. שתשובה הוא כמו [[ריח]]: כמו שבגשמיות נעשה ריח טוב וחזק רק מדברים חריפים וחמוצים, כך ברוחניות דוקא תשובה גורמת לריח רוחני טוב וחזק. וכמו שבגשמיות כשנותנים לאדם שהתעלף (שהסתלקו המוחין שלו) להריח ריח חזק הוא מתעורר, כך ברוחניות פועל הריח שנוצר מהתשובה הארת השכל במידות. וההבדל בין יום הכיפורים לסוכות הוא, שביום הכיפורים לא מדובר על שכל ממש (אלא רק שכל בהעלם, נקודת השכל. כי נקודת ההתבוננות היא רק צער על הריחוק מאלוקות אך לא התבוננות פרטית בגדלות ה') אבל בסוכות (אחרי ש"נשברה" הקליפה על ידי התשובה של יום הכיפורים) כבר אפשר להתבונן בעמקות ובאריכות בפרטי גדלות ה', ומתעוררת שמחה בפועל.

ידוע פתגמו של הרבי האמצעי {{הערה|לקוטי שיחות כ"ט}} שאינו יכול לישון בסוכה מפני המקיפים דבינה המאירים בה. לכאורה הכוונה בפתגם היא כמו שמסביר אדמו"ר הזקן {{הערה|בדרוש ושאבתם מים הראשון שבלקוטי תורה}}, שלאחר ההכנה בימים הנוראים (שנקראת זריעה) מתגלה אצל יהודי בימי חג הסוכות (צומחת) שמחה עצומה בקיום המצוות ולימוד התורה. וכדרך אדם הנמצא בהתרגשות, הרבי שהיה שרוי בהתרגשות ושמחה עצומה כפשוטו - פשוט לא יכל להירדם.