המלווה על המשכון: הבדלים בין גרסאות בדף

2. הגמרא מחלקת בנוסף אם הלוהו מעות, שאז הרווח כולו של הלווה ולכן המלוה נחשב לפי דעת רבי אליעזר שומר שכר, לבין הלווהו פירות ודבר העשוי להתקלקל, שבכך יש לו הנאה מכך שיש לו פסק זמן נוסף למצוא קונה ראוי לפירות, ללא חשש שיתקלקלו.

==בתורת רבותינו נשיאינו==

בתחילה דן הצמח צדק בשאלה שורשית: מה הוא בעצם שורש חיוב המלוה לשלם על המשכון כאשר הוא מאבדו. האם שורש החיוב הוא התחייבותו לשמור עליו, התחייבות שכמובן פג תוקפה בתום זמן ההלוואה, שהרי לא עלה על דעתו שיצטרך לשמור עליה בזמן זה. או שמא שורש החיוב של המלוה כשומר שכר הוא ההנאה שיש לו משמירת המשכון בכך שהיא מהוה עירבון בטוח לקבלת ההלוואה, כמו שמצינו בגמרא לענין אומן. הצמח צדק דוחה את הצד השני, וקובע שדוקא לגבי אומן, שהעיסקא משתלמת לו בעצם מהותה, שהרי הוא מקבל תשלום על עבודתו, וממילא מציאות שיש לו גם עירבון על תשלום זה, נחשבת הנאה. אך המלוה, שכל ההלוואה אינה רווח כלל בשבילו, אין בהשבתה רווח וממילא גם אין בכך שהוא בטוח בקבלת החוב על ידי המשכון רווח כל שהוא.