|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| | {{להשלים|}} |
| '''אחרון של פסח''' הינו היום השמיני של פסח בחוץ לארץ, והיום השביעי של פסח ב[[ארץ ישראל]]. | | '''אחרון של פסח''' הינו היום השמיני של פסח בחוץ לארץ, והיום השביעי של פסח ב[[ארץ ישראל]]. |
|
| |
|
| שורה 7: |
שורה 8: |
| ופירש, שאין הכוונה שענין זה לא היה מקודם לכן, כי אם, שהבעש"ט גילה את הדבר. ועל דרך שקודם הבעש"ט היה סדר העבודה של צדיקים נסתרים, ואחר כך נעשה הדבר בגלוי. וביאר אז, שגם אצל צדיקים נסתרים גופא היה חילוק בין קודם הבעש"ט ולאחרי זה. | | ופירש, שאין הכוונה שענין זה לא היה מקודם לכן, כי אם, שהבעש"ט גילה את הדבר. ועל דרך שקודם הבעש"ט היה סדר העבודה של צדיקים נסתרים, ואחר כך נעשה הדבר בגלוי. וביאר אז, שגם אצל צדיקים נסתרים גופא היה חילוק בין קודם הבעש"ט ולאחרי זה. |
|
| |
|
| == הארת המשיח בפועל - יכוף כל ישראל ==
| |
|
| |
| [[הרבי]]{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/7/9/83&search=%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%94 תורת מנחם [[תש"כ]] עמ' 39]}} הוסיף, כי לכאורה אינו מובן:
| |
|
| |
| גם על פי [[נגלה]] - הרי [[חודש ניסן]] בכלל הוא זמן של גאולה, כמארז"ל{{הערה|ר"ה יא, רע"א. שמו"ר פט"ו, יא.}} "ב[[ניסן]] נגאלו וב[[ניסן]] עתידין להגאל", ובפרט באחרון של פסח שבו מפטירין "ויצא חוטר מגזע ישי וגו'"{{הערה|ישעי' יא, א.}}, ואם כן, מה חידש הבעש"ט בענין זה?
| |
|
| |
| והביאור בזה:
| |
|
| |
| הפירוש הפשוט הוא שהזמן ד[[חודש ניסן]] בכלל ואחרון של פסח בפרט הוא זמן מסוגל לביאת המשיח. ובגלל זה מפטירין באחרון של פסח "ויצא חוטר גו'", כי, אמירת פסוקי ה[[תורה]] בענין הגאולה, היינו, שמביאים ראי' מן התורה על ביאת המשיח, היא אחת הסגולות להביא את ה[[גאולה]] בפועל. והיינו, שהזמן דאחרון של פסח הוא זמן של אפשרות וסגולה להגאולה.
| |
|
| |
| לפי זה נמצא, שבשנים שלפני זה, בשנה שעברה, לפני שנתיים וכו', שבהם ניסו להביא את הגאולה, ולפועל, מצד סיבות שונות, לא עלה הדבר ("עס האָט ניט געלונגען") - אזי נשארה האפשרות בלבד, ולא נמשך הדבר בפועל.
| |
|
| |
| ועל זה חידש וגילה ה[[בעש"ט]], שבאחרון של פסח ישנו גילוי המשיח בפועל, והיינו, שבכל אחרון של פסח, מצאת הכוכבים, משקידש החג, ישנה המשכת הארת המשיח בפועל, ואמירת ההפטרה מענין זה היא כלי לקבל הארת המשיח בפנימיות.
| |
|
| |
| וכיון שכן, הרי, אפילו בשנים שלפנ"ז, ומכל שכן בשנה זו, אכן יש באחרון של פסח הארת המשיח בפועל, אלא, שיש מי שמנצל אותה במילואה, יש מי שמנצל אותה בחלקה, ויש מי שמצד כמה סיבות אינו מנצל אותה כלל, ואף על פי כן, גם אצלו פועלת הארת המשיח.
| |
|
| |
| וטעם הדבר - כי, במשיח נאמר ש"יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה"{{הערה|רמב"ם הלכות מלכים ספי"א. וראה גם שיחת אחרון של פסח [[תשט"ז]] סי"ט ([[תורת מנחם]] חלק ט"ז ע' 239). [[תשי"ז]] סנ"ב ([[תורת מנחם]] חי"ט ע' 324). תשח"י סל"ד ([[תורת מנחם]] חכ"ב ריש ע' 269).}}, והיינו, שגם מי שבגלוי אינו רוצה, יכוף אותו משיח. וכשם שהדברים אמורים בענין ביאת המשיח בגשמיות, כן הוא גם בענין הארת המשיח באחרון של פסח, שפועלת בכל אחד מישראל - גם מי שצריך לכוף אותו - לחזק בדק התורה ומצוותי'.
| |
|
| |
| ועל פי המבואר ב[[אגרת הקודש]]{{הערה|סי"ד.}} לענין ראש השנה, שבכל שנה ושנה נמשך אור חדש כו', וכן הוא לענין כל המועדים - הרי מובן, שגם בגילוי הארת המשיח באחרון של פסח, ניתוסף בכל שנה גילוי נעלה יותר בהארת המשיח.
| |
|
| |
| וכאמור, ענין זה היה גם בדורות שלפנ"ז, אלא הבעש"ט גילה את הדבר. והרי משמעות הדברים שנשיא ישראל "מגלה" דבר, היא, שממשיך ומגלה זאת בכל ה[[נשמה|נשמות]] הפרטיות שנמשכות ממנו, שיאיר בהם האור בפנימיות.
| |
|
| |
| == הארת המשיח לגבי הענין של ביאת המשיח ==
| |
|
| |
| חידושו של הבעש"ט שבכל אחרון של פסח ישנה לא רק האפשרות לגילוי המשיח, אלא גם הארת המשיח בפועל, הוא, לא רק לגבי ההארה הפרטית דמשיח שמאירה באחרון של פסח, אלא גם בנוגע לכללות הענין דביאת המשיח.
| |
|
| |
| וביאור הדברים:
| |
|
| |
| ידוע הטעם לכך שמצינו בכמה נבואות ש[[הקב"ה]] צוה לנביא לעשות איזו פעולה בגשמיות מעין הנבואה, בכדי לקשר את הנבואה עם [[גשמיות]] העולם{{הערה|ראה דרשות הר"ן דרוש ב. [[רמב"ן]] לך לך יב, ו. לבוש על הרקאנטי לך לך שם.}}, שכן, כאשר הנבואה נשארת בדיבור, ואינה מתקשרת עם מעשה, יכול להיות שמסיבות שונות ישאר הדבר בעולם הדיבור, ואף פעם לא יומשך בעולם המעשה. - מצד עשיית התשובה, או להיפך, "שמא יגרום החטא"{{הערה|ראה ברכות ד, א, ובחדא"ג מהרש"א שם.}} או מצד ענינים אחרים, יכול להיות שהנבואה תומשך רק ברוחניות, ולא תומשך בגשמיות.
| |
|
| |
| וע"ד המבואר{{הערה|ראה [[לקוטי תורה]] ס"פ קרח (נה, ג ואילך). [[תורת מנחם]] ספר המאמרים [[סיוון]] ע' שפד ואילך. וש"נ.}} בענין התפלה בכל יום, שאף על פי שכל הענינים נמשכו כבר בר"ה, מכל מקום, יכול להיות שההמשכה שבר"ה תשאר ברוחניות, ובכדי שתומשך בגשמיות הנה על זה צריכה להיות התפלה בכל יום. וכן הוא בענין הנבואה, שמצד כמה סיבות יכולה הנבואה להשאר בעולם הדיבור.
| |
|
| |
| אמנם, כאשר הנביא עושה איזו פעולה במעשה בגשמיות - הנה פרט זה גורר עמו את כלל הנבואה, שהנבואה בכללותה תומשך במעשה.
| |
|
| |
| ועל דרך זה בנידון זה, על ידי זה שבכל אחרון של פסח מאירה הארת המשיח בפועל - הנה הארה פרטית זו גוררת עמה את הכלל כולו, ומקרבת את כללות הענין דביאת המשיח.
| |
| {{הערות שוליים}} | | {{הערות שוליים}} |
| {{פסח}} | | {{פסח}} |
| [[קטגוריה:פסח]] | | [[קטגוריה:פסח]] |