ידיעת השם: הבדלים בין גרסאות בדף

בנוסף לכך אומר הרבי{{הערה|הדרן על הרמב"ם תשמ"ט}}, שע"י שידיעת השם חודרת באדם ועי"ז בעולם, הנהגת העולם נעשית ע"פ רצון השם. אך בידיעת השם ופעולתם באדם והעולם יש כמה מדריגות, כפי שמבאר הרבי בהלכות יסודי התורה{{הערה|פ"א הלכות א וב}}, שאצל אדם המושג מציאות משתנה בהתאם לשכלו, וכמו שאצל ילד קטן המושג מציאות זה רק דבר גשמי, משא"כ סברא לא נקראת אצלו בשם מציאות,  וככל שמתבגר הוא מבין שגם סברא זה מציאות, אך היא מציאות רוחנית, ועד שמבין שמציאות אמיתית זה דבר שכל, שהרי איזו מציאות יש ל"בול עץ" מול סברא שכלית?!. ועד"ז באלוקות שלאחר ריבוי עבודה מבין שרק לאלוקות אפשר לקרוא מציאות, מכיוון שזו המציאות האמיתית היחידה, וכאשר מגיע לדרגא כזו, אפילו מציאות רוחנית כגון שכל וכו לא נחשב אצלו למציאות. ועפ"ז מבאר הרבי את לשון הרמב"ם{{הערה|הלכות יסודי התורה שם}}  ''"לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים בשמים ובארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו", "אם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להמצאות"'', בתחילה כותב הרמב"ם שהלשון מצוי נופל על דבר גשמי "כל ''''''הנמצאים'''''' בשמים ובארץ" אבל אלוקות היא באופן ש"אינו מצוי", ובהלכה הבאה מדבר על אופן נעלה יותר "אין דבר אחר יכול להמצאות", שהוא המציאות היחידה ובלעדיו אי אפשר לקרוא לאף מציאות אחרת בשם מציאות. וע"פ שני אופנים הללו בידיעת השם, יש ג"כ שני אופנים בהשפעתם על העולם, א. "מלאה הארץ דעה את השם" הארץ נהית מלאה בדעה את השם, אך עדיין נשארת למציאות,  ב. "כמים לים מכסים" כמו שמים מכסים את הים, וזה נעשה כל מציאותו שהוא "מקום כינוס המים", כך גם העולם מתבטל ממציאותו וכל עניינו הוא רק דעה את השם, ואין שום מציאות חוץ מזה "אין דבר אחר יכול להמצאות".