אחדות ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←הכנה למתן תורה, למלאכת המשכן
| שורה 125: | שורה 125: | ||
ועניין זה הביא לפועל את החלטתו של הקדוש ברוך הוא לתת תורתו לישראל, כדאיתא במדרש5 "אמר הקב"ה הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום, ונעשו חני' אחת, הרי '''השעה'''6 שאתן להם את תורתי". | ועניין זה הביא לפועל את החלטתו של הקדוש ברוך הוא לתת תורתו לישראל, כדאיתא במדרש5 "אמר הקב"ה הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום, ונעשו חני' אחת, הרי '''השעה'''6 שאתן להם את תורתי". | ||
ולא עוד, אלא שמפשטות מאמר רז"ל ("הרי השעה שאתן להם את תורתי") משמע ש"מצדו של הקב"ה" היתה יכולה התורה לינתן מיד בראש חודש, אלא כדי שישראל יהיו "כלים" לקבלת התורה, הי' צורך בהכנה נוספת מצדם - כל פרטי העניינים שהיו בימים שבין ר"ח לששה בסיון, "כל יומא ויומא עביד עבדתי'"7, כמסופר בהמשך הפרשה, וכפי שמביא רבינו הזקן בשו"ע ש"מיד אחר ר"ח התחיל משה להתעסק עמהם בענין קבלת התורה", והולך ומפרט פרטי העניינים דכל יום ויום, עד ליום שבו "ניתנה | ולא עוד, אלא שמפשטות מאמר רז"ל ("הרי השעה שאתן להם את תורתי") משמע ש"מצדו של הקב"ה" היתה יכולה התורה לינתן מיד בראש חודש, אלא כדי שישראל יהיו "כלים" לקבלת התורה, הי' צורך בהכנה נוספת מצדם - כל פרטי העניינים שהיו בימים שבין ר"ח לששה בסיון, "כל יומא ויומא עביד עבדתי'"7, כמסופר בהמשך הפרשה, וכפי שמביא רבינו הזקן בשו"ע ש"מיד אחר ר"ח התחיל משה להתעסק עמהם בענין קבלת התורה", והולך ומפרט פרטי העניינים דכל יום ויום, עד ליום שבו "ניתנה התורה". | ||
הערות: | הערות: | ||
5) | 5)ויק"ר פ"ט, ט. דא"ז פ' השלום. וראה גם תנחומא (באָבער) יתרו ט. | ||
לקוטי שיחות חכ"ח ע 233) | |||
כשם שבהקדמה למ"ת הוצרכה להיות אחדותם של ישראל כמו שכתוב "ויחן שם ישראל", "ויחן" לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד", לא רק "כאיש אחד", בכ"ף הדמיון, אלא גם לב אחד ממש - הוצרכה להיות אחדותם של ישראל כהקדמה למלאכת המשכן, כמ"ש "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל"23, שכל ישראל נעשו מציאות אחת של קהל ("'''ויקהל'''"), ולא רק "ויקהל" סתם (שבקהל מודגש וניכר שנעשה מריבוי אנשים), אלא "ויקהל '''משה'''" - שמצד בחינת וניצוץ משה שישנו בכל אחד ואחד מישראל24 הרי זה "איש אחד" (משה) ממש. | כשם שבהקדמה למ"ת הוצרכה להיות אחדותם של ישראל כמו שכתוב "ויחן שם ישראל", "ויחן" לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד", לא רק "כאיש אחד", בכ"ף הדמיון, אלא גם לב אחד ממש - הוצרכה להיות אחדותם של ישראל כהקדמה למלאכת המשכן, כמ"ש "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל"23, שכל ישראל נעשו מציאות אחת של קהל ("'''ויקהל'''"), ולא רק "ויקהל" סתם (שבקהל מודגש וניכר שנעשה מריבוי אנשים), אלא "ויקהל '''משה'''" - שמצד בחינת וניצוץ משה שישנו בכל אחד ואחד מישראל24 הרי זה "איש אחד" (משה) ממש. | ||